31 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
בשבוע הבא מתוכננת ההצבעה הראשונה של פרסי אופיר לשנה זו, שתעביר אותנו משלב המוקדמות לגמר, ממתמודדות למועמדים. השנה הזו שונה אמנם מכל בחינה קולנועית אחרת, אבל באופירים עסקים כרגיל: חלק קטן מהסרטים יאמר משהו לקהל הרחב, הרוב המוחלט לא. כפי שכתב אור בפוסט שלו מהשבוע שעבר, יהיה כנראה קשה מתמיד לחזות לאן נושבת הרוח ומי יהיו המועמדים. עבור חברי האקדמיה,… להמשך קריאה
22 באוגוסט 2020 מאת אור סיגולי
אין שום דבר צפוי, שלא נאמר אפילו מובן מאליו, בפרסי אופיר 2020. קל וחומר העובדה שזה בכלל מתקיים. על אף המגיפה, על אף המצב המפחיד ביותר שתעשיית הקולנוע הישראלית עמדה בפניו אי פעם (אפנה אתכם לכתבתה של אינה טוקר ב-ynet), על אף עתידם הלוט בערפל של האולמות, טקס פרסי הקולנוע הישראלי יתקיים השנה זאת הפעם ה-30. אני סמוך ובטוח שהאקדמיה,… להמשך קריאה
4 ביוני 2020 מאת אורון שמיר
אנחנו חיים בזמנים מבלבלים ומבולבלים, אבל אתמול נדמה שהגענו לשיא חדש של אבסורד. לפחות בכל הקשור לפסטיבלי קולנוע. זה קרה עם ההכרזה של פסטיבל קאן על הבחירה הרשמית בסרטים שירכיבו את מהדורתו ה-73 של אירוע הקולנוע הצרפתי. זה שהיה אמור להסתיים לפני יותר משבוע, אבל בכלל לא התרחש. במשך שעה תמימה, ישבו המנהל תיירי פרמו והנשיא פייר לסקור, ראשי הפסטיבל היוקרתי,… להמשך קריאה
29 באפריל 2020 מאת עופר ליברגל
לפני כשבוע וחצי כתבתי כאן סקירה על "העולם שבפנים", תוך הבעת תקווה שהטקסט יוביל לסדרה של פוסטים בהם אחזור לסרטים שאהבתי בתור נער. פוסט זה הוא סוג של פוסט שממשיך את אותה סדרה וגם סוג של דרך לציין את יום העצמאות של מדינת ישראל, שכן הוא דן בסרט ישראלי שמאוד אהבתי בתקופת נעוריי ויש מספר קווי דמיון ביחס שלי כלפיו… להמשך קריאה
12 בינואר 2020 מאת עופר ליברגל
לפני כשבוע יצא להקרנות מסחריות בארץ סרטו של ירון שני "עיניים שלי". זהו החלק הראשון שמופץ מתוך "טרילוגיה על אהבה" של הבמאי, שלושה סרטים שצולמו במקביל ועלילתם מתרחשת במקביל, ומתחברת בסופו של דבר למה שהוא בעיניי אחד מן הניסויים הקולנועים הכי מרתקים ומוצלחים בקולנוע הישראלי של העת האחרונה. בנוסף, במהלך השבוע הזה יערכו בארץ שתי הקרנות טרום בכורה לסרטו של הבמאי… להמשך קריאה
4 בינואר 2020 מאת עופר ליברגל
בשנת 2013, ״בית לחם״ של יובל אדלר היה הזוכה הגדול של פרסי אופיר, זכה להערכה ביקורתית יחסית גורפת (עם כמה הסתייגויות). בסקירה שלי אודותיו התייחסתי אליו בתור כנראה הסרט הישראלי המדובר של השנה, גם אם בראייה לאחור ייתכן והתואר הזה הגיע אז ל"מי מפחד מהזאב הרע" או ל"שש פעמים". לעומת זאת, דומה כי סרטו השני של אדלר, "המורה לאנגלית" (The… להמשך קריאה
15 בנובמבר 2019 מאת עופר ליברגל
ארז תדמור מייצג עבורי את המיינסטריים של הקולנוע הישראלי. הסרטים שיצר בשיתוף עם גיא נתיב ושרון מימון ומאוחר יותר לבדו, משלבים ומבטאים היטב מספר נטיות של הקולנוע הישראלי: שילוב בין קומדיה לדרמה, עיסוק בתא המשפחתי הישראלי ובחיפוש אחר האהבה. הדבר לרוב נעשה כאשר ברקע של הסרט נמצא מצב פוליטי ייחודי לישראל או ליהודים, אך להוציא אולי את "ארץ פצועה" (שהוא… להמשך קריאה
7 בנובמבר 2019 מאת אורון שמיר
קל להתחיל דווקא בשורה התחתונה במקרה של ״המחשמלים״, שכמו כל קומדיה מסחרית שנוצרת בישראל צריך להריע לו על עצם קיומו. אלה גם הסרטים שהכי קל לשפוט לחיוב או לשלילה, לעתים בחומרה יתרה מהצד שלי, כי או שהם משיגים את מטרתם או שלא. בעיניי, הסרט הזה הוא שעה וחצי של צחוק ובילוי שבסיומו יוצאים עם חיוך מהקולנוע. זה לא פלא בהתחשב… להמשך קריאה
21 באוקטובר 2019 מאת אור סיגולי
היום הוא יומו האחרון של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ה-35 במספר, ופה גם אנחנו מסיימים את שידורינו מהכרמל, במה שאני מאמין שהוא הסיקור הכי אינטנסיבי שהיה לנו מחיפה, אם לא אי פעם אז לפחות בשנים האחרונות. כמו עופר לפני, גם אני רוצה לשלוח מכאן תודה ענקית למארגני אירוע הקולנוע האהוב הזה, שבכל שנה שולף אותי מהמציאות לטובת עולם אלטרנטיבי, אינטנסיבי,… להמשך קריאה
19 באוקטובר 2019 מאת אורון שמיר
שבוע שלם של פסטיבל חיפה מאחורינו, אז חשבתי שיהיה נחמד לתת מנוחה קלה למסקרים המתמידים אור ועופר. כך יוצא שהדיווח הראשון שלי מחגיגת הקולנוע של הכרמל יהיה גם האחרון שלי, במה שיתחיל רצף פרידות. צפו לעוד שני דיווחים אחרונים, אחד לכל אחד, אחרי שיצברו כוחות וסרטים. הערב גם יחולקו הפרסים של התחרות הישראלית, כך שגם אנשי הפסטיבל מתחילים להתכונן לישורת… להמשך קריאה
בשבוע הבא מתוכננת ההצבעה הראשונה של פרסי אופיר לשנה זו, שתעביר אותנו משלב המוקדמות לגמר, ממתמודדות למועמדים. השנה הזו שונה אמנם מכל בחינה קולנועית אחרת, אבל באופירים עסקים כרגיל: חלק קטן מהסרטים יאמר משהו לקהל הרחב, הרוב המוחלט לא. כפי שכתב אור בפוסט שלו מהשבוע שעבר, יהיה כנראה קשה מתמיד לחזות לאן נושבת הרוח ומי יהיו המועמדים. עבור חברי האקדמיה,… להמשך קריאה
אין שום דבר צפוי, שלא נאמר אפילו מובן מאליו, בפרסי אופיר 2020. קל וחומר העובדה שזה בכלל מתקיים. על אף המגיפה, על אף המצב המפחיד ביותר שתעשיית הקולנוע הישראלית עמדה בפניו אי פעם (אפנה אתכם לכתבתה של אינה טוקר ב-ynet), על אף עתידם הלוט בערפל של האולמות, טקס פרסי הקולנוע הישראלי יתקיים השנה זאת הפעם ה-30. אני סמוך ובטוח שהאקדמיה,… להמשך קריאה
אנחנו חיים בזמנים מבלבלים ומבולבלים, אבל אתמול נדמה שהגענו לשיא חדש של אבסורד. לפחות בכל הקשור לפסטיבלי קולנוע. זה קרה עם ההכרזה של פסטיבל קאן על הבחירה הרשמית בסרטים שירכיבו את מהדורתו ה-73 של אירוע הקולנוע הצרפתי. זה שהיה אמור להסתיים לפני יותר משבוע, אבל בכלל לא התרחש. במשך שעה תמימה, ישבו המנהל תיירי פרמו והנשיא פייר לסקור, ראשי הפסטיבל היוקרתי,… להמשך קריאה
לפני כשבוע וחצי כתבתי כאן סקירה על "העולם שבפנים", תוך הבעת תקווה שהטקסט יוביל לסדרה של פוסטים בהם אחזור לסרטים שאהבתי בתור נער. פוסט זה הוא סוג של פוסט שממשיך את אותה סדרה וגם סוג של דרך לציין את יום העצמאות של מדינת ישראל, שכן הוא דן בסרט ישראלי שמאוד אהבתי בתקופת נעוריי ויש מספר קווי דמיון ביחס שלי כלפיו… להמשך קריאה
בשנת 2013, ״בית לחם״ של יובל אדלר היה הזוכה הגדול של פרסי אופיר, זכה להערכה ביקורתית יחסית גורפת (עם כמה הסתייגויות). בסקירה שלי אודותיו התייחסתי אליו בתור כנראה הסרט הישראלי המדובר של השנה, גם אם בראייה לאחור ייתכן והתואר הזה הגיע אז ל"מי מפחד מהזאב הרע" או ל"שש פעמים". לעומת זאת, דומה כי סרטו השני של אדלר, "המורה לאנגלית" (The… להמשך קריאה
ארז תדמור מייצג עבורי את המיינסטריים של הקולנוע הישראלי. הסרטים שיצר בשיתוף עם גיא נתיב ושרון מימון ומאוחר יותר לבדו, משלבים ומבטאים היטב מספר נטיות של הקולנוע הישראלי: שילוב בין קומדיה לדרמה, עיסוק בתא המשפחתי הישראלי ובחיפוש אחר האהבה. הדבר לרוב נעשה כאשר ברקע של הסרט נמצא מצב פוליטי ייחודי לישראל או ליהודים, אך להוציא אולי את "ארץ פצועה" (שהוא… להמשך קריאה
קל להתחיל דווקא בשורה התחתונה במקרה של ״המחשמלים״, שכמו כל קומדיה מסחרית שנוצרת בישראל צריך להריע לו על עצם קיומו. אלה גם הסרטים שהכי קל לשפוט לחיוב או לשלילה, לעתים בחומרה יתרה מהצד שלי, כי או שהם משיגים את מטרתם או שלא. בעיניי, הסרט הזה הוא שעה וחצי של צחוק ובילוי שבסיומו יוצאים עם חיוך מהקולנוע. זה לא פלא בהתחשב… להמשך קריאה
היום הוא יומו האחרון של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ה-35 במספר, ופה גם אנחנו מסיימים את שידורינו מהכרמל, במה שאני מאמין שהוא הסיקור הכי אינטנסיבי שהיה לנו מחיפה, אם לא אי פעם אז לפחות בשנים האחרונות. כמו עופר לפני, גם אני רוצה לשלוח מכאן תודה ענקית למארגני אירוע הקולנוע האהוב הזה, שבכל שנה שולף אותי מהמציאות לטובת עולם אלטרנטיבי, אינטנסיבי,… להמשך קריאה
שבוע שלם של פסטיבל חיפה מאחורינו, אז חשבתי שיהיה נחמד לתת מנוחה קלה למסקרים המתמידים אור ועופר. כך יוצא שהדיווח הראשון שלי מחגיגת הקולנוע של הכרמל יהיה גם האחרון שלי, במה שיתחיל רצף פרידות. צפו לעוד שני דיווחים אחרונים, אחד לכל אחד, אחרי שיצברו כוחות וסרטים. הערב גם יחולקו הפרסים של התחרות הישראלית, כך שגם אנשי הפסטיבל מתחילים להתכונן לישורת… להמשך קריאה
תגובות אחרונות