23 באפריל 2024 מאת אור סיגולי
את האנקדוטה הבאה שמעתי באחד הפרקים של Pure Cinema Podcast, ולמרות שאינני לגמרי יכול לאשר את נכונותה, היא חביבה ולא משחירה מדי אז אני מניח שאפשר להדהד אותה הלאה: בתחילת שנות השבעים ניסה הבמאי הגרמני הצעיר וים ונדרס (כבר אחרי כמה סרטים קצרים אבל לפני שעשה לעצמו שם גדול מדי) לעבד לקולנוע את אחד מכתביה של הסופרת האהובה עליו פטרישיה… להמשך קריאה
20 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
גאי ריצ'י החל להגביר את הקצב העבודה שלו בשנים האחרונות. אחרי שני סרטים בשנה שעברה, את 2024 הוא התחיל עם יצירת סדרת הטלוויזיה "הג'נטלמנים" על פי סרטו מ-2019, ועם "היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" (The Ministry of Ungentlemanly Warfare) בקולנוע, פרויקט שחולק את אותה מילה אבל לא באמת מהווה יחידה משלימה או סותרת. אולי מעבר לכך שדומה כי ריצ'י מוצא בפרויקטים… להמשך קריאה
16 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
במובן מסוים, עשינו עוול ל"חדר משלו", סרטו השלישי של מתן יאיר אחרי "פיגומים" ו"בגרות". אמנם אורון כתב עליו אחרי הבכורה בפסטיבל ירושלים ולרוב אנו מסתפקים בסקירה קיימת (אם ישנה) על סרט שעולה לאקרנים. אבל ייתכן והיינו צריכים להדגיש יותר עד כמה זה סרט טוב, כאשר עד שהטקסט הזה רואה אור מספר ההקרנות המסחריות כבר הצטמצם. אבל זה לא רק אנחנו -… להמשך קריאה
12 באפריל 2024 מאת לירון סיני
קשה שלא לרצות לעשות רומנטיזציה לסיפור של איימי וויינהאוס ז"ל. היא מתה מהרעלת אלכוהול ששברה סופית את הגוף שלה, שעבר בולימיה ארוכת שנים, וגם התמכרות להרואין ולאלכוהול. זה קרה אחרי תקופת פיכחות ארוכה, בגיל 27. לפני כן היו הצלחה מטאורית של זמרת עם קול וסגנון שכמו נתלשו מחוץ לזמן ונחתו בשנות ה-2000 המתחכמות כדי לחמם אותנו, להלהיב אותנו, לזכות בכל… להמשך קריאה
11 באפריל 2024 מאת אור סיגולי
על אף שטום ריפלי הוא דמות די חשובה במארג התודעתי המסובך שלי מזה מעל לשני עשורים, ולמרות שאנדרו סקוט ואני חברים טובים מאוד מאז 2014 (הוא פשוט לא יודע את זה עדיין), עוד לא הגעתי לצפייה במיני סדרה הנטפליקסית "ריפלי", שמחזירה למסך את גיבורה המוכשר והמאוד מסוכן של הסופרת פטרישיה הייסמית'. בוודאי עוד אמצא את הזמן, אבל הסיכוי שלי לשבת… להמשך קריאה
8 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
התקציר של חברת יס לסרט התיעודי החדש "מרצ'נט ואייבורי" (Merchant Ivory) נפתח במילים: "סיפורה של חברת ההפקה הבריטית האגדית..." ועל פניו קשה למצוא טעות במשפט הזה. סרטי מרצ'נט ואיבורי הם סוג של שם נרדף לסרטים תקופתיים על החברה הבריטית בתפר שבין המאה ה-19 למאה ה-20, עם דיון על פערי מעמדות והפער בין הקודים התרבותיים השמרניים לרצונות והתשוקות של הדמויות. אולם,… להמשך קריאה
6 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
בזמן ש"אזור העניין" של ג'ונתן גלייזר מוקרן בבתי קולנוע רבים בארץ ומעורר שיח ער, שאני מקווה שמתמקד לא בדברי הבמאי אלא בסרט עצמו, מוקרן בסינמטק תל אביב בצורה מצומצמת סרט תיעודי ישראלי שמספק סוג של תמונת מראה מעניינת ובמידה מסוימת הכרחית לסרטו של גלייזר. גם אם יש משהו משותף בחלק מן המסקנות שניתן להעלות משני הסרטים. זהו "השיבה מהפלנטה האחרת",… להמשך קריאה
5 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
לדב פאטל לא היו נעורים שגרתיים. השחקן הבריטי ממוצא הודי התאמן באמנות הלחימה טאקוונדו מילדות והתחרה וזכה במדליות בתחרויות בינלאומיות כולל אליפות עולם לנוער. הוא גם פצח בגיל התיכון בקריירת משחק וכבר בגיל 19 כיכב ב"נער החידות ממומבאי", סרט שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. מאז הוא זוכה לקריירה די מרשימה כסוג של כוכב קולנוע מן הסוג החדש, אך דומה כי… להמשך קריאה
2 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
האנגלים נוהגים לא רק להתגאות בהמצאת הכדורגל המודרני, אלא גם לכנותו בשם "המשחק היפה". לא רק בשל היופי האסתטי של המשחק, אלא גם בגלל מיתוס של הגינות, ספורטיביות ועממיות הקשורה לכדורגל, או יותר נכון הייתה קשורה בעבר. כי אין דבר יותר רחוק מערכים כלשהם מהליגה האנגלית בכדורגל בימינו. מבחינת כישרון ומהלכים מרהיבים המצב טוב מאי פעם, אך באופן קיצוני יותר… להמשך קריאה
25 במרץ 2024 מאת עופר ליברגל
על כל סרט שמופק, יש לפחות מאות תסריטים שלא זוכים להיות סרטים. חלקם גם מגיעים לשלב של עבודה ממשית על הפרויקט. זה היה גם המצב עם תסריט הביכורים של אנדרו לובל, שלפני בערך עשור עמד לצאת להפקה והחל לערוך מבחני בד לשחקניות. אחת מהן הייתה סידני סוויני, אז נערה מתבגרת שכבר עבדה כמה שנים כשחקנית בלי תפקיד שהוא רמז לפריצה.… להמשך קריאה
את האנקדוטה הבאה שמעתי באחד הפרקים של Pure Cinema Podcast, ולמרות שאינני לגמרי יכול לאשר את נכונותה, היא חביבה ולא משחירה מדי אז אני מניח שאפשר להדהד אותה הלאה: בתחילת שנות השבעים ניסה הבמאי הגרמני הצעיר וים ונדרס (כבר אחרי כמה סרטים קצרים אבל לפני שעשה לעצמו שם גדול מדי) לעבד לקולנוע את אחד מכתביה של הסופרת האהובה עליו פטרישיה… להמשך קריאה
גאי ריצ'י החל להגביר את הקצב העבודה שלו בשנים האחרונות. אחרי שני סרטים בשנה שעברה, את 2024 הוא התחיל עם יצירת סדרת הטלוויזיה "הג'נטלמנים" על פי סרטו מ-2019, ועם "היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" (The Ministry of Ungentlemanly Warfare) בקולנוע, פרויקט שחולק את אותה מילה אבל לא באמת מהווה יחידה משלימה או סותרת. אולי מעבר לכך שדומה כי ריצ'י מוצא בפרויקטים… להמשך קריאה
במובן מסוים, עשינו עוול ל"חדר משלו", סרטו השלישי של מתן יאיר אחרי "פיגומים" ו"בגרות". אמנם אורון כתב עליו אחרי הבכורה בפסטיבל ירושלים ולרוב אנו מסתפקים בסקירה קיימת (אם ישנה) על סרט שעולה לאקרנים. אבל ייתכן והיינו צריכים להדגיש יותר עד כמה זה סרט טוב, כאשר עד שהטקסט הזה רואה אור מספר ההקרנות המסחריות כבר הצטמצם. אבל זה לא רק אנחנו -… להמשך קריאה
קשה שלא לרצות לעשות רומנטיזציה לסיפור של איימי וויינהאוס ז"ל. היא מתה מהרעלת אלכוהול ששברה סופית את הגוף שלה, שעבר בולימיה ארוכת שנים, וגם התמכרות להרואין ולאלכוהול. זה קרה אחרי תקופת פיכחות ארוכה, בגיל 27. לפני כן היו הצלחה מטאורית של זמרת עם קול וסגנון שכמו נתלשו מחוץ לזמן ונחתו בשנות ה-2000 המתחכמות כדי לחמם אותנו, להלהיב אותנו, לזכות בכל… להמשך קריאה
על אף שטום ריפלי הוא דמות די חשובה במארג התודעתי המסובך שלי מזה מעל לשני עשורים, ולמרות שאנדרו סקוט ואני חברים טובים מאוד מאז 2014 (הוא פשוט לא יודע את זה עדיין), עוד לא הגעתי לצפייה במיני סדרה הנטפליקסית "ריפלי", שמחזירה למסך את גיבורה המוכשר והמאוד מסוכן של הסופרת פטרישיה הייסמית'. בוודאי עוד אמצא את הזמן, אבל הסיכוי שלי לשבת… להמשך קריאה
התקציר של חברת יס לסרט התיעודי החדש "מרצ'נט ואייבורי" (Merchant Ivory) נפתח במילים: "סיפורה של חברת ההפקה הבריטית האגדית..." ועל פניו קשה למצוא טעות במשפט הזה. סרטי מרצ'נט ואיבורי הם סוג של שם נרדף לסרטים תקופתיים על החברה הבריטית בתפר שבין המאה ה-19 למאה ה-20, עם דיון על פערי מעמדות והפער בין הקודים התרבותיים השמרניים לרצונות והתשוקות של הדמויות. אולם,… להמשך קריאה
בזמן ש"אזור העניין" של ג'ונתן גלייזר מוקרן בבתי קולנוע רבים בארץ ומעורר שיח ער, שאני מקווה שמתמקד לא בדברי הבמאי אלא בסרט עצמו, מוקרן בסינמטק תל אביב בצורה מצומצמת סרט תיעודי ישראלי שמספק סוג של תמונת מראה מעניינת ובמידה מסוימת הכרחית לסרטו של גלייזר. גם אם יש משהו משותף בחלק מן המסקנות שניתן להעלות משני הסרטים. זהו "השיבה מהפלנטה האחרת",… להמשך קריאה
לדב פאטל לא היו נעורים שגרתיים. השחקן הבריטי ממוצא הודי התאמן באמנות הלחימה טאקוונדו מילדות והתחרה וזכה במדליות בתחרויות בינלאומיות כולל אליפות עולם לנוער. הוא גם פצח בגיל התיכון בקריירת משחק וכבר בגיל 19 כיכב ב"נער החידות ממומבאי", סרט שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. מאז הוא זוכה לקריירה די מרשימה כסוג של כוכב קולנוע מן הסוג החדש, אך דומה כי… להמשך קריאה
האנגלים נוהגים לא רק להתגאות בהמצאת הכדורגל המודרני, אלא גם לכנותו בשם "המשחק היפה". לא רק בשל היופי האסתטי של המשחק, אלא גם בגלל מיתוס של הגינות, ספורטיביות ועממיות הקשורה לכדורגל, או יותר נכון הייתה קשורה בעבר. כי אין דבר יותר רחוק מערכים כלשהם מהליגה האנגלית בכדורגל בימינו. מבחינת כישרון ומהלכים מרהיבים המצב טוב מאי פעם, אך באופן קיצוני יותר… להמשך קריאה
על כל סרט שמופק, יש לפחות מאות תסריטים שלא זוכים להיות סרטים. חלקם גם מגיעים לשלב של עבודה ממשית על הפרויקט. זה היה גם המצב עם תסריט הביכורים של אנדרו לובל, שלפני בערך עשור עמד לצאת להפקה והחל לערוך מבחני בד לשחקניות. אחת מהן הייתה סידני סוויני, אז נערה מתבגרת שכבר עבדה כמה שנים כשחקנית בלי תפקיד שהוא רמז לפריצה.… להמשך קריאה
תגובות אחרונות