11 בפברואר 2023 מאת לירון סיני
כולנו נמות. לא בדיוק המשפט איתו נראה הגיוני לפתוח סקירה על סרט אנימציה ממותג שבכל זאת מכוון גם לגילים צעירים יחסית. אבל בניגוד לסרטי "שרק" (Shrek) ולשלל סרטי אנימציה שפונים לילדים בראש ובראשונה, ובזרם קצת יותר מרובד גם לקהל מבוגר, או לסרטים שממש מדברים על מוות, זיכרון ואובדן כמו "קוקו" ו"קובו ואגדת שני המיתרים", הסיבה החתולית לשמה נתכנסנו פונה בראש… להמשך קריאה
10 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
הרודיאו שבכותרת הסרט הראשון של לולה קיבורון (נון-בינארית שמזדהה כאישה) אינו רכיבה על סוס, שור או חיה אחרת. זהו "רודיאו אורבני" בו צעירים מצרפת רוכבים ומבצעים פעלולים על אופנועים בכבישים בשולי העיר. הצעירים הרוכבים ברודיאו מייצרים לעצמם סוג של קהילה בשולי החברה סביב האהבה לאופנועים ופעלולים, ויש בהם משהו שניתן לחבר למורשת של סרטי אופנוענים כמסורת של סרטי מרידה ברשויות… להמשך קריאה
5 בפברואר 2023 מאת אור סיגולי
היו הרבה סיבות להתרגש לקראת היבול הקולנועי של 2006, כמות הפרויקטים שחיכו לנו מיוצרים בעלי שם הייתה כמעט בלתי נתפסת. 2006 הבטיחה לנו סרט חדש של פדרו אלמודובר, סרט חדש של רוברט אלטמן (לימים יתגלה שזהו גם סרטו האחרון בהחלט), סרט של דארן ארונופסקי שש שנים אחרי "רקוויאם לחלום", של כריסטופר נולן, של סופיה קופולה אחרי הצלחת "אבודים בטוקיו", של… להמשך קריאה
4 בפברואר 2023 מאת עופר ליברגל
על סרטה העלילתי הראשון של הבמאית אליס דיופ, "סנט-עומר" (Saint Omer), כתבתי בקצרה אחרי הבכורה העולמית בפסטיבל ונציה. אף כי נגעתי בקצרה ברוב הנושאים בהם עוסק הסרט, אני סבור כי יציאתו לאקרנים היא עיתוי טוב למבט נוסף, מפורט ומדויק יותר, בסרט שהוא אחד מן הבולטים של השנה החולפת. "סנט-עומר" הוא סרט שיש בו משהו אניגמטי עבורי: אף כי רובו מבוים… להמשך קריאה
3 בפברואר 2023 מאת אור סיגולי
קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי, לדעת איפה הקונצנזוס העכשווי לגבי הבמאי והתסריטאי מ. נייט שיאמאלן, בטח מאז הקאמבק עם "הביקור" ו"ספליט". אני לא בטוח אם הוא נחשב קאלט-פייבוריט, במאי מוערך, פאנץ'-ליין, הוכחה חיה לכוחה של הזדמנות שנייה, שרטלן, גאון, אולי כולם ביחד. אבל האמת היא שברגע שהבמאי המועמד לאוסקר ("החוש השישי") החזיר את הקריירה שלו למסלול, כל זה כבר לא… להמשך קריאה
28 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
איני יכול להתחיל לעסוק בסקירת סרטו של הבמאי ההודי פאן נאלין מבלי להתייחס לכותרת העברית שלו. "הצגת הקולנוע ההאחרונה" זה על פניו תרגום מדויק לכותרת האנגלית של הסרט, ״Last Film Show״, אלא שהכותרת הזו זהה לשם העברי של אחד מן הסרטים האמריקאים הכי מוכרים, זה שנקרא במקור ״The Last Picture Show״ של פיטר בוגדונביץ'. אין כל קשר או דמיון בין… להמשך קריאה
26 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
צרפת ממשיכה להיות המדינה הכי מיוצגת בבתי הקולנוע בארץ, אחרי ארה"ב וישראל, כאשר האמת היא שאני לא בטוח לגבי הקולנוע המקומי. מבחינת המפיצים, קולנוע צרפתי הוא הימור בטוח. גם מפני שמשהו בו משדר לקהל סממן איכות, למרות שזה לא המצב לגבי רוב הסרטים הצרפתיים שמגיעים לישראל, שרובם לא זוכים לסיקור בסריטה כי מה הטעם. אציין כי בקרוב המצב עומד להשתנות:… להמשך קריאה
23 בינואר 2023 מאת אורון שמיר
בתחילת החודש החלטתי להמשיך לחגוג את מה שקורה עם ״RRR״ גם השנה, בדגש על עונת הפרסים. אבל לפני שנדע אם זה ייגמר במועמדות לאוסקר (אחת או יותר), רציתי להשלים את המיני-פרויקט שלי השב אל הסרטים המפורסמים הקודמים של הבמאי ההודי ס״ס רג׳אמולי. אגב, לפי כל הסרטונים שראיתי הוא בכלל ש״ש רג׳אמולי, מסתבר. אבל נמשיך עם התעתיק הכנראה-שגוי מאנגלית, כי אני… להמשך קריאה
19 בינואר 2023 מאת אור סיגולי
יום אחד, אי שם בתחילת 2020, נכנס הבמאי דמיאן שאזל בדלתות אולפני פרמאונט ובצעדים בטוחים התקדם לחדר הישיבות. הוא הגיע בלי תיק, בלי ערמות דפים אחוזות בידיו, אפילו טלפון נייד לא היה עליו. הוא הילך במהירות במסדרונות, מכיר את הדרך בעל פה, עד שהגיע לאולם הישיבות הגדול, שם כבר חיכו לו כולם בציפייה דרוכה. עוד לפני שברך אותם לשלום, נעמד… להמשך קריאה
19 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
עבור רבים מן הצופים בטקס האוסקר, קטגוריית הסרט התיעודי הקצר היא אולי הכי פחות מעניינת. אולם מבחינה מסוימת, זוהי הקגוריה בה הפרס הוא החשוב ביותר, שכן הוא מעניק חשיפה גדולה לסרטים תיעודיים קצרים שבנסיבות אחרות מתקשים למצוא קהל, למרות שחלקם נהדרים. השורלטליסט לקטגוריה נותן ל-15 סרטים מרחבי העולם (זו קטגוריה בה כמעט תמיד יש ייצוג נרחב לא-אמריקאי) חשיפה לה לא… להמשך קריאה
כולנו נמות. לא בדיוק המשפט איתו נראה הגיוני לפתוח סקירה על סרט אנימציה ממותג שבכל זאת מכוון גם לגילים צעירים יחסית. אבל בניגוד לסרטי "שרק" (Shrek) ולשלל סרטי אנימציה שפונים לילדים בראש ובראשונה, ובזרם קצת יותר מרובד גם לקהל מבוגר, או לסרטים שממש מדברים על מוות, זיכרון ואובדן כמו "קוקו" ו"קובו ואגדת שני המיתרים", הסיבה החתולית לשמה נתכנסנו פונה בראש… להמשך קריאה
הרודיאו שבכותרת הסרט הראשון של לולה קיבורון (נון-בינארית שמזדהה כאישה) אינו רכיבה על סוס, שור או חיה אחרת. זהו "רודיאו אורבני" בו צעירים מצרפת רוכבים ומבצעים פעלולים על אופנועים בכבישים בשולי העיר. הצעירים הרוכבים ברודיאו מייצרים לעצמם סוג של קהילה בשולי החברה סביב האהבה לאופנועים ופעלולים, ויש בהם משהו שניתן לחבר למורשת של סרטי אופנוענים כמסורת של סרטי מרידה ברשויות… להמשך קריאה
היו הרבה סיבות להתרגש לקראת היבול הקולנועי של 2006, כמות הפרויקטים שחיכו לנו מיוצרים בעלי שם הייתה כמעט בלתי נתפסת. 2006 הבטיחה לנו סרט חדש של פדרו אלמודובר, סרט חדש של רוברט אלטמן (לימים יתגלה שזהו גם סרטו האחרון בהחלט), סרט של דארן ארונופסקי שש שנים אחרי "רקוויאם לחלום", של כריסטופר נולן, של סופיה קופולה אחרי הצלחת "אבודים בטוקיו", של… להמשך קריאה
על סרטה העלילתי הראשון של הבמאית אליס דיופ, "סנט-עומר" (Saint Omer), כתבתי בקצרה אחרי הבכורה העולמית בפסטיבל ונציה. אף כי נגעתי בקצרה ברוב הנושאים בהם עוסק הסרט, אני סבור כי יציאתו לאקרנים היא עיתוי טוב למבט נוסף, מפורט ומדויק יותר, בסרט שהוא אחד מן הבולטים של השנה החולפת. "סנט-עומר" הוא סרט שיש בו משהו אניגמטי עבורי: אף כי רובו מבוים… להמשך קריאה
קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי, לדעת איפה הקונצנזוס העכשווי לגבי הבמאי והתסריטאי מ. נייט שיאמאלן, בטח מאז הקאמבק עם "הביקור" ו"ספליט". אני לא בטוח אם הוא נחשב קאלט-פייבוריט, במאי מוערך, פאנץ'-ליין, הוכחה חיה לכוחה של הזדמנות שנייה, שרטלן, גאון, אולי כולם ביחד. אבל האמת היא שברגע שהבמאי המועמד לאוסקר ("החוש השישי") החזיר את הקריירה שלו למסלול, כל זה כבר לא… להמשך קריאה
איני יכול להתחיל לעסוק בסקירת סרטו של הבמאי ההודי פאן נאלין מבלי להתייחס לכותרת העברית שלו. "הצגת הקולנוע ההאחרונה" זה על פניו תרגום מדויק לכותרת האנגלית של הסרט, ״Last Film Show״, אלא שהכותרת הזו זהה לשם העברי של אחד מן הסרטים האמריקאים הכי מוכרים, זה שנקרא במקור ״The Last Picture Show״ של פיטר בוגדונביץ'. אין כל קשר או דמיון בין… להמשך קריאה
צרפת ממשיכה להיות המדינה הכי מיוצגת בבתי הקולנוע בארץ, אחרי ארה"ב וישראל, כאשר האמת היא שאני לא בטוח לגבי הקולנוע המקומי. מבחינת המפיצים, קולנוע צרפתי הוא הימור בטוח. גם מפני שמשהו בו משדר לקהל סממן איכות, למרות שזה לא המצב לגבי רוב הסרטים הצרפתיים שמגיעים לישראל, שרובם לא זוכים לסיקור בסריטה כי מה הטעם. אציין כי בקרוב המצב עומד להשתנות:… להמשך קריאה
בתחילת החודש החלטתי להמשיך לחגוג את מה שקורה עם ״RRR״ גם השנה, בדגש על עונת הפרסים. אבל לפני שנדע אם זה ייגמר במועמדות לאוסקר (אחת או יותר), רציתי להשלים את המיני-פרויקט שלי השב אל הסרטים המפורסמים הקודמים של הבמאי ההודי ס״ס רג׳אמולי. אגב, לפי כל הסרטונים שראיתי הוא בכלל ש״ש רג׳אמולי, מסתבר. אבל נמשיך עם התעתיק הכנראה-שגוי מאנגלית, כי אני… להמשך קריאה
יום אחד, אי שם בתחילת 2020, נכנס הבמאי דמיאן שאזל בדלתות אולפני פרמאונט ובצעדים בטוחים התקדם לחדר הישיבות. הוא הגיע בלי תיק, בלי ערמות דפים אחוזות בידיו, אפילו טלפון נייד לא היה עליו. הוא הילך במהירות במסדרונות, מכיר את הדרך בעל פה, עד שהגיע לאולם הישיבות הגדול, שם כבר חיכו לו כולם בציפייה דרוכה. עוד לפני שברך אותם לשלום, נעמד… להמשך קריאה
עבור רבים מן הצופים בטקס האוסקר, קטגוריית הסרט התיעודי הקצר היא אולי הכי פחות מעניינת. אולם מבחינה מסוימת, זוהי הקגוריה בה הפרס הוא החשוב ביותר, שכן הוא מעניק חשיפה גדולה לסרטים תיעודיים קצרים שבנסיבות אחרות מתקשים למצוא קהל, למרות שחלקם נהדרים. השורלטליסט לקטגוריה נותן ל-15 סרטים מרחבי העולם (זו קטגוריה בה כמעט תמיד יש ייצוג נרחב לא-אמריקאי) חשיפה לה לא… להמשך קריאה
תגובות אחרונות