21 בנובמבר 2024 מאת עופר ליברגל
המחזמר "מרשעת" (Wicked) בגרסה הבימתית שלו הוא אחד מן הטקסטים התרבותיים הכי מצליחים במאה ה-21. מאז עלה על במות ברודווי בשנת 2003 הוא הפך ללהיט המדובר לא רק בקרב חובבי מחזות זמר, מישהו שמי שמבקר בניו יורק על פניו צריך לנסות ולראותו אם יצליח להשיג כרטיסים. המחזה רץ בהצלחה עד היום, גם אם ייתכן ו"המילטון" גנב לו את התהילה בתור… להמשך קריאה
19 בנובמבר 2024 מאת עופר ליברגל
הסקירה הזו לא עולה מיד עם צאת "החייל הנעלם" לאקרנים, בין היתר כי חשבתי שכבר כתבתי עליו. מתישהו בסמוך לשתי הציפיות הראשונות שלי, בקיץ ובסתיו של שנת 2023, משמע לפני ה-7 לאוקטובר. אך מסתבר שלא. תמצאו אצלנו המלצה של אור לקראת ההקרנה בפסטיבל הסרטים של חיפה, וכתיבה על סרטו של דני רוזנברג ביחס לנוכחות שלו באותו פסטיבל שם זכה בפרס… להמשך קריאה
16 בנובמבר 2024 מאת לירון סיני
מצביא גדול מתבונן על הניצחון המוחלט שלו. קבר אחים, קריאות שבר, גופות על גבי גופות. בסצנת הקרב שקדמה לסצנת הפרידה רק סגנון הקסדות הבדיל בין הגברים והנשים ששרועים ללא רוח חיים עם תום הקרבות. הגנרל הגדול מסב את גבו אל תמונת האבל. הוא נאנח. בשובו לרומא המסואבת הוא מתקבל בתרועות על ידי האנשים, צמד הקיסרים תאב הכוח, הדם והשעשועים עונד… להמשך קריאה
11 בנובמבר 2024 מאת עופר ליברגל
הפוסט הזה מאגד שתי ביקורת על סרטי אנמיציה, שתי ביקרות שמגיעות באיחור רב בגלל סיבות שונות. כולל מחשבה רגעית שכבר כתבנו על הסרטים הללו, משהו שאורון אכן עשה אבל לא בסריטה. אולם, שני הסרטים ראויים להתייחסות ושניהם עדיין מוקרנים בבתי הקולנוע בארץ, גם אם כבר הצטמצם מספר ההקרנות. מעבר לכך, הם שונים מאוד באופי שלהם ואין להם יותר מדי במשותף,… להמשך קריאה
28 באוקטובר 2024 מאת לירון סיני
הימים הם ימי אוקטובר, שאמור להיות חודש טוב לצפייה בסרטי אימה כמיטב המסורת, הרבה לפני שאנחנו התחלנו למנות את הימים במאות לסיוט שהחיים שלנו מתנהלים בו. ובעודי מלקטת את כל מה שאצליח לתפוס בין מחויבויות החיים, הגיע "סמייל 2" (Smile 2), שיצא אצלנו להפצה מסחרית. ההמשך של פארקר פין, אותו במאי ותסריטאי של הסרט הראשון מלפני שנתיים בקושי, למסיבת ההפחדות… להמשך קריאה
26 באוקטובר 2024 מאת אורון שמיר
מאז פסטיבל סאנדנס בתחילת השנה הלועזית חיכיתי להזדמנות לבחון את ההיצע התיעודי משם, שהיה מדובר השנה לא פחות מהעלילתי. בנטפליקס דואגים להפצה עולמית, גם אם הרבה אחרי הבכורה בפסטיבל עצמו, והחל מלפני כחודשיים זמין בשירות ״לרקוד עם אבא״, זוכה פרסי חביב הקהל והפסטיבל. כמו עופר, שכתב את הסקירה, אני ממליץ מאוד לשבת ולהתרגש מול הסרט התיעודי החכם מכפי שהוא נשמע… להמשך קריאה
20 באוקטובר 2024 מאת עופר ליברגל
"הזמן שלנו" (We Live in Time) הוא סרט על מערכת יחסים רומנטית. כפי שנובע משמו, וכמו סרטים רבים על מערכת יחסים, הוא מציג אותה לאורך פרק זמן ארוך. הסרט לא אומר זאת בדיוק, אבל זה משהו כמו 10 שנים, כולל ילדה שנולדת לזוג באמצע ציר הזמן. זה לא ספוילר כי הסרט לא מסופר באופן כרונולוגי ולמעשה קופץ בין התקופות השונות… להמשך קריאה
19 באוקטובר 2024 מאת עופר ליברגל
"המתמחה" (The Apprentice) הוא סרט שעוסק בדונלד טראמפ כאיש צעיר. ככזה, הוא נראה כמו חומר נפץ פוליטי. טראמפ עצמו ניסה למנוע את הפצת הסרט ואיים בתביעה נגד היוצרים. רוב המפיצים בארה"ב סירבו להפיץ אותו, עד שבסופו של דבר הוא מצא הפצה בעיתוי המועדף על חלק מן המפיקים שלו: רגע לפני הבחירות. כל זה לדעתי לא עושה חסד עם הסרט, בטח… להמשך קריאה
13 באוקטובר 2024 מאת לירון סיני
אפתח בתיאום ציפיות זריז. אני מבינה ש"מה שבפנים" (It's What's Inside), שהגיע לנטפליקס לפני כשבוע, מיודד עם ז'אנר האימה - אבל הוא לא ממש כזה. בכורת הבימוי והתסריט באורך מלא של גרג ז'רדין, שביים עד כה סרטים קצרים, קליפים וטיזרים לתכניות של אחרים, אמנם מזכירה את "Bodies Bodies Bodies", קומדיית הסלאשר מלפני שנתיים, אבל זה בעיקר הטון, הקצב והמבע. לא… להמשך קריאה
6 באוקטובר 2024 מאת עופר ליברגל
קל להתלונן על בחירת שם עברי לסרט שלא תואם את המקור אבל לפעמים יש לגלות הבנה למפיצים. הם מבינים שלהוציא את הסרט "מין אנושי" בתרגום ישיר לשמו הלועזי המקורי, "Sex", עלול להרחיק חלק מקהל היעד או לתת לקהל אחר רושם לא נכון. אף על פי שאני די בטוח כי היוצרים הנורווגים של הסרט גם ניצבו מול אותה דילמה והחליטו את… להמשך קריאה
המחזמר "מרשעת" (Wicked) בגרסה הבימתית שלו הוא אחד מן הטקסטים התרבותיים הכי מצליחים במאה ה-21. מאז עלה על במות ברודווי בשנת 2003 הוא הפך ללהיט המדובר לא רק בקרב חובבי מחזות זמר, מישהו שמי שמבקר בניו יורק על פניו צריך לנסות ולראותו אם יצליח להשיג כרטיסים. המחזה רץ בהצלחה עד היום, גם אם ייתכן ו"המילטון" גנב לו את התהילה בתור… להמשך קריאה
תגובות אחרונות