7 ביוני 2021 מאת לירון סיני
הפעם במסע המתפתל אל נבכי תת-הז'אנר שעוסק באונס ונקמה אני ממשיכה לעוד תחנה של סקירה עדכנית אחת, לפני שאשוב אל העבר לסקירה כרונולוגית יותר. הסיבה לדילוגים קדימה בזמן שהפכו תכופים היא שצצים יותר סרטים שיכולים להתמקם תחת ההגדרה. "צעירה מבטיחה" זוכה האוסקר, עליו כתבתי בפעם הקודמת, הוא הדוגמה הבולטת והמרכזית ועכשיו תוכלו לצפות בו, אם תרצו, על מסך גדול בבתי… להמשך קריאה
22 במאי 2021 מאת לירון סיני
חשבתי שאצליח להתאפק ולא לכתוב שבימים כאלה קיים סיכוי סביר שסקירה המוקדשת ל"סתם אחד" (Nobody) לא תעניין אף אחת או אף אחד. אבל לא, לא התאפקתי. אז סליחה, אבל זה שעשע אותי לרגע אז קיוויתי שאולי גם אתכן ואתכם. בכל אופן, יש סרט כזה, ולא הקדשתי לעצם קיומו יותר מדי מחשבה כשגיליתי עליו. הבנתי שיש דיבור על גבר שחוטף מכות,… להמשך קריאה
9 במאי 2021 מאת לירון סיני
לכתוב שאנתוני הופקינס שחקן מדהים זו לא בדיוק סקירה, כך אמר עורך מסוים בסריטה, וצדק. זו אחת הסיבות בגינן בחרתי לא לכתוב טקסט שעוסק רק ב"האבא" (השם הלא רשמי ל-"The Father") עטור הפרסים שביים פלוריאן זלר לפי מחזה שלו, אותו עיבד לתסריט עם כריסטופר המפטון, אלא להמשיך ממנו לנושאים אחרים שעולים בו. זה לא שאין עוד מה לכתוב על הסרט,… להמשך קריאה
18 באפריל 2021 מאת לירון סיני
פעוט בן שנה וחמישה חודשים שאני מכירה מקרוב, הכי קרוב שאפשר, מביע היטב את הרגשות שלו. אנחנו למדים דחיית סיפוקים והתחלה של סובלימציה. זו היכולת לתעל לפעולה סבירה ואולי אפילו חיובית את הדחף העז לנפץ משהו, או מישהו, או להביע באופן הרסני אחר את מורת הרוח שמבעבעת כשהצרכים והרצונות שלנו לא מתמלאים. כשהתסכול רב מלהכיל. גם לפני בואן של מילים… להמשך קריאה
12 באפריל 2021 מאת לירון סיני
הפעם הייתי יכולה לתמצת את הטקסט במילה אחת: כן. אבל קרה משהו במהלך הצפייה בסרט המד"ב-אקשן אמנויות-לחימה "ג'יו ג'יטסו" (Jiu Jitsu), שגרם לי לחשוב על הקו הדק בין סרט נורא עם ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה שיהווה הנאה צרופה, לעומת סרט נורא עם ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה שיעורר תסכול. מספיק תסכול… להמשך קריאה
4 באפריל 2021 מאת לירון סיני
לפני כשנה, מגזין האימה הרבעוני "FANGORIA", שעדיין יוצא במהדורה מודפסת בלבד כל שלושה חודשים, הציע שני שערים לבחירה למי שרכשו אותו. אחד מתוך "משחקי ציד", עם תמונה מדממת במיוחד של אישה שפלג גופה התחתון חסר ובמקומו אפשר לראות את טיב האפקטים המיוחדים שאחראים על ייצור מעיים אמינים. השני מתוך "מוד הקדושה" (Saint Maud) והוא מהווה ניגוד אלגנטי ומוחלט לשער הראשון.… להמשך קריאה
29 במרץ 2021 מאת לירון סיני
בחודש שעבר העלה מחבר המאמרים הויזואליים על קולנוע פטריק ה. ווילם מאמר יוטיוב חדש, על מוזיקה. לאורך כל ההרצאה חשבתי על סצנה עדכנית אחת, בה שיר מטופש של פאריז הילטון מתנגן בחנות פארם מעוצבת בקפידה (מצועצעת, כי אנחנו הרי בסרט), צבועה בגוונים של ורוד ואדום, נוצצת כאילו שאנחנו במסיבה. השיר הופך מדיאגטי - כלומר קיים בעולם של הסרט והדמויות שומעות… להמשך קריאה
14 במרץ 2021 מאת לירון סיני
כשאת תופסת את עצמך בהלקאה עצמית על כך שאת לא מתלהבת מסרט כמו שאת אמורה, זו אכזבה מהולה בתמיהה. כי לפעמים ההבנה שאת לא נסחפת איתו מגיעה בהדרגה ובאופן חמקמק. היא לא מתרחשת מיד. וקשה במיוחד לשים עליה את האצבע אם חומרי הגלם שאמורים לאותת לך שהנה, זה סרט בשבילך - ולא רק בשבילך אלא בשביל כולן, בשביל דור העתיד… להמשך קריאה
2 במרץ 2021 מאת לירון סיני
לפני שבע שנים קראתי ראיון עם ג'יליאן פלין. אז היא הייתה בלב העניינים בזכות הספר והתסריט ל"נעלמת", לפני העיבוד הטלוויזיוני המופתי ל"חפצים חדים", ומהצד שלי החלה מערכת יחסים חד צדדית בה אני קוראת, צופה ונותרת אמביוולנטית ליצירות של הסופרת והתסריטאית. נמשכת לתכנים שלה ומה שהם אמורים לייצג, ותוהה במקביל אם הם מתוחכמים, או בעייתיים באופן שבו הם מציגים נשים. היא… להמשך קריאה
13 בפברואר 2021 מאת לירון סיני
מה שבסופו של דבר שכנע אותי לצפות בסרט שנמצא, נכון להיום, במקום התשיעי ברשימת הנצפים ביותר של נטפליקס ישראל היה התגובות אליו. באתר לטרבוקסד כתבו יוזרים שונים ש"מלקולם ומארי" (Malcolm & Mary) נראה כמו "סיפור נישואים" אם הוא היה פרסומת של קלווין קליין. תגובה אחרת אמרה שהוא נהדר בלי סאונד. במקביל, פה בין חברי סריטה, דובר על קושי לצלוח אותו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות