27 ביוני 2021 מאת לירון סיני
יש משהו קצת נבזי ברצון לנצל סרט אחד כדי להמליץ על סרט אחר. זה לא הוגן כלפי הסרט החדש הרי. אנשים טרחו, הגו רעיון או עיבוד לרעיון, כתבו, שכתבו, עברו את כל השלבים בדרך להפוך מילים על צג מחשב או נייר לחוויה ויזואלית, ליהקו, שחקנים או במקרה של הסרט שתכף אדבר עליו שחקנית למדה את הטקסט והדמות עם הבמאי, צילומים,… להמשך קריאה
19 ביוני 2021 מאת לירון סיני
הנה מבחן קטן לבדוק אם סרט משיג את המטרה שלו או לא: אם הזדהית יותר עם הנבל הראשי, או לפחות הבנת את המניעים שלו באופן שגרם לך להירתע ממי שאמורה להיות הגיבורה שלך, יכול להיות שיש כאן בעיה. כלומר, זו בעיה עבורך כצופה, כי זה לא המהלך שחשבת שיקרה למוח שלך בזמן שראית את "וונדר וומן 1984" (Wonder Woman 1984),… להמשך קריאה
7 ביוני 2021 מאת לירון סיני
הפעם במסע המתפתל אל נבכי תת-הז'אנר שעוסק באונס ונקמה אני ממשיכה לעוד תחנה של סקירה עדכנית אחת, לפני שאשוב אל העבר לסקירה כרונולוגית יותר. הסיבה לדילוגים קדימה בזמן שהפכו תכופים היא שצצים יותר סרטים שיכולים להתמקם תחת ההגדרה. "צעירה מבטיחה" זוכה האוסקר, עליו כתבתי בפעם הקודמת, הוא הדוגמה הבולטת והמרכזית ועכשיו תוכלו לצפות בו, אם תרצו, על מסך גדול בבתי… להמשך קריאה
22 במאי 2021 מאת לירון סיני
חשבתי שאצליח להתאפק ולא לכתוב שבימים כאלה קיים סיכוי סביר שסקירה המוקדשת ל"סתם אחד" (Nobody) לא תעניין אף אחת או אף אחד. אבל לא, לא התאפקתי. אז סליחה, אבל זה שעשע אותי לרגע אז קיוויתי שאולי גם אתכן ואתכם. בכל אופן, יש סרט כזה, ולא הקדשתי לעצם קיומו יותר מדי מחשבה כשגיליתי עליו. הבנתי שיש דיבור על גבר שחוטף מכות,… להמשך קריאה
9 במאי 2021 מאת לירון סיני
לכתוב שאנתוני הופקינס שחקן מדהים זו לא בדיוק סקירה, כך אמר עורך מסוים בסריטה, וצדק. זו אחת הסיבות בגינן בחרתי לא לכתוב טקסט שעוסק רק ב"האבא" (השם הלא רשמי ל-"The Father") עטור הפרסים שביים פלוריאן זלר לפי מחזה שלו, אותו עיבד לתסריט עם כריסטופר המפטון, אלא להמשיך ממנו לנושאים אחרים שעולים בו. זה לא שאין עוד מה לכתוב על הסרט,… להמשך קריאה
18 באפריל 2021 מאת לירון סיני
פעוט בן שנה וחמישה חודשים שאני מכירה מקרוב, הכי קרוב שאפשר, מביע היטב את הרגשות שלו. אנחנו למדים דחיית סיפוקים והתחלה של סובלימציה. זו היכולת לתעל לפעולה סבירה ואולי אפילו חיובית את הדחף העז לנפץ משהו, או מישהו, או להביע באופן הרסני אחר את מורת הרוח שמבעבעת כשהצרכים והרצונות שלנו לא מתמלאים. כשהתסכול רב מלהכיל. גם לפני בואן של מילים… להמשך קריאה
12 באפריל 2021 מאת לירון סיני
הפעם הייתי יכולה לתמצת את הטקסט במילה אחת: כן. אבל קרה משהו במהלך הצפייה בסרט המד"ב-אקשן אמנויות-לחימה "ג'יו ג'יטסו" (Jiu Jitsu), שגרם לי לחשוב על הקו הדק בין סרט נורא עם ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה שיהווה הנאה צרופה, לעומת סרט נורא עם ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה שיעורר תסכול. מספיק תסכול… להמשך קריאה
4 באפריל 2021 מאת לירון סיני
לפני כשנה, מגזין האימה הרבעוני "FANGORIA", שעדיין יוצא במהדורה מודפסת בלבד כל שלושה חודשים, הציע שני שערים לבחירה למי שרכשו אותו. אחד מתוך "משחקי ציד", עם תמונה מדממת במיוחד של אישה שפלג גופה התחתון חסר ובמקומו אפשר לראות את טיב האפקטים המיוחדים שאחראים על ייצור מעיים אמינים. השני מתוך "מוד הקדושה" (Saint Maud) והוא מהווה ניגוד אלגנטי ומוחלט לשער הראשון.… להמשך קריאה
29 במרץ 2021 מאת לירון סיני
בחודש שעבר העלה מחבר המאמרים הויזואליים על קולנוע פטריק ה. ווילם מאמר יוטיוב חדש, על מוזיקה. לאורך כל ההרצאה חשבתי על סצנה עדכנית אחת, בה שיר מטופש של פאריז הילטון מתנגן בחנות פארם מעוצבת בקפידה (מצועצעת, כי אנחנו הרי בסרט), צבועה בגוונים של ורוד ואדום, נוצצת כאילו שאנחנו במסיבה. השיר הופך מדיאגטי - כלומר קיים בעולם של הסרט והדמויות שומעות… להמשך קריאה
14 במרץ 2021 מאת לירון סיני
כשאת תופסת את עצמך בהלקאה עצמית על כך שאת לא מתלהבת מסרט כמו שאת אמורה, זו אכזבה מהולה בתמיהה. כי לפעמים ההבנה שאת לא נסחפת איתו מגיעה בהדרגה ובאופן חמקמק. היא לא מתרחשת מיד. וקשה במיוחד לשים עליה את האצבע אם חומרי הגלם שאמורים לאותת לך שהנה, זה סרט בשבילך - ולא רק בשבילך אלא בשביל כולן, בשביל דור העתיד… להמשך קריאה
יש משהו קצת נבזי ברצון לנצל סרט אחד כדי להמליץ על סרט אחר. זה לא הוגן כלפי הסרט החדש הרי. אנשים טרחו, הגו רעיון או עיבוד לרעיון, כתבו, שכתבו, עברו את כל השלבים בדרך להפוך מילים על צג מחשב או נייר לחוויה ויזואלית, ליהקו, שחקנים או במקרה של הסרט שתכף אדבר עליו שחקנית למדה את הטקסט והדמות עם הבמאי, צילומים,… להמשך קריאה
הנה מבחן קטן לבדוק אם סרט משיג את המטרה שלו או לא: אם הזדהית יותר עם הנבל הראשי, או לפחות הבנת את המניעים שלו באופן שגרם לך להירתע ממי שאמורה להיות הגיבורה שלך, יכול להיות שיש כאן בעיה. כלומר, זו בעיה עבורך כצופה, כי זה לא המהלך שחשבת שיקרה למוח שלך בזמן שראית את "וונדר וומן 1984" (Wonder Woman 1984),… להמשך קריאה
הפעם במסע המתפתל אל נבכי תת-הז'אנר שעוסק באונס ונקמה אני ממשיכה לעוד תחנה של סקירה עדכנית אחת, לפני שאשוב אל העבר לסקירה כרונולוגית יותר. הסיבה לדילוגים קדימה בזמן שהפכו תכופים היא שצצים יותר סרטים שיכולים להתמקם תחת ההגדרה. "צעירה מבטיחה" זוכה האוסקר, עליו כתבתי בפעם הקודמת, הוא הדוגמה הבולטת והמרכזית ועכשיו תוכלו לצפות בו, אם תרצו, על מסך גדול בבתי… להמשך קריאה
חשבתי שאצליח להתאפק ולא לכתוב שבימים כאלה קיים סיכוי סביר שסקירה המוקדשת ל"סתם אחד" (Nobody) לא תעניין אף אחת או אף אחד. אבל לא, לא התאפקתי. אז סליחה, אבל זה שעשע אותי לרגע אז קיוויתי שאולי גם אתכן ואתכם. בכל אופן, יש סרט כזה, ולא הקדשתי לעצם קיומו יותר מדי מחשבה כשגיליתי עליו. הבנתי שיש דיבור על גבר שחוטף מכות,… להמשך קריאה
לכתוב שאנתוני הופקינס שחקן מדהים זו לא בדיוק סקירה, כך אמר עורך מסוים בסריטה, וצדק. זו אחת הסיבות בגינן בחרתי לא לכתוב טקסט שעוסק רק ב"האבא" (השם הלא רשמי ל-"The Father") עטור הפרסים שביים פלוריאן זלר לפי מחזה שלו, אותו עיבד לתסריט עם כריסטופר המפטון, אלא להמשיך ממנו לנושאים אחרים שעולים בו. זה לא שאין עוד מה לכתוב על הסרט,… להמשך קריאה
פעוט בן שנה וחמישה חודשים שאני מכירה מקרוב, הכי קרוב שאפשר, מביע היטב את הרגשות שלו. אנחנו למדים דחיית סיפוקים והתחלה של סובלימציה. זו היכולת לתעל לפעולה סבירה ואולי אפילו חיובית את הדחף העז לנפץ משהו, או מישהו, או להביע באופן הרסני אחר את מורת הרוח שמבעבעת כשהצרכים והרצונות שלנו לא מתמלאים. כשהתסכול רב מלהכיל. גם לפני בואן של מילים… להמשך קריאה
הפעם הייתי יכולה לתמצת את הטקסט במילה אחת: כן. אבל קרה משהו במהלך הצפייה בסרט המד"ב-אקשן אמנויות-לחימה "ג'יו ג'יטסו" (Jiu Jitsu), שגרם לי לחשוב על הקו הדק בין סרט נורא עם ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה שיהווה הנאה צרופה, לעומת סרט נורא עם ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה שיעורר תסכול. מספיק תסכול… להמשך קריאה
לפני כשנה, מגזין האימה הרבעוני "FANGORIA", שעדיין יוצא במהדורה מודפסת בלבד כל שלושה חודשים, הציע שני שערים לבחירה למי שרכשו אותו. אחד מתוך "משחקי ציד", עם תמונה מדממת במיוחד של אישה שפלג גופה התחתון חסר ובמקומו אפשר לראות את טיב האפקטים המיוחדים שאחראים על ייצור מעיים אמינים. השני מתוך "מוד הקדושה" (Saint Maud) והוא מהווה ניגוד אלגנטי ומוחלט לשער הראשון.… להמשך קריאה
בחודש שעבר העלה מחבר המאמרים הויזואליים על קולנוע פטריק ה. ווילם מאמר יוטיוב חדש, על מוזיקה. לאורך כל ההרצאה חשבתי על סצנה עדכנית אחת, בה שיר מטופש של פאריז הילטון מתנגן בחנות פארם מעוצבת בקפידה (מצועצעת, כי אנחנו הרי בסרט), צבועה בגוונים של ורוד ואדום, נוצצת כאילו שאנחנו במסיבה. השיר הופך מדיאגטי - כלומר קיים בעולם של הסרט והדמויות שומעות… להמשך קריאה
כשאת תופסת את עצמך בהלקאה עצמית על כך שאת לא מתלהבת מסרט כמו שאת אמורה, זו אכזבה מהולה בתמיהה. כי לפעמים ההבנה שאת לא נסחפת איתו מגיעה בהדרגה ובאופן חמקמק. היא לא מתרחשת מיד. וקשה במיוחד לשים עליה את האצבע אם חומרי הגלם שאמורים לאותת לך שהנה, זה סרט בשבילך - ולא רק בשבילך אלא בשביל כולן, בשביל דור העתיד… להמשך קריאה
תגובות אחרונות