12 באוגוסט 2023 מאת לירון סיני
"פני ימינה אל העתיד, זמן משוער בפקק - 18 דקות", היא שורה סמלית וקרה שחוזרת על ידי אפליקציית ניווט, בתזמוני פקק שונים, בסרטו של נעם קפלן ("מנפאואר"). היא מבהירה לד"ר נורית בלוך (ריימונד אמסלם המצוינת כתמיד) שמשהו תקוע בחיים שלה בדרך לעבודה. והתקיעות, או לפחות העיכובים בתכניות שלה בחייה המקצועיים שקשורים לתחום הביטחוני ויותר מכך הפוליטי, וגם אלו שבחייה האישיים,… להמשך קריאה
17 ביוני 2023 מאת לירון סיני
הכנתי לילדים ארוחת ערב במטבח אתמול: מלפפון, נקניק מפוקפק וחביתה מרושלת עם גבינה. לא פסטה ברוטב עם תיבול מדויק שמקרין חום ואהבה לגברים בחיי, ארוחה שאוכלים יחד כל שבוע באופן קבוע סביב שולחן בתאורה רכה. בזמן השאול שיש לי בין האוכל לכלים לשובע של התינוק שלא יתחיל לבכות, התחלתי לשיר בקולי קולות. לינקין פארק באנגלית שמשדר חיבור עמוק לבת העשרים… להמשך קריאה
13 במאי 2023 מאת לירון סיני
זה כנראה לא השבוע בו יש חשק גדול ללכת לקולנוע. מצד שני, יש משהו מנחם ומייצר ביטחון באולמות הגדולים עם הקירות העבים (אולי). ולצערי, הסקירה הזו מגיעה באיחור כך שאפשר לשער שמי שמשחק התפקידים וגלגולי הקובייה "מבוכים ודרקונים" יקר לליבם, כבר צפו בסרט החדש של המותג שנמצא בעלייה פופולרית וכלכלית מטאורית בשנים האחרונות. הוא כבר יצא מתחומי הילדים והנוער, כשיותר… להמשך קריאה
23 במרץ 2023 מאת לירון סיני
יש סצנה לא מהותית בחלקו הראשון של "ג'ון וויק 4" (John Wick: Chaptrer 4), הפרק החדש בקורות המתנקש שמחסל המון אנשים כדי שיניחו לו לפרוש ולהפסיק לחסל אנשים, שמערבת רכיבה על סוסים. זהו אינו ספוילר, ולא יהיו כאן כאלו. הסצנה שציינתי היוותה נייר לקמוס לתמצית של הסרט, דרכה אפשר כבר לבחון עד כמה הוא מנסה להישאר בתוך הגבולות של סרטי… להמשך קריאה
11 בפברואר 2023 מאת לירון סיני
כולנו נמות. לא בדיוק המשפט איתו נראה הגיוני לפתוח סקירה על סרט אנימציה ממותג שבכל זאת מכוון גם לגילים צעירים יחסית. אבל בניגוד לסרטי "שרק" (Shrek) ולשלל סרטי אנימציה שפונים לילדים בראש ובראשונה, ובזרם קצת יותר מרובד גם לקהל מבוגר, או לסרטים שממש מדברים על מוות, זיכרון ואובדן כמו "קוקו" ו"קובו ואגדת שני המיתרים", הסיבה החתולית לשמה נתכנסנו פונה בראש… להמשך קריאה
26 בדצמבר 2022 מאת לירון סיני
אני יודעת מה תחשבו מהכותרת של הסיכום האישי השנתי שלי ל-2022. שאני הולכת לדוש פה ב"סמייל" עד בלי די. ההצלחה הקופתית המפתיעה בארצות הברית (ובארץ) של סרט הביכורים של פארקר פין לא רק נקרא "חיוך" אם נתרגם, הוא אכן היה הניצוץ המטריד שהדליק את תשומת הלב שלי לבדוק אם יש פה מגמה השנה. ויש. כך שאני עומדת להתייחס כאן לחיוכים… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2022 מאת לירון סיני
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
25 בנובמבר 2022 מאת לירון סיני
יש נטייה להתייחס בספקנות לסרטים שמפיקה נטפליקס. ההנחה היא שהיוצר או יוצרת נשאבו אל הבור השחור שחוללה אגרנית ויצרנית התוכן על פי דרישה, ובתהליך יאבדו מהחדות והיצירתיות בגינן זכו לחוזה שמנמן מלכתחילה. זה לא מופרך. נטפליקס ליוצרות ויוצרים היא כוח מגדיל ובו זמנית מגביל, לא בשונה מהאופן שבו כניסה למכונת ההפקה המשומנת של דיסני נוטה לקצץ כנפיים של ביטוי אישי,… להמשך קריאה
31 באוקטובר 2022 מאת לירון סיני
אוקטובר מתקרב לסופו, נושא עומס כותרי אימה חדשים שמגיע לשיא לקראת ליל כל הקדושים. בשנה שגם ככה מלאה עד כה בכל טוב לז'אנר, יש יצירות מקוריות שזוכות להכרה ולהצלחה כמו "X" של טיי ווסט, וכצפוי, גם עיבודים מחודשים והמשכים ליצירות אהובות ומדממות במיוחד. במקרה של "מעורר השאול" בשמו המתורגם (Hellraiser), יש לעיבוד החדש שהגיע להולו, למי שיש גישה לשירות, מקור… להמשך קריאה
27 באוקטובר 2022 מאת לירון סיני
האם סרט יכול להיות חשוב אבל בו זמנית מאכזב? אם השאלה צריכה להישאל, כנראה שהתשובה חיובית. "הנערה הכי בת מזל בעולם" ("Luckiest Girl Alive") הוא שמו של הסרט החדש בנטפליקס שהתנוסס בראש רשימת הנצפים ביותר, וגם שם רב המכר של ג'סיקה נול מ-2015. נול כתבה את התסריט לבימוי של מייק בארקר, מה שהיה חשוב לה במיוחד כי שנה אחרי הצלחתו… להמשך קריאה
"פני ימינה אל העתיד, זמן משוער בפקק - 18 דקות", היא שורה סמלית וקרה שחוזרת על ידי אפליקציית ניווט, בתזמוני פקק שונים, בסרטו של נעם קפלן ("מנפאואר"). היא מבהירה לד"ר נורית בלוך (ריימונד אמסלם המצוינת כתמיד) שמשהו תקוע בחיים שלה בדרך לעבודה. והתקיעות, או לפחות העיכובים בתכניות שלה בחייה המקצועיים שקשורים לתחום הביטחוני ויותר מכך הפוליטי, וגם אלו שבחייה האישיים,… להמשך קריאה
הכנתי לילדים ארוחת ערב במטבח אתמול: מלפפון, נקניק מפוקפק וחביתה מרושלת עם גבינה. לא פסטה ברוטב עם תיבול מדויק שמקרין חום ואהבה לגברים בחיי, ארוחה שאוכלים יחד כל שבוע באופן קבוע סביב שולחן בתאורה רכה. בזמן השאול שיש לי בין האוכל לכלים לשובע של התינוק שלא יתחיל לבכות, התחלתי לשיר בקולי קולות. לינקין פארק באנגלית שמשדר חיבור עמוק לבת העשרים… להמשך קריאה
זה כנראה לא השבוע בו יש חשק גדול ללכת לקולנוע. מצד שני, יש משהו מנחם ומייצר ביטחון באולמות הגדולים עם הקירות העבים (אולי). ולצערי, הסקירה הזו מגיעה באיחור כך שאפשר לשער שמי שמשחק התפקידים וגלגולי הקובייה "מבוכים ודרקונים" יקר לליבם, כבר צפו בסרט החדש של המותג שנמצא בעלייה פופולרית וכלכלית מטאורית בשנים האחרונות. הוא כבר יצא מתחומי הילדים והנוער, כשיותר… להמשך קריאה
יש סצנה לא מהותית בחלקו הראשון של "ג'ון וויק 4" (John Wick: Chaptrer 4), הפרק החדש בקורות המתנקש שמחסל המון אנשים כדי שיניחו לו לפרוש ולהפסיק לחסל אנשים, שמערבת רכיבה על סוסים. זהו אינו ספוילר, ולא יהיו כאן כאלו. הסצנה שציינתי היוותה נייר לקמוס לתמצית של הסרט, דרכה אפשר כבר לבחון עד כמה הוא מנסה להישאר בתוך הגבולות של סרטי… להמשך קריאה
כולנו נמות. לא בדיוק המשפט איתו נראה הגיוני לפתוח סקירה על סרט אנימציה ממותג שבכל זאת מכוון גם לגילים צעירים יחסית. אבל בניגוד לסרטי "שרק" (Shrek) ולשלל סרטי אנימציה שפונים לילדים בראש ובראשונה, ובזרם קצת יותר מרובד גם לקהל מבוגר, או לסרטים שממש מדברים על מוות, זיכרון ואובדן כמו "קוקו" ו"קובו ואגדת שני המיתרים", הסיבה החתולית לשמה נתכנסנו פונה בראש… להמשך קריאה
אני יודעת מה תחשבו מהכותרת של הסיכום האישי השנתי שלי ל-2022. שאני הולכת לדוש פה ב"סמייל" עד בלי די. ההצלחה הקופתית המפתיעה בארצות הברית (ובארץ) של סרט הביכורים של פארקר פין לא רק נקרא "חיוך" אם נתרגם, הוא אכן היה הניצוץ המטריד שהדליק את תשומת הלב שלי לבדוק אם יש פה מגמה השנה. ויש. כך שאני עומדת להתייחס כאן לחיוכים… להמשך קריאה
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
יש נטייה להתייחס בספקנות לסרטים שמפיקה נטפליקס. ההנחה היא שהיוצר או יוצרת נשאבו אל הבור השחור שחוללה אגרנית ויצרנית התוכן על פי דרישה, ובתהליך יאבדו מהחדות והיצירתיות בגינן זכו לחוזה שמנמן מלכתחילה. זה לא מופרך. נטפליקס ליוצרות ויוצרים היא כוח מגדיל ובו זמנית מגביל, לא בשונה מהאופן שבו כניסה למכונת ההפקה המשומנת של דיסני נוטה לקצץ כנפיים של ביטוי אישי,… להמשך קריאה
אוקטובר מתקרב לסופו, נושא עומס כותרי אימה חדשים שמגיע לשיא לקראת ליל כל הקדושים. בשנה שגם ככה מלאה עד כה בכל טוב לז'אנר, יש יצירות מקוריות שזוכות להכרה ולהצלחה כמו "X" של טיי ווסט, וכצפוי, גם עיבודים מחודשים והמשכים ליצירות אהובות ומדממות במיוחד. במקרה של "מעורר השאול" בשמו המתורגם (Hellraiser), יש לעיבוד החדש שהגיע להולו, למי שיש גישה לשירות, מקור… להמשך קריאה
האם סרט יכול להיות חשוב אבל בו זמנית מאכזב? אם השאלה צריכה להישאל, כנראה שהתשובה חיובית. "הנערה הכי בת מזל בעולם" ("Luckiest Girl Alive") הוא שמו של הסרט החדש בנטפליקס שהתנוסס בראש רשימת הנצפים ביותר, וגם שם רב המכר של ג'סיקה נול מ-2015. נול כתבה את התסריט לבימוי של מייק בארקר, מה שהיה חשוב לה במיוחד כי שנה אחרי הצלחתו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות