28 בדצמבר 2020 מאת לירון סיני
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… להמשך קריאה
17 בנובמבר 2020 מאת לירון סיני
לצד כל הדברים המשונים שמתרחשים ב-2020, אנחנו גם בשלהי השיבה המחודשת של מכשפות לתרבות הפופולרית. בטלוויזיה, "סברינה" תשוב לעוד עונה אחרונה והעיבוד של "מכושפות" הוא משהו שבאמת קרה. בקולנוע יש לנו את הגרסה של זמקיס ל"המכשפות" ואת הסיבה לשמה נתכנסנו: "The Craft: Legacy". בגוגל ובוויקיפדיה קוראים לו "הכישוף: מורשת", אני אקרא לו מעכשיו בקנטרנות "הכישוף - הדור הבא". כישוף הוא… להמשך קריאה
7 בנובמבר 2020 מאת לירון סיני
בואו נעשה תרגיל מחשבתי קטן: נניח שסיפרו לכם על סרט אימה בריטי חדש בנטפליקס, עם מאט סמית' (הדוקטור שחובב טורבנים, למי שעקבו אחרי "דוקטור הו") שבמרכזו זוג מהגרים מדרום סודן. מה הייתם חושבים שהעלילה שלו תהיה? אני אוטומטית הנחתי, ומתוך היכרות עם גוון המשחק הצעקני משהו של סמית', שנקבל סיפור על חוויה של זרות בארץ חדשה, סיפור מוסר על איך… להמשך קריאה
23 באוקטובר 2020 מאת לירון סיני
-אז מה הקטע של הסרט הזה? -אה וואו נב קמפבל מתנשקת עם בת! והן עושות שלישייה עם מאט דילון. -אה. וואו! וזה, גבירותיי ורבותיי, כל מה שזכרתי מהדיבור על "משולש פראי" (Wild Things), שיצא ב-1998 כשעוד התלהבנו מסרטים עם טוויסטים בעלילה, והתרגשנו מעצם הרעיון של שחקנית מוכרת בסצנה לוהטת. לא צפיתי בו אז לפני 22 שנה, למרות שבהיותי בתיכון (או… להמשך קריאה
26 בספטמבר 2020 מאת לירון סיני
הנה, הצלחתי להכניס גם את המילה וגם את המספר לכותרת כדי להדגיש את גודל המאורע, כמו שאורון ציין בפוסט החגיגות המסורתי. אתר תוכן עצמאי לחלוטין שממשיך לעבוד ולייצר תכנים על בסיס יומיומי עם אותו הצוות, זה חתיכת דבר בכל תחום, בטח ובטח בתחום הכתיבה על קולנוע לכבודה נתכנסנו. וטיבה של ההתכנסות היא ראיון עם כותבי סריטה, כלומר - עם כולנו,… להמשך קריאה
13 בספטמבר 2020 מאת לירון סיני
במהלך הצפייה בסרט ההמשך לקומדיית האימה החביבה עליי מהשנים האחרונות חשבתי שזה היה צפוי. הייתי צריכה לראות את הכשלון של הסרט בא, כמאמר השיר, זו תאונה שחיכתה להתרחש. ולא, גם הערה על סרטי המשך טובים לא תושיע אותו. לא היא, ולא כל אזכור או מחווה אחרים שהוא מתאמץ להכניס כדי לסחוט קמצוץ של התלהבות. "השמרטפית מכה שנית" (היי, לפחות זה… להמשך קריאה
20 ביולי 2020 מאת לירון סיני
פעם לסרטים היו שמות ראויים בעברית. במיוחד כשרובם חלקו את אותם שמות תואר או פעולות. הכל היה פשוט יותר כשכל פארודיה מתה מצחוק, כל סרט מתח היה גורלי וכל סרט אקשן (ואולי אימה) היה קטלני. הסתבכנו והתפתחנו מאז, אבל כמו כל דבר שעושה קאמבק מהאייטיז אפשר להיתקל שוב בתרגומי שמות גנריים. והם אוצרים בחובם הבטחה לעולם ברור ולפעמים אפילו משובח,… להמשך קריאה
15 ביוני 2020 מאת לירון סיני
הטקסט הזה היה אמור להיות כתוב אחרת. יש סרטים שהזיכרון שלהם צרוב בתודעה גם אם לא ראית אותם, כי דיברו עליהם מספיק, כי הטריילר היה מספיק מלהיב או מוזר, או כי יש בהם משפט מפתח אחד שאי אפשר לשכוח. "נחשים על המטוס" (Snakes on a Plane), בבימוי במאי הפעלולים דייויד ר. אליס המנוח, הוא תמצית של רושם נטול צפייה ומעורר… להמשך קריאה
15 במאי 2020 מאת לירון סיני
אחת השאלות בביקורת קולנוע בעיניי היא למי הסרט מיועד. או יותר מדויק, מי ייהנו ממנו. כי לצד עניינים קצת יותר אובייקטיביים למראית עין, כמו רמת כתיבת התסריט, טיב המשחק, איכות הצילום וחבורתם, הרבה מאוד מהעמדות לגבי קולנוע או כל פיסת תרבות שהיא תלויות בטעם אישי. ככל שהסרט מוצא חן בעיני יותר אנשים האם הוא בהכרח "טוב" יותר? אם היינו מודדים… להמשך קריאה
24 באפריל 2020 מאת לירון סיני
-"את לא תרצי לכתוב כלום. באמת שהוא מוחץ את הרוח האנושית." ובכן, אי אפשר לומר שלא הזהירו אותי מפני ההפקה הקולנועית המפוקפקת של התקופה, זו שיש סיכוי שתחזיק בתואר הזה גם אם הקורונה תיעלם ובתי הקולנוע יתמלאו שוב כמו בחלום נפלא. אורון, שמילותיו מצוטטות כאן למעלה, ממש לא היחיד שהביע סלידה עזה מהדבר שביים טום הופר (זוכה האוסקר על "נאום… להמשך קריאה
דבר אחד היה בטוח בשנה בה שום דבר לא היה בטוח, וכל מילה נוספת עליה נידונה להיקרא כמו הד שחוק של קלישאה שכתב מישהו אחר. "אני חושבת לגמור עם זה" של צ'רלי קאופמן לא יופיע בעשיריה שלי. יש לי הערכה מיוחדת לסרטים שאינם סרטי אימה באופן מוצהר, ועם זאת יש בהם רגעים מצמררים שלא מרפים. היו בו כמה סצנות כאלה,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות