פרסי אופיר 2025: המועמדות והמועמדים

המדינה מתפרקת. קשה לישון עם הסרטונים הקשים של החטופים, התמונות מרצועת עזה, והעדר כללי של תקווה. להתעניין בטקסי פרסים עכשיו נראה לא קשור. ובכל זאת, האקדמיה הישראלית לקולנוע פרסמה הבוקר את המועמדים לפרסי אופיר השנה, בהודעה שיצאה משום מה בט' באב. מועד ההכרזה נדחה עקב הלווית אלון אבוטבול ז״ל, אם חסרות סיבות מדוע זו לא חגיגה משום סוג השנה. כך או אחרת, להלן המועמדויות, שהן בעצם תחילת הסיקור של סריטה את פרסי אופיר, עם כמה הערות שלי ופרשנות קטנה בסיום.

המועמדות והמועמדים לפרסי אופיר ה-35

הים

הסרט העלילתי הארוך הטוב ביותר
הים – הפקה: באהר אגבאריה. בימוי: שי כרמלי פולק
חמצן – הפקה: אביב בן שלוש, עדי בר יוסף, נטעלי בראון. בימוי: נטעלי בראון
כן – הפקה: ג'ודית לוי, הוגו סליזניאק, אנטוני לאפון, תומא אלפנדרי, ג'נין ג'קובסקי, יונאס דומבך, מרן אדֶה, ג'נין טירלינג, מריוס פיפרידס. בימוי: נדב לפיד
נאנדאורי – הפקה: איילת קייט, אמיר הראל, פלביה אורטיג, ולדימיר קצ'רבה. בימוי: אתי ציקו
שפה זרה – הפקה: מאיה פישר, גל גרינשפן, רועי קורלנד, משה אדרי, לאון אדרי, רוני שמיס, פבל סטרנד, סטניסלב דייז'יק, קונרד מיקולאז'יק. בימוי: מיכל ברזיס, עודד בן־נון

סרטי החמישייה הזו יחזרו עוד הרבה, מטבע הדברים. אני עושה כמנהג האקדמיה האמריקאית ומצטיין את המפיקים בקטגוריה הזו, בעוד בתיעודי ובקצרים אני אקצר ואציין רק את הבמאים.

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר:
ההספד – בימוי: מורן רוזנבלט
התה של דליה מטיל צל על הר פוג'י – בימוי: אורן גרנר
זכרון אשר דוהה – בימוי: יפתח סמוכה
כי תצא – בימוי: דניאל מורשת
לא שבת שלי – בימוי: רונה סגל

לראשונה, הזוכה בקטגוריה הזו (ולהבנתי גם בקטגוריות הקצרים האחרות), עובר שלב לרשימה הארוכה של פרס האוסקר. בגלל פוליטיקה קשה לי לראות סרט שיתקדם שם יותר מדי בתחרות, אבל זה בהחלט יביא עוד עיניים בינלאומיות לצפות בו.

הסרט התיעודי הארוך הטוב ביותר:
המושל – בימוי: דנאל אל-פלג
מכתב לדויד – בימוי: תום שובל
ספק ילדה ספק אישה: אלה ודפנה ארמוני – בימוי: אלה ארמוני
עיר המתים – בימוי: קרן אלכסנדר
שוטינג  – בימוי: נטעלי בראון

הרבה אופציות היו בקטגוריה הזו והחמישייה בהחלט ראויה ומגוונות. נטעלי בראון ביימה גם סרט עלילתי וגם סרט תיעודי שנכנסו לחמישיות. תום שובל ביים השנה גם את "חיים ללא כיסוי" שלא מועמד לפרס הסרט (אבל נוכח בהמשך), והוא גם אחד מן התסריטאים של "שפה זרה", וקיבל מועמדות גם עליו כפי שתראו בהמשך. דוד קוניו, בו עוסק "מכתב לדויד", עדיין שבוי ברצועת עזה, כמו גם אחיו, אריאל קוניו.

הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר:
איפהתלכי – בימוי: איתן כהן.
דברים שאין להם שמות – בימוי: רייצ'ל שץ
קראו לה זהבה – בימוי: תמר ברוך
שום דבר מיוחד – בימוי: אפרת ברגר
שיבטאון – בימוי: הלל בן זאב פרלוב

עקב ישור קו עם האקדמיה האמריקאית, השנה הסרטים בקטגוריה הזו הם באמת קצרים, מה שלא טוב עבור סרטים באורך שעה. במבחן השנה הראשונה, זה כן העלה את רף האיכות והמגוון בקטגוריה.

סרט האנימציה הטוב ביותר:
אין מכשפות בעמק – בימוי: אילה שרוט
גיאגו – בימוי: חן חייפץ, ירדן בר
הציפור שרצתה – בימוי: גן דה לנגה
לב אוחז –  בימוי: רימה גפן, ניקה ז'וקובה
נשיקת פרפר – בימוי: זוהר דביר

שנה ראשונה לקטגוריה, עם מבחר שמראה שאנימציה יכולה להיות לא מעט דברים שונים. "גיאגו" עוסק בגיא גלבוע דלאל, אף הוא עדיין שבוי ברצועת עזה.

שפה זרה

בימוי:
אתי ציקו – נאנדאורי
מיכל ברזיס ועודד בן נון – שפה זרה
נדב לפיד – כן
נטעלי בראון – חמצן
שי כרמלי פולק – הים

שיוון מגדרי בכמות המועמדים – וחפיפה מלאה לפרס הסרט הטוב ביותר.

השחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי:
אריאל ברונז – כן
יחזקאל לזרוב – שפה זרה
מוחמד גזאוי – הים
עידו טאקו – מכולת
שי אביבי – ברנינג מן

מוחמד גזאוי, הילד מ"הים", הוא ללא ספק המועמד הכי צעיר השנה, אף כי אני לא יודע בן כמה הוא ואם הוא שובר שיא למועמדות הכי צעירה. זה שלח אותי ואת חבריי לסריטה לנסות לברר מי הכן המועמד הכי צעיר בהיסטוריה – ייתכן וזו טס השילוני בגיל 12. יש כמה וכמה שחקנים ושחקניות שיהיו מועמדים בסביבות גיל 14-15, כולל לוסי דובינצ'ק, הזוכה הצעירה ביותר. גזאוי נראה לי באיזור הזה אם לא מעט צעיר יותר. יש לו תחרות קשה.

השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי:
דאנה איבגי – חיים ללא כיסוי
דאנה איבגי – חמצן
נטע ריסקין – נאנדאורי
ריקי רייף סיני – כי את מכוערת
שרה אדלר – שפה זרה

הקטגוריה הכי צפופה, מבחינת אופציות מעולות שנותרו בחוץ, מבין כל פרסי המשחק השנה. דאנה איבגי עם מועמדות כפולה – פעם רביעית שיש לה מועמדות כפולה, לצד ארבע פעמים בהם הייתה מועמדת רק פעם אחת באותה שנה . הפעם ולראשונה, היא גם זוכה בתכנית ריאליטי בטווח של שבוע מהכרזה על המועמדויות.

שחקן המשנה הטוב ביותר:
אמיתי שולמן – מכולת
ח'ליפה נאטור – הים
יוסי מרשק – כי את מכוערת
יעקב זדה דניאל – בן בית
מרק רוזנבאום – חמצן

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
אורי אבינועם – כי את מכוערת
הילה וידור – מכולת
יבגניה דודינה –בתים
מרלן בג'אלי – הים
נעמה פרייס – כן

"הים", "כי את מכוערת" ו"מכולת" הם שלושה סרטים עם שלוש מועמדויות שונות על משחק.

נאנדאורי

תסריט:
אתי ציקו – נאנדאורי
מיכל ברזיס ועודד בן נון, תום שובל ועמיטל שטרן – שפה זרה
נטעלי בראון – חמצן
שי כרמלי פולק – הים
שרון אנגלהרט – כי את מכוערת

חפיפה כמעט מלאה למועמדים לסרט ולבימוי, כאשר "כי את מכוערת" מחליף את ״כן״, מה שאולי מסמן אותו כסרט שהיה הכי קרוב לקבל מועמדות גם לפרס המרכזי.

צילום:
גיא סחף – שפה זרה
יניב לינטון – בתים
שי גולדמן – הים
שי גולדמן – כן
שי גולדמן – נאנדאורי

שלושה מועמדויות באותה קטגוריה לשי גולדמן, כמספר פרסי אופיר על צילום בקולנוע שכבר יש לו בבית.

מוסיקה מקורית:
אבי בללי – ברנינג מן
אבי בללי – הים
דודו טסה –חשבונות שמיים
יובל סמו – על כלבים ואנשים
ישראל ברייט – בלה

מועמדות כפולה לאבי בללי, לצד שלושה סרטים שזו המועמדות היחידה שלהם. בכל המקרים, המלחינים מפורסמים לא רק עבור העבודה שלהם בהלחנת סרטים.

עריכה:
יובל שר – שפה זרה
יוסף גרינפלד – הים
מרגריטה לינטון – נאנדאורי
נילי פלר – חמצן
נילי פלר  – כן

מועמודת כפולה לנילי פלר, שהייתה יכולה גם להיות משולשת עם העבודה הנהדרת שלה (בעיניי) ב"על כלבים ואנשים". החמישייה זהה לפרס הסרט והבימוי.

עיצוב אמנותי:
אהוד גוטרמן – שפה זרה
בן-ציון פורת – טרופיקנה
ניצן ציפרוט – חמצן
שקד נאור – כי את מכוערת
שרון איזבלה דה לוי – בתים

היו שנים בהם המועמדויות בקטגוריות ה"טכניות" היו זהות או קרובות לפרס הסרט. השנה, באופן כללי יש גם הערכה לאנשי מקצוע שעבדו על סרטים אחרים מאלו שכובדו בחמישייה הראשית.

כן

עיצוב תלבושות:
חמאדה עטאללה – הים
נלי הורוביץ  – טרופיקנה
ענבל שוקי – נאנדאורי
רייצ'ל בן דהן – שפה זרה
רייצ'ל בן דהן – כי את מכוערת

גם רייצ'ל בן דהן במועדון המועמדות הכפולה, מאידך היא יכלה לקבל עוד שלוש (על "ברנינג מן" "חשבון שמיים" "מכולת") ולהשתלט על כל הקטגוריה. אף אחד לא היה נופל מהרגליים.

איפור:
אורלי רונן – נאנדאורי
אניה וולקוב – חיים ללא כיסוי
זיו קטנוב – שפה זרה
מיכה סעאדה – הים
שיר מצרפי – מכולת

ליהוק:
אורית אזולאי ופראג בנבניסטי – כן
הילה יובל – שפה זרה
מאיה קסל – נאנדאורי
סלים אבו ג'בל – הים
ריטה ברודיאנסקי – כי את מכוערת

רק בעלי אזרחות ישראלית יכולים להיות מועמדים לפרס האקדמיה, לכן ברצוני לתת קרדיט גם לאקה מז'אבאנדזה ונינו אגלדזה, שליהקו את "נאנדאורי" ביחד עם מאיה קסל.

פסקול:
אביב אלדמע ונין חזן – חמצן
איציק כהן – חיים ללא כיסוי
מוטי חפץ ואביב אלדמע – כן
נתי זיידנשטדט ורביד דביר – הים
רונן נגל – שפה זרה

סיכום מועמדיות לפי סרטים במסלול עלילתי מלא:
הים – 13
שפה זרה  – 12
נאנדאורי – 9
חמצן, כן – 8
כי את מכוערת – 7
מכולת – 4
בתים, חיים ללא כיסוי – 3
ברנינג מן, טרופיקנה  – 2
בלה, בן בית, חשבונות שמיים, על כלבים ואנשים – 1

סיכום וכמה תובנות ואבחנות ראשונות

חמצן

רק שני סרטים יצאו להקרנות מסחריות לפני תחילת ההצבעות: "בחורים טובים 2" שהופץ מסחרית ו"ילד זין" בהפצה מאוד מצומצמת. באופן אישי ומכיוון שלא כתבתי על הסרט, בניגוד לרוב הסרטים המועמדים, אני חושב ש"בחורים טובים 2" היה ראוי לכמה מועמדויות, בטח בתחום המוזיקה המקורית, אבל גם בקטגוריות העיצוב והמשחק. איכשהו, קומדיה מסחרית ופרס אופיר לא הולך ביחד, אם או בלי קשר לסרטים שכבר יצאו לאקרנים או לא. במקרים רבים, הסרטים בכלל לא נרשמים לתחרות, עיין ערך "לשחרר אות שולי סאן". כל זה לא אומר שהסרטים שכן מועמדים השנה לא יצליחו, בעתיד. רבים מהם כן נחשפו לקהל במסגרת הקרנות לפסטיבלים. חמשת המועמדים לפרס הסרט, כמו גם הסרט השישי במספר המועמדויות, עשו זאת בפסטיבל ירושלים 2025, שנערך במקביל לתקופת ההצבעה. ייתכן גם שחלק מן הפרסים שחולקו שם השפיעו על ההצבעה. גם "מכולת", השביעי במניין המועמדויות, הציג בפסטיבל ירושלים. ככה זה שכל סרט בוחר מתי להירשם לתחרות ואין אחידות.

קשה מאוד להצביע על מועמד מוביל לפרס הסרט. על פניו, "כן" פחות חזק בגלל שהחמיץ מועמדות בתסריט, אבל לא הייתי מתייחס לזה יותר מדי. בקטגוריות אחרות לא כל הסרטים נרשמו כי רק בעלי תעודת זהות ישראלית יכולם להיות מועמדים, בגלל סיבה שמעולם לא ממש הבנתי, מה שאולי היה יכול להעניק ל״נאנדאורי״ למשל כמה מועמדויות נוספות, כמו גם ל"כן". לצד פספוס בתסריט ל"כן" יש יתרון מובנה נוסף, תחת הסעיף החמקמק שכולו תמיד השערות מוטלות בספק – סעיף "הכי מתאים לאוסקר האמריקאי". סעיף שספק רב אם עודנו רלוונטי, כי ייתכן שהמילה "ישראל" כמדינה ששולחת את הסרט בימים אלו ירתיע מספיק מצביעים בינלאומיים על מנת למנוע מועמדות בכל מקרה.

בכל זאת, "כן" הוא היחיד מהחמישייה שהציג בפסטיבל מהשורה הראשונה. "על כלבים ואנשים", שהיה בבחירה הרשמית בפסטיבל ונציה והיה ראוי בעיניי למועמדויות רבות, צומצם רק לקטגורית המוזיקה. סרטו של נדב לפעד גם זכה ללא מעט טקסטים ממבקרים שמשפיעים מאוד על המירוץ, ורובם ככולם ציינו אותו כמבקר את ישראל ואת הממשלה שלה, מה שאולי יכול לנטרל את הרתיעה מן המדינה השולחת, לייצר מספיק מעניין על מנת שמצביעים באמת יצפו בו, מה שיהיה יותר קשה לסרטים אחרים. אפילו אם סרט כמו "הים" מתמקד בגיבורים פלסטינים.

"הים" יכול להיות מועמד לאוסקר, למרות שהוא דובר יותר ערבית מעברית וזה לא מפני שהערבית היא שפה רשמית (תלוי איך בודקים) במדינת ישראל, אלא מפני שהתנאי בתקנון האמריקאי תמיד היה ״שפה שהיא לא אנגלית״. חברי האקדמיה בישראל, השנה בכבל שנה, שוכחים את זה, כך משיחות אישיות. לא משנה כמה פעמים סרטים מבריטניה ואוסטרליה היו מועמדים, ועוד עשרות סרטים שלא דיברו בשפה של המדינה ששלחה אותם. במילים אחרות – אין מה לדאוג, גם "נאנדאורי" עומד בתנאי התקנון של האוסקר. הסרט שייתכן ובעייתי מן הבחינה הזו הוא, באופן אירוני בהתחשב בשמו, הוא "שפה זרה". בדומה ל"ביקור התזמורת" (שנפסל) ו"האופה מברלין" (שלא נפסל), הוא משלב בין אנגלית לעברית. לכן עולה שאלת ה-50 אחוז ואני לא בטוח לגביה, אם כי יש לציין כי יש בסרט גם שפות נוספות כמו ספרדית וצ'כית, וזה משפיע על אחוזי השפה-שאינה-אנגלית בדיאלוג.

בכל מקרה, אני יוצא מנקודת הנחה שעניין השפה לא צריך להשפיע על ההצבעה לפרס הסרט שהיא כאמור פתוחה לחלוטין בעיניי. יש לי את הפייבוריט האישי שלי ואפילו סוג של דירוג פרטי של הסרטים, שאתם אולי יכולים לנחש דרך הטקסטים שפרסמתי בפסטיבל ירושלים, אבל אני לא אחשוף אותו כאן והוא לא רלוונטי. לכל הסרטים יש אוהדים רבים, חלק מהם פיצלו את חברי האקדמיה, אבל סרט צריך מספיק אוהדים שיבחרו בו במקום הראשון. בניגוד לאוסקר האמריקאי אין הצבעה מדורגת שהייתה אולי יכולה לשנות את התוצאה. גם ביתר הקטגוריות, דומני כי המירוץ פתוח ואני מתקשה למצוא אחת בה יש פייבוריט מובהק. ברוב המקרים אף קשה לי לומר מי אינו בעל סיכוי סביר עד טוב לזכות. זה צמוד בהרבה מרוב השנים שזכורות לי.

עוד לגבי האוסקר האמריקאי: בכמה מקרים בעבר ואולי גם השנה, הסיכוי הכי טוב של ישראל בכל זאת להשתחל לרשימת המועמדים היה עם סרט תיעודי. אבל בגלל שיטת בחירת הנציג, זה פשוט לא אפשרי. כפי ששינו השנה את הקטגוריות למען הרשימות הארוכות השונות של האקדמיה האמריקאית, אפשר גם להפריד בעתיד בין הבחירה בסרט הטוב ביותר לבחירת הנציג באוסקר. זה גם ירומם את פרס הסרט למעמד משלו, זוכה נקי משיקולים אחרים, וגם יאפשר לשלוח סרט תיעודי. אני לא מדבר על להוציא את הבחירה מן הידיים של כלל חברי האקדמיה, אני מכוון לכך שתהיה להם אופציה בעתיד לבחור את בעל הסיכויים הגבוהים ביותר. השנה יכול להיות שזה אכן סרט עלילתי, אולם לא בכל שנה. וכאמור, במצב הנוכחי זה לא בכרח שיקול רלוונטי: פרסי האקדמיה צריכים להיות עבור קולנוע ישראלי כפי שישראלים צופים בו.