״סופרמן״, סקירה לגרסת 2025

סופרמן, כדמות, קיים החל משנות ה-30. הוא לא רק אחת מן הדמויות הכי מזוהות בעולם, פיקטיביות או לא, הוא גם דמות שהסיפור שלה סופר ואז סופר מחדש לא מעט פעמים: בקומיקס, בטלוויזיה, בקולנוע ועל הבמה. זה לא שכל דור מספר מחדש את הסיפור של סופרמן, אלא שדומה מדור לדור, כמות האזכורים והאתחולים לייצוג שלו רק עולה. אם מצמצמים את אותו רק לקולנוע, הוא כנראה אחד משלוש הדמויות המעובדות ביותר, לצד באטמן וספיידרמן. אבל בתודעה, של ילדים ומבוגרים, הוא ככל הנראה גיבור-העל בה׳ הידיעה. זה שאמור, תיאורטית, לנצח בקרב מול האופציות האחרות.

הוא גם מהותי לקולנוע שכן "סופרמן – הסרט" שביים ריצ'ארד דונר ובו כיכב כריסטופר ריב בשנת 1978, די שינה את המשחק לגבי מה סרט גיבורי-על יכולים להיות: לא רק שילוב בין קאמפ ופנייה לילדים, אלא משהו שיכול להיות בעל חזית איכותית ושובר קופות של ממש. אחרי שלושה המשכים לגרסה ההיא, סופרמן חזר ב"סופרמן חוזר" בשנת 2006 ושב גם ביקום הקולנועי של DC, שהופקד בידי ז'אק סניידר. עכשיו, לסרטים הללו, בהם גילם הנרי קאביל את סופרמן, היו לא מעט מעריצים (ראו את הטקסט של פבלו), אבל הוא בגדול הפסיד בקרב על הקופות מול היקום הקולנועי של מארוול. מה שהוביל להכרה הדרגתית כי היקום הקולנועי של DC צריך אתחול, ואולי להתרחק מן הקו שהוביל סיינדר.

לכן, ראשי האולפן פנו לג'יימס גאן, התסריטאי של "שחר המתים" בגרסה של סיינדר. וגם מי שיצר בהצלחה את סרטי "שומרי הגלקסיה" במארוול והצליח (יחסית) ועשה את "יחידת המתאבדים" (השני) ואת סדרת הספין-אוף ״פיסמייקר״, באופן שגרם לאולפני DC לחשוב שהוא האיש שלהם. האיש שכתב גם את סרטי ״סקובי-דו״ ואת סרט גיבורי העל האלים למבוגרים בלבד "סופר" הוא הנכון לנווט מחדש את הספינה, פחות או יותר מנקודת האפס. גאן הוא עכשיו האיש החזק בהפקה וגם לקח על עצמו את המותג שהוא הכי אהוב ומוכר, אך גם זה שדומה כי אף סרט בכיכובו לא ממש הצליח כמצופה. אולי מאז אותו סרט בשנת 1978, או אם תרצו ההמשך משנת 1980 שרובו צולם ביחד עם הסרט הראשון. גאן כל כך מדגיש את זה שהוא חוזר לנקודת האפס, עד שלראשונה בכל הגלגולים, הכותרת היא פשוט "סופרמן" (Superman), בלי כל תוספת. הרי בסרט של דונר היה צורך להדגיש שזה סופרמן – הסרט.

מעבר לתהילה שלו בשנים האחרונות, גאן הוא לא בהכרח בחירה צפויה להוביל מותג שאמור להיות אחד מן הגדולים בעולם, בטח אחרי שלא עברו הרבה שנים מאז ההסתבכות יחסי הציבור שלו בגלל סדרת בדיחות לא הולמות לשנת 2018. העניין שהוא הקריירה של גאן, עד "שומרי הגלקסיה" בערך, התאפיינה בשני סוגים שונים של דברים: תכנים גסים שמתאימים למבוגרים בלבד אבל יש בהם משהו ילדותי, לצד תכנים אשר מכוונים לילדים ויש בהם שאיפה למורכבות ולכבוד לקהל. לקח לו זמן למצוא את התמהיל המבוקש, כאשר דומה שמה שמשתמר בכל הסרטים הוא חיבה להומור ולמוזיקת רוק (גאן הוא גם מוזיקאי). בסופו של דבר, זה נכון גם לגרסה שלו ל"סופרמן", גם אם גאן יודע כי פרויקט כזה לא יכול להיות רק סרט של ג'יימס גאן, גם אם זה בדיוק מה שהוא נשכר לעשות. בסופו של דבר הוא מביא ליצירה את הגוון האישי שלו, גם בהומור וגם בגישה שלו לדרמה, אבל הוא גם נותן מקום למאפיינים קלסיים יותר. בשורה התחתונה, לפחות מבחינת התוצר לדעתי זה די הצליח לו.

זה הצליח בין היתר כי עושה רושם שגאן הוא לא רק יוצר, אלא חובב של ממש של התכנים בהם הוא עוסק. ככזה, הוא כבר כנראה ידע שסיפור המקור של סופרמן הוא משהו שהקהל כבר ראה לא מעט פעמים ואין טעם להמציאו מחדש. את בניית העולם של הסרט, או אפילו של כל היקום הקולנועי בגלגולו החדש, הוא סוגר בכמה שניות של כתוביות בפתיחה: סופרמן כבר הגיע לכדור הארץ והתבסס כאישיות מוכרת. הוא גיבור על ולא היחיד. הוא אהוב והחזק ביותר, אבל ייתכן וזה ההיבט הפחות מעניין בסיפור שלו. לכן, הסיפור מתחיל שלוש דקות אחרי שסופרמן, בפעם הראשונה, הפסיד.

כאמור, הבמאי ביים סרט בשם "סופר" והבין כי מה שמעניין בגיבור הוא היותו גם "מן". הוא אולי נולד בחלל, אבל גדל בכדור הארץ בקרב בני אדם. יותר משיש לו כוחות על, הוא אנושי בדרך בה הוא תופס את העולם ובדרך בה הוא מתנהג. זה אומר שיש בו הרבה חמלה ורצון לעזור לאחרים, אבל זה גם אומר שהוא לא פעם טועה. הוא לא בהכרח אנוכי, אבל הוא מסוגל להיות עקשן יהיר ובעל מידה משתנה של תמימות. בעיקר, בסרט הוא גם עומד למבחן בו הוא יצטרך להיות לא רק חזק, אלא גם חכם וזה כאמור דבר שבא והולך בגרסה הזו של דמות. אדם חזק שהוא גם מנהיג ובמהותו גם ישות ערכית, אבל כפי שסיפורי סופרמן כבר הוכיחו בעבר, זה לא תמיד מספיק.

עוד רובד שעושה אותו אנושי בסרט הזה הוא שיש לו כאן חיית מחמד, קריפטו. למי שלא בקיא ברזי המיתולוגיה של הקומיקס, לא מדובר במטבע דיגיטלי אלא בכלב שגם לו יש כוחות על, אם כי לא תמיד הבנה של הסיטואציה. הסרט בהחלט יודע להשתמש בכלב גם כמקדם חמידות וגם כאלמנט קומי, שלא לדבר על כך שהוא מאפשר, למשך כמה שניות במהלך הסרט, לסופרמן להיות קצת ג'ון וויק. מעבר לכך, הרבה מן המוטבים והדמויות המוכרות נמצאות כאן: לסופרמן יש את מבצר הבדידות שלו בקוטב, אבל ביום יום הוא עובד בדיילי פלנט עם חברתו הכתבת המתחרה/אופציה רומנטית לויס ליין, העובד הצעיר ג'ימי אולסן והעורך פרי (בן היתר). יש לו את ההורים שגידלו אותו בעיירה קטנה וגם הורים ביולוגיים שיש לו שדר מהם.

מולו ניצב האויב הכי מוכר של הדמות, התעשיין הטייקון לקס לותר. באופן די נוח לזמנים בו אנו חיים, לא צריך להתאמץ יותר מדי על מנת לייצר הקבלות בינו לבין דמויות מוכרות מן המציאות, נגיד אילון מאסק. בסרט, לותר הוא גם אימפריה עסקית וגם מעורב בענייני ביטחון לאומי של ארה"ב ואולי גם של מדינות אחרות. חלק מן העימות בינו לבין סופרמן נעוץ בכך שסופרמן התערב על מנת למנוע מלחמה בין שתי מדינות ולותר כנראה בעל אינטרס בעניין, לצד אינטרס לפגוע בסופרמן ממניעים אחרים. יש לציין כי בהחלט ניתן לעשות הקבלה בין השאלה האם סופרמן צריך להתערב לשאלה האם ארה"ב צריכה להתערב בסכסוכים של מדינות אחרות. דומה כי הסרט מכוון בעיקר למלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אבל מי שרוצה לעשות הקבלה לישראל בטח ימצא גם קשר בדרך אחרת. או אולי אפילו יתהה על המשמעות של מוכר פלאפל כחלק מהעלילה.

זה לא ההיבט העכשווי היחיד. לסופרמן יש רובוטים בעלי בינה מלאכותית והם טוענים כי הם לא יכולים להרגיש, אבל חלק מן הפעולות שלהם מעידות כי ההיפך הוא הנכון. גם שאלות על תפקיד התקשרות עולות באופן טבעי, לצד שילוב מהותי בעלילה של עולם משחקי המחשב וצילומי סלפי כתופעות תרבות שיכולות להיות להן השלכות מפתיעות. פרט לשאלת ההתערבות הצבאית, הסרט גם שואל עד כמה רחוק אפשר ללכת עם ניסיונות במדע והאם קיים רגע בו המחקר למעשה מסכן את העולם, ביודעין או שלא.

הסרט לא מקל ראש בסוגיות הללו, אבל לא תמיד ממצה את האמירה לגביהן. כך או אחרת, לדעתי הן לא המרכז. חשוב יותר ההיבט שציינתי לגבי היותו של סופרמן אנושי, ומה זה אומר להיות אנושי. לצופה יהיה יותר חשוב עד כמה הסרט מבדר. כאן לדעתי מסתתר הניצחון העיקרי של הסרט: השילוב בין מוזיקה, הומור וקטעי פעולה עובד היטב. עם הסתייגות לכך שמי שעייף מהומור של הבמאי-כותב (בגרסה הזו שהיא יחסית ידידותית לכל המשפחה), יזהה כאן כמה היבטים מוכרים. לפרקים על סף המוכרים מדי, אבל לדעתי בלי לחצות את הסף. הסתייגות נוספות היא שאף כי כל קטעי הפעולה טובים, בסופו של דבר קשה לי להצביע כעת על אחד מהם שמתעלה, גם בגלל עייפות מיותר מדי סרטי גיבורי-על בעשורים האחרונים.

לא התייחסתי עד כה לאלמנט המשחק. הסרט, באופן שהוא כבר די מסורתי, לא הלך על שחקן יותר מדי מוכר לתפקיד סופרמן. מגלם אותו דייוויד קורנסווט, שמוכר בעיקר מסדרות של ריאן מרפי. קורנסווט בהחלט עובר מבחינת המראה הן כקלארק קיין והן כסופרמן והוא בהחלט…סביר מבחינה דרמטית. אני לא בטוח שהסרט דורש ממנו יותר בתור שחקן וזו לא בהכרח בעיה גדולה, אבל אולי מעט יותר כריזמה הייתה עוזרת. הוא כן משמש כרקע לשחקנים נוספים לגנוב את ההצגה ומי שעושה את זה הכי טוב זו רייצ'ל ברוסנהן, היא ״גברת מייזל המופלאה״, בתור לויס ליין. כשהוא לצידה, קורנסווט מצחיק ומלהיב הרבה יותר, בסצנות רבות בסרט ליין מצויה בעלילה משל עצמה וברוסנהן מובילה היטב את הסרט כולו.

השם הכי מוכר מבין התפקידין הראשיים הוא ניקולוס הולט בתור לקס לותר, ומה שמעניין לדעתי לעומת גלגולים קולנועיים קודמים של הדמות, הוא שהולט לא כל הזמן הולך על הגרסה הכי קיצונית של המשחק שלו. זה בסופו של דבר מתאים לטון הכלכלי של הסרט, שדומה שמה שהנחה את הליהוק שלו הוא שחקנים שמרגישים טבעיים בתור הדמויות שהם מגלמים. כולל כמה שהנוכחות שלהם בסרט הזה היא הכנה לפרוייקטים עתידיים.

כאמור, ל"סופרמן", יש מורשת ייחודית גם בתוך שפע תוכן גיבורי העל בו אנו חיים. הפעם, הסרט לא ממציא מחדש את סרטי הקומיקס וספק אם ניתן לעשות זאת. למי שעייף ממוצרים מן הסוג הזה, לא בהכרח יש סיבה לרוץ לראות אותו. אבל לחובבים ספציפיים של גאן ושל הדמות של איש הפלדה, לתחושתי הסרט עונה על הציפיות ואולי אף עולה עליהן במעט.