סרטים חדשים: ״לקרוא את לוליטה בטהרן״, ״המורה הטוב״, ״יעד סופי: קשר דם״, ״פנייה חדה״, ״פנטום״

פסטיבל קאן כבר מבלבל את הימים, וגוזל כל רגע ביום שלי, אבל יש גם סרטים חדשים שעולים לאקרנים בישראל ואין להזניחם. למעשה הם עלו כבר שלשום, אבל בתקופות עמוסות קרה כבר שהמדור עולה ביום שישי, גם אם מאוחר. יום שבת זה כנראה שיא חדש אז אתנצל על השינויים בלו״ז ואני גם שמח לעדכן שחזר הניוזלטר שלנו, לכל מי שנרשמו לעדכונים במייל. את הציפיות שלי מהפסטיבל אפשר לקרוא בפוסט מרוכז, מבחינת דחיסות כי הריכוז המנטלי ממני והלאה, ואפשר גם להיזכר בקאן הקודם דרך הסקירה השבועית של עופר. הוא גם הספיק לראות המון סרטי דוקאביב לטובת פוסט המלצות מקדים, בעוד השאיר לנו פרק חדש של פרויקט האוסקר הבינלאומי לפני שנבלע בריביירה.

לקרוא את לוליטה בטהרן – הסרט הישראלי לשבוע זה הוא הפקה משותפת עם איטליה, אבל כזו שמלאה בשחקניות איראניות גולות. מדובר בעיבוד של הבמאי ערן ריקליס והתסריטאית מרג׳ורי דייויד לספר של אזאר נפיסי, המבוסס על חייה כמורה באוניברסיטה, שלימדה בסתר קלאסיקות מערביות. לא רק ״לוליטה״, גם "גטסבי הגדול" ו"גאווה ודעה קדומה", לשם דוגמה. הכל תחת עינו הפקוחה של המשטר האיסלאמי של אחרי המהפכה, מה שאומר סכנה כפולה ומכופלת לנשים המרדניות. לתפקיד הראשי לוהקה גולשיפטה פרהאני, בכירת השחקניות הגולות של איראן, שלא דיברה בשפת אמה בקולנוע מזה זמן מה. גם זאר אמיר, מי שמאיימת לתפוס את מקומה של פרהאני כנציגת האיראניות-לשעבר, מככבת בסרט. מהצד הישראלי-פרסי, ריטה חוזרת להופעה נדירה על המסכים בתור אמה של הגיבורה. אולי כבר ראיתם אותו בהקרנה מיוחדת בפסטיבל חיפה, שיוזכר פעם נוספת בהמשך. התמונות בפוסט הן מתוך הסרט ובאדיבות היח״צ וההפקה.

יעד סופי: קשר דם (Final Destination: Bloodlines) – זוכרים וזוכרות את סרטי ״יעד סופי״? סדרת סרטי האימה שהתחילה בשנת 2000 והצמיחה ארבעה סרטי המשך, האחרון שבהם ב-2011, שהקונספט שלה פשוט אך קטלני: סלאשר בו הרוצח הוא המוות עצמו. כלומר אין לחמוק ממנו, בקטע דטרמיניסטי, וכל מי שמנסה לרמות משלם באופנים דוחים ומופרכים שבעצם משנעים את הסרטים לעבר סוגת הספלאטר. אחרי עשור וקצת של הפסקה, הסדרה חוזרת בסרט שישי שמאתגר מעט את החוקים. הבמאים זאק ליפובסקי ואדם סטיין, יחד עם התסריטאים גאי בוסיק ולורי אוונס טיילור, ניסו ליצור מחדש את המיתולוגיה של המוות כנקמן במיוחד, בסרט שמוטב לא לגלות יותר מדי את העלילה שלו. הטריילר קצת מספיילר בעיניי, אז רק אומר שסטודנטית (קייטלין סנטה ג׳ואנה) חווה סיוט חוזר על אסון, ויוצאת לבחון סודות משפחתיים שאולי קשורים למנוחתה הטרודה. היא מגלה שסבתה רימתה את המוות לפני שנים וכל השושלת בסכנה קיומית. זה אפילו יותר מטופש, אבל גם מהנה, ממה שזה נשמע.

ריטה ב״לקרוא את לוליטה בטהרן״, צילום באדיבות הסרט: איתן ריקליס

המורה הטוב (The Good Teacher) – פרנסואה סיביל הוא המורה מן הכותרת, שאולי נחשב טוב אבל מואשם בהטרדה מינית בידי תלמידה. הקהל יודע שזו תלונת שווא, אבל הדמויות בסרט מגיבות כפי שמצופה מהן: ההאשמות מתפשטות, מאמינים למתלוננת, והנאשם צריך להוכיח את חפותו בבית המשפט החברתי שהוא בית הספר. הבמאי הוא טדי לוסי-מודסט, שגם כתב יחד עם אודרי דיוואן. היא יותר מפורסמת בזכות ״האירוע״, אבל הוא זה שכתב וביים בהשראת חייו האישיים. גם הסרט הזה הוקרן בבכורה מקומית בפסטיבל הקולנוע של חיפה.

פנייה חדה (Sharp Corner) – בן פוסטר מככב בסרט של ג'ייסון בוקסטון, בתור איש משפחה המפתח אובססיה למפגע בכביש. ספציפית פנייה חדה שסמוכה לביתו, וגובה קורבנות בשל ריבוי תאונות דרכים במקום. הרצון שלו הוא להציל חיים ולמנוע את האסון הבא, אבל עצם ההתעסקות בנושא מתחיל לכלות אותו ואף נעשה מסוכן למשפחתו, מסיבות שהתקציר לא מסכים לגלות ואולי טוב שכך. קובי סמולדרס מככבת לצידו של פוסטר, ומשתתפים בהפקה הקנדית הזו גם גאווין דריאה ו-וויליאם קוסוביץ'.

פנטום (Phantom) – נסיים להפעם עם מותחן פסיכולוגי תוצרת דרום קוריאה, של הבמאי לי הא-יונג. העלילה מתרחשת בשנות ה-30 במלון מבודד השוכן על צוק. חמישה אנשים נלכדים במקום, בחשד שאחד מהם הוא הפנטום, כינויו של מרגל חמקמק הפועל כנגד השלטונות. כך מתפתח משחק חתול ועכבר, בין הפנטום שהגיע למקום עם משימה וכעת צריך להסתיר את זהותו יותר מתמיד, לבין ארבעת האחרים שרוצים לחשוף אותו וגם לשמור על עורם. הסרט נוצר בהשראת הרומן "המסר" מאת מאי ג'יאה ובהשתתפות: סול קיונג גו, לי האני, פארק סו דאם, פארק הא סו, סאו היון וו.