״בירד״, סקירה וניתוח סרטה של אנדריאה ארנולד

סרטה של אנדריאה ארנולד, ״בירד״ (Bird) הוא סרט נהדר. כתבתי עילו לראשונה לקראת הקרנת הבכורה שלו בישראל במסגרת פסטיבל קולנוע בערבה ומאוחר יותר בחרתי אותו כאחד מסרטי השנה שעברה שלי, כאשר ייתכן שבפועל היה עלי למקם אותו מעט גבוה יותר ברשימה. הוא סוג של סרט שהפלא שבו גדל עם הזמן. יחד עם זאת, הטקסט הזה מתעכב מעט מאז צאת הסרט להקרנות מסחריות מצומצמות בישראל, למרות הרצון שלי להרחיב עליו מעבר לטקסט ההמלצה הראשוני, שאני עדיין עומד מאחוריו.

הסרט ממשיך את העיסוק של ארנולד בדמויות של נערות הגדלות בסביבה בעייתית עם נוכחות הורות מוגבלת. הבמאית עושה זאת היטב וגם נותנת לכל סרט את המגע הייחודי שלו. ביילי, הגיבורה של הסרט הנוכחי, מעט צעירה יותר מן הגיבורות של "מחוץ למים" או "אמריקן האני" והאופי שלה הוא כמעט שילוב ביניהן: לרגעים יש בה עצבים נוסח הסרט הראשון ויש לפרקים עדינות הקרובה לגיבורה של הסרט השני. בכל המקרים מדובר בנערות שהולכת עם הרצונות שלהן ולא ממש מקשיבות לאף אחד (מה שנכון גם לגבי העיבוד של ארנולד ל"אנקת גבהים"), גם אם הן יודעות בפנים שהן בעיקר מחפשות הדרכה. ישנם קווי דמיון נוספים בין הסרטים, כולל מאפיינים אחרים שניתן ליחס גם ליתר הסרטים של ארנולד, כמו נתינת מקום לבעלי חיים או שילוב בין תיאור של סביבה ריאליסטית עם אסתטיקה המזוהה עם קולנוע חברת,י לצד רגעים ליריים שלכאורה סותרים את הז'אנר.

אבל "בירד" גם נבדל מסרטה הקודמים של ארנולד ואולי מרוב הסרטים שצופים מורגלים לצפות בהם בקולנוע כיום. זאת מפני שאני סבור שאין דרך אחת להבין את העלילה שלו. הכוונה היא לא לפירוש של הסרט, אלא למה שבדיוק קורה בו מבחינת "המציאות" של העולם שהוא בורא. זה לא דבר ייחודי לקולנוע, אבל כן דבר נדיר ולכן אולי גם מבלבל את הקהל שזקוק להסבר, או רוצה לדעת מה להבין. מבלי להיכנס לספוילרים (אעשה זאת בפסקאות הבאות בצורה מוגבלת ובאופן בולט יותר אחרי אזהרה לקראת הסיום) אדגיש שוב כי אין דרך אחת להבין מה מתרחש. אבל כן יש דברים רבים שהבמאית וצוותה מכוונים אליו מבחינת המהלך הרגשי והאמירה לגבי טבעו של העולם.
היעדר היכולת להסביר מה באמת קרה מבחינה עובדתית הוא חלק מכך. הרי בכל מקרה יש לנו לפעמים רק תפיסה חלקית של המציאות, ייתכן שבצורה קיצונית יותר בגיל 12. "בירד" מסופר כולו מבעד לתודעה של ילדה בת 12. לא תמיד רואים מה שהיא רואה מבחינה פיזית, היא מופיעה בפריימים רבים ויש זווית כללית של המציאות לצד מבט מבחוץ עליה, אבל במידה רבה אנו צופים בעולם דרך עיניה.

בסצנה הראשונה בסרט, ביילי (ניקיה אדמס), הילדה הזו, רואה את העולם דרך סורגים. אלו סורגים פרקטיים של גשר להולכי רגל, אבל הם גם מבטאים מבחינה סימבולית את המצב בו היא נמצאת – כלואה במציאות לתוכה נולדה וכמהה לחופש. גם את הגשר ניתן לסמן כמצביע על היותה מצויה בשלב מעבר בחיים, אבל הסמל הגדול ביותר בפתיחה ובסרט הוא השימוש בחיות. באופן עיקרי עבור ביילי, מדובר בציפורים, שבפתיחה יכולות לסמן חופש. אביה לעומת זאת מצא חיה אחרת, פרקטית עבורו: קרפדה שהריר שלה משמש להפקת סמי הזיה. יש לציין כי האב (בארי קיוגן) מכונה "באג", כלומר חרק, שם נוסף של חיה, אבל סוג של ידועה לשמצה בניגוד לחופש של הציפור משם הסרט.

באג מלווה את ביילי לתא המשפחתי בו היא לכאורה חיה תחת ההשגחה שלו, אלא שהוא יותר דורש ממנה להיות בת סמלית מאשר מטפל בה. שם הוא משתף אותה בהחלטה להתחתן עם בת זוג שלא הכיר זמן רב ואנו גם לומדים כי באג אמנם נראה בשנות העשרים לחייו, אבל לביילי יש גם אח גדול. זאת עוד לפני שפגשנו את אמא של ביילי, או למדנו שיש גם אחים קטנים, מהצד האחר של המשפחה.

הרובד הסימבולי של הסרט עבור מטאמורפוזה עם ההופעה בסרט של בירד, דמות אנושית הקרויה על שם ציפור ומגולמת בצורה לא בדיוק אנושית בידי פרנץ רוגובסקי. ביילי חוששת מפניו בהתחלה שכן הוא גבר זר הפונה אליה, אבל גם מרותקת בגלל החריגות שלו. הילדה מהתא המשפחתי הבעייתי עוזרת לו לנסות למצוא את משפחתו שלו, על מנת שלכאורה יכיר טוב יותר את עברו. על הדרך הוא יעזור לה להכיר את עצמה, או לפחות כך הוא מקווה.

ביילי היא לא מישהי שתבקש עזרה בצורה גלויה. היא כבר התרגלה להסתדר בעצמה ואף כי אביה מנסה להשגיח עליה, היא נעה לבד בשכונה ובוחרת מדי פעם לראות את אמה שלה ואחיה. היא שואפת לבלות עם ילדים גדולים יותר ואף להצטרף לחברים של אחיה, שעל פניו נוקמים באלימות באנשים שהיו אלימים בצורה לא הוגנת בשכונה. היא נדרשת להתנהג כבוגרת מכפי גילה כאשר הגוף שלה רק מתחיל להתבגר, כפי שמתרחש כאשר היא מקבלת את המחזור הראשון שלו. הרגע הזה גם מוביל לאחווה רגעית בינה לבין הארוסה של אביה, אישה בה היא יכולה להיעזר. אבל מעבר לבקשה הפרקטית לתחבושת או טמפון, היא כבר יודעת לבד מה צריך לעשות.

במובן עמוק יותר, ביילי היא דמות שלא תמיד יודעת, גם כשהיא עושה דברים בחייה. לכן בירד סבור כי היא זקוקה לעזרה. כאשר הוא רואה את המצב בו אמא שלה נמצאת, חיה עם גבר אלים המסכן אותה ואת האחים הקטנים של ביילי, בירד מתפרק ואומר שהוא לא יכול להיות הגיבור שהיא צריכה. זוהי אמירת המפתח בסרט. על פניו הקשר עם בירד יכול להוביל לפורקן ויציאה מן המשבר עבור ביילי, אבל בחיים הדברים אינם פשוטים ועל פניו אין גיבורים שיסדרו הכל. זה מעניין כי דומה כי עד לאותה סצנה, התחושה הייתה כי ביילי היא זו המקווה לעזור לבירד, אבל ההתרפקות שלו רומזת כי עבור שניהם, המצב היה לפחות הדדי מן ההתחלה. לא פחות מאשר בירד זקוק בסיוע במציאת הוריו, ביילי זקוקה לסיוע שלו.

-ספוילרים מכאן-

השאלה המרכזית בסרט היא מהי המהות של בירד מן הבחינה הפיזית. עד כמה הוא אדם, ציפור, משהו באמצע או יצור שכולו בדמיון של ביילי. אף כי ללא ספק אנשים אחרים מגיבים לבירד או לקשר המוזר של ביילי עם מה שנראה כמו ציפור שמעבירה עבורה פתק, האופציה כי הכל בראש שלה (כולל התגובות של הסביבה) קיימת, בטח בכל הנוגע לבירד. יש גם אופציה אחרת: אולי בירד הוא בן אדם יתום שגדל בחו"ל ושב לחפש את הוריו כאשר הוא במצב מנטלי מורכב, ובמקביל ביילי חשה קירבה לציפורים ומדמיינת כי הוא עוזר לה להרחיק את בן הזוג של האם, איום של ממש על משפחתה באופן שגם הבריונים הקרובים אליה בגיל לא ממש מסוגלים לפתור. ישנה גם האופציה כי בירד אכן הוא ישות לא טבעית, גיבור-על שיכול להפוך מציפור לאדם ולמשהו באמצע, המרחיק את האיום. הסרט לא דורש את הצופה להכריע בין האופציות הללו ומספק אופציות ביניים, שכן העיקר הוא המהלך הנפשי שעוברת ביילי והצורך שלה בעזרה.

אני לא יודע אם צריך או אפשר לדעת האם בירד התעמת עם הגבר המכה או ניצח בעימות. למעשה, אני חושש כי יש מציאות בה אמה של ביילי ואולי גם אחיה נרצחו. הסרט מותיר זאת בתור אופציה, אך גם את האפשרות של פתרון פחות מזעזע. יכול גם להיות שהמצב לא נפתר בימים הספורים בהם מתרחש הסרט. נדמה שיש גם סתירה מסוימת לגבי היום בשבוע בו כל אירוע מתרחש, מה שמגביר את התחושה של מצב מופשט. כך או אחרת, האקט הסופי של בירד הוא משהו שביילי הייתה זקוקה לו לא פחות כל סיוע אחר – חיבוק של קרבה ודאגה. משהו שאף אחד במשפחתה, גדול יותר או קטן יותר, לא מעניק לה. משהו שעובר בלי תשומת לב במציאות בה כל הדמויות, כולל הוריה של ביילי ואחיה הלא-גדול בהרבה שניצב בפני דילמת הפיכה להורה, נכנסו מוקדם מדי להחלטות בלתי אפשריות הדורשות בגרות. עולם של התבגרות מזורזת בלי השגחה, הזנחה הורית ואולי גם הזנחה מצד הרשויות של האזור העני בו יש אלימות בתוך הבתים.

בסופו של דבר, בירד הוא הגיבור אותו ביילי צריכה. גם אם הוא רק דמיוני. גם אם הוא לא באמת הסיר את האיום של הגבר המתעלל שחריג באלימות שלו אפילו בסביבה בה אלימות היא דבר טבעי כמו הריון בגיל הנעורים. גם אם הכל התרחש בדיוק כפי שראינו בסרט. לכמה רגעים, ביילי מצאה מישהו שדואג לגורלה ולא רק זקוק לדאגה שלה, לעזרה שלה או להיותה בת ייצוגית.
זהו רגע מכריע בהתבגרות שלה וגם לא ההתבגרות היחידה בסרט. הרי התבגרות נכפית גם על אחיה של ביילי והחברה שלו ובאופן סמוי זהו סרט התבגרות גם של באג – אב שלומד סוף סוף לאהוב מוזיקה של "אבא". אשים בצד את ההרגשה האישית שלי שהמוזיקה של הצעירים בשנות נעוריי היא מוזיקה של אבא בעולם הסרט. כי הסרט סוף סוף גרם לי להבין למה בדיוק מתכוון הדובר בשורה הראשונה בשיר של בלר, לפיה ״זאת כבר המאה הבאה״. גם אם העתיד הוא לא בדיוק האוטופיה שתוארה בשיר, אולי רגעים של תחושה אוטופית יכולים להתרחש.