סרטים חדשים: ״עד שתחזור״, ״האחות המכוערת״, ״רואה החשבון 2״, ״ניקי״, ״בולרו״, ״השבועה של אירנה״, ״עד הזריחה״, ״ג'יו ג'יטסו – הקרב האחרון״

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מתבקש להפנות לכיוון סרטים שעוסקים בנושא. לוחות השידורים ושלל אופציות ה-VOD כבר ממתינות, גם בבתי הקולנוע אפשר למצוא לפחות סרט אחד חדש בנושא. אני מודה שלא הספקתי לדגום שום דבר חדש כדי להמליץ, לכן אבלה בעצמי בצפייה בסרט כלשהו שעוד אין לי דעה עליו, אבל גם מוכרח להגיד שכבר שנה שנייה ברציפות שהיום הזה נחווה אחרת. לא רק בגלל שאני בישראל, בגלל מלחמת עזה כמובן, וכל ההתנהלות סביבה שממשיכה לצבוע את המציאות בצבע אחיד. בסריטה ניסינו השבוע להוריד הילוך אחרי פסח, עם סקירה של עופר והפרויקט של אור, אבל מאחורי הקלעים אנחנו כבר עומלים על המלצות דוקאביב ואני אישית מתכונן לפסטיבל קאן. לפני כן נצטרך עוד לעבור את השבוע הבא, עם יום הזיכרון האחר ויום העצמאות שהוא כבר אירוניה במצב הנוכחי ולצערי הרב, ואולי לצאת מחוזקים לקראת חודש מאי. אולי יעזרו לנו בכך שמונה סרטים חדשים בבתי הקולנוע ועוד אחד בסטרימינג שלא יכולתי להתעלם מבואו.

עד שתחזור – סרט ישראלי שחיכה זמן רב לאקרנים, לפחות מאז פרסי אופיר 2023 או אפילו קודם לכן אם מחשיבים בכורה עולמית בפסטיבל ורשה בסתיו 2022. מדובר בסרט הביכורים של שרי אזולאי תורג׳מן המתחיל כאשר נערה גונבת יאכטה. זוהי מאיה, גיבורת הסיפור בגילומה של הלל ינאי-שני, וההתמצאות שלה בסירה מעידה לא רק על בקיאות ימית אלא גם על שייכות משפחתית. זו הסירה של אביה, אליו התלוותה בעבר במסעות ימיים, וכעת היא מפליגה למצוא אותו. בכוונתה להגיע מישראל אל יוון ומשם אל כרתים, שם האב עובד כמכונאי בספינת משא. עוד הצעירה מתקשה לשכנע את הימאים המקומיים לסייע או לפחות לא להפריע, אחד מהם (דניאל ליטמן) מצטרף למסע שלה. זאת בעוד בביתה בישראל, מחכים לה אמא אכולת דאגה (עדי גילת) ואח בכור (אופק פסח), חייל קרבי עם בעיה משלו. מוריס כהן מגלם את אבי המשפחה.

רואה החשבון 2 (The Accountant 2) – התלבטתי מהו הסרט ההוליוודי הגדול של השבוע, או אם יש כזה בכלל, נראה לי שזה המועמד המרכזי והכמעט-יחיד בעצם. סרט המשך למותחן הפעולה מ-2016, שוב בכיכובו של בן אפלק בתור רואה חשבון של עולם הפשע, בעל תסמונת אספרגר ותסמונת סוואנט נלווית, כלומר הוא יודע גם להרביץ אקשן כשצריך. ההמשכון מתחיל עם הירצחו של קינג, הדמות שמגלם ג׳יי-קיי סימונס מאז הסרט הקודם, ועל גיבורנו לגלות מי עומד מאחורי המעשה ומה גילה אותו קינג. עוד חוזרים מהסרט הראשון גם ג׳ון ברנתל בתור אחיו המכסח של הגיבור, וסינתיה אדאי-רובינסון כסוכנת הפדרלית שנאלצת לעבוד עם השניים כדי לפתור את המקרה. גאווין אוקונור (״גאווה ותהילה״, ״לוחם״) שב אל כס הבימוי, ביל דובק (״אוזרק״) שוב כתב.

האחות המכוערת (The Ugly Stepsister) – אחד הסרטים המדוברים של השנה עד כה, לפחות בפסטיבלים כמו סאנדנס וברלין שם הימם הסרט הנורווגי הזה את הקהל בגישה הרעננה ובקיצוניות הגרפית שלו. הרעיון נשמע פשוט, סיפור סינדרלה מנקודת מבטה של האחות המכוערת, ולמעשה אפילו אינו מקורי משום שהיה סרט כזה בדיוק, תוצרת בריטניה מ-2002. אבל הבמאית הצעירה אמילי בליכפלדט הלכה צעד קדימה, והחליטה לנקוט בגישת דייויד קרוננברג ולא סופיה קופולה. או להצטרף לבמאיות כמו ז׳וליה דוקרנו וקוראלי פארז׳ה שבוחרות בתת-הז׳אנר של אימה גופנית כדי לדון בנושאים כמו דיכוי נשים דרך שלטון היופי. ליה מירן מגלמת צעירה חולמנית שעוברת לגור עם אמה ואחותה הקטנה בבית החדש שלהן, אחוזה דרך נישואים נוספים של האם. האב נופח את נשמתו אחרי המימוש ומותיר אחריו בת נאווה, שמוזמנת לנשף בו תוכל לפגוש את הנסיך המחפש כלה. גם אחותה החורגת רוצה להיות שם ולא תבחל בשום אמצעי, כולל אמצעים שמבחילים את הקהל. הסרט הזה מצחיק באמירות שלו על התעללות עצמי בשם האהבה כשם הוא מבעית בצלקות שנגרמות לגוף האנושי, ולמקרה שאני לא ברור – זו המלצה רותחת. ותמונה בראש הפוסט.

השבועה של אירנה (Irena's Vow) – במסגרת העיתוי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הסרט הזה מפסטיבל טורונטו 2023 מגיע אל בתי הקולנוע. אירנה גוט היא חסידת אומות עולם מפולין, וההפקה הקנדית-פולנית הזו מבקשת להביא למסך את סיפורה. מגלמת אותה סופי נליס (״גנבת הספרים״) כצעירה עזת רוח שעמדה מול נסיבות טרגיות והצילה יהודים רבים מזוועות השואה. יותר מזה אולי לא כדי לספר כדי לא לשעמם פליטות ריאליטי שהגיעו לשמוע עדות מסעירה של ניצולים דווקא. אפשר לספר שבסרט משחק גם דוגארי סקוט, שאת התסריט כתב דן גורדון הוותיק (״וואיט ארפ״) וביימה לואיז ארשאמבו.

השבועה של אירנה

ניקי (Niki) – במסגרת ניקוי המדפים מפסטיבל קאן הקודם, לקראת התמלאותם בסחורה טריה מהפסטיבל בחודש הבא, בכל שבוע כמעט תמצאו סרט עם חותמת קאן 2024, גם אם ממסגרות המשנה. כזהו גם סרטה של סלין סאלט על הפסלת ניקי דה סן פאל, בלי אזכור של פסל המפלצת בירושלים משום מה. אבל כן מאותו פסטיבל קאן בו הוקרן ״דה סאבסטנס״, שהבמאית שלו סיפרה כי יצירתה של סן פאל הייתה אחת ההשראות לדמות מסוימת בסרט. לעומת זאת, ״ניקי״ מציעה ביוגרפיה שגרתית על אישה בלתי רגילה, בגילומה של שרלוט לה בון. מהיותה דוגמנית ששואפת להיות שחקנית, אם ורעיה, אמריקאית וצרפתייה, ולבסוף גם האמנית שהפכה לשם-דבר עולמי.

בולרו (Bolero) – אם היה לי שקל על כל סרט בימד״ב בשם בולרו, היה לי מספיק קפה כדי לסיים לכתוב את המדור הזה על הבוקר. ה״בולרו״ המסוים הזה הוא ביוגרפיה של מוריס ראוול, המלחין הצרפתי שאחראי ליצירה ושמה בולרו. מגלם אותו רפאל פרסונאז והוא עומל על כתיבת היצירה, שהוא מקווה שתהיה מופת על-זמני. כמו כל מלחין שיושב ליצור, אני מניח. אבל בפריז של 1928, ראוול נתקל במחסום יצירתי וההזמנה המוזיקלית שמטילה עליו אידה רובינשטיין שולחת אותו להרהר בחייו כדי להפיק מתוכו את הבלט הטוב ביותר שיצליח לנפק. סרטה של אן פונטיין (״קוקו לפני שאנל״).

עד הזריחה (Until Dawn) – נשוב אל ארצות הברית ואל השפה האנגלית לטובת סרט אימה מבוסס משחק מחשב. דייויד פ׳ סנדברג נוטש את גיבורי העל של ״שהאזאם!״ וחוזר אל קולנוע האימה ממנו צמח, כדי לביים תסריט של בלייר באטלר (״ההזמנה״) וגארי דוברמן (״הנזירה״) המתרחש בתת-הז׳אנר של לולאת זמן. במקרה זה, חבורת חברים שמגולמים בידי שכמעט זיהיתי, למשל אלה רובין או מייקל צ'ימינו (השחקן מ״באהבה, ויקטור״, לא הבמאי שיכול להיות סבא שלו). בכל מקרה, החבובים צריכים לשרוד עד הזריחה כפי שמבטיח שם הסרט, אבל אויבים מפחידים צצים והורגים אותם הרבה לפני כן, מה שמאפס את הזמן ומשיב אותם אל תחילת הלילה. האם יצליחו? וכמה פסילות יש להם במשחק הזה?

ג'יו ג'יטסו – הקרב האחרון (Jiu Jitsu) – נסיים את החלק הזה של המדור עם סרט שיצא לאקרנים בארה״ב לפני שהיה קיים דבר כזה חיסון קורונה. כלומר שלהי 2020. כבר ראינו דברים תמוהים יותר בהפצה הישראלית וזה כמובן לא מעיד דבר על איכות סרטו של דימיטרי לוגותטיס. על כך יכולה להעיד לירון, שכתבה עליו אצלנו לפני ארבע שנים בדיוק. ניקולס קייג׳ נדרש להציל את העולם מחייזרים, שפותחים פורטל בכל כמה שנים כדי להילחם בתושבי כדור הארץ בקרבות ג׳יו ג׳יטסו. זו העלילה, אל תפריעו. בכל מקרה, קייג׳ הוא אמנם לוחם רב עוצמה אבל זכרונו אבד וייקח לו זמן לשוב אל כוחותיו, מה שמאפשר לאחרים להפליא במכותיהם עד שהוא יתאושש. למשל אלאן מוסי, טוני ג׳ה, פרנק גרילו וג׳וג׳ו צ׳אן.

עיר הרס (Havoc) – לקינוח, בשורה משמחת בפוטנציה מכיוונה של נטפליקס. קודם כל כי זה סרט חדש של גארת אוונס, שעבר הרבה זמן מאז סרטו הקודם (״כופר נפשה״) והרבה יותר מדי מאז סרטי ״הפשיטה״ (עדיין בלי לסגור טרילוגיה כפי שהובטח), אז ניקח מה שנותנים. בטח אם נותנים שיתוף פעולה של הבמאי עם טום הארדי, בתור בלש משטרה מרופט שצריך לרדת מטה אל העולם התחתון כדי לחלץ משם בן חטוף של פוליטיקאי. כולי תקווה שהוא מגלה שם לא רק שחיתויות וסודות אפלים כפי שמבטיח התקציר, אלא גם מקומות מתאימים לתקוע בהם את האגרופים שלו. אחרת בשביל מה עשינו מינוי לנטפליקס.