״קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא״, סקירה

גיבורי-על לא מתים, הם רק מתחלפים. אחרי שמונה שנים ואחד-עשר סרטים בתור קפטן אמריקה, כריס אוונס תלה את מגן הויברניום ופרש מתפקידו במה שהיה אמור להיות אקורד הסיום לסאגת האינסוף של מארוול, "הנוקמים: סוף המשחק". במרוצת השנים, הסרט התגלה גם כאקורד הסיום האפשרי למכונה המשומנת בהנהגתו של המפיק קווין פייגי, מכונה שלא מפסיקה להידרדר מאז בתוצריה. שנתיים לאחר אותו סרט, יצאה הסדרה "הפלקון וחייל החורף" בשירות הסטרימינג של דיסני, בימים בהם עוד הייתה בנו תקווה שמארוול עדיין בעניינים. הסדרה הזו עקבה אחרי שני הסיידקיקס של קפטן אמריקה, סם ווילסון (אנתוני מקי) ובאקי ברנס (סבסטיאן סטן). בסופה, ווילסון הפך מפלקון לקפטן אמריקה החדש באופן רשמי, אז גם הוכרז שהוא עומד לככב בסרט משל עצמו. אחרי דחיות בתאריך ההפצה שלו, הפקה מלאת תלאות שכללה אינסוף שכתובים, שינויים, עריכות מחדש, צילומי השלמות ואף שינוי שם, שוחרר בחודש שעבר "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" (Captain America: Brave New World) – הסרט הרביעי בסדרה על החייל המפורסם באמריקה, הראשון בהובלתו של מקי, וה-35 ביקום הקולנועי של מארוול.

משהו רע עובר על מארוול, זה כבר ידוע. מאז התחיל השלב החמישי שלהם בפברואר 2023 עם "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה", הם לא מצליחים לייצר רצף של הצלחות. "אנטמן" השלישי היה כישלון קופתי וביקורתי שגם המעריצים האדוקים ביותר של מארוול לא אהבו. אחריו הגיע הפרק המסיים בטרילוגיית "שומרי הגלקסיה", שהצליח יפה בקופות וגם היה אהוב על הקהל והביקורת. ואז "המארוולס", ששוב התרסקות כלכלית וקיבל כתף קרה, ואחריו "דדפול & וולברין" שאמנם עשה המון כסף, אבל לא היה המוצר האיכותי ביותר של האולפן. כעת, "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" ממשיך את טרנד המטוטלת הזה, ואפשר כבר להגיד את זה כחודש אחרי יציאתו – מצבו בקופות רע מאוד. התגובות, הן של המבקרים והן של הקהל – רעות מאוד. אחרי הצפייה בסרט אני חייב לשאול – מי אישר את הסרט הזה? האם פייגי באמת איבד את מגע הזהב שלו ואת החיבור שלו לרצונות ולצרכים של קהל המעריצים עד כדי כך, שהוא ישב וצפה במוצר הסופי שיצא והיה מבסוט ממנו? אם כן, אז המצב במארוול אפילו גרוע ממה שחשבתי.

הסרט מתחיל עם כניסתו לבית הלבן של הנשיא החדש של ארצות-הברית, הגנרל לשעבר ת'דיאוס רוס (בגילומו של הריסון פורד, שהחליף את וויליאם הארט שהלך לעולמו). למרות שמדובר באישיות מפוקפקת עם עבר אכזרי, הוא נבחר על פלטפורמה של אחווה וריפוי, ומזמין את קפטן אמריקה החדש לעבוד יחד. רוס רוצה לייצר ברית עולמית על מנת לכרות אלמנט חדש בשם אדמנטיום, שהופיע באוקיינוס ההודי בתוך עצם שמימי ענק, ולחלק אותו באופן שווה בין מדינות העולם. הוא גם רוצה להחיות את יוזמת הנוקמים, אותה יוביל סם ווילסון. התכניות הללו נקטעות בגלל מזימה מסתורית, ששולחת את קפטן אמריקה, שותפו הפלקון חואקין טורס (דני רמירז), הנשיא רוס ויועצת הביטחון המיוחדת שלו, רות' (שירה האס), לשלל משימות להצלת היוזמה וגילוי האמת.

חמישה תסריטאים שונים חתומים על "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא", והם מחולקים בקרדיטים לשלוש קבוצות נפרדות: רוב אדוארדס לבדו, צוות התסריטאים מלקולם ספלמן ודיילן מוסון (שגם כתבו את הסדרה "הפלקון וחייל החורף") וצמד נוסף שכולל את פיטר גלאנץ וג'וליוס אונה, שגם ביים את הסרט. כל-כך הרבה אנשים שלא מסוגלים לחבר שורת דיאלוג אמינה אחת, מונולוג אחד שלא גורם להתכווצות בכיסא מרוב מבוכה, או סיפור גיבורי-על מותח ומעניין, שלא לדבר על קוהרנטי.

כמו שמארוול נוטים לעשות בשנים האחרונות, הם החליטו לנסות ולחזור על הנוסחה שהצליחה להם בעבר. "עולם חדש מופלא" דומה בטון ומבחינה נראטיבית ל"קפטן אמריקה: חייל החורף", אחד הסרטים המהוללים והאהובים של האולפן, ששאב השראה ממותחני הפראנויה הפוליטיים של שנות ה-70 בהוליווד. אבל מה שעבד לפני עשור עם האחים רוסו וכריס אוונס, לא מצליח לחזור על עצמו בסרט החדש, שמרגיש כל-כך אבוד בתוך הטון הזה. ההרגשה היא של ניסיון בכוח והעמדת פנים, כאילו התסריטאים קיבלו הוראה לכתוב סרט מסוים שאין להם את הכלים לכתוב, אז הם מחקים את הסגנון בזמן שבפועל הם כותבים משהו אחר לגמרי. התוצאה מבלבלת בדיוק כמו ההסבר שניסיתי לתת. הסרט מנסה להיות גם המשך לטרילוגיית "קפטן אמריקה", גם לסרטי "הנוקמים", גם לסדרה "הפלקון וחייל החורף" וגם לשניים מהסרטים הכי נשכחים ופחות אהובים של מארוול משום מה – "הענק הירוק" (זה מ-2008) ו"נצחיים". התוצאה מקושקשת ומבולגנת כפי שאפשר לצפות משילוב שכזה.

בעבר, גם בסרטיהם הפחות טובים של מארוול, תמיד מצאתי משהו להנות ממנה, ערך בידורי או ויזואלי שסיפק אותי במידת מה. זה לא המצב ב"עולם חדש מופלא", שמספר סיפור כל-כך חסר השראה עד שמצאתי את עצמי מציץ בשעון מספר מביך של פעמים במהלך הצפייה. המתח שהסרט מנסה לייצר פשוט לא קיים וכל המהלכים העלילתיים שלו כל-כך ברורים ועצלים, שאין שום רגע של הפתעה או של דפיקות לב מואצות. רק המתנה לאיזשהו קרשנדו או קליימקס מעניינים וכיפיים, שלא מגיעים. כך קורה גם במערכה האחרונה, שאין בה אפילו קמצוץ של התרגשות ושלא מעוררת שום התפעלות. אפילו כאשר מגיע הרגע שלכאורה חיכינו לו כל הסרט (שמפורסם בכל הפוסטרים והטריילרים, מה שעוד יותר מוריד מהאימפקט שלו), הוא עשוי באותה עצלות יצירתית חסרת מחשבה מעמיקה ורגש המאפיינת את כל חלקיו הקודמים של הסרט.

יש מסורת ארוכת שנים במארוול של הימור על במאים צעירים וחסרי ניסיון. זה עבד בין היתר עם ריאן קוגלר ("הפנתר השחור"), ג'ון ווטס (סרטי "ספיידרמן") וכמובן האחים רוסו, אבל הפעם ההימור נכשל לגמרי. האולפן בחר בג'וליוס אונה, שכבר עבד בתוך פרנצ'ייז ומערכת האולפנים עם סרטו "פרדוקס קלוברפילד", שזכה לביקורות קוטלות, לפני שעבר לביים את הדרמה המוערכת "פנים רבות לאמת". כעת, אחרי "עולם חדש מופלא", ברור למדי שהוא לא צריך לעבוד עם אולפנים גדולים בסרטים יקרים, ועדיף שיתמקד בדרמות צנועות.
העבודה שלו בסרט הזה היא מהגרועות שראיתי בסרטי מארוול לאורך השנים. עבודת האפקטים המחפירה, שגורמת לי לתהות על מה בוזבזו כמעט 200 מיליון דולר, היא אפילו לא עיקר הבעיה. סצינות האקשן עצמן, בקרבות פנים מול פנים של סם ווילסון מול שלל יריבים ונבלים, עשויות בחוסר סגנון ובחוסר תשוקה, ללא שום מעוף או המצאה. הן נראות כאילו מישהו ביקש מבינה מלאכותית להראות כיצד מתנהגות סצינות האקשן הגנריות ביותר שיש. עבודת המצלמה של הצלם קריימר מורגנתאו (שעבד כבר במארוול על עוד סרט לא אהוב במיוחד, "תור: העולם האפל"), לא מייצרת אפילו אימג' אחד מעניין או יפה במיוחד. התוצאה היא סרט שלא רק שלא מספר סיפור מעניין, אלא גם לא מספק שום עניין ויזואלי.

בגזרת השחקנים, צריך להגיד את האמת: אנתוני מקי לא באמת יכול לסחוב סרט באורך שלם לבדו ועל גבו. זה לא שהוא בהכרח שחקן רע, אבל הוא גם לא שחקן טוב או מרתק במיוחד, ואין לו כריזמה מספקת כדי להחזיק את סרט גיבורי-על באורך מלא שהוא אמור להיות בפרונט שלו. מה גם שהדמות שלו, שבפרוייקטים קודמים עוד היה בה איזה עומק מסוים, לא מקבלת שום טיפול תסריטאי הולם ב"עולם חדש מופלא". הוא לא עובר שום מסע רגשי ולא משתנה, אלא פשוט נשאר אותו דבר, בדיוק באותה נקודה בה הוא התחיל את הסרט. אפשר להגיד אותו דבר בנוגע לעוזרו, הפלקון החדש חואקין טורס, וגם על השחקן שמגלם אותו, דני רמירז, שלא הצליח להתחבב עליי בכלל.
מולם, ג'אנקרלו אספוזיטו וטים בלייק נלסון האדירים מבוזבזים פה לחלוטין על נבלים שכתובים ברישול: הראשון התווסף לסרט באחד השכתובים והצילומים מחדש, השני חוזר מ״הענק הירוק״ בווריאציה אחרת. היחידים שאפשר להגיד עליהם איזושהי מילה טובה הם הריסון פורד, שמצליח לרומם את הדמות שלו בזכות הנוכחות האדירה שלו, ושירה האס שמוכיחה שיש לה מקום על במת הקולנוע הגדולה בעולם אם רק יתנו לה את ההזדמנות. חבל שהכישרון שלה מתבזבז על דמות ללא שום איפיון או עומק.

בעת הצפייה ב"קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא", מצאתי את עצמו חווה קשת רגשות לא צפויה. כזו שקשורה בעקיפין לסרט בו אני צופה, אבל בעיקר קשורה לאולפן שמאחוריו. היו רגעים של כעס, אכזבה ובלבול, אבל הרגש החזק ביותר היה עצב. אני עוקב באדיקות אחרי סרטי מארוול מאז יצא לאוויר העולם "איירון מן" הראשון, בשנת 2008. הייתי שם בכל ההקרנות הראשונות, חזרתי לצפיות שניות בקולנוע של סרטי "הנוקמים", התרגשתי, בכיתי, צחקתי, והרעתי. ידעתי שיגיעו גם סרטים לא טובים, כפי שהיה מההתחלה, אבל לא יכולתי לדמיין לעצמי לאילו תהומות מארוול יכולה להתדרדר, כמה נמוך היא יכולה לרדת. הסרט הנוכחי הוא הכי נמוך שמארוול היו בו, בפער גדול, והוא מסמל נקודת שפל עצומה לאולפן. זה סרט בלי שום ערך בידורי, שלא ענה לי על שום צורך שיש לי מסרטים של מארוול. הוא השילוב האולטימטיבי של כל האלמנטים הגרועים באולפן הזה, סרט שלמרות הציפיות הנמוכות שממילא היו לי ממנו – הצליח להפתיע אותי בכמה הוא איום.