אוסקר 2024/25: הימורים על הזוכים

כזה אוסקר כבר מזמן לא היה לנו. אמנם חווינו כמה הפתעות לאחרונה ("פרזיטים" ב-2019) או זוכים יוצאי דופן ("הכול בכל מקום בבת אחת" ב-2022), אבל חוסר ידיעה בסגנון כמו השנה זה משהו מאוד נדיר. הייתי אפילו אומר שמאז הקרב של "בירדמן" ו"התבגרות" לפני עשור, לא נרשמו כל כך הרבה סימני שאלה.
כמובן שאחרי הטקס וחשיפת הזוכים פתאום הכול יסתדר, ובדיעבד הדברים נראים הכי ברורים לרמה שאנחנו תוהים איך בכלל חשבנו אחרת. אבל מנקודת הזמן הזו, ממש ימים לפני הטקס, לרובנו אין מושג ירוק. אתם תראו את זה בפירוט של ההימורים של עופר ושלי, יחד עם ההרחבות ההכרחיות על הקטגוריות.

בשנה שעברה הצלחנו לא רע מבחינת ההימורים. עופר ואני קלענו נכונה ב-18 מבין 23 הקטגוריות, אבל זה היה משחק קל הרבה יותר בהתחשב בסחף הצפוי של "אופנהיימר". השנה אנחנו שוב מנסים את המיטב, ומקווים לכמה שיותר הפתעות. כמו תמיד, אנחנו רושמים לא רק את ההימור שלנו, אלא גם את הבחירה האישית למי שהיינו מצביעים אם היינו חברי אקדמיה, וגם אזכור אחרון להיעדרות הכי כואבת.

זו רשימת המועמדים המלאה למי שצריך תזכורת, ואנחנו נתכנס שוב במהלך הלייב-בלוגינג של הטקס בלילה שבין ה-2 ל-3 במרץ, שישודר ב-yes.

הימורים זוכים – האוסקר ה-97

אנורה

הסרט הטוב ביותר:

מתחילים מהכי גדול ואז זולגים מטה.
פה אמנם עופר ואני מהמרים על אותו הסרט, אבל רחוקים מלהיות בטוחים במאה אחוז.

האמת היא שעד שבוע שעבר עוד האמנתי ש"הברוטליסט" יכול לקחת את הפרס – ואולי זה עדיין יקרה – אבל צריך להסתכל נכוחה על הנתונים: האפוס של בריידי קורביי לא לקח שום פרס תעשייה משמעותי וזו חולשה גדולה. "אנורה", שלי עדיין מוזר לחשוב עליו כזוכה אוסקר, ניצח את איגוד הבמאים והמפיקים. פעם אחרונה שסרט לקח את שניהם והפסיד את פרס הסרט הייתה ב-2019 ("1917" מול "פרזיטים").
מי שצמצם את הפער ממש בימים האחרונים הוא "עד שייצא עשן לבן" עם זכייה בבאפט"א ובאיגוד השחקנים. עם זאת, לדרמת המתח הוותיקנית אין באוסקר מועמדות לבימוי. לא שזה הפריע ל"קודה" או "הספר הירוק" (מהתקופה האחרונה), אבל זה מה שמונע מללכת עד הסוף עם סרטו של אדוארד ברגר, גם אם שיטת ההצבעה הפריפריאלית יכולה לעזור לו.

הבימוי הטוב ביותר:

מה שמעניין כאן הוא ששנינו מאמינים שזו שנת פיצול, האחרונה הייתה ב-2021 ("קודה" מול "כוחו של הכלב"). אמנם הזכייה של שון בייקר באיגוד הבמאים אמורה להפוך אותו להימור הנכון, אבל אולי גוף המצביעים הבינלאומי ייקח לכיוון בריידי קורביי. מה גם שלבייקר יש הזדמנויות לזכות גם בתסריט (שם הוא מתמודד מול קורביי) ו/או העריכה.

השחקן הראשי הטוב ביותר:

גם פה אנחנו מתרחקים מפרס האיגוד שהלך לטימותי שאלאמה ו"אנונימי לגמרי". הפעם האחרונה שהאיגוד והאוסקר התפצלו בפרס השחקן הייתה ב-2020 (צ'דוויק באווזמן מול אנתוני הופקינס).
עיקר ההחלטה להמר על ברודי היא מכיוון ששאלאמה לא זכה בדבר מלבד האיגוד, קבוצה הרבה יותר פופוליסטית ורחבה מהאקדמיה, בזמן שברודי רק הלך וצבר פרסים מתחילת העונה.
מצד שני, ברודי זכה בעבר על תפקיד באותן הטריטוריות (אמן ניצול שואה) וקשה לומר שבעשרים השנים שחלפו מאז "הפסנתרן" גוף העבודה שלו מצדיק את הפיכתו לזוכה שני אוסקר ראשיים, קבוצה שכוללת את ענקי המסך מרלון ברנדו, דסטין הופמן, אנתוני הופקינס, ג'ון מארץ', שון פן, ג'ק ניקולסון, טום הנקס, ספנסר טרייסי, דניאל דיי-לואיס וגארי קופר (ברודי שחקן יותר טוב מקופר, אז לפחות זה).
זה עוד יותר מוזר בהתחשב בכך שהשחקן הטוב ביותר מהמועמדים, רייף פיינס, לא זכה מעולם. אבל זו דרכו של האוסקר, כנראה.
יהיה משעשע אם "הברוטליסט" יזכה בפרסי התסריט, הבימוי והשחקן הראשי אבל יפסיד את הסרט – בדיוק כמו שקרה עם "הפסנתרן" ב-2002.

ברמת הטריוויה, נזכיר שברודי הוא עדיין זוכה פרס השחקן הראשי הצעיר ביותר אי פעם (29). אם שאלאמה יביס אותו השנה, הוא ייקח לו את התואר בזכות כמה חודשים ספורים בלבד.

השחקנית הראשית הטובה ביותר:

הקטע הכי מדהים הוא שכשיצאתי מההקרנה של "סאבסטנס" בפסטיבל קאן אי שם בחודש מאי 24, הדבר היחיד שחשבתי לעצמי הוא שאמנם לא מאוד התלהבתי מהסרט, אבל כבר מעכשיו קשה לי עם זה שדמי מור לא תזכה להערכה והפרסים שהיא ראויה להם על ההופעה הזו. והנה, כמעט שנה אחר כך, ודמי מור, כוכבת שהעולם כבר מזמן מחק, מובילה את המרוץ עם סרט אימה אקסטרימי. איזה כיף.
מה שכן, הכיף הזה בהחלט יסתיים בטון צורם אם היא תפסיד. מבחינתי זאת כנראה תהיה התבוסה הכי שוברת לב אי פעם. ובהחלט, מור לא היחידה שמועמדת על הופעה נהדרת, והיא לא היחידה עם נראטיב מרשים. למעשה, המרוץ השנתי הזה לפרס השחקנית הוא כזה שעוד נדבר עליו שנים רבות רבות קדימה.
טורס, מדיסון ואריבו בהחלט ראויות לשבחים, ובכל שנה אחרת אולי אפילו לזכות, אבל זה חייב להיות של מור השנה. בבקשה, אקדמיה, אל תפילי את הכדור הזה.

סאבסטנס / יופי מסוכן, בגרסה המצונזרת

שחקן המשנה הטוב ביותר:

13 שנה. זה הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה בה שחקן משנה זכה על סרט שלא היה מועמד לפרס הגדול (כריסטופר פאלמר – "בגינרס"). על פניו, זה היה אמור לתת את הדחיפה לגאי פירס, יורה בוריסוב או אדוארד נורטון, אבל הסחף המוחלט של כוכב "יורשים" קיירן קאלקין הוא כזה שאי אפשר לפקפק בו. הבחור פשוט לקח כל דבר שנקרה בדרכו, ממש כמו שעשתה דיוויין ג'וי רנדולף בשנה שעברה ("נשארים לחג"). מי שרוצה לבנות על טוויסט ברגע האחרון מוזמן לעשות זאת על אחריותו.

שחקנית המשנה הטובה ביותר:

גם זואי סלדנייה סחפה את העונה בקטע חריג, ואולי זה צריך לגרום לאקדמיה לעשות איזה בדק בית בהתחשב בכך ששני המובילים לפרסי המשנה הם שחקנים ראשיים לכל דבר ועניין.
לעומת קאלקין, סלדנייה הייתה צריכה להתמודד עם האפוקליפסה המוחלטת של קמפיין האוסקר של "אמיליה פרז" בחסות השחקנית הראשית קרלה סופיה גסקון וחשבון הטוויטר שלה, יחד עם הבעייתיות של הסרט בייצוג מקסיקנים, קהילת הטרנס, או סתם אנשים ששרים באופן מקצועי. את כל אלו סלדנייה, שעבדה עם כל הוליווד בתקופת הבלוקבאסטרים שלה ("אוואטר", "שומרי הגלקסיה", "סטארטרק"), צלחה באופן די מדהים.
האם אריאנה גרנדה יכולה לעשות מחטף? אולי, אבל היחס של האקדמיה לכוכבות פופ לא הוכיח את עצמו יותר מדי (ג'ניפר לופז, לא נשכח ולא נסלח).

התסריט המקורי הטוב ביותר:

אחת הקטגוריות הקשות לחיזוי לא רק בין מועמדי הסרט "אנורה" ו"הברוטליסט", אלא גם מול "כאב אמיתי" שתפס תאוצה רצינית בשבועות האחרונים. זה אמנם יהיה משונה מאוד אם סרטו של ג'סי אייזנברג יקבל שני פרסים משמעותיים בלי להיות מועמד לפרס הסרט בתקופת העשיריות, אבל דברים יותר מוזרים התרחשו בעבר.
גם לא כדאי לבטל את החיבה הגדולה לקורלי פרג'ה ו"סאבסטנס", שיכולה בהחלט להביא לה מספיק הצבעות. "5 בספטמבר" כנראה יישאר על הספסל.

התסריט המעובד הטוב ביותר:

לעומת אחיו המקורי, פרס התסריט המעובד הוא כנראה אחד הצפויים ביותר של הטקס. "עד שייצא עשן לבן" הוא סרט שנשען על דמויות ודיאלוגים, ולכן נחשב "סרט של תסריט" יותר מכל דבר אחר (על אף עשייתו הקולנועית המרשימה), מה גם שהוא בהחלט אחד הטוענים לפרס הגדול. אנחנו כמובן מתפללים למהפך של "נערי ניקל", אבל יודעים גם להבדיל בין חלומות ומציאות. רוב הזמן.

הברוטליסט

הסרט הבינלאומי הטוב ביותר:

מרגע הכרזת המועמדים, הרבה לפני מפלת "אמיליה פרז" ברשתות, אמרתי באופן די פומבי ש"אני עדיין כאן" הוא המוביל האמיתי בקטגוריה הבינלאומית. יש לי עדים לזה.
שני מרוצים מההיסטוריה של הקטגוריה שכנעו אותי שזה אפשרי: 2001 ו-2006, בהם סרטים חמורי סבר ופוליטיים מאוד ניצחו הרפתקאות קולנועיות פרועות ופופולריות הרבה יותר, שגם היו מועמדות לאוסקרים נוספים – "שטח הפקר" מול "אמלי", ו"חיים של אחרים" מול "המבוך של פאן".
והנה, ברגע הזה, אני חוזר אל המועמד "המוביל", נציג צרפת (שתשבור בצורת של 32 שנים שנה בלי זכייה). זאת בזמן שעופר הולך עם התיאוריה השנייה ומאמין בברזיל.

מעמדתי, אני חושב שכאן צריך לעשות את ההפרדה בין הרשתות החברתיות והאקדמיה. אמנם "אמיליה פרז" הוא אחד הסרטים הכי מושמצים בתחרות השנה, אבל האקדמיה הרוסה עליו, ולראייה 13 המועמדויות שלו, הכי הרבה לאיזשהו סרט מ-2024. ואם למדנו משהו מהזכיות של "הספר הירוק", "רפסודיה בוהמית" או המועמדויות של "סגן הנשיא" ו"אל תסתכלו למעלה", זה שהאקדמיה לא אוהבת שאומרים לה מה להצביע. אני מאמין שכל המצייצים בעולם לא ישכנע את ג'יימס קמרון, שראה את "אמיליה פרז" לפחות שלוש פעמים (כך הוא טוען), לשנות את דעתו.
עם זאת, ברזיל בהחלט עלולה לקחת את האוסקר הראשון שלה, בטח בהתחשב במועמדויות של "אני עדיין כאן" לפרסי הסרט והשחקנית הראשית. אף אחד פה לא יתלונן אם זה יקרה.

סרט האנימציה באורך מלא הטוב ביותר:

עוד קטגוריה קשוחה מאוד לחיזוי, וגם הפעם בחסות שחקן בינלאומי. עופר ואני מהמרים על "רוז הרובוטית", סרט מיינסטרים אמריקאי שמועמד גם לפרסי המוזיקה והסאונד. אבל באותה קלות היה אפשר לרשום כאן את "עם הזרם", סרט האנימציה המהולל ביותר של השנה, ומועמד בעצמו מטעם לטביה בקטגוריה הבינלאומית. וזה מוזר שאפילו לא מזכירים בכלל את נציג פיקסאר, "הקול בראש 2", אחד הלהיטים הכי בלתי מעורערים של השנה.

סרט התעודה באורך מלא הטוב ביותר:

על פניו זה אמור להיות די קל – "אין ארץ אחרת" זכה בכל כך הרבה פרסים מאז חשיפתו בפסטיבל ברלין לפני שנה בדיוק, ובתמיכה כה רבה מהביקורת, שכביכול הוא הימור מיידי. אבל פה נכנס העולם עצמו, על הפוליטיקה המסובכת שלו, ועל אלמנטים טכניים כמו חברת הפצה שתדחוף אותו קדימה, אותה "אין ארץ אחרת" לא קיבל.
כל המועמדים השנה עוסקים בנושאים חשובים ובוערים, כך שאין פה מישהו שיכול ליפול על העניין הזה. מה גם שהזוכים התיעודיים בעשור האחרון היו די צפויים, אבל זה מתישהו יהיה חייב להישבר.

המוזיקה המקורית הטובה ביותר:

כנראה שלא הייתה החמצה מרתיחה יותר של האקדמיה השנה מזו של "מתחרים" בפרס המוזיקה המקורית. באמת שלי קשה לקחת אותם ברצינות אחרי מהלך כזה. אבל אם שמים את זה בצד, יש השנה מרוץ די מעניין בין "הברוטליסט" ו"עד שייצא עשן לבן", בשניהם טמונים עבודות הלחנה מאוד מאוד אינטנסיביות. אם "עד שייצא עשן לבן" הוא המוביל לפרס הסרט, זה בהחלט יכול להיות שלו, מה גם שהמלחין פולקר ברטלמן זכה על "במערב אין כל חדש", אז כבר רשום לטובה אצל המצביעים.

השיר המקורי הטוב ביותר:

קטגוריה שאני שונא באופן אישי, אז בואו נעשה את זה מהר: בהחלט ייתכן שסוף סוף נטולת האוסקר התחרותי דיאן וורן, שמסמנת השנה את המועמדות ה-16 שלה (שמונה האחרונות ברצף), תיקח את הפרס הנחשק. אמנם אף אחד לא ראה את "ד'ה סיקס טריפל אייט" בזכותו היא מועמדת, אבל השיר נחשב יחסית בסדר, והחיבה לשירים של "אמיליה פרז" מעולם לא הייתה החלק המשמעותי באהדה לסרט (למרות שהוא מועמד עם שני שירים השנה). בסופו של דבר, לאף אחד לא אכפת.

אמיליה פרז

הסאונד הטוב ביותר:

פעם זה היה קל: פרס עריכת הסאונד הלך לסרטי המלחמה והאקשן, ופרס המיקס לסרטים המוזיקליים. ב-2020 אוחדו שתי הקטגוריות לאחת, ומאז הכול השתנה. השיא היה הזכייה אשתקד של "אזור העניין" מול "אופנהיימר", בקלות אחד הטוויסטים הגדולים ביותר בתולדות האוסקר.
עופר הולך עם המחזמר הגדול של השנה (מיקס), אני הולך עם האפקטים הקוליים של סרט המד"ב הגדול של השנה (עריכה). אולי זה בכלל יהיה "אנונימי לגמרי" בסוף.

עיצוב התלבושות הטוב ביותר:

מה שמסתמן כאחת הקטגוריות הקלות של השנה הוא עיצוב התלבושות, או כפי שהוא מכונה לרוב "הסרט עם הכי הרבה תלבושות". בהקשר הזה ל"מרשעת" אין תחרות (אולי מכיוון "גלדיאטור 2", אבל מי זוכר שהוא קיים?).

העיצוב האומנותי הטוב ביותר:

האסטרטגיה של עופר היא הנכונה: בהיעדר מוביל, תמיד כדאי ללכת בצמד עם התלבושות והעיצוב האומנותי, בטח כשמדובר במועמד לפרס הסרט. ההיגיון אומר "מרשעת" אבל שני דברים מונעים ממני לעשות זאת, אחד רציונלי והשני הרבה פחות: העובדה ש"הברוטליסט" הוא סרט על אדריכלות ולכן הסטים תופסים לעצמם המון מקום בנראטיב, וזה שממש שנאתי את העיצוב הפלסטי והמלאכותי של "מרשעת".
אתן לכן לנחש איזה מהם הוא הרציונלי ואיזה איננו.

הצילום הטוב ביותר:

בשונה מרוב המועמדויות של "הברוטליסט", פה באמת קשה לראות מישהו אחר לוקח את הפרס למרות שהאיגוד בחר באד לכמן של "מריה". לול קראולי כבר צריך להיות עם נאום זכייה מוכן.

העריכה הטובה ביותר:

בחיי שכל האינסטינקטים שלי זועקים להצטרף לעופר עם הימור על "עד שייצא עשן לבן". הכול יושב בדיוק. עם זאת, אם צריך להסתכל על התמונה המלאה, כשמהמרים על "אנורה" בפרס הסרט, צריך לתת לו עוד משהו בדרך. או שלא, אם חושבים על "ספוטלייט". לא יודע, זה מאוד קשוח השנה.

מרשעת

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר:

עוד אחת מהקטגוריות הקלות, לפחות על פני השטח. לפרס הזה יש היסטוריה מאוד צפופה עם זה של משחק ראשי, אז אין כל כך מה לשבור את הראש, או להוציא ציצי מהעין, לגבי זה. לחלוטין מיותר.

האפקטים החזותיים הטובים ביותר:

בשנים בהן יש קורלציה בין פרס האפקטים ופרס הסרט, תמיד כדאי ללכת על מי שמועמד לשניהם (אלא אם כן מדובר ב-2015. אנחנו עדיין תוהים לגבי מה קרה שם). השנה יש לנו שניים: "חולית: חלק שני" ו"מרשעת". נשמע שהראשון בטוח יותר.

הסרט הקצר הטוב ביותר:

הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר:

סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר:

שיהיה בהצלחה לכל מי שאנחנו בעדם.