סרטים חדשים: ״גולסטאר הסרט: מרוסקים״, ״ערפל כסוף״, ״קח אותי לירח״, ״לונגלגס״, ״הפשע כולו שלי״, ״השועל״, ״לעוף בכל מחיר״, ״הייקיו!! קרב האשפתות״

בעוד שבוע מהיום, בערך בשעה הזו, נהיה בירושלים לרגל פתיחת מהדורה מספר 41 שתהיה משמעותית במיוחד עבור סריטה. כתבתי על כך קצת בתחילת השבוע עם פרסום התוכניה, ההמלצות שלנו גם הן לא יאחרו לבוא בתחילת השבוע הבא, ובין לבין התרחשו עוד כמה דברים. למשל, אור סיים בהצלחה עוד פרויקט, זה שסוקר את זוכי פרס אופיר עד הקמת סריטה, בדיוק בזמן כדי להתרכז במאה אחוז בפסטיבל ירושלים שהוא מלווה השני מהצד שאנחנו לא מורגלים בו. עופר המשיך עם פרויקט המערבונים שלו, ואנחנו שמחים על התגובות שהוא מעורר, אבל קצת הזנחנו את הסקירות מחוסר זמן או עניין. השבוע זה ודאי ישתנה כי יש לא מעט סרטים וחלקם גם מדוברים, אבל לפני כן השלמת חוב מהשבוע שעבר שנבע מטעות שלי.

ערפל כסוף (Silver Haze) – לפני הכל, סרט שעלה בשבוע שעבר ונשמט שלא בצדק מהמדור. תמצאו אותו בסינמטק תל-אביב, הפצה בוטיקית של הפסטיבל הגאה, אבל זו לא הייתה הסיבה לאי-הכללתו (אם זה מעניין זו הייתה סתם טעות ברישום מצידי, בעודי מנסה לרכז מידע על מה עולה לאקרנים מכמה מקורות ואז עובר על האתרים של בתי הקולנוע לוודא שהסרט קיים במערכת וגם אפשר להזמין כרטיסים). מדובר בסרטה של סשה פולק (״Dirty God״), הממשיכה לשתף פעולה עם השחקנית ויקי נייט. בהשראת אירועים מחייה שלה, היא מגלמת צעירה שצלקות שריפה מעטרות את גופה ובגרסת הסרט היא מבקשת להביא את האחראים לדין. במסגרת עבודתה כאחות בבית החולים לו היא חבה את חייה, היא מתאהבת במטופלת (אסמה קריד-מיילס) ומוצאת אצלה מקלט מפני משפחתה ההומופובית והחונקת. כמובן שהעבר לא מרפה ומכאן כוחה הדרמטי של העלילה. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

גולסטאר הסרט: מרוסקים – הסרט הישראלי של השבוע נולד מתוך תוכנית טלוויזיה, שאני מודה שאין לי ממש ידע לגביה אפילו לגבי הסוגה (ריאליטי? ספורט? קומדיה?). לגבי הסרט, ברור יותר שהוא מתוסרט ונוטה במובהק לצד הקומי עוד בשלב התקציר, שמרסק נבחרת כדורגל ישראלית המורכבת מסלבריטאים (לא שחקנים פעילים או מקצועיים) בלב אפריקה. שבט מקומי לוכד אותם ומזמין אותם למשחק כדורגל לחיים ולמוות, במה שנשמע כמו שילוב לא בהכרח מתבקש בין ״לשחרר את שולי״ ו״מלחמת 90 הדקות״. את הסרט ביים אמיל בן שמעון וכתב דוד דהן, ומשתתפים בו בין היתר נירו לוי, שייע פינגבוים, ירון ברלד, קובי סוויסה, דין מירושניקוב, זוהר ליבה, אורי ברוייר, ליאם גולן, ג'ובאני רוסו, אלעד צפני ואביבה נגוסה.

טוויסטרס (Twisters) – סרט אסונות מסוג אחר לגמרי משיב לחיים את סרט הניינטיז שלא תיכנן להיות מותג, ״טוויסטר״ של יאן דה בונט. זה שבו הלן האנט וביל פקסטון רדפו אחרי סופות טורנדו בעודם מנסים להתגרש או לחדש את הקשר, תלוי כמה סרטים ראיתם לפני 1996. בכל מקרה, הסרט החדש הוא רימייק ולא המשכון בעיניי, כי הוא חוזר על קווי עלילה מן המקור מבלי להזכיר את הדמויות הוותיקות. דייזי אדגר ג׳ונס היא רודפת סופות בגמלאות, וחזאית מזג אוויר בהווה, שטורנדו אחד לקח ממנה את כל מה שיקר לה. מפגש עם מכר מן העבר (אנטוני ראמוס) משיב אותה לנסוע אל תוך סופות במטרה לחקור אותן, או לסייע לניצולים של אזורים מוכי אסון. בתפקיד הצוות המתחרה, זה שגילם קארי אלווס בסרט הבכור, תמצאו הפעם את גלן פאוול שסולל את דרכו לכוכבוּת השנה סוף כל סוף. הוא מגלם קאובוי שחצן שצוותו מצלם ליוטיוב את ההרפתקאות שלהם ברדיפת טורנדואים, אם זה אכן הרבים של טורנדו, מה שלכאורה עומד בניגוד לאנשי המדע שהם הגיבורים. התסריט של מארק אל סמית׳ (״האיש שנולד מחדש״) מנסה לטשטש את ההבדלים בין הקבוצות והבימוי של לי אייזק צ׳אנג (״מינארי״) להוסיף אנושיות לקטעי הדרמה או האקשן.

קח אותי לירח (Fly Me to the Moon) – סרט אמריקאי עם כוכבים גדולים אף יותר, צ׳נינג טייטום וסקרלט ג׳והנסון, מבקש להיות קומדיה רומנטית המתרחשת בלב המירוץ לחלל. ספציפית תוכנית אפולו בשנות השישים, דרך העיניים של שתי דמויות פיקטיביות. טייטום הוא מי שאחראי על הצלחת המשימה, מאימון האסטרונאוטים ועד לפרטים הטכניים של טיסה ונחיתה על הירח. ג׳והנסון היא כרישת פרסום הנשכרת על ידי סוכן ממשלתי (וודי הרלסון) כדי ״למכור״ לציבור האמריקאי, העייף מבזבוז הכספים, את תוכנית החלל כמשהו מרגש ומופלא. בקיצור כל מה שרע באמריקה בכלל וקפיטליזם בפרט, כולל קו עלילה שלם על זיוף הנחיתה על הירח (כאילו כתוכנית ב׳ למקרה שהמשימה האמיתית תיכשל). כישרונות רבים נוספים כילו את זמנם כאן, למשל ריי רומנו, אבל בכל היקר לי ממש לא הצלחתי להבין מה ניסו לעשות היוצרים. אצלנו, עופר היה זה שציפה לבואו של הסרט, אולי נטיל עליו את המשימה להסביר מה השתבש בתסריט של רוז גילרוי או בבימוי של גרג ברלנטי (״באהבה, סיימון״).

לונגלגס (Longlegs) – עוד קצת מאחורי הקלעים של סריטה היום, הסרט הזה היה הבחירה הראשית של לירון לאותו פוסט הכנות לקיץ, אבל אמרתי לה שאני לא בטוח שהוא ייצא והיא ירדה מזה. מדהים כמה היא צדקה, בהתבסס על חיבתה לקולנוע של אוז פרקינס (״אני הדבר היפה שחי בבית״, ״פברואר״). בסרטו החדש הבמאי-תסריטאי (ובנו של השחקן אנטוני פרקינס) עולה מדרגה מבחינת תקציב או קאדר שחקנים, ויוצר את סרט האימה הכי מעניין, מקורי, מהולל, מוזר ומבחינתי גם הכי מוצלח השנה עד כה. מייקה מונרו, הזכורה לטוב מ״משהו עוקב אחרי״ ו״החלון ממול״, מככבת בתור שוטרת אף-בי-איי המצטרפת לסוכן בכיר (בלייר אנדרווד) לחקירה משונה: רצף של רציחות משפחתיות, לכאורה ללא קשר ביניהן, בכולם הושארו מעטפות מסתוריות ומוצפנות בידי ישות המכנה עצמה ״לונגלגס״. אם זה לא מספיק מקריפ, נראה שיש לבלשית שלנו חוש שישי למקרים האלה ואת ארך-רגליים עצמו מגלם ניק פאקינג קייג׳, בהופעה מטורללת אפילו יחסית אליו. הכל קורה באמצע שנות התשעים וגם מזכיר סרטים מהתקופה או סביבתה, מ״שתיקת הכבשים״ ועד ״שבעה חטאים״. כמובן שלא באותה רמה, אין צורך להגזים, אבל ההשראה ברורה.

הפשע כולו שלי (Mon Crime / The Crime Is Mine) – נחליף שפה מעתה ועד סוף המדור, העמוס מהרגיל השבוע. ראשית לצרפתית התקופתית בסרטו של פרנסואה אוזון, המבוסס על מחזה, ועלילתו מתרחשת בשנות השלושים. נדיה טרשקביץ מגלמת שחקנית הנקלעת לאודישן שהופך לניסיון אונס בידי במאי קשיש, שלאחר מכן נמצא מת בדירתו. המשטרה מאמינה כי היא הרוצחת והשחקנית, יחד עם עורכת הדין שלה (רבקה מרדר) מחליטה לנצל את המקרה כדי להתפרסם. המשפט הופך לקרקס תקשורתי ומצעד תפקידי המשנה כולל למשל את איזבל הופר, פבריס לוקיני, דני בון ואנדרה דוסולייה.

השועל (Der Fuchs / The Fox) – הסרט הגרמני-אוסטרי הזה היה אמור לעלות בארץ באוקטובר, והפוסטר שלי היה תלוי זמן מה בקולנוע לב בדיזנגוף סנטר, אבל רק כעת הגיע זמנו להפצה מצומצמת. לא שיש תזמון טוב להעלות בישראל סרט על הצד האנושי של הצבא האוסטרי במלחמת העולם השנייה, אבל זהו גם סיפורו האישי של סבא-רבא של הבמאי אדריאן גויגינגר. הוא מתחיל עם חייל צעיר שעם פרוץ המלחמה מוצא עצמו בצרפת, נתקל בשועלון פצוע ומחליט לטפל בו בהיחבא. הכוח שהוא חלק ממנו כל הזמן בתנועה אבל הוא מוצא דרכים גם לשקם את החיה הפצועה וגם להמשיך להתקדם עם הצבא ולשמור על הסוד וגם על האנושיות שלו בזמן מלחמה. סיימון מורזה בתפקיד הראשי, ויש עוד הרבה יותר עלילה ממה שבחרתי לתאר.

לעוף בכל מחיר (Sarfira) – זה רק נשמע כמו סרט ילדים על יען שחולם לגעת בעננים או משהו בסגנון, למעשה זהו הסרט ההודי להפעם. סרטה של סודהא קונגרה פרסאד מבוסס על סיפור אמיתי, ומוסיף לו המון דרמה, אקשן, שירים וריקודים. אקשאי קומאר מגלם בחור פשוט, רועה צאן המסובך בחובות שחולם להקים את חברת התעופה הראשונה בהודו שתאפשר גישה לפשוטי העם. הוא פונה לכל בעלי הממון והחברות הקיימות, שממש לא מעוניינים בחברת לואו-קוסט מתחרה ובטח לא בהתחככות במעמדות הנמוכים. גיבורנו יוצא למסע מפרך לשבירת מחסום הקאסטות ההודי כדי להנגיש את ענף התעופה לכל הציבור, תחת הסלוגן של כרטיס טיסה בעלות רופי אחד.

הייקיו!! קרב האשפתות (Haikyu!! The Dumpster Battle) – נסיים עם סרט האנימה לשבוע זה, שאין לו שם עברי אז נאלצתי לשאול את זה שנתנו לו באתר עין הדג. לא כי אין לי כוח לתרגם אלא כי אולי אם זה יופיע ביותר ממקום אחד, מי שמביאים ארצה סרטי אנימציה יפנית עבור הקהילה השוקקת שלהם יבינו שעדיף שם עברי כלשהו מאשר להציג בישראל סרט שנקרא ״Haikyu!! The Dumpster Battle״ בלי שום הסבר על מה ולמה, למקרה שקהל חדש ירצה להתנסות ולהתאהב במותג. סרטו של סוסומו מיטסונקה מגיע מסדרת אנימה פופולרית (אולי גם בישראל?) על טורניר של נבחרות כדורעף, כאשר סרט הקולנוע מוקדש לקרב אנדרדוגים בין שתי הקבוצות הפחות נחשבות דווקא. אני תוהה האם הדרמות הטעונות יהיו כאלו גם עבור מי שמגיע כמוני בלי שום ידע מקדים, כי הטריילר דווקא עושה חשק.