סרטים חדשים: ״על עשבים יבשים״, ״גנוב על החיים״, ״מקום שקט: היום הראשון״, ״עיתונאית חוקרת״, ״מורדים לסופ"ש״, ״הדרכים הלא ידועות״, ״קאלקי – אחרית הימים״

החופש הגדול של הנוער כבר החל, של הקטנטנים בפתח, אבל ספק אם אפשר היה להסיק זאת מהנעשה בבתי הקולנוע. סרט אנימציה אחד לכל המשפחה (נניח) מצטרף להיצע, וגם בלוקבאסטר הוליוודי בפוטנציה, אבל הרוב הם סרטים שאינם דוברי אנגלית ולפחות אחד מהם אמנותי להפליא. אולי הכל משובש ממילא בשנת המלחמה הבלתי נגמרת, וכל שנותר לנו בסריטה הוא להיאחז באירועים הקולנועיים המתקרבים. זמן טוב להזכיר שאירוע השקת ספרו הרביעי של פבלו אוטין יתקיים מחר, למקרה שהובן אחרת ממה שכתבתי בשבוע שעבר. אפשר גם להביט מעבר לאופק אל חודש ואל פסטיבל הקולנוע של ירושלים. השנה הוא יהיה מרגש במיוחד, מסיבות ברורות ועוד לפני שנדע מה הסרטים, אם כי התוכניה הישראלית כבר באוויר. פוסט ההמלצות שלנו ימתין לחשיפת התוכניה המלאה, כנראה בסמוך לתאריכי הפסטיבל (18-27 ביולי). בזמן שהוא לא שוקד על הפסטיבל כמנהל האמנותי הנכנס, אור מצא זמן לכתוב ערך שלם על ההיסטוריה הישראלית בפסטיבל קאן. עופר היה אחראי על הסקירות עם שני הסרטים של הבמאים המעניינים מהשבוע האחרון. על הבמאי המעניין של השבוע הנוכחי כבר יש לנו טקסטים, שניים, ונותר רק לראות מה עוד נספיק.

על עשבים יבשים (About Dry Grasses) – למעלה משנה ממתין סרטו של המאסטר הטורקי נורי בילגה ג׳יילן לתאריך הפצה בישראל. את דרכו החל בפסטיבל קאן 2023, משם יצא עם פרס השחקנית, לפני שערך את בכורתו הישראלית בפסטיבל ירושלים. לאחר מכן נבחר לייצג את מדינתו באוסקר, השתתף בעוד פסטיבלים בישראל ביניהם זה של חיפה, ואצלנו כיכב ברשימות סרטי השנה. אחרי כזה מסע, לא פלא שהלינקים המובילים לדעות שלנו הצטברו ואפשר לקרוא אותן, הן עדיין רלוונטיות. אלא אם הסרט השתנה משום מה והוא כבר לא סיפורו של מורה המגיע לאיזור ספר מושלג, ומפתח מערכות יחסים מסוגים שונים ונפיצים עם שותפו לדירה ולהוראה, קולגה נאווה מהעיר הסמוכה, וגם תלמידה אחת מיוחדת. במידה וזה אכן אותו סרט, וכמובן שזה המצב, קחו בחשבון שהתלונות על אורך סרטים השנה לא רלוונטיות כשמגלים כאן 197 דקות של קולנוע. בעיניי הן שוות את המאמץ, גם אם זה לא הסרט הכי טוב של ג׳יילן אבל בהחלט חזרה לפורמה וגם כמה משחקי ציפיות עם הקהל הנאמן שלו. התמונה לעיל היא מתוך הסרט.

גנוב על החיים (Despicable Me 4) – נוריד רגע מהצלחת את הסרט האמריקאי שהוא אמנם לילדים במהותו, אבל אין סיבה להעמיד פנים שהוא לא יהיה הצלחה נאה ולהזכירו רק בסוף המדור. לא שתדעו זאת מהשם העברי, טעות נגררת מאז ״גנוב על הירח״ ב-2010, אבל זה הסרט הרביעי בסדרת הנבל גרו (לא כולל סרטים נפרדים של עוזריו הצהובים, המיניונים) לבית אולפני אילומיניישן. גרו, שכבר הקים משפחה עם שלוש ילדות ואישה (בסדר הזה) ואליהם מצטרף הפעם תינוק נוסף, לומד כי הוא בסכנה. זאת בעקבות שובו של אויב מן העבר, בדיבובו של וויל פארל במבטא צרפתי. גרו ומשפחתו נסים אל בית מסתור, בשעה שהמיניונים נבחרים להשתתף בתוכנית סודית שתעניק להם כוחות על. כאילו שלא היו להם מספיק, או שסדרת הסרטים הזו לא מתרחשת ממילא בעולם של סופר-גיבורים וארכי-נבלים. המדבבים המפורסמים בראשות סטיב קארל שבים לפעולה. כך גם התסריטאי קן דאוריו, מחוזק הפעם במייק ווייט, והבמאי כריס רנו, כשלצידו הפעם פטריק דלג׳. פאפוי? פאפוי.

מקום שקט: היום הראשון (A Quiet Place: Day One) – סרט הוליוודי אחר שהוא חלק מסדרה, ולכאורה לקהל בגיל אחר. כמשתמע משמו, זהו פריקוול לצמד סרטי ״מקום שקט״, שממשיכים להגיע בהפרש של שלוש שנים זה מזה. הבעיה שלי עם הקונספט, לפני הצפייה, היא שכבר זכינו להצצה ליום פלישת החייזרים הקטלניים והרגישים לרעש, משום שכך נפתח הסרט השני. הפעם ההבטחה היא דמויות חדשות באותו העולם, ספציפית אישה שמוצאת עצמה לכודה בעיר ניו יורק ביום הפלישה, והיא כמובן לא היחידה. את הקאסט הטרי מובילה לופיטה ניונגו, סיבה בפני עצמה לתת לסרט צ׳אנס, ולצידה במותחן ההישרדות הזה אפשר למצוא בין היתר את ג׳וזף קווין, אלכס וולף ודג׳ימון הונסו. גם מאחורי הקלעים ניכר ניסיון לרענן, כאשר ג׳ון קרסינסקי מפנה את כס הבימוי למייקל סרנוסקי (״פיג״ המצוין) שגם חתום על התסריט.

עיתונאית חוקרת (The Good Mother) – עוד סרט אמריקאי לפני שנחליף שפה מספר פעמים בהמשך, והפעם דרמת פשע. הילארי סוונק היא העיתונאית החוקרת, והאמא הטובה לדוברי אנגלית, שמנסה לגלות מי רצח את בנה. לשם כך היא חוברת אל חברתו ההרה (אוליביה קוק) ונעזרת בבנה האחר, שוטר במקצועו (ג׳ק ריינור). מתגלה לה כי בנה המנוח היה מכור לסמים וסחר בהם, לפני שהתנקה יחד עם זוגתו, מה שמכוון אותן למניעים אפשריים לרצח ואולי למציאת האשמים. מהטריילר אני מריח טוויסט ברור מדי, אבל מקווה שאני טועה. סרטו של מיילס ג'וריס־פייראפיט (״ארץ החלומות״), שביים וכתב יחד עם מדיסון הריסון.

מה פתאום ״משפחת סופר-על 2״, זו תמונה מתוך ״גנוב על החיים״

מורדים לסופ"ש (Weekend Rebels) – הסרט הגרמני הזה מגיע לאקרנים בסנכרון אידיאלי עם טורניר היורו בכדורגל, ולא רק בשל זהותו הלאומית. מעשה בזוג הורים לילד אוטיסט, כך בתקציר, אם כי לי הוא נראה יחסית מתפקד ומתקשר מבחינת מיקומו על הרצף. המורים ולעתים גם חבריו לכיתה בכל זאת סובלים מהתפרצויות הזעם שלו, וההמלצה הפדגוגית היא להעבירו לבית ספר לחינוך מיוחד. הילד מבטיח להשתדל להשתלב בבית הספר הרגיל אם הוריו יעזרו לו למצוא קבוצת כדורגל לאהוד, ממש כמו שאר הילדים. הבעיה: מדובר בחבובון שיטתי מאוד, שרוצה ללכת ולראות את כל 56 הקבוצות המקצועניות בגרמניה, בכל הליגות, כדי לדעת במדויק את מי הוא מעוניין לאהוד. סרטו של מארק רותמונד (״לב משוגע״) מלווה את המשפחה במסע הזה. רשימת השחקנים כוללת את פלוריאן דוויד פיץ, ססיליו אנדרסן, איילין טצל, ויואכים קרול.

הדרכים הלא ידועות (Sur les chemins noirs / On the Wandering Paths) – הסרט הזה ידוע יותר בזכות שמו הצרפתי המקורי, אז השארתי גם אותו בסוגריים. הוא גם מבוסס על ספר באותו השם, רומן אוטוביוגרפי מאת סילבן טסון. את בן דמותו על המסך מגלם ז'אן דוז'רדן, בתור סופר הולל שלילה אחד של שכרות מותיר אותו משותק לאחר תאונה. תוך כדי השיקום, מחליט הגיבור לצאת למסע רגלי לרוחבה של צרפת, בשבילים הסמויים מן העין, ופוגש גלריית דמויות משנה כמקובל בסרטי מסע. מגלמות אותן בין היתר ז'וזפין ז'אפי, איזיה היגלין, אנני דופרה. סרטו של דניס אימברט, שפתח את פסטיבל הקולנוע הצרפתי מוקדם יותר השנה.

קאלקי – אחרית הימים (Kalki 2898 AD) – היחידים שמסוגלים להתחרות בג׳יילן מבחינת אורך הסרטים הם ההודים, ובכל שבוע אחר היו 170 הדקות של הסרט הזה מכתירות אותו כממושך ביותר בסופש. בכל פרמטר של מידת השגעת שאנסה לתאר, נדמה לי שאין לו מתחרים. קודם כל, זהו אפוס מדע-בדיוני על הודו עתידנית-אפוקליפטית, ובה העולם צחיח כמו מדבריות ״מקס הזועם״ אבל מעליה מרחף גן-עדן מוריק וטכנולוגי שגזל את כל המשאבים שעל הקרקע. הפתרון של האנשים התקועים למטה הוא כמובן לחזור בזמן אלפי שנים כדי לברר האם נכון המיתוס ההודי לפיו האל וישנו ירד ארצה בדמות לוחם דגול, כדי להביא אותו להווה שלהם על מנת לנצח אחת ולתמיד את שליטיהם המדכאים מלמעלה. זה לא יהיה ספוילר לספר שהמיתוס לא רק נכון, הוא גם יותר זחוח מכפי הרצוי. בסרטו של נאג אשווין תמצאו פרצופים שכבר יהיו מוכרים למי שהתנסו בסרטים ההודיים שמגיעים ארצה: אמיטב בצ'אן (האגדי), דיפיקה פדוקון, פראבהס, ודישה פאטני.

פרשה משפחתית (A Family Affair) – נקנח אצל נטפליקס בשישי (28.6) עם סרט שיש בו מספיק כוכבים כדי לקבל יחס. והוא גם קומדיה רומנטית, מה שהיה פעם הז׳אנר הרשמי של הקיץ לא פחות מסרטי ילדים ונוער. ג׳ואי קינג, שמספר שירותים סטרימינג מתעקשים שהיא כוכבת בלי שום הוכחות עד כה מבחינתי, מגלמת את הדמות הראשית. היא עוזרת אישית לכוכב הוליוודי (זאק אפרון) המגלה באופן הכי מצלק כי הבוס הזה שלה מנהל רומן עם אמא שלה (ניקול קידמן). אין צורך לשאול מה כבר יכול להשתבש משום שהתסריט כותב את עצמו. ואז מלהק את קתי בייטס לתפקיד הסבתא המגניבה. קארי סולומון, התסריטאית שנשמעת כמו מנה במסעדה אסיאתית, כתבה ומי שבישל, כלומר ביים, הוא ריצ'רד לה-גרבנס (״יצורים יפהפיים״, ״נ.ב. אני אוהב אותך״, ״יומני החופש״ והנה הלכתי להזריק אינסולין).