"חמישה לילות אצל פרדי", סקירה

בתוך ימים ספורים בלבד הפך "חמישה לילות אצל פרדי" (Five Nights at Freddy’s) מעוד סרט המבוסס על משחק מחשב לאחד מאירוע ההפצה המשמעותיים ביותר של השנה.
עם הכנסות של כ-80 מיליון דולר בארה"ב ו-132 מיליון ברחבי העולם רק בסוף השבוע הראשון שלו, הנה רשימה של כמה מהשיאים ששבר הסרט בשנייה שיצא לעולם: הפתיחה הכי טובה בארה"ב לסרט אימה ב-2023, הפתיחה הכי טובה אי פעם לסרט בסופ"ש ההאלווין, הפתיחה השלישית הכי טובה אי פעם לסרט אימה (אחרי "זה" וסרט ההמשך שלו), והפתיחה הכי טובה לסרט אימה בבימויה של אישה (בטבלת ארה"ב הוא הסרט המכניס ביותר של במאית ב-2023 אחרי "ברבי"). תוך כשבוע בלבד עקף את ההכנסות של כל סרטי להיטי האימה שיצאו השנה: "צעקה 6", "מייגן" ו"הנזירה 2".

אבל יש עניין גדול יותר מזה. כל ההישגים האלו מרשימים בפני עצמם, ועדיין "חמישה לילות אצל פרדי" מפליא עוד יותר ברווחים שלו מכיוון שהוא יצא במקביל ל-VOD. ספציפית לסטרימינג של פיקוק. אז נכון, אין הרבה אנשים עם מנוי לרשת הספציפית הזו, בטח בהשוואה לנטפליקס, אמזון ודיסני+, ונכון שהסרט מסווג כ-PG-13 ולכן נהנה מטווח מכירות גדול יותר בזכות הקהל הצעיר. במקביל גם צריך לומר ש"חמישה לילות אצל פרדי" לא הגיח משום מקום. מעבר לכך שהוא מבוסס על מותג מוכר ומצליח, הדיבור על עשייתו מזין את חדשות הבידור כבר שנים רבות, כך שכן הייתה לו איזושהי מקפצת באזז אינהרנטית. ובכל זאת, כמות עצומה של קהל (צעיר, יש להניח) בחר לרכוש כרטיסים אליו בקולנוע במקום לראות אותו בבית. זה מאוד לא מובן מאליו.

כמישהו שעולם משחקי המחשב/הקונסולות זר לו לחלוטין, הדרך הראשונה שבה התוודעתי ל"חמישה לילות אצל פרדי" הייתה דווקא בהקשר של סרט אחר: אימתון עם ניקולס קייג' בשם "ארץ הפלאות של ווילי", עליו כתבתי מילים די קשות באימת החודש של פברואר 2021. בדיבורים סביב הסרט ההוא נאמר לא מעט שהוא מאוד מזכיר את משחק המחשב "חמישה לילות את פרדי" ושיש להם בגדול את אותו הקונספט. עכשיו, אחרי הצפייה בעיבוד הישיר, אני חייב לומר שאני בהלם שיוצרי "ארץ הפלאות של ווילי" לא חטפו תביעת זכויות יוצרים לפנים שלהם. זה כמעט אחד-לאחד. מה שאפילו עוד יותר מוזר הוא ששמעתי גם כאלה שטוענים ש"ארץ הפלאות של ווילי" מתעלה על "חמישה לילות אצל פרדי", וזה כבר בכלל הזיה.

לטובת מי שכמוני איננו גיימר, אכתוב ש"חמישה לילות אצל פרדי" מבוסס על סדרת משחקי מחשב שיצר סקוט קות'הון ב-2014. הקונספט, אם הבנתי נכון, הוא שהשחקן נמצא בנעליו של שומר לילה במין פיצריית-משחקיה-לילדים, שצריך לעקוב אחרי הבובות המכניות שמשמשות כקמע המסחרי של המקום ובחסות העלטה עושים כמה מעשים רצחניים למדי.
הסרט לא נפל רחוק מהפיצרייה, כמו שאומרים. קות'הון בעצמו התעקש להיות חלק מצוות הכותבים, יחד עם עוד ארבעה שחתומים על התסריט, לטובת סיפור על גבר צעיר (ג'וש האצ'רסון, שמי היה מאמין שיהיה חלק משני להיטים, סדרת "משחקי הרעב" וזה הנוכחי) הנרדף בלילותיו על ידי טראומת ילדות הקשורה לחטיפתו של אחיו הגדול. בשעות הערנות שלו הוא נאבק לסגור את החודש כדי להשאיר אצלו את האפוטרופסיות על אחותו הקטנה (פייפר רוביו). המצב הכלכלי הופך לקשה במיוחד, וכדי לשמור על אחותו מפני הדודה הרשעה שלה (מרי סטוארט מאסטרסון מתהילת הניינטיז של "בני וג'ון" ו"עגבניות ירוקות מטוגנות", בתפקיד שלעיתים הייתי צריך לשכנע את עצמי שלא מדובר במיה דגן), הוא לוקח על עצמו תפקיד של שומר לילה במסעדה נטושה בשם "פרדי פאזבר פיצה", ושם מגלה שמשהו רע ואפל מאוד מתרחש בלילות. אליו חוברת שוטרת עם סוד (אליזבת' לייל בהכי ג'ניפר לורנס שראיתי מישהי שאיננה ג'ניפר לורנס) וביחד הם מנסים להתמודד עם הסכנה. על פני חמישה לילות. אצל פרדי.
הסרט הופק על ידי חברת בלומהאוס הידועה והאהובה, כשאת כס הבימוי נתנו בהחלטה מעוררת השראה לאמה טאמי. אזכיר ששמה כבר הופיע בסריטה בעבר, כיוצרת של "הרוח", סרט אימה מערבוני עליו כתבתי באימת החודש של אפריל 2019. ככה זה באימת החודש. מזהים את כל השמות הגדולים הרבה לפני כולם.

על אף ההצלחה העצומה של הסרט החדש – או אולי בגללה – "חמישה לילות אצל פרדי" התקבל רע מאוד בעולם הביקורת. זה הגיע למצב שאילולא הפיכתו לעניין כל כך משמעותי בדברי ימי הקולנוע של 2023, הייתי מוותר עליו כליל. הכותבים והפודקאסטרים אחריהם אני עוקב היו כל כך מבטלים כלפיו, שתהיתי האם זה בכלל משהו שיש צורך להיכנס אליו. אז הנה הדבר הראשון שאולי כדאי לדעת על הסרט – הוא אכן לא נוצר לכולם. ואני די בטוח שבכוונה.
לא כל סרטי האימה שווים ולא כולם מנסים להשיג את אותו הדבר, או יותר נכון לומר, לפנות לכולם באותה מידה. סקאלת האימה רחבה היא ונעה בין אקסטרים מוחלט שמיועד לקהל בוגר ואמיץ, לקהל בוגר שאוהב את האימה שלו קלה יחסית, עד לסרטי ילדים. באמצע נמצא השלב הקסום ביותר של קולנוע האימה בעיני – ה-gateway horror, מונח שכבר עלה בסריטה בעבר. הסרטים האלו, כמו ספרי ה-young adult, מיועדים לקהל צעיר יחסית שעושה את צעדיו הראשונים בתחום האימה ואפילו הקולנוע. סרטים שרוצים להפחיד אבל גם יודעים שהם צריכים להיות מרוסנים יחסית, לסקרן יותר מאשר לצלק.

בעיני, על אף שהוא באמת בוחן את גבולות ה-PG-13 בתכנים שהוא מטפל בהם (ממליץ להורים והדודים שבינינו לצפות בו לבדם לפני שהם חושפים אותו לילדים מתחת לגיל 15 ולהחליט בעצמם האם זה הזמן), "חמישה לילות אצל פרדי" הוא סרט gateway-horror נהדר. ככזה אני אומר כבר עכשיו, צופים יותר מנוסים עלולים למצוא אותו משעמם, לראות את התפרים ולזהות את הכשלים שלו. זה מזכיר לי שקבוצת חברים שלי, בני לקראת-ארבעים-או-קצת-מעבר, התיישבו לראות את "האחים סופר מריו" ומצאו אותו קטסטרופלי. זה לא מפתיע. זה לא סרט שנועד בשבילם. בגדול זה גם המצב עם העיבוד הזה למשחק מחשב.
נכון שסרט מעולה יכול לפנות לכמה גילים במקביל, ראינו את זה בפסגות של פיקסאר שמי ייתן ויום אחד ישוחזרו, אבל זו פריבילגיה. רוב הסרטים הבידוריים מוכוונים מראש לפלח אוכלוסייה מסוים. "חמישה לילות אצל פרדי" נועד לבני 12-17 ובעיני הוא מצליח ואף יותר מכך, בהתחשב.

כצופה בוגר אני יכול לומר כאן ועכשיו – הסרט הזה די מטומטם. המעבר בין האימה המציאותית והעל טבעית מסורבל נורא, המהלכים והתפניות צפויים מקילומטרים, וככל שחושבים על מה שקורה בו כך מתבהר שאין פה אפילו טיפת היגיון. הסרט גם לגמרי צולל לבריכות קיטש קיצוניות והעלילה הרגשית של הגיבור – גם אם משורטטת נכון כדי ליצור חיבה לדמויות – היא הכול חוץ ממורכבת או חדשנית. כמו כן, הוא לוקח כל כך הרבה מסדרת סרטי "סיוט ברחוב אלם" שזה לא הכי מגניב.
אז כן, אני לגמרי מסכים עם כל הבחינות הבוגרות הלא מחמיאות על מה שעשו חמישה תסריטאים ובמאית. ובכל זאת, אם רגע להתחבר לילד או המתבגר שבתוכי, "חמישה לילות אצל פרדי" מלא חרדות ורצון לדחיקת גבולות המותר-לראות, ובעיקר מבחינה טכנית אני מצאתי אותו מרשים למדי. האפקטים של הבובות המכניות נראה טוב מאוד, ויש בו לא מעט אימג'ים אפקטיביים ועשויים היטב בזכות טאמי הבמאית, הצלם לין מונקרייף ("תוכנית נקמה", "They/Them") והמעצב מארק פיסיקלה ("מסיבה סוף", "הרץ במבוך"). כמובן שלא אומר שפחדתי במהלך הצפייה, אבל הערכתי את בניית הסיקוונסים והיכולת של טאמי לברוא חשש בתוך העולם הילדותי-קריפי של המקום.

בעולם מושלם "חמישה לילות אצל פרדי" היה כזה שמצליח לדלג על הבדלי הגילים, לעמוד בגבולות הסיווג וגם להחריד את המבוגרים (כמו שהצליח "הצלצול" או "פעילות על טבעית"), ולמצוא היגיון במסגרת העלילתית הנוטה לטיפשות הזו. אבל כמו כל אחד שחי בישראל כרגע יודע, שלמות איננה שאיפה מציאותית. אין ספק שקהל בוגר יכול למצוא דברים מספקים יותר להעביר מולם את הזמן. ועדיין, בגבולות הגזרה שלו, "חמישה לילות אצל פרדי" עשה עבודה טובה למדי, ואני לגמרי מרוצה עליו ועל כל מי שלקח בו חלק. אם היו לי אחיינים בגיל דו ספרתי לגמרי הייתי מושיב אותם לראות אותו יחד אתי, ושנים לאחר מכן, כשכבר נראה סרטי אימה אקסטרימיים בלי למצמץ, הייתי חוזר ומקניט אותם על כמה פחדו אז ב"חמישה לילות אצל פרדי".