"תעלומת רצח 2", סקירת נטפליקס

יש המון אנשים מתעשיית הקולנוע ההוליוודית שהייתי מת לשבת איתם לשיחה של כמה שעות כדי לשמוע איך הדברים עובדים שם. זה עולם עם חוקים כל כך ספציפיים, סיפורים כל כך משוגעים, שהסקרנות שלי אף פעם לא נגמרת. רשימת הראיונות המדומיינת שלי ארוכה למדי, אבל מבין באמת עשרות הבמאים, המפיקים, התסריטאים, המפיצים ואנשי הקרפאט שהייתי רוצה לשמוע מהם, אין ספק שאחד מהשמות הבולטים הוא המפיק והתסריטאי ג'יימס ונדרבילט.
זה לא בגלל שהוא אחד הנערצים עלי, או שהוא יוצר יחידי במינו, אלא כי הפילמוגרפיה שלו כל כך משונה ומבלבלת, שאני בטוח שדרכו אפשר לגלות המון על איך הוליווד עובדת מאחורי הקלעים.

הקריירה של ונדרבילט, יליד 1975, התחילה רשמית ב-2003, אז היה חתום על שלושה פרויקטים כתסריטאי, ובאחד מהם, "בת הגנרל", שימש גם כמפיק. ארבע שנים לאחר מכן הוא כתב את אחד מפסגות הקולנוע האמריקאי הנראטיבי של התקופה, "זודיאק" שביים דיויד פינצ'ר, ומשם נפרשה קריירה לא אחידה בלשון המעטה. ונדרבילט חתום על פרויקטים מסחריים מושמצים כמו "ספיידרמן המופלא" וסרט ההמשך ל"היום השלישי", על דרמות איכות כמו "אמת" (סרט שלא זכה להערכה המגיעה לו, בעיני), על יציאות משובחות כמו "מי שעומד מאחורי", וסרטי פופקורן שהתגלו כמהנים הרבה יותר ממה שציפינו, כמו "וושינגטון על הכוונת" ו"תעלומת רצח". בשנה שעברה כתב שניים מהסרטים המדוברים ביותר של השנה, "צעקה 5" ו"אמבולנס". 2023 עוד לא התחילה וכבר שני תסריטים שלו יצאו לעולם – "צעקה 6" ו"תעלומת רצח 2".

"תעלומת רצח 2" (Murder Mystery 2) הוא הסרט לשמו התכנסנו, קומדיה חדשה שעלתה בנטפליקס, המשכון לאחת ההפקות המצליחות – והמהנות ביותר שלה. ונדרבילט הוא לא היחיד שחזר לסיבוב נוסף, אלא גם שני השחקנים הראשיים, אדם סנדלר וג'ניפר אניסטון (שחתומים על ההפקה, בשיתוף עם ונדרבילט ועוד משהו כמו עשרים אנשים אחרים, ביניהם שרליז ת'רון), ואם להיות כנים גם אותה עלילה. למעשה, נראה שהתחלופה היחידה בין הסרט הקודם לנוכחי היא הבמאי. אז זה היה קייל נוואצ'ק, והפעם ג'רמי גארליק. אני מניח שגם פה יש סיפור, מדוע במאי שעשה להיט לא זה שאחראי על המשך המותג. אולי נדע מתישהו בקרוב.

"תעלומת רצח" הראשון, מ-2019, היה קומדיה מטופשת וחמודה מאוד, כזו שהתחבבה עלי מספיק כדי שאפילו אצליח להכניס אותה למקום ה-23 בדירוג כל הפקות המקור של נטפליקס שעשינו פה בסריטה לפני זמן מה. הסרט גם הביא להמון צפיות, וחברת הסטרימינג התהדרה בו כאחת מהצלחותיה הגדולות. הוא הכיר לנו את ניק ואודרי ספיץ (סנדלר ואניסטון), זוג נשוי עם כמה צרות כלכליות, שיוצאים לחופשה באירופה, שם הם מתחברים עם מיליונר שמזמין אותם לחגיגה משפחתית על יאכטה יוקרתית. כמה דקות לאחר מכן מתגלה גופה, והספיצים מתחילים לחקור, מסבכים את עצמם ועוד רבים אחרים כולל אנשי אינטרפול, עד שיגלו מי האחראי. זה בדיוק מה שקורה גם ב"תעלומת רצח 2".
בהקשר הזה מאוד משונה שהסרט החדש מתחיל בתזכורת לכל אירועי הסרט הקודם, כאילו שהמשכיות עלילתית זה אורים ותומים לוונדרבילט, בשונה מהעתק-הדבק.

אבל האמת היא שעלילה היא מלכתחילה לא הסיבה שלחצנו על "נגן". אף אחד לא מצפה פה לתחכום נוסח ריאן ג'ונסון (שלא אבוש להודות ש"תעלומת רצח" חביב עלי יותר מאשר "תעלומה יוונית", בעיקר בגלל אפס היומרנות והציפיות). הרעיון הוא לבלות עוד קצת זמן עם סנדלר ואניסטון, שהוכיחו לא רק כימיה בסרט הקודם אלא גם שהתזמון הקומי שלהם רחוק מלהישחק, כמה סיקוונסים של מרדפים מצחיקים, חופן גאגים וקטעי סלאפסטיק. זה באמת כל מה שאנחנו מבקשים, וקיבלנו בהחלט בניסיון הראשון.
ובכל זאת, אספר שהפעם הספיצים נוסעים לחתונה של חברם הבריטי-ממוצא-הודי העשיר (אדיל אקטר), שנושא לאישה צרפתייה ממעמד נמוך משלו (מלאני לורן, שכל פעם יש לי אינסטינקט לכתוב שהייתה מועמדת לאוסקר על "ממזרים חסרי כבוד" אבל אז נזכר במציאות הכואבת). בערב הנישואים מתגלה גופה, לתדהמת אף אחד, והחתן נחטף. הספיצים לוקחים על עצמם לחקור את הנושא, וכמובן כולם חשודים. זה כולל את האקסית של החתן (ג'ודי טרנר-סמית' המרהיבה, מ"קווין וסלים" ו"אחרי יאנג"), אחותו (קוהו ורמה מ"תוכנית חלופית"), ואיש עסקים רודף שמלות (אנריק ארסה). אל החקירה מצטרף אחד מגדולי הבלשים בעולם (מארק סטרונג) ואפילו חברם האינטרפולי של הספיצים (דני בון) מגיע לתמוך.

"תעלומת רצח 2" מתעקש לדרוך בכל טביעת רגל של הסרט הקודם, ביט אחרי ביט. זה הסרט שהכי הולך על הבטוח והמוכר שראיתי השנה, מפחד לסטות אפילו במילימטר מהדרך. רוב הזמן זה עובד, אם להיות כן. בכל זאת עברו ארבע שנים מהסרט הקודם וקשה לומר שהוא כזה שחזרנו לצפות בו שוב ושוב. ועדיין, התחושה היא של חיפוף. או לפחות של חוסר חשק. שוב, לא שמישהו כאן מצפה להמצאת הגלגל מחדש, אבל זה גם קצת מרגיש כמו בזבוז זמן. לא הרבה ממנו, שעה ורבע בערך (למה לסרט המחופף הזה יש 12 דקות של קרדיטים, זה בכלל משהו לחקור), אבל בהחלט עוד מאותו הדבר. למעשה, יש אלמנט אחד כל כך חבוט ומוכר, שהוא אשכרה גרם לי לגלגול עיניים, אבל מכיוון שזה ספויילר אתייחס לכך בהמשך עם אזהרה לפני.

כוחו של "תעלומת רצח 2" היא כמובן בשחקנים הראשיים שלו. אדם סנדלר וג'ניפר אניסטון מספקים את הסחורה, כיף מאוד לצפות בהם, אבל בדיעבד זה הרגיש כאילו גם הם על שבעים אחוז. התסריט בטח לא מאתגר אותם יותר מדי, ואם בפעם הקודמת זה עבר כאילו הם באו להוכיח שהם עדיין רלוונטיים, פה הם במקום הרבה יותר בטוח וזה מוריד את האנרגיה.
אני נע כל הזמן בין להיות סלחני לסרט הזה ובין להצביע על המאכזב שבו, כי זה באמת לא סרט שמצריך תחושות חזקות מדי לכאן או לכאן. הוא מעביר את הזמן בסדר גמור, וצחקתי בקול אפילו כמה פעמים שזה לגמרי לא משהו מובן מאליו בימינו. במקביל, כשהוא הסתיים זה הרגיש כאילו הכול היה מנומנם, ולזיכרון יהיה מאוד קשה לשמור אותו. אני שמח שראיתי אותו, באותה מידה ששום דבר בחיי לא היה משתנה אם הייתי פוסח עליו. אני באמת רוצה לשמוע מג'יימס ונדרבילט הכול על ההפקה הזו.

זה כל מה שרציתי להגיד, אבל בכל זאת אתייחס בקצרה למה שהזכרתי מקודם, הייצוג של כל בעיות הסרט בהחלטה אחת ספציפית, אבל זה כאמור ספויילר אז אתם מוזמנים להפסיק כאן אם טרם ראיתם.

מארק סטרונג הוא אובייקטיבית שחקן טוב, יהיה קשה לערער על זה, אבל מכיוון שהוא תמיד מגלם את אותו סוג של נבל, בשבילי הנוכחות הקולנועית שלו מאוד מעייפת. הוא מרגיש לי תמיד כמו בחירת הליהוק הכי מובנת מאליה, הכי חסרת מעוף, הכי לא מעניינת.
כשהוא צץ ב"תעלומת רצח 2" בכלל נפלה לי האנרגיה, ואז כשהתברר שהוא אכן הנבל (!) זה כבר כמעט עצבן אותי. בעיני זה כל מה שמעאפן בפרויקט הזה – יכלו לבחור משהו כמו מיליון שחקנים אחרים לדמות הזו, אבל הלכו על הבן אדם היחיד שהיותו הרשע יפתיע כמו מוות של שון בין. אולי זו פארודיה עצמית או משהו, אבל זה בעיקר מרגיש עצלני.