סרטים חדשים: ״קריד 3״, ״קירבה״, ״הקורבן״, ״לרקוד ולהתאהב״, ״אגדה ממבט ראשון״, ״מומיות״, ״דימון סלייר: אל כפר נפחי החרב״, ״כלב מי שמנגן 3: הקרב על הקצב״

לפעמים אני מקדיש את הפתיחות של מדור הקולנוע השבועי הזה לעצור לרגע ולהביט, סביב או במקרה שלי מרחוק, על הנעשה במדינת ישראל. במיוחד כשזה קורה בתחילת או סוף חודש לועזי. פברואר נראה ככזה שהביא איתו תמורות מרחיקות לכת ואני לגמרי אבין את מי שאין להם ראש לקולנוע כרגע. לנו בסריטה כמעט תמיד יש, מה שלא אומר שאנחנו מזלזלים חלילה במתרחש. אבל כל עוד האולמות ממשיכים להתמלא בסרטים, בשילוב של כמות ואיכות הפעם, אני אמשיך להעמיד פנים שהכל כרגיל. בדגש על העמדת פנים, אני לגמרי מודה לזה.
סרט שהיה אמור להיות כאן ולהמשיך את הרצף האוסקרי של החודש הקודם הוא ״אימפריית האור״ (Empire of Light), המועמד לאוסקר של סם מנדז, אבל הוא נשלח ברגע האחרון מבתי הקולנוע אל קטלוג דיסני+ של סוף החודש. אזכיר אותו אז ובינתיים תוכלו לקרוא על בזבוז הכישרונות הזה בפוסט הדירוג של אור את (כמעט) כל סרטי האוסקר. זמן טוב להזכיר שפסטיבל אפוס ייפתח בסוף השבוע, אירוע אליו עופר כבר התכונן בפוסט המלצות, ולהוסיף ברכת חג פורים שמח, בהנחה שגם זה מתאים לכם ולכן.

קריד 3 (Creed III) – בתוך שבע שנים פחות או יותר, ״קריד״ הפך מספין-אוף של סדרת סרטי ״רוקי״ לטרילוגיה. מייקל בי. ג׳ורדן, המגלם את המתאגרף שהוא בנו הממזר של אפולו קריד מהסדרה המקורית, לא רק ממשיך לככב אלא גם מביים הפעם ולראשונה בקריירה. ריאן קוגלר, שהשיק את המותג, נשאר כמפיק ותסריטאי שותף והותיר את הסיפור בידי אחיו קינן ובידי זאק ביילין (״משפחה מנצחת״). אדוניס קריד פוגש הפעם יריב ותיק, שהיה חבר ילדותו אך נשלח אל מאחורי הסורגים בעוון פשע שביצעו שניהם, לכאורה. המשוחרר הטרי, דמיאן, טוען שקריד גנב לו את הקריירה ורוצה נקמה בזירת האיגרוף. מגלם אותו ג׳ונתן מייג׳ורס, הנבל גם ב״קוונטומאניה״ שמוקרן באולמות המקבילים. מן הפרקים הקודמים חוזרות טסה תומפסון בתפקיד אהובתו של קריד, פלישיה ראשד בתור אמו, ולא חוזר סילבסטר סטאלון (שהפיק).

קירבה (Close) – נציג האוסקרים להפעם הוא הסרט הבלגי הזה, המועמד בקטגוריה הבינלאומית, ומבויים בידי לוקאס דונט (״נערה״). אור כבר כתב עליו כשהוקרן בפסטיבל חיפה, ומאז לא הפסיק לכתוב עליו, כולל בפוסט שלו מאתמול ואף בחר בו כסרט השנה שעברה שלו. העלילה מתוארת לרוב בתור סיפור על חברות קרובה בין שני בני 13, החברים הכי טובים אם תרצו, שמופרת עם בואה של שנת לימודים חדשה והשינויים שהיא מביאה עימה. הערפול מכוון ולכן עדיף להפנות אל הפרסים בהם זכה הסרט, למשל הגרנד-פרי של קאן (מעין מקום שני), או לציין את עדן דאמברין ואת גוסטב דה ואלה בתפקידים המרכזיים. בין הדמויות המבוגרות אפשר לציין את אלה שמגלמות אמילי דקוון וליאה דרוקר. דונט גם כתב את התסריט, יחד עם אנג׳לו טיז׳סנס שכתב עימו גם את סרטו הקודם. התמונה לעיל היא מתוך הסרט.

לרקוד ולהתאהב (Alors on Danse) – זוכרים וזוכרות את הקומדיה הבריטית ״אהבה מריקוד ראשון״? זה בסדר אם לא, עברו איזה חמש-שש שנים, ובכל מקרה הסיבה שאני שואל היא שהנה מגיעה הגרסה הצרפתית. מישל לרוק שבה לביים את תיירי לרמיט, אחרי ״תנו לפרוש בשקט״, וגם מככבת כאישה שמגלה כי בעלה בוגד בה. אחרי 30 שנות נישואין. עם חברתה הטובה ביותר. היא אורזת את עצמה ועוברת זמנית אל אחותה (איזבל ננטי), רווקה המשתתפת בחוג ריקוד שכונתי/קהילתי וסוחבת לשם את הגיבורה. משם קורה כל מה שמובטח בכותרת הסרט, בו אפשר למצוא גם את פטריק טימסיט, אליסון פארדי וז׳אן בליבר.

הקורבן (The Offering) – עוד קצת אימה יהודית, ואני תוהה מתי זה כבר טרנד. הפעם מדובר בקהילה אורתודוקסית אליה שב גיבור הסיפור (ניק בלאד), יחד עם אשתו ההרה (אמילי וייזמן). אביו הוא מנהל בית הלוויות המקומי אבל הפעם הוא זה שזקוק לניחומים, משום שאחת הגופות מתגלה כאחוזת דיבוק/ישות על-טבעית. כמובן שהשד הנורא מתלבש על המשפחה המסכנה ומאיים על שלומה, ולפחות על פי הטריילר נדמה לי שהיו צריכים לשקול לקרוא לו ״העקדה״. הבמאי הוא אוליבר פארק, שיש לו כמה סרטים ברזומה כשחקן ויוצר אבל לא הכרתי קודם, ואת התסריט כתבו האנק הופמן וג׳ונתן יאנגר (או יונתן יונגר), מפיק סרטי אקשן עבור מילניום/ניו-אימג׳. הנה תמונה מתוך הסרט.

הקורבן

דימון סלייר: אל כפר נפחי החרב (Demon Slayer: Kimetsu no Yaiba -To the Swordsmith) – את תת-המדור שיוקדש לסרטי אנימציה אפתח עם סרט שלא מיועד בלעדית לילדים, אלא לקהילת האנימה הישראלית. אני תוהה איך הוא יחווה עבור מי שלא צפו בסדרה ״דימון סלייר״ או בסרט הקודם, או האם יש טעם אפילו לתקצר את העלילה בהתחשב בכך שכל מילה שלישית דורשת בקיאות בחומר. לדוגמה: כל השדים של מעלה נאספים בטירת הנצח לאחר תבוסת העליונים השישיים. וסליחה אם לא דייקתי בתרגום. הרואו סוטוזאקי שב לביים, קויוהארו גוטואגה חוזר לתסרט, ממש כמו הדמויות הוותיקות שכל המסך.

כלב מי שמנגן 3: הקרב על הקצב (Rock Dog 3: Battle the Beat) – נעבור אל המונפשים והמדובבים לעברית שימלאו את המסכים לכבוד פורים ונפתח עם סדרת סרטים אמריקאית-סינית שכבר הגיעה לפרק השלישי שלה, כך מסתבר. בודי, כלב הרוקנרול, מתמנה לתפקיד מנטור בתוכנית ריאליטי בשם ״הקרב על הקצב״. מצוותים אליו להקת פופ המורכבות משלוש כלבלבות צעירות, שלא ממש שמעו עליו ועל פועלו, וההתנגשות המוזיקלית ביניהם תהווה את הקונפליקט המרכזי, כך מסתמן. הבמאי הוא אנטוני בל (״אלפא ואומגה״) ואת התסריט כתב רוב מויר (״אבא אווזה״).

אגדה ממבט ראשון (The Everlasting Story) – נדלג אל סרט אנימציה תוצרת רוסיה במקור, מאת אנדריי קולפין, שהוקרן בישראל ברוסית בלבד לפני כמה חודשים וכעת מגיעה גרסתו המדובבת לעברית, אז אני משיב אותו למדור. במקור נקרא הסרט ״Кощей. Начало״ שזה בעצם ״קאשיי: ההתחלה״, כאשר קאשיי הוא גיבור הסיפור החי בעולם בו שוררת הרמוניה בין בני אנוש לבין יצורים מיתיים וקסומים. איום המכונה ״הרוח הלבנה״ נכנס לתמונה וקאשיי הוא תקוותנו היחידה, בעודו מוביל חבורת גיבורים הכוללת אמנית קרקס, מרבד קסמים וחרב מדברת.

מומיות (Mummies) – זהו הטרי מבין יבול סרטי האנימציה אבל הוא אחרון חביב בראשונה משום שתאריך העלייה שלו הוא יום ראשון ה-6.3 (אם כי בחלק מן הקולנועים תמצאו אותו כבר מחר). בכל מקרה הרגשתי שהוא חלק מאוסף פורים ורלוונטי לשבוע הנוכחי. ההפקה הספרדית הזו, סרטו הראשון כבמאי של האנימטור חואן חזוס גרסיה גאלוצ׳ה (זה אדם אחד), מתרחשת בין לונדון ומצרים. ארכיאולוג בריטי מוצא ואז חומד טבעת מצרית עתיקה, מה שמעיר משנתן שלוש מומיות (ותנין מחמד) היוצאות אל הבירה האנגלית כדי להשיב את האבידה.

יוצרות מראות – כנס כנס האקדמי הפתוח לציבור יתקיים ביום א׳ ה-5.3 בפעם הרביעית, אירוע של ביה״ס טיש ואוניברסיטת ת״א אבל הכניסה חופשית וחינמית לכולן. אפשר לא רק להאזין לדוברות ודוברים אלא גם לראות סרטים, למשל ״ז׳ה טם רונית אלקבץ״ של מורן איפרגן, אבל אם להמליץ על פאנל אחד הוא זה העוסק בקולנוע טראש וטאבו ונקרא ״יורקות על קברים״. המנחה היא יקירת הבלוג יערה עוזרי והיא תשוחח עם לירון סיני שלנו ועם צמד הפודקאסטרים היקרים גילי פורת ושני קיניסו (״טראשטוק״). התוכניה המלאה באתר האוניברסיטה.

סרטים חדשים ב-VOD

בית עשוי קוצים

בית עשוי קוצים (A House Made of Splinters) – אצל yes ממשיכים לעבות את ספריית האוסקר עם המועמד התיעודי הזה, שיגיע לשירות ב-2.3 וכתבתי עליו לפני קצת יותר משנה במסגרת פסטיבל סאנדנס 2022. זה אומר שהוא נוצר והוקרן לפני פלישת רוסיה אל אוקראינה, בה מתרחשת העלילה, המתמקדת בחבל ארץ שכבר היה מצוי בסכסוך המוביל למספר רק של ילדים יתומים. הבית מן הכותרת משמש להם מחסה בתקווה למצוא להם בית קבע, והבמאי הדני סימון לרנג וילמונט (״כלבים נובחים רחוק״) עוקב אחר דמויות וסיפורים מן המקום לאורך תקופה.

מוקדש לג׳ורדן (A Journal for Jordan) – עוד קצת מייקל ג׳ורדן ב׳ לסיום, כי למה לא בעצם. הפעם הוא לא הבמאי, זה דנזל וושינגטון, וגם לא הג׳ורדן מן הכותרת. הכוכב מגלם חייל אמריקאי הכותב יומן מפורט אותו הוא מייעד לבנו, בו הוא מתאר ומספר את מה שחשוב לו להעביר הלאה לילד לכל מקרה שלא ישוב משדה הקרב. שאנטה אדמס מגלם את זוגתו והילד ג׳ורדן הוא ג׳יילון כריסטיאן. את הסרט תוכלו למצוא החל מיום שבת ה-4.3 גם ב-yes ו-HOT וגם בנטפליקס, כלומר בפיזור רחב למדי עבור סרט שהופץ בקושי ב-2021 וינסה למצוא כעת קהל מחדש.