סרטים חדשים: ״אויבת יקרה שלי״, ״גלגל המזלות״, ״נקמה ללא מעצורים״, ״תיקי קשמיר״

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מאחורינו, אבל חלק מן הסרטים שעלו לאקרנים או הגיעו למסך הביתי לציון המאורע דווקא נשארים. על כולם כתבתי בפוסט נפרד, כאשר המדור השבועי הרגיל שתקראו כעת מוקדש לסרטים החדשים בבתי הקולנוע החל מהיום, עם או בלי קשר לנושא, ובחלקו השני להיצע המתחדש בספריות המקוונות. זה גם המדור האחרון לפני חודש מאי, שיפתח רשמית ולראשונה מזה שנתיים בעצם את עונת הקיץ הקולנועי וגם יביא עימו המוני פסטיבלים. אנחנו נערכים לכל האירועים האלה ונתייחס גם אליהם בנפרד ובבוא העת. סתם שתדעו שגם בשבועות שאנחנו כותבים פחות, אנחנו עובדים לא פחות מאחורי הקלעים וכרגיל, אני מקווה שזה יצדיק את עצמו.

אויבת יקרה שלי – נפתח עם סרט ישראלי שהפצתו היא בעיקר בסינמטק תל אביב לפי מה שאני רואה. כתבה וביימה אותו ציפי טרופה (״כרוניקה של אהבה״, ״שישה מיליון רסיסים״) והוא היה חלק מפרסי אופיר של 2020. חנאן חילו ועדי גילת מגלמות את אליס ומאיה, בהתאמה, שתי חברות ילדות הנפגשות אחרי 25 שנה בנסיבות חדשות עבורן. הסרט שב בפלאשבקים ממושכים אל ימי הנערות שלהן, אז נפגשו בסטודיו לבלט בשכונת אבו טור בירושלים. ההורים של הנערה היהודיה לא בטוחים בחברות שלה לנערה הערביה, שצרותיה שלה כוללת נישואים בכפייה המרחיקים אותה מאהוב ליבה ומשכנים אותו בחו״ל. הפגישה המחודשת בבגרותן מציפה לא רק סודות עבר אלא גם קונפליקטים חדשים, כאשר אותו אהוב נעורים (אדיב ספדי) מנסה לשכנע את אליס להצטרף לארגון טרור.

גלגל המזלות (Wheel of Fortune and Fantasy) – חודש חלף מאז הגיע למסכים סרטו זוכה האוסקר של ריוסוקה המגוצ׳י, ״הנהגת של מר יוסוקה״, ועכשיו תורו של סרטו הקודם והיפהפה אף הוא. כתבתי על שני הסרטים של הבמאי היפני כשהוקרנו בפסטיבל ניו יורק (ובמקביל בחיפה) בסתיו האחרון, אבל הנה עוד קצת למקרה שצריך תזכורת או שתיתקלו בסרט לראשונה. הסרט אינו מבוסס על סיפור/ים קצר/ים הפעם אבל מחולק בעצמו לשלושה פרקים שיש ביניהם קשר תמטי בלבד. הסיפור הראשון הוא משולש אהבים וכפילויות כמעט בסגנון הונג סאנג-סו, השני הוא ניסיון הפלה בפח של מרצה שהכשיל סטודנט על ידי המאהבת של התלמיד הנקמן, והשלישי מתחיל עם שובה של אישה לכנס מחזור של בית ספרה ובו היא מקווה לפגוש דמות מפתח מעברה. כל זה ועוד צירופי מקרים קוסמיים ושיחות נפש מרגשות בשעתיים של קולנוע ייחודי כשם שהוא פשוט ויפה. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט, ספציפית מתוך הסיפור השני.

נקמה ללא מעצורים (Memory) – אוסקר שינדלר מגלם…סליחה, טעות ביום. ליאם ניסן מגלם רוצח שכיר עם קוד מוסרי ברור, שכמובן זוכה להתעלמות מצד מעסיקיו הנוכחיים. כשהוא מבין זאת הוא מפנה את כישוריו וזעמו כלפיהם, בזמן שסוכן FBI (גאי פירס) מתיישב לו על הזנב. כדי להפוך את העניינים ליותר מעניינים, יש להניח, גיבורנו המזדקן מתחיל לסבול מאובדן זיכרון או בעיה דומה הגורמת לכך כי אל לו לסמוך על זכרונותיו. לי זה נשמע קצת כמו ״זהות לא ידועה״ בכיכובו של ניסן, אבל האמת היא שזה רימייק לסרט בלגי מ-2003 שגם מבוסס על ספר. על הגרסה הנוכחית חתומים התסריטאי דריו סקרדפאנה (או שמא סקארדפיין) והבמאי מרטיל קמפבל, שאני מאוד מחבב אבל מקפיד לבאס לאחרונה. גם מוניקה בלוצ׳י וריי סטיבנסון בקאסט.

תיקי קשמיר (The Kashmir Files) – הסרט הארוך של השבוע, כמעט שלוש שעות, הוא האפוס הבוליוודי של ויווק אגניהוטרי. הוא וצוותו מבטיחים להביא למסך את סיפורם של ההינדואים מקשמיר, שבשנת 1990 נטבחו וגורשו מבתיהם בידי קיצונים מפקיסטן שפעלו כדי לשחרר את חבל הארץ המצוי במחלוקת מאז עצמאותה של הודו. הסרט מבוסס על ראיונות מוקלטים עם בני דור הזוועה והמימד הפוליטי שבו מודגש היטב ומעורר מחלוקת בהודו עצמה, אבל לפי הטריילר מדובר בסרט מלחמה וזיכרון מרובה דמויות ונקודות מבט המשחזר את האירועים דרך דרמטיזציה. כתמיד, אני סקרן מהאופן בו הסרטים תוצרת בוליווד נקלטים בישראל אבל הפעם חשוב להדגיש שלא מדובר בסרט מהנה בלבד אלא כזה שמביע עמדה.

בכלכליסט – ערכו פרויקט מעניין שפספסתי כבר לפני שבועיים, ובו 50 אנשי תרבות (בעיקר) ויזמים או אנשי עסקים, בוחרים כ״א סצנה קולנועית שנצרבה בנפשם. מעבר לבחירות עצמן ולאפשרות לחזות בהן, מה שמעניין בעיניי הוא עצם ההחלטה מי ישתתפו בפרויקט (הרבה אנשי קולנוע אבל לא רק) כאשר אני מודה שלא את כולם הכרתי. מבין אלה שכן, ניסיתי לנחש במה יבחרו (של יאיר רוה די קל) או להיות מופתע כאשר גיליתי (ערן קולירין למשל). לא שאני חושב שזה בהכרח מעיד על טעמו ומטענו של אדם, אבל כן מסקרן אותי איך ניגשו המשתתפים והמשתתפות לאתגר. חלק מהבחירות הן ביזאר ומעבר לו בעיניי, לא בקטע שיפוטי דווקא, אז אני ממליץ להציץ בפרויקט ממגוון סיבות. היחיד שצדק, אגב, הוא דודו מצויינים והצל״ש לנועה מנהיים.

סרטים חדשים ב-VOD

הסודות של מרילין מונרו: הקלטות האבודות (The Mystery of Marilyn Monroe: The Unheard Tapes) – עד שיספקו לנו את הסרט העלילתי והמיוחל ״בלונדינית״, בבימויו של אנדרו דומיניק ובכיכובה של אנה דה ארמס, נטפליקס מושכים זמן עם סרט דוקומנטרי חדש על האייקון ההוליוודי מרילין מונרו, שזמין בנטפליקס מאתמול. שוב מבטיחים חומרים חדשים שטרם נחשפו, הגרסה הקולנועית של קליקבייט, כי מה כבר יש לספר שלא סופר על הכוכבת וספציפית נסיבות מותה? נצטרך לצפות בסרטה של אמה קופר (משתפת פעולה קבועה יחסית של לואי ת'רו) כדי לגלות.

365 ימים: היום (365 Days: This Day) – ההמשכון המצופה (?) ללהיט האירוטיקה הפולני מלפני שנתיים, הגיע אל נטפליקס כבר אתמול, בלי קשר לתאריך אני מקווה. כי נטפליקס יודעים מה אנחנו אוהבים ולכן חשוב לי להרגיע כבר עכשיו ולבשר שאור ישוב ויסקור גם את המשך קורותיהם של לאורה (אנה מריה סיקלוקה) ומסימו (מיקלה מורונה). הזוג המאושר, ואיך לא יהיה מאושר אחרי שהמאפיונר חטף את האישה הזרה וזכה באהבתה בהכנעה מינית שנמשכה שנה, עדיין מאושר. אבל הו לא! מאפיונרים נוספים מצטרפים לקלחת וגם תחרות על ליבה של לאורה. ברברה ביאלובס ותומאש מנדס שבים לביים.

סיפורה של אשתי (The Story of My Wife) – נסיים עם סרט שיהיה זמין רק מחר (28.4), הפעם ב-yes ובסלקום tv ומכיל מודל אחר של רומנטיקה אירופאית. הבמאית ההונגרייה אילדיקו אניידי (״על גוף ונפש״) עיבדה למסך את ספרו של מילאן פושט, המתחיל עם רב-חובל (חייס נאבר) היושב לסעוד עם חברו ומתערב איתו שיינשא לאישה הבאה שנכנסת בשערי בית הקפה הפריזאי. מי שנכנסת היא לאה סיידו, אז הוא לא מתחרט (לפחות בהתחלה) והיא מסכימה. הסיפור שמתחיל בשנות ה-20 של המאה הקודמת מתאר את הילכות התקופה וקורות הזוג, שהופך למשולש ברגע שלואי גארל נכנס לתמונה. עופר כתב על כל זה כבר בפסטיבל חיפה, והתמונה לעיל היא מתוך הסרט.