סרטים חדשים: ״אבו עומאר״, ״תל אביב״, ״הסיפור שלנו״, ״אמהות מקבילות״, ״אמבולנס״, ״X״, ״הבריחה מפרטוריה״, ״סוניק הסרט 2״, ״לב של אש״, ״אבן המים הקסומה״

אביב הגיע, פסח כמעט בא, וחודש אפריל מתחיל עם לבלוב מרהיב של סרטים חדשים. לפחות מבחינת כמות, לגבי האיכות נצטרך לחכות ולראות, אבל עשרה סרטים חדשים בבתי הקולנוע זה המון. יש גם כמה אירועים וכמות נכבדת של סרטים חדשים גם לצפייה ביתית, לכן אחלק את המדור השבוע לכמה שיותר תתי-מדורים, מפריד באופן מלאכותי בין קולנוע ישראלי ובינלאומי, או סרטים לילדים ולכל המשפחה. קדימה, ניגש למלאכה בלי השתהות נוספת.

אבו עומאר – כפי שכתבתי השבוע על ״ויהי בוקר״, לצאת לאקרנים עם סרט העוסק בחברה הערבית בישראל זה תמיד אתגר, אבל המציאות מזמנת גם רתיחה ספציפית בכל פעם. כמו סרטו של קולירין, גם סרט הביכורים של רוי קריספל הוקרן לראשונה בישראל בפסטיבל חיפה, בין סבב פסטיבלים עולמי אחד לאחר, אז כתב עליו עופר. קייס נאשף מגלם את סאלח, הוא אבו עומאר, המצוי בסיטואציה בלתי אפשרית. בנו הפעוט מת בבית חולים ישראלי וכדי להביאו לקבורה בכפר שלהם בגדה עליו לשאת את הגופה בתיק. במחסום הוא מגלה כי הוטל עוצר ואינו יכול להגיע לשטחים, אך הגורל מזמן לו מפגש עם דמות אחרת – אישה בשם מירי (שני ורצ'יק) הנמצאת בהריון ומחליטה לעזור לו. עוד בקאסט: מיקי ליאון, הילה מצקר, טל ברטוב. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

תל אביב – סרט נוסף שהחל את דרכו בארץ בפסטיבל חיפה, וכעת שב הביתה אל העיר שנתנה לו את שמו, הוא סרטו של מרט פרחומובסקי. היוצר אולי יהיה מוכר לכם ולכן מתחום התיאטרון, מן הכתיבה שלו על קולנוע, או מן הפרויקטים המגוונים שהקים או היה שותף להם, כולל ספר הקולנוע הישראלי. זהו סרט הביכורים שלו כבמאי וזהו גם הפרס בו זכה בפסטיבל חיפה. יותם גוטל ומיטל נר מגלמים זוג תל-אביבי, שחייו נקלעים למשברים סביב הנושאים המעסיקים את הצעירים והכבר-פחות-צעירים של העיר, בין אם הגשמה מקצועית, תחרותיות סביבתית או הצעד הבא במערכת היחסים שלהם. בהשתתפות: גל אמיתי, נעמה פרייס, ענת עצמון, אוהד שחר, ניר שטראוס.

הסיפור שלנו – סוג אחר של תל אביב מוצגת בסרט היחיד השבוע שלא ידעתי על קיומו לפני הכנת המדור, מה שמעיד כמובן על גילי המופלג. מככבים בו לי בירן ואליאנה תדהר, וזה הזמן להפסיק להתברבר ולהתחיל ללהק את אליאנה תדהר לכל הסרטים. אני לא מוצא סיבה שלא ללהק אותה, לא מבין אתכם. בסרט הנוכחי היא מגלמת יוצרת ששרה וכותבת לעצמה ולמגירה, והוא מגלם סוכן אמנים שיודע להפוך זמרות לכוכבות. המפגש ביניהם נראה כמה שיקרב אותה לפרסום ואותה לנשמה שבמוזיקה, אבל אני חש שיהיו מכשולים בדרך. רוני ידור ואסף שליטא כתבו, ירון ארזי ביים, ועל המסך תוכלו למצוא גם את: עדי חבשוש, עדן מאירי, קים אור אזולאי ואסנת פישמן.

פסטיבל דוקאביב – הכריז על רשימת הסרטים הישראליים שיקחו חלק באירוע השנתי והגדול של הקולנוע התיעודי בארץ. אז נעשה הפסקונת מהסרטים החדשים של השבוע ונצפה קדימה אל ה-26 במאי, אז ייפתח הפסטיבל שיימשך עד ה-5 ביוני. את הפסטיבל יפתח ״אייכמן – ההקלטות האבודות״ של יריב מוזר, שגם ייקח חלק בתחרות הישראלית המונה 13 סרטים, ביניהם ״טנטורה״ של אלון שורץ הישר מסאנדנס ו״1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם״ של רן טל הישר מברלין. מבין השמות המוכרים יותר, אפשר להתחיל לצפות לסרטים החדשים של גולן רייז ושרון יעיש, טליה (טוליק) גלאון, שאולי מלמד, אליאב לילטי, דוד אופק, גד אייזן, תמר טל ענתי ונורית אביב. הרשימה המלאה והזמנה מוקדמת באתר דוקאביב.

אמהות מקבילות

אמהות מקבילות (Madres Paralelas / Parallel Mothers) – סרט של פדרו אלמודובר הוא בדיוק מה שהקהל הישראלי זקוק לו כעת, ואם זה לא ימלא את האולמות באמת תם עידן. פנלופה קרוז, שהרוויחה על התפקיד הזה עוד מועמדות לאוסקר ופרס בפסטיבל ונציה, מככבת לצד מילנה סמיט בסיפור על שתי נשים הנפגשות בחדר לידה וגורלן נקשר זו בזו. לא ממש הבנתי למה התקציר לא הלך קדימה והסביר כיצד, אבל זה אלמודובר אז קל לנחש. מאידך, מובטח שהבמאי הספרדי האהוד יצר הפעם את סרטו הפוליטי ביותר, אז אולי בכל זאת יהיו הפתעות. אור כתב אצלנו על הסרט בקצרה בימי קדם האוסקר. תאמינו או לא, אבל הוא חושב שזה עוד סרט של אלמודובר.

אמבולנס (Ambulance) – מאוטר אחד לאחר, סוג של, עם סרטו החדש של מייקל ביי. אפשר לספר שזהו סרט על שני שודדים שהג׳וב שלהם משתבש והם מוצאים עצמם במנוסה באמבולנס גנוב. או שמגלמים אותם ג׳ייק ג׳ילנהול ויאיא עבדול מאטין השני (אפשר להוסיף ״כפרה עליו״ לשם שלו וזהו?). או שהתסריט של כריס פידק (״הבן האובד״, ״צ׳אק״) מבוסס על סרט דני באותו שם מ-2005. אבל האם זה מה שחשוב או שמדובר בסרט אקשן של מייקל ביי ויש בו מסוקים? כך חשבתי. עצב הראייה שלי ניזוק מהצפייה בטריילר, בהצלחה למי שישבו מול 136 דקות של זה.

הבריחה מפרטוריה (Escape from Pretoria) – מתגעגעים לתחילת 2020? רוצות לשוב ולהרגיש כאילו עכשיו פברואר של לפני שנתיים וקצת? אפשרות אחת היא לצפות בסרטו של פרנסיס אנאן, שזהו תאריך יציאתו לאקרנים. כמו הסרט לעיל, שוב מדובר בסיפור בריחתם של שניים, הפעם דניאל רדקליף ודניאל וובר. המקום שהם בורחים ממנו והעניק את שמו ליצירה, כולל לספר של טים ג׳נקין עליה היא מבוססת, הוא בית סוהר באפריקה של ימי האפרטהייד. על העיבוד אחראים לצד הבמאי גם אל.אייץ׳. אדמס וקרול גריפיתס (שערכה כמה תסריטים מפורסמים של האחים כהן, למשל).

X – הסרט שיהיה הכי מנחס לחפש השנה, וכן האות אקס באנגלית היא שמו העברי הרשמי, הוא מותחן האימה הקומי/פארודי של טיי ווסט (״הפולחן״, ״בעמק האלימות״). הזהרתי מפניו מבעוד מועד לפני כמה שבועות, אבל אפשר ורצוי להמתין גם לדעתו המלומדת יותר של אור שיהיה אחראי על הסקירה. הרעיון בבסיס הסרט הוא מפגש ז׳אנרי בין צוות צילום של סרט פורנו ב-1979, לבין התפאורה של ״המנסרים מטקסס״, כלומר אירוח בבית כפרי אצל זוג מסתורי והרחק מהציביליזציה. מככבים: מיה גות׳, בריטני סנואו, ג׳נה אורטגה, מרטין הנדרסון, אואן קמפבל וקיד קאדי (סליחה, סקוט מסקודי, הוא שחקן רציני עכשיו).

סוניק הסרט 2

סוניק הסרט 2 (Sonic the Hedgehog 2) – את תת-מדור סרטי הילדים לכבוד הפסח יפתח סרט ההמשך של ״סוניק״, שנתיים אחרי הצלחת הסרט הראשון המבוסס על הדמות ממשחק הווידאו (כן, זה כל-כך ותיק שזה בעצם משחק וידאו). ג׳ף פאולר שב לביים וסוניק הקיפוד הכחול והמהיר (והחייזר) ממשיך לחיות לצד בן האנוש החביב עליו, בגילומו של ג׳יימס מרסדן, אבל נאלץ לשוב ולעצור את דוקטור רובוטניק (ג׳ים קארי). לצידו של רובוטניק יילחם נאקלס (אידריס אלבה), ובפינה של סוניק אפשר למצוא את טיילס (קולין אושונסי). אני יודע שזה נורא חשוב אז אספר שנאקלס הוא לא דורבן שצבע לאדום אש, אלא קיפודן מזן אכידנה (וגם הוא חייזר), ושאין בטבע סנאים עם יותר מזנב אחד, בניגוד לטיילס.

לב של אש (Fireheart) – הפקת האנימציה הקנדית-צרפתית הזו מגיעה ארצה בדיבוב לעברית או לאנגלית. העלילה מתרחשת בניו-יורק של לפני כמאה שנה, שם נערה חולמת להיות לוחמת אש כמו אבא שלה, אלא שהמקצוע סגור לגברים בלבד בתקופה. סדרה של הצתות מסתוריות שוחקת את כוח הכיבוי ומאלצת את האב לגייס עוד כבאים, מה שמוביל את הגיבורה להתחזות לגבר צעיר הלומד את רזי המקצוע. מאוד ״מולאן״ מצידה. תיאודור טיי, אנימטור בדיסני ודרימוורקס, ביים לראשונה ולצידו המפיק והתסריטאי לורן זייתון (״לרקוד״).

אבן המים הקסומה (Latte & the Magic Waterstone) – נגוון קצת עם הפקה בלגית-גרמנית לסרט אנימציה שיוקרן בישראל רק בעברית לפי מה שמצאתי. העלילה אולי תישמע מוכרת, בין אם כי הסרט מבוסס על ספר, או כי שתי הדמויות המרכזיות בו הן קיפוד וסנאי במסע מלא סכנות בסופו יצטרכו להביס אויב חזק האוחז במשאב קסום. סליחה, מדובר בקיפודה, סתם צירוף מקרים שזה יוצא באותו סופש עם סוניק, והעלילה בכלל נסובה סביב איזור שסובל מהתייבשות כי מישהו גזל ממנו את אבן המים הקסומה. ביימו: רג׳ינה ולקר ונינה ולס.

טה דאם! הפסטיבל הבינלאומי לסרטי ילדים – יוזמה נוספת של סינמטק הילדים בחולון, לא להתבלבל עם פסטיבל תל אביב לסרטי ילדים.ות שנערך בדצמבר האחרון. זה החולוני חוגג מהדורה ראשונה שתתקיים בין ה-9 וה-11 באפריל, כלומר בדיוק בזמן לתחילת חופשת הפסח אבל לפני ליל הסדר עצמו. מבחינת אירועים נלווים, אפשר לציין סדנאות לדיבוב ולמוזיקה, כמו גם הקרנות מיוחדות לקלאסיקות, דוגמת ״הבהלה לזהב״ של צ׳ארלי צ׳פלין בליווי תזמורת המהפכה או הקרנה של ״אנקאנטו״ עם המדבבים, לצד טרום-בכורות לסרטי ילדים חדשים כמו ״כלב מי שמנגן 2״ המונפש או סרט הולנדי נטול דיאלוג בשם ״קופליה״. האירוע הכי חמוד הוא אקט של הזדהות עם ילדי אוקראינה והקרנה של ״הדב פדינגטון״ בדיבובו של הנשיא המכהן זלינסקי, שכידוע היה שחקן לפני שהפך למנהיג מפורסם בעל כורחו. פרטים מלאים ומועדי הקרנה באתר סינמטק הילדים.

סרטים חדשים ב-VOD

הכל דיבורים

הכל דיבורים (Let Them All Talk) – משאלתי התגשמה והסרטים של סטיבן סודרברג שהיו זמינים ב-HBO MAX בלבד עושים עלייה בזה אחר זה. ״קימי״ עשה זאת לפני חודש ועכשיו תורו של הסרט הראשון סודרברג עבור שירות הסטרימינג האמריקאי להגיע אל yes וכל הכבוד להם (זה קורה מחר). מריל סטריפ מגלמת סופרת מפורסמת המזמינה שתי חברות עבר (דיאן וויסט וקנדיס ברגן) ואת האחיין שלה (לוקאס הדג׳ס) לספינת תענוגות, בעיקר כדי להנות אבל אולי גם כדי לפתוח מחדש את העבר. דבורה אייזנברג, סופרת של סיפורים קצרים, כתבה את התסריט.

בשלווה (Peaceful) – רוב סרטי השבוע יהיו זמינים ב-7.4 ומעתה ועד שאכתוב אחרת יהיו זמינים גם ב-yes וגם בסלקום tv בתאריך של מחר. סרטה של עמנואל ברקו מציב את קתרין דנב בתפקיד אם שבנה (בנואה מאז'ימל) סובל ממחלה סופנית אך מסרב לקבל את מותו המתקרב. יש להם שנה אחת, ארבע עונות, כדי להשלים עם המצב ולתקן מה שניתן. עם: ססיל דה פרנס וגבריאל סארה.

אנו מתים צעירים (We Die Young) – במאי הסרט הוא הישראלי ליאור גלר, שהשתקע בהוליווד אחרי הצלחת סרטו הקצר זולל הפרסים, ״דרכים״. עלילת סרטו הנוכחי מזכירה בקונספט את אותו סרט קצר, ונסובה סביב צעיר מוקף חיי פשע וכנופיות בוושינגטון, המוצא תקווה לגאולה בדמותו של חייל בוגר אפגניסטן. ז׳אן קלוד ואן דאם מגלם את הלוחם לשעבר, אלייז׳ה רודריגז הוא הצעיר שחולם על עתיד אחר, בעיקר לאחיו.

הפסטיבל של ריפקין (Rifkin's Festival) – מדי פעם בפעם, קוראי סריטה אוהבים להתלונן שיצא סרט חדש לוודי אלן ואנחנו לא מתייחסים. אבל האמת היא שזו הפעם הראשונה מאז השנתיים בהם קיים החדש הזה של וודי אלן, שאפשר לראותו בישראל, להוציא הקרנה בפסטיבל ירושלים. אז הבה נתייחס: וואלאס שון וג׳ינה גרשון מגלמים זוג אמריקאי המתארח בפסטיבל הקולנוע של סן סבסטיאן שבספרד. היא נדלקת על במאי צרפתי (לואי גארל), הוא נסחף אחר צעירה מקומית (אלנה אנאיה). כן, כתוב בתקציר שהיא צעירה. אני מקווה שבזאת סיימנו להתייחס.

בחזרה לחלל (Return to Space) – נעבור אל נטפליקס ואל הדוקומנטרי החדש של הצמד אליזבת צ'אי וסרהלי וג׳ימי צ׳ין (״סולו חופשי״, ״החילוץ״), אז האמת שכאילו לא משנה על מה הסרט כי צריך לראות. במקרה זה חשיפת הנושא רק עוררה אצלי סקרנות יתרה בתור חנון חלל, שכן צמד הבמאים קיבלו גישה הן אל נאס״א והן אל ספייס אקס של אילון מאסק, כדי להרכיב סיפור על מסע בן 20 שנה לשיגור אסטרונאוטים אמריקאים אל הקוסמוס.

שליטי המטאל (Metal Lords) – נישאר בנטפליקס ונסיים עם הסרט של שישי ה-8.4 שנראה לילדים אבל אינו כזה, אולי לנוער. העלילה מתמקדת בשני ילדים חובבי מטאל, היחידים בבית ספרם שמאזינים לסגנון המוזיקלי, המבקשים להקים להקה שתתמודד בתחרות מקומית. חסרה להם יד מנגנת על הבס והם מגייסים את הצ׳לנית הטובה של השכבה, ואז לוקחים את העניין ברצינות עד לרמה של איפור פנים מוגזם. פיטר סולט (״הלילה של ניק ונורה״, ״לאהוב אותה״) ביים, על פי תסריט של די.בי. ווייס, מיוצרי ״משחקי הכס״. והנה פתאום זה כן מעניין אתכם ואתכן.