• ראש העכביש
  • אימת החודש - יוני 2022
  • סקירה תיעודית כפולה על צמד סרטים ישראליים
  • אלביס
  • בלאק-פון
  • סרטים חדשים: ״אלביס״ של באז לורמן בקולנוע
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח מסכם על סרטים זוכים
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח אחרון
  • פסטיבל טרייבקה 2022: דיווח של אורון לפני סגירה
  • פייר איילנד
  • ״שנות-אור״, סקירת פיקסאר
  • פסטיבל סרטי הסטודנטים: דיווח שני של עופר
  • פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: דיווח ראשון
  • ״טווח אפס״, סקירה
  • ״השיחוק״, סקירת נטפליקס
  • עולם היורה: עולם חדש
  • האדם הגרוע בעולם
  • גל במאים שבים אל תקופת ילדותם בסרטים מאוחרים
  • RRR :סקירה לסנסציה של הקולנוע ההודי
  • ״אהבה בשחקים: מאווריק״, סקירה

סרטים חדשים: ״ויהי בוקר״, ״מים עמוקים״, ״ארבעה ימים טובים״, ״חוזה מסוכן״, ״בצ'אן פאנדי״, ״לא רעים בכלל״, ״100% זאב״, ״ספיי דוג: הכלב הביוני״, ״אלה בלה בינגו״

16 במרץ 2022 מאת אורון שמיר

קצת באיחור אבל חג שמח מאוד לכולם, יום הפאי מאחורינו! סתם, האמת שהתכוונתי כמובן לציון הדרך המשמעותי באמת בלוח השנה שחל השבוע, שנתיים לטראומה שהיא סגירת בתי הקולנוע. או סיינט פטריק׳ס דיי לאירים שבינינו. או יום הולדת לאימת החודש אותו יציין אור ביום שני המתקרב (21.3) בסינמטק תל אביב, בהקרנה של הסרט המופרע ״באסקט קייס״ (Basket Case) במסגרת מועדון הסרט לבעלי עצבים חזקים. יש לנו גם קוד הנחה לקוראי ולקוראות סריטה (פרטים באימת החודש הנוכחי) וזה הכי קרוב לאירוע של הבלוג שהיה לנו שנים. אה כן, יש גם את פורים. וכמות מוגזמת של סרטים חדשים בבתי הקולנוע, בין היתר לכבוד זה, עד כדי כך שהחלטתי לחלק את המדור לשלוש, בתוספת תת-מדור לסרטי ילדים ומשפחה. לפניו סרטים לקהל בוגר, לכאורה במקרה של חלקם, ואחריו צפייה ביתית. אל כל אלו יש להוסיף את ״נשים מתות מהלכות״ של הגר בן אשר, שנשאר בסינמטקים להפצה של ממש. עופר ואני מצאנו המון מה לאהוב בו בשני פסטיבלים שונים ב-2018, כפי שאפשר לקרוא בלינקים.

ויהי בוקר – הסרטים הישראליים שבים בקצב הולך וגובר אל הקולנועים, סימן טוב מאוד, גם אם הסרט החדש של ערן קולירין יכול להיות מוגדר לא רק כישראלי. התסריט מבוסס על ספר מאת סייד קשוע, והצוות פלסטיני ברובו וממש לא חשש להפגין על ההגדרה ״סרט ישראלי״ בפסטיבל קאן האחרון, שם נערכה בכורתו של הסרט. מאז הוא ממתין להפצתו המסחרית, כאשר בינתיים חלפו פתאום חמש שנים מאז ״מעבר להרים ולגבעות״ של הבמאי המופלא, שנחשב עד אותה נקודה לסרטו הפוליטי ביותר. באותה פתאומיות מתעוררים גיבורי הסיפור בוקר אחד למציאות בה הכפר הערבי שלהם מכותר בידי כוחות צבאיים. זה לא נעים לאף אחד אבל נדמה שבמיוחד לא לסמי (אלכס בכרי בהופעה מיקלסנית), שמצוי בכפר לרגל חתונה משפחתית. יש לו עבודה בישראל, וגם מאהבת, כפי שחושדת זוגתו (ג׳ונא סולימאן, שגם ליהקה) ועכשיו כולם כלואים יחד בבית המשפחה המורחבת ופתרונות רבים למצב נזרקים או מבוצעים. הסרט זכה בשבעה פרסי אופיר רגע אחרי שיצא מנצח מפסטיבל חיפה, שם כתב עליו עופר. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

ארבעה ימים טובים (Four Good Days) – קצת משונה להציג את הסרט הזה כמועמד השבועי לאוסקר, אבל זה בהחלט המצב. סרטו של רודריגו גרסיה (״אלברט נובס״) החל את דרכו בפסטיבל סאנדנס 2020, הוקפא למשך קצת יותר משנה והוקרן מספיק פעמים ב-2021 כדי להיות כשיר לאוסקרים, לפני הפצה אינטרנטית בארה״ב לפני כשנה. הקטגוריה בה הוא מועמד היא השיר המקורי הטוב ביותר, וזהו, בזכות דיאן וורן הבלתי נלאית שזו לה המועמדות ה-13 בשלושה וחצי העשורים האחרונים. זה גם אומר שאור כבר כתב עליו. העלילה נשמעת אף היא כמו משהו שיאהבו באוסקר, שכן ארבעת הימים מן הכותרת מגדירים את התקופה הקשה בה מלווה אם (גלן קלוז) את בתה (מילה קוניס) בראשית תהליך הגמילה מהתמכרות קשה וחוזרת לסמים. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שהונצח במאמרו של אלי ססלאו מהוושינגטון פוסט, אותו עיבד הבמאי לתסריט.

מים עמוקים (Deep Water) – סיפור ההפצה של הסרט הזה אפילו יותר מוזר, כאשר אחרי מיני הכרזות ותוכניות הוא עבר לפתע להפצה בסטרימינג בלבד בארה״ב וכמה טריטוריות נוספות. בישראל אפשר יהיה לחלוק עם זרים באולם את התחושות שמעורר מותחן אירוטי בכיכובם של אנה דה ארמס ובן אפלק. כן, כתבתי אותה ראשונה, מי בא/ה לראות מותחן אירוטי עם אפלק. או מותחן אירוטי בכלל בשנת 2022. אבל אל דאגה, הבמאי הוא אדריאן ליין (״חיזור גורלי״, ״הצעה מגונה״, ״בוגדת״, ״תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים״) כך שמדובר באוטוריטה של הז׳אנר הנשכח. מדובר גם בעיבוד לספר של פטרישיה הייסמית׳, אז אולי יש למה לצפות, אלא אם ממשיכים לקרוא שעל התסריט חתומים זאק הלם (שדי נעלם מאז ״מעבר לכל דמיון״) וסאם לוינסון (שאני מקיא בפה רק מלכתוב את השם שלו). יש גם עלילה, אודות בני זוג הנשארים נשואים למרות שאהבתם כבתה, הודות לסידור המאפשר לאישה לשכב עם אחרים. עד שאחד המאהבים שלה נמצא מת.

חוזה מסוכן (The Contractor) – נעבור למותחן פעולה בכיכובו של כריס פיין, המגלם חייל בצבא ארה״ב המשוחרר משירות פעיל ונאלץ למצוא דרך אחרת לפרנס את משפחתו. הוא הולך בעקבות חברו ליחידה (בן פוסטר) וחייל ותיק (קיפר סאתרלנד) אל תוך ג׳וב מעבר לים שנשמע כמו להיות שכיר חרב, אבל שום נורות אזהרה לא מהבהבות אצלו. רק כשמנסים להרוג אותו והוא מוצא עצמו במנוסה ובלי דרך קלה לשוב הביתה. גם ג׳יליאן ג׳ייקובס ואדי מרסן משתתפים בסרט שביים טאריק סאלח השוודי (״תקרית בהילטון נילוס״) על פי תסריט של ג׳יי.פי. דייויס (״Fighting Tommy Riley״).

בצ'אן פאנדי (Bachchhan Paandey) – קצת בוליווד לסיום החלק הראשון של המדור, עם סרט שתוכלו למצוא בבתי קולנוע מעטים אמנם אבל מספיק בשביל להיחשב כהפצה לכל דבר בעיניי. העלילה אכן נשמעת כמו סרט הודי, במרכזו במאית בשאיפה (קריטי סנון) המחפשת מושא לסרט הגנגסטרים שלה ומוצאת הזדמנות לצלם את בצ'אן פאנדי הנודע לשמצה (אקשאי קומאר). הקרימינל מסכים לשתף פעולה אבל הופך את הסרט לשלו ואת הצוות לבני ערובה. ברור שיש ריקודים. פארהד סאמג'י ביים.

לא רעים בכלל

לא רעים בכלל (The Bad Guys) – הסרט בתמונה לעיל מסמל שהגענו אל הסגמנט לסרטי ילדים ומשפחה. זהו עיבוד לספרו של אארון בליבי, בהובלת הבמאי פייר פריפל, שעבד בהפקות קודמות של דרימוורקס כאנימטור (״קונג פו פנדה״ למשל). החבר׳ה הרעים מן הכותרת הם חמישייה נודעת לשמצה שחיי הפשע שלה עומדים להסתיים לאחר שנלכדו. המזימה החדשה שלהם היא להעמיד פנים שהם, ובכן, כבר לא רעים בכלל. בגרסת המקור מגלמים אותם בקולם סם רוקוול בתור הזאב הרע, אקוופינה (טרנטולה), אנטוני ראמוס (פיראנה), מארק מרון (נחש) וקרייג רובינסון (כריש).

100% זאב (100% Wolf) – הפקת האנימציה האוסטרלית-בלגית הזו מתהדרת אף היא בקאסט מפורסם במקור, אבל מצאתי שהיא מוקרנת רק בשפה העברית. סיפורו של ילדון נצר למשפחת אנשי זאב מלאי גאווה משתבש קלות, כאשר הוא מגיע לגיל המיוחל של שינוי הצורה ובניסיון הראשון הופך לא לזאב אכזר אלא לפודל עם ציצית שיער ורודה. אני מאוד מקווה שהוא ילמד לאהוב את עצמו. הבמאי הוא אלכס סטדרמן (״הדבורה מאיה: הסרט״).

ספיי דוג: הכלב הביוני (Foxter & Max) – מזאבים לכלבלבים ואל הסרט האוקראיני הזה, בתזמון מעניין, שכמובן יוצג בישראל בדיבוב לעברית. זאת למרות שלא מדובר בסרט מונפש, לא ברובו לפחות. מקס הוא נער עם חוש אמנותי ומעמד חברתי לא מדהים, שמגלה לתדהמתו כי ציור של כלב אותו ריסס במיכל גרפיטי מוזר קם לחיים. באנגלית קוראים לכלב פוקסטר, במקור ננובוטס, אני באמת לא מבין מאיפה הגיע ספיידוג או המילה הארכאית ״ביוני״. זה יותר בכיוון של סופר-כלב, עם כוחות ויכולות, מה שמוביל בכיוונו של מקס פושעים חובבי טכנולוגיה. אנטולי מטשקו ביים.

אלה בלה בינגו (Ella Bella Bingo) – נסיים את החלק הזה של המדור עם מותג שיהיה מוכר אולי להורים לילדים שהיו זאוטוטים בעשור הקודם, אז שודרה סדרת טלוויזיה לגיל הגן ששמה כשם הסרט החדש והגיבורה. העלילה מתחקה אחר מה שקורה כאשר אל השכונה של אלה מגיע ילדון חדש, המשנה את מצב העניינים בינה ובין מי שהיה עד אז חברה הטוב ביותר. אני מקווה שזה פחות אפל ממה שהתקציר גרם לזה להישמע. אגב, אנחנו בנורווגיה עכשיו אבל לא תשימו לב בזכות הדיבוב העברי. לבמאים קוראים פרנק מוסוולד ואטלה סולברג בלאקסת (איש אפקטים בסרטים דוגמת ״צייד הטרולים״ ו״קון טיקי״).

סרטים חדשים ב-VOD

זורעים רוח

לקום כעוף החול (Phoenix Rising) – נתחיל עם סרט שבכלל מוצג ומשודר כסדרה היום ומחר, או מיני-סדרה של שני פרקים בני שעה וקצת. בפסטיבל סאנדנס הוא היה סרט, אני מוכן להישבע, ואולי לכן מצאתי את ההפקה הזו של HBO רק בסלקום tv בינתיים. מה שחשוב הוא שמדובר בסיפורה של השחקנית אוון רייצ׳ל ווד, בגוף ראשון, וספציפית הפרק הממושך בחייה בה חייתה במערכת יחסים מתעללת ומזעזעת עם בריאן וורנר, האיש שמאחורי הפרסונה המגוחכת והמוזיקה הגרועה של מרילין מנסון. ווד מתארת את הפיכתה לאקטיביסטית שמוצאת עוד קורבנות של הנאשם באונס ועינויים מכל הסוגים, בכדי להפר את השתיקה ולחשוף מי מסתתר מתחת לאיפור ולתדמית ״הילד הרע״.

אפקט החסינות (Songbird) – מחר (17.3) ב-yes אפשר יהיה לציין שנתיים של קורונה עם אחד הסרטים הראשונים שהופקו כתגובה לכאוס של ראשית המגיפה. מייקל ביי הפיק לבמאי האימה אדם מייסון את דרמת המתח המתרחשת בשנת 2024, אז האנושות מצויה במצב מתקדם של שלטון צבאי בעולם שורץ פנדמיה מסתורית. לא ברור אם זו אצבע משולשת לאמון באנושות או במדע, אבל העלילה מתמקדת בקבוצת שורדים שעושה את דרכה בעולם מלא סכנות. כולל שחקנים אמיתיים כמו אלכסנדרה דדאריו, פיטר סטורמייר, דמי מור, בראדלי וויטפורד וקרייג רובינסון. אם כי לא בתפקידים הראשיים, למיטב הבנתי.

לב ההחלטה / בתפקיד אלוהים/ משחקים באלוהים (The God Committee) – מזמן לא היה פיאסקו כזה שבו סרט אחד זוכה לשלושה שמות שונים בכל אחד מגופי השידור של yes, HOT וסלקום. מעטים הדברים שמעציבים אותי יותר מחוסר התיאום הזה שיכול להימנע בקלות ועלול לסבך את החיים של מבקרי קולנוע מעתה ועד הנצח. סרטו של אוסטין סטארק מבוסס על מחזה באותו השם ומתרחש בשני מישורים. באחד, ועדה רפואית דנה בהחלטה גורלית שצריכה להתקבל תוך שעה, בנוגע לשלושה חולי לב הממתינים להשתלה מצילת חיים כאשר רק איבר חיוני אחד זמין לניתוח. שבע שנים לאחר מכן הם מהרהרים בתוצאות ובהשלכות של ההחלטה. עם קלסי גרמר, ג׳נין גרופאלו, ג׳וליה סטיילס, קולמן דומינגו ודן הדאיה. כן, גם אני חטפתי פלאשבק לניינטיז מקריאת חלק מהשמות האלו ברצף.

זורעים רוח (Windfall) – נסיים עם סרט שישי (18.3) של נטפליקס בעל השם העברי המשונה. סרטו של צ׳ארלי מקדואל (״The One I Love״, ״התגלית״) הוא מה שקרוי ״סרט קורונה״ לא במובן של התייחסות למגיפה, אלא ככינוי להפקות אקונומיות של מעט פרצופים מוכרים בלוקיישן בודד, מה שהפך את הפקתו בזמן הסגרים וההגבלות לאפשרית. ג׳ייסון סיגל פורץ לבית של מנכ״ל הייטק אמיד משום שהוא מאמין שהנכס ריק. אלא שבעלי הבית (ג׳סי פלמונס ולילי קולינס, זוגתו של הבמאי במציאות) קופצים לביקור ועד מהרה יגלו את האורח הלא קרוא.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.