אוסקר 2021/22: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק א'

הפסטיבלים הגדולים של 2021 כולם כבר מאחורינו, והנה הגיעה התחרות הבאה הגדולה של הקולנוע העולמי – המרוץ לאוסקר בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר (לשעבר "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה"). וכמו בכל שנה, אני חוזר לפרויקט המגוחך הזה בו אני עוקב באדיקות אחר הנציגויות השונות ונאבק בשמות הבמאים והבמאיות, לרוב ללא הצלחה.
בעבר הרחוק איגדתי את כל המתמודדים – מספר שנע בין 80 ל-90 סרטים בכל שנה – לפוסט אחד, אבל לאחר שקיבלתי תגובות שלפחות חמישה קוראים נפטרו באמצע מרוב אורך ואינפורמציה לא חשובה, החלטתי להקל על כולנו ולחלק את זה לכמה פוסטים נפרדים.
בינתיים, עוד משהו לעקוב אחריו, הוא מי מפסטיבלי ישראל יכול להתהדר בהכי הרבה נציגים. כרגע המצב הוא 4 לירושלים ו-2 לחיפה. זה עוד ישתנה.

אז הנה אנחנו מתחילים עם חלק א', ובו כבר 16 נציגי לאוסקר הקרוב שינסו להתמודד על העפלה לשלב הבא ב-12 לדצמבר, בו יוכרזו 15 סרטים. משם הדרך להיות בחמשת המועמדים הסופיים שיוכרזו ב-8 לפברואר קלה יותר.
כמו תמיד, הנציגויות נוטות להשתנות בשלבים מאוחרים יותר, כאשר סרטים נפסלים או סתם נעלמים, אז בסוף בסוף תהיה כמובן רשימה מסכמת ומעודכנת. נו, אני לא צריך לספר לכם, אתם כבר יודעים איך זה עובד.

המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר ה-94
חלק 1

אוקראינה – "דרכים משובשות" (Bad Roads)
לפני שלוש שנים שלחה אוקראינה לאוסקר את הסרט "דונבאס", אבל לא הצליחה להיכנס אפילו לרשימה המקדימה כי האקדמיה מורכבת ממטומטמים. עכשיו שוב העיר דונבאס מככבת בנציגות, הפעם בסרטה של נטליה וורוז'ביט המביא כמה סיפורים שונים המתרחשים בשבילי המקום בזמן מלחמה. הסרט היה חלק מפסטיבל ונציה 2020.
אוקראינה טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: לא מאוד גבוה.

אירלנד – "מחסה" (Foscadh)
בפעם השמינית מנסה אירלנד את מזלה באוסקר, והפעם עם סרט דובר גאלית. זוהי יצירת הביכורים של שון ברת'נץ והיא סיפור התבגרות מאוחר של צעיר מתבודד (דונאל או. הילאי, שגם כיכב בנציגות האירית בשנה שעברה. כנראה שהוא השחקן הצעיר היחיד שיודע גאלית), שנאלץ להתמודד עם העולם לאחר ששני הוריו מתים והוא יורש חלקת אדמה.
וגם, התמונה בראש הפוסט היא ממנו.
סיכוי להיכנס ל-15: אפשרי.

אלבניה – "שני אריות הולכים לוונציה" (Two Lions Heading to Venice)
הנציגות האלבנית מספרת על שני קולנוענים מבוגרים שבדרכם לפסטיבל הסרטים האיטלקי פוגשים שתי שחקניות מעולם הפורנו, ויחד הם נלחמים במתקפת חייזרים.
טוב, כן, החלק האחרון לא נכון, פשוט הייתי צריך להילחם בשעמום המוחלט של התקציר המקורי, זה שאין בו חייזרים כלל.
למרבה ההפתעה של אף אחד, לא השם ולא העלילה עזרו לסרטו של יוניד יורגג'י להתקבל לוונציה. או לכל מקום אחר לצורך העניין.
אלבניה לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס ל-15: מה נראה לכם?

אקוודור – "תת מימי" (Sumergible)
המדינה הדרום אמריקאית הייתה הראשונה שהכריזה על המתמודד שלה, אז כל הכבוד לה על המהירות וההתמדה. סרטו של אלפרדו לאון מתרחש כמעט כולו, כך להבנתי, על סירת מבריחים קטנה שעומדת לטבוע, שם מגלה הצוות בחורה כפותה במטען. בהחלט מסקרן, מה גם שבצוות המצומצם תוכלו למצוא את ליינר גומז, שהוא ללא ספק ליימון מ"נארקוס".
לסרט אין פסטיבלים גדולים או פרסים לשמו, לכן הוא כבר בשלב הזה סובל מנחיתות במירוץ השנתי. אקוואדור עצמה טרם הייתה מועמדת לאוסקר על אף תשעה נסיונות מאז שנת 2000.
סיכוי להיכנס ל-15: אולי.

ארמניה – "אם הרוח צונחת" (Should the Wind Drop)
את הסרט הזה ראיתי בפסטיבל ירושלים, ולא חיבבתי במיוחד (רעיון טוב, ביצוע נגרר), אבל הארמנים שוב לא מתייחסים לדעתי ובחרו לשלוח אותו לאוסקר. בסדר, נראה מי צודק.
סרטה של נורה מרטירוסיאן מתרחש ברובו בשדה תעופה חדש בנגורנו-קרבאך, לשם מגיע מפקח כדי לבדוק האם המקום עומד בהנחיות. ההתרגשות בשיאה כי נמל תעופה הוא בדיוק הדבר שנ"ק זקוקה לו כדי להרגיש מדינה אמיתית, אבל יש עניין עם זה שהגבול קרוב, והאנשים בצד השני לא ממש אוהבים שמטוסים של מדינת אויב חגים להם מעל הראש. ויש גם ילד שמוכר מים, חשוב לציין.
זה הניסיון העשירי של ארמניה באוסקר, כולל "רעידת אדמה" מ-2016 שנפסל. עד כה לא נרשמו מועמדויות.
סיכוי להיכנס ל-15: צבעו אותי סקפטי.

אם הרוח צונחת

גרמניה – "הגבר המושלם שלך" (I'm Your Man)
בהתחלה הייתי מאוד מופתע כאשר גרמניה ויתרה על הכוכב של מסגרת מבט מסוים בקאן "חופש מוחלט" או על היוקרה הספרותית של "פביאן" לטובת דרמת מד"ב מפסטיבל ברלין, שעוסקת באישה המסכימה לחיות שבוע עם אנדרואיד דמוי אדם, אבל אז גיליתי מי עומד מאחורי הסרט. זוהי מריה שריידר, שהתחילה כשחקנית (וזכתה בפרסים רבים על הופעתה במועמד לאוסקר מ-1999 "אמה ויגואר") והפכה לבמאית. היא זו שאחראית על אחד הפרויקטים המהוללים של השנה האחרונה בנטפליקס, "המורדת", בכיכובה של שירה האס. שריידר אפילו זכתה באמי על עבודתה שם, אז כנראה שהגרמנים חשבו שהשם של שריידר יצליח לעקוף את הרתיעה של האקדמיה האמריקאית מסרטים מהסוג הזה. מעניין לראות האם כך יהיה.
בסרט מככבים מארגן אגרט (שזכתה על הופעתה פה בפסטיבל ברלין), השחקן הבריטי דן סטיבנס ("תחרות הזמר של האירוויזיון") וסנדרה הולר ("טוני ארדמן"). תשמחו גם לדעת שלסרט, שהוקרן בפסטיבל ירושלים, יש מפיץ ישראלי ולכן נתקל בו בהמשך.
גרמניה, אם מחשיבים גם את השנים המפוצלות של מזרח ומערב, צברה 17 מועמדויות (האחרונה על "יצירה ללא מחבר" מ-2018) ושלוש זכיות: "תוף הפח", "אי שם באפריקה" ו"חיים של אחרים".
סיכוי להיכנס ל-15: חד משמעית.

מרוקו – "קצב מרוקאי" (Casablanca Beats)
בפעם החמישית שולחת מרוקו סרט של נביל עיוש, כאשר זה הנוכחי נושא עמו תואר מקומי מרשים – זהו הסרט הראשון ממרוקו שהתקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן מאז 1962. הסרט הזה גם היה חלק מתוכניית חיפה, עליו התבטאתי באופן ספציפי, ומכיוון שהוא שייך להפצה ישראלית כבר, אין ספק שעוד נראה אותו צץ בבתי הקולנוע או בסינמטקים.
בתיאור עלילה שמזכיר לא מעט את "מוטלים בספק", נציג מרוקו לאוסקר מספר על ראפר לשעבר שמתחיל ללמד ראפ והיפ-הופ במרכז תרבותי של שכונת פועלים בקזבלנקה, ואם לסיים במשפט היפה שחותם את התקציר של תכניית חיפה: "עד מהרה יוצאים הריקודים והשירים אל הסמטאות והרחובות שמקיפים את המרכז".
מרוקו טרם הצליחה להיות מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: קשה לי להאמין שהאקדמיה תתחבר לסגנון שלו.

סלובניה – "סאן רמו" (Sanremo)
האמת שהסרט הזה נשמע חמוד ממש. זה סיפור על גבר ואישה, שניהם קשישים החיים בבית אבות סיעודי, ושניהם סובלים מדמנציה. למה אמרתי חמוד על משהו כל כך מדכא? כי זה נראה כאילו מדובר בגרסת שלישי בשלייקעס של "50 דייטים ראשונים". השניים נפגשים, מתחברים, שוכחים מזה לגמרי, ונורא שמחים בכל פעם שהם מגלים זה את זו מחדש.
סרטו של מירוסלב מאנדיץ' הוקרן בפסטיבל הלילות השחורים של טאלין.
סיכוי להיכנס ל-15: יהיה לו קשה להתחרות בשמות הגדולים שעוד יגיעו.

סרביה – "נווה מדבר" (Oasis)
מתכניית פסטיבל ונציה 2020 מגיעה הנציגות הסרבית, אותה ביים איוון איקיץ'. על פי האינפורמציה שבידי, זהו מין הייבריד של דוקו ועשייה בדיונית, במרכזו שלושה אנשים המגלמים את עצמם במהלכו של משולש אהבה במוסד לפגועי נפש.
לסרביה אין מועמדות לשמה בשלב זה.
סיכוי להיכנס ל-15: קטן.

קצב מרוקאי

פולין – "ללא עקבות" (Leave No Traces)
העשור הנוכחי היה מאוד טוב לפולין באוסקר. בעשר השנים האחרונות המדינה הייתה מועמדת ארבע פעמים (שהצטרפו לשמונה המועמדויות שצברו מאז 1963), עם "באפילה", "אידה" שהפך לזוכה הראשון של המדינה וגם צבר מועמדות לצילום, "אהבה בימים קרים" שהצליח לטפס עד מועמדות נוספת לפרס הבימוי, ו"קורפוס כריסטי" שהצליח להיכנס כנגד כל הסיכויים. בשנה שעברה "לעולם לא ירד עוד שלג" נמנע ממועמדות, והשנה פולין מנסה עם פיצ'ר הביכורים של יאן פ. מאטז'ינסקי שהיה חלק מהתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה.
מבוסס על סיפור אמיתי, הסרט מתרחש ב-1983 לאחר שסטודנט המזוהה עם הזרמים המתנגדים לשלטון הקומוניסטי, מוכה למוות. העד היחיד למקרה, יוריק פופייל, מחליט לחשוף את האמת ועומד מול כוחות עוצמתיים למדי שמנסים לעצור אותו.
הסרט הזה, אגב, הוא הסיבה היחידה שכעסתי באופן אקטיבי על פסטיבל חיפה השנה. מה שקרה הוא שלסרט תוכננו שתי הקרנות, ואחרי שסידרתי את הלו"ז שלי למופת בניתי על זו השנייה. באופן שאינני יכול שלא לקחת כמתקפה אישית נגדי, הפסטיבל בחר לבטל אותה לטובת איזה "שלוש קומות" או "הנהגת של יוסוקה", ומנע ממני צפייה בנציגות הפולנית. נקמה תגיע.
סיכוי להיכנס ל-15: נראה טוב.

פרו – "כובע צולע" (Powerful Chief / Manco Capac)
על אף השם הקצת יותר הגיוני שניתן לסרט הפרואני באנגלית, בחרתי להשתמש בתרגום ישיר של השם המקורי כי זה הצחיק אותי, ומה עוד נותר לי להיתלות עליו כשאני כותב על עוד סרט שאיש לעולם לא יראה?
סרטו של הנרי ואייחו מספר על חבוב שמגיע לעיר פונו אבל מפספס את החבר שהיה אמור לדאוג לו לעבודה ומחייה, וכך הוא מוצא את עצמו הומלס בכרך חסר הרחמים.
פרו הייתה מועמדת לאוסקר פעם אחת, בזכות זוכה דב הזהב "חלב של עצב". או "חצב של עלב" אם אתם רוצים להתחכם. בואו נגיד שנתנו לו שמות גרועים מזה בעבר.
סיכוי להיכנס ל-15: לא רק הכובע צולע.

קולומביה – "ממוריה" (Memoria)
מבין תשע המדינות החתומות על סרטו האחרון, המדובר, וכמובן השנוי במחלוקת של אפיצ'טפונג ווירסטאקול, תהיה זו קולומביה שתתהדר בו כנציגות לאוסקר, ואולי אף תהיה מועמדת בפעם השנייה בתולדותיה, אחרי "חיבוק הנחש".
"ממוריה", שחלק עם "הברך" את פרס חבר השופטים של קאן האחרון, מביא את טילדה סווינטון לקולומביה ושם עוברת דברים מוזרים שאני לא יודע כי לא ראיתי. מי שבהחלט ראה הוא עופר, שכתב על הסרט מפסטיבל ירושלים האחרון.
ווירסטאקול עצמו נשלח בעבר כנציג מדינתו תאילנד עם זוכה דקל הזהב "הדוד בונמי שיכול להיזכר בחייו הקודמים", אבל לא הגיע לכדי מועמדות.
סיכוי להיכנס ל-15: בטח.

קוסובו – "כוורת" (Hive)
בשנה שעברה הצליחה נציגות מהבלקן להגיע לאוסקר, יחד עם פרסים רבים כולל מועמדות לבימוי מהבאפט"א, ויש הטוענים שאילולא "עוד סיבוב" גם כנראה הייתה זוכה. הסרט היה "לאן את הולכת, אאידה?" שביימה ג'סמילה זבאניק, שעסק באישה המנסה להתמודד עם ההשלכות של הטלטלות האיומות שעבר האיזור בתום האלף. השנה קוסובו מנסה גם היא, הניסיון השמיני שלה, עם משהו מאותו הסגנון – "כוורת", סרט הביכורים של בלרטה באשולי, שמגיע לאוסקר לאחר שבסאנדנס עשה טריפל מדהים כשזכה בשלושת הפרסים החשובים של התחרות העולמית: חבר השופטים, בימוי ובחירת הקהל.
הסרט הזה הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, ובמרכזו אמא שמחכה לבשורות מבעלה שנעלם במהלך המתקפות, ומבינה שהיא חייבת לקחת את גורלה בידיה אל מול ההתנגדות של הגברים השמרנים בכפר. למרבה הפלא, זה לא סרט מדכא כמו שניתן לחשוב, והוא אפילו מעודד באיזשהו מקום.
קוסובו טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: זה סרט מצויין, אבל מרגיש קטן מדי בשביל לסחוף את האקדמיה.

ממוריה

קירגיסטן – "שמבאלה" (Shambala)
סרטו של רצף האותיות האקראי ארטיקפאי סויונדוקוב, מבוסס על הספר "הספינה הלבנה" של צ'ינגיז אייטמטוב והוא סיפור התבגרות של ילד ביער שמור, הנאלץ לגלות את המציאות הקשה של העולם שלנו. אני חש שתהיה איזו שריפה מתישהו. לא ראיתי את הסרט, או קראתי את הספר, אבל מאז "ספר הג'ונגל" של דיסני די ברור לי שכל סיפור התבגרות ביער נגמר בשריפה. תוכיחו אותי אחרת.
לקיגריסטן אין מועמדויות לאוסקר בשלב זה.
סיכוי להיכנס ל-15: שמבא-לא.

קמבודיה – "בניין לבן" (White Building)
הבניין משם הסרט של הנציגות הקמבודית הוא עניין בפני עצמו, שאפילו יש לו ערך בוויקיפדיה. מדובר במבנה דירות בפנום-פן, שהונדס כפרויקט דיור בר השגה והפך להיות חממה של אמנים וצעירים, מין מיקרוקוסמוס של התקופה. סרטו של קאוויץ' ניאנג, חלק ממסגרת אופקים של פסטיבל ונציה, עוסק בשלושה צעירים שגרים שם, כאשר מגיעה הבשורה המרה שהבניין הזה מסוכן מאוד, והוא עומד להיהרס לחלוטין. פחות בא להם טוב.
קמבודיה הייתה מועמדת לאוסקר פעם אחת, בזכות "התמונה החסרה".
סיכוי להיכנס ל-15: בינוני עד נמוך.

שוויץ – "אולגה" (Olga)
עבר הרבה זמן מאז התקבלו השווייצרים לאוסקר. 31 שנה, למעשה. אז "מסע של תקווה" היה לזוכה השני מטעם המדינה הניטרלית, אחרי "מהלכים מסוכנים" שש שנים לפניו. השנה שלחה הוועדה את סרט הביכורים של אלי גראפה, שזכה בפרס משני במהלך שבוע המבקרים של פסטיבל קאן ואז התקבל גם לקארלובי וארי.
אולגה משם הסרט היא מתעמלת שוויצרית ממוצא קזחי, שכל חלומותיה מתמקדים בלהיות חלק מהקבוצה הלאומית. לצערה, מהומות במולדתה משבשים את תוכניותיה ומאיימים על המשך הקריירה שלה.
סיכוי להיכנס ל-15: אפשרי, אבל סקפטי.

זהו לחלק א', אבל עוד יבואו נוספים בעקבותיו. יש לנו דרך ארוכה.