במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 45

חודש חדש לפנינו, בתקווה להרבה סרטים חדשים ומעניינים שנוכל לכתוב עליהם. כפי שוודאי שמתם לב, הימים האחרונים בבלוג הוקדשו לקלאסיקות וסרטי עבר, מה שהוביל דווקא להרבה עניין מסתבר, אבל זו לא בהכרח התוכנית שלנו להמשך. כתמיד, אנחנו בעד לשלב ולאזן וכך יהיה בימים הבאים. כמו כן, עונת האוסקר צוברת תאוצה וגם זה יהיה משהו שצריך להתייחס אליו, בין אם בטקסי פרסים מקדימים או בפסטיבלים שהחלו רשמית את שנת 2021 עם סאנדנס. ביליתי בפסטיבל המקוון שבוע ואני לא לגמרי זוכר איך קוראים לי מרוב סרטים, על השווים שבהם אכתוב קצת בקרוב. אבל כבר עכשיו יש לנו זוכים להתייחס אליהם בקצרה ועוד כמה עניינים לפני חדשות ה-VOD הקבועות.

פסטיבל סאנדנס – אירוע הקולנוע העצמאי הגדול בארה״ב חילק אתמול פרסים לרוב, אז סליחה אם לא אתמקד בכולם. השם הכי בולט הוא ״CODA״ (תמונה בראש הפוסט) מכמה סיבות. הוא הזוכה של התחרות העלילתית לקולנוע אמריקאי, יחד עם פרס הבימוי לשאן הדר, פרס מיוחד לאנסמבל, ופרס חביב הקהל למסגרת זו. הוא גם שבר את שיא המכירה של הפסטיבל לדורותיו, כאשר אפל TV+ רכשה את זכויות ההפצה העולמיות ב-25 מיליון דולר, עוד לפני הפרסים. והוא גם יישמע מוכר לקהל הישראלי כי הוא רימייק של ״משפחת בלייה״ הצרפתי, על ילדה שומעת להורים חירשים שמתאהבת במוזיקה (ומכאן השם הדו-משמעי של הסרט).
בתחרות המקבילה, לסרטים אמריקאיים תיעודיים, זכה ״Summer of Soul״ של אמיר תומפסון, או בשמו המוכר יותר – קווסטלאב. זהו סרט הביכורים של המוזיקאי, שהשתתף השנה גם ב״נשמה״ של פיקסאר, וכאן הוא מציג אוצר בלום שהסתתר במרתפים 50 שנה – תיעוד של פסטיבל ״וודסטוק השחור״ שהתקיים באותו קיץ כמו וודסטוק הידוע. לקולנוע הבינאלומי יש שתי מסגרות, עלילתית ותיעודית, שם זכו בהתאמה ״Hive״ ו-״Flee״. הראשון הוא סיפורה של אישה קוסוברית שבעלה נעדר מזה שנים, השני הוא דוקו-אנימציה על פליט אפגני וגיי. ואני יודע שזה נשמע כמו קלישאות פסטיבלים, אבל אלה שני הסרטים היותר חביבים עליי מהיבול השנה. אפרט בקרוב.

דוקוסטרים – שירות הסטרימינג של דוקאביב שוב ממציא תוכניה חדשה, של פברואר, הפעם לכבוד חג האהבה בהמשך החודש וגם סביב תמת ״רשומון״, כלומר האופן בו אנו מספרים סיפור בדגש על נקודות מבט. את הנושא אפשר לזהות למשל בבכורה החודשית, לסרט בלגי בשם ״מה שלא הורג״ (That Which Does Not Kill). הבמאית הצרפתייה אלקס פוקן לקחה סיפור שקרה באמת לאישה בשם אדה, שחוותה תקיפה מצד מכר שלה. אבל את העדות שלה מספרים אנשים שונים ממגוון גילים ואפילו מגדרים, מה שמטעין את הסיפור במשמעויות נוספות. מומלץ לעיין בתוכניה המלאה שכוללת גם המון קולנוע ישראלי תיעודי ממהדורות קודמות של דוקאביב, וכמה להיטים כמו ״אלף חתכים״ שממשיכים לעוד חודש.

yes סינמטק – הספרייה הסינפילית של יס שהחליפה בעצם את ערוץ yes3 חוגגת שנה ובחרה כבמאי החודש את וים ונדרס הגדול. זה אומר שאפשר יהיה להנות בין היתר מסרטיו "פריז, טקסס", "מלאכים בשמי ברלין", "במהלך הזמן", "סיפור ליסבון" וגם "בואנה ויסטה קלאב" ו"פינה" התיעודיים. חוץ ממאות הסרטים שמהווים מעין סינמטק וירטואלי נוסף בתקופה קשה זו, שלא ברור עדיין מתי תסתיים. אבל יש גם קצת תקווה בפסקה הבאה.

אחד בלב – סרטה המצופה עד מאוד של טליה לביא, התכבד בטריילר חדש אך בלי הבטחה לתאריך מלבד ״בקרוב אצלכם״ הדו-משמעי. זאת משום שאחרי ״אפס ביחסי אנוש״, בחרה לביא לביים קומדיה רומנטית שמתחילה איפה שהרבה אחרות נגמרות – רגע אחרי החופה, בליל הכלולות. רן דנקר ואביגיל הררי מגלמים את הזוג המאושר, שנהיה זוג אומלל מאוד ככל שהערב מתקדם ומשקעים מן העבר צפים ומחריבים את הערב הגדול. אני אמשיך להתאפק עם התשבוחות אז רק אומר שעצם ההצהרה שהיא טריילר לסרט ישראלי חדש משמחת בפני עצמה. בתקווה שבתי הקולנוע לא יחגגו שנה שלמה של חשכה.

סרטים חדשים ב-VOD

ילדה קטנה (Little Girl /Petite fille) – השם אולי מוכר למי שפקדו וירטואלית את פסטיבל ירושלים האחרון, וכעת אפשר יהיה לצפות בסרט אצל yes וסלקום tv החל ממחר (חמישי ה-4 בפברואר). הדוקומנטריסט סבסטיאן ליפשיץ מלווה את סשה, שמאז גיל 4 טוענת שהיא ילדה שנולדה בגוף זכר. בגיל 7 נדמה שהילדים והילדות סביבה מקבלים את השינוי או את ההגדרה באופן טבעי יותר מאשר המבוגרים סביבה, כולל אמא שלה. זכור לי מקרה שעלה לכותרות בישראל, אבל נדמה לי שהסיפור רלוונטי באופן אוניברסלי. אם כי כמעט ובכיתי בטריילר, אז מה יקרה לי בסרט עצמו. תמונה להמחשה לעיל.

מלקולם ומארי (Malcolm & Marie) – יש המון סרטים בנטפליקס השבוע, מפולין ועד קוריאה, אז תסלחו לי שאתמקד רק באחד לפני שנעמוד על טיבם של האחרים. מה שנראה כסרט המרכזי מגיע ביום שישי ה-5 בפברואר, מבית היוצר של סאם לוינסון (הבן של בארי, וגם הבמאי של ״Assassination Nation״ ושל הגרסה האמריקאית של ״אופוריה״). מי שאיתגרה אותו לכתוב ולביים סרט בזמן המגפה היא זנדאיה, שכמובן מככבת, לצד ג׳ון דייויד וושינגטון. השניים מגלמים במאי קולנוע וזוגתו השבים הביתה לאחר בכורה ומצפים לביקורות. בהתחשב בדעתי על התוצרים הקודמים של לוינסון, אין שום סיכוי שאני צופה בו מתבכיין דרך שחקניו על כמה לא מבינים את האמנות שלו, אז תיגזל ממני היכולת לטנף או להלל. אה, וזה בשחור לבן, כמובן.

אושר (Bliss) – נסיים עם סרט חדש באמזון פריים וידאו, גם כן החל ממחרתיים, שאינני יודע את שמו בעברית אבל הוא כן אמור להיות זמין גם לקהל בישראל. הסיבה להזכיר את הסרט הזה היא הבמאי-תסריאטי, מייקל קייהיל (״I Origins״, ״Another Earth״). הפעם שותפתו ליצירה בריט מרלינג לא מעורבת, ובמקומה נמצאים על המסך אואן ווילסון וסלמה הייק. הוא מגלם גבר שכל הצרות נוחתות עליו בבת אחת, מגירושין ועד פיטורים, והיא מגלמת זרה מסתורית המשכנעת אותו שכל העולב מסביבם הוא הדמיית מחשב והם בעצם חיים בפנטזיה מפוארת וזוגית. אז כן, סוג של דרמה רומנטית בשילוב מדע-בדיוני, כפי שאפשר לצפות מן היוצר חובב העולמות המקבילים.