במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 39

מדור לפני אחרון לשנה אזרחית זו, אולי בעצם אחרון בהתחשב במדבר הסרטים החדשים שהוא סוף השבוע הבא שיביא עימו את 2021 מלאת המסתורין. בטח שמתם ושמתן לב שסיכומי השנה שלנו בעיצומם השבוע, עם קולנוע האימה, כל החרפות הקולנועיות שראינו מהתחלה ועד הסוף, והסיכום האישי הראשון מתוך ארבעה, בו התכבד עופר. זה יימשך כמובן עד דמדומי 2020, אבל נשתדל גם שלא להזניח את השוטף, כלומר סקירות על סרטים חדשים בהמשך ואזכורם בפוסט זה. כרגיל, אפתח עם אירועי וענייני הקולנוע ומשם נגיע אל כל מה שחדש בפלטפורמות הצפייה הביתית. בתקווה ובציפייה שגם המדור הזה ישוב לפורמט המקורי שלו יום אחד, הזמני הזה שהפך לקבוע לגמרי מיצה את עצמו.

פיניטה לה קומדיה – האירוע המוקדש לצד המצחיק של  הקולנוע האיטלקי, ייערך באופן מקוון בין ה-24 בדצמבר וה-25 בינואר. זה אומר שלמשך חודש החל ממחר יתמלא ה-VOD של סינמטק תל אביב בתריסר סרטי הפסטיבל. חציים קומדיות מהשנה-שנתיים האחרונות, שאני מודה לבושתי שלא הכרתי אף אחת מהן, והחצי השני יוקדש לקלאסיקות בדגש על סרטים בהשתתפות השחקן אלדו פבריצי. בנוסף יוקרנו שני סרטים של אטורה סקולה, ״אהבנו כל-כך״ שנחשב למאסטרפיס שלו או לפחות לסרט שהכי מזוהה עימו, וגם המחווה התיעודית שלו לפליני ושמה ״כמה מוזר להיקרא פדריקו״. רשימת הסרטים המלאה ועוד פרטים באתר הסינמטק.

פסטיבל ירושלים – אמנם כבר הכריז על הזוכים והזוכות וננעל רשמית ביום ראשון, אבל אחד היתרונות של אירועי קולנוע וירטואליים הוא שהם נוטים להימשך קצת יותר ממה שהוצהר מראש. אנשי הפסטיבל החליטו להאריך את האפשרות לצפות בכ-30 מסרטי המהדורה עד סוף השנה וקצת מעבר לה, את רובם הגדול תמצאו באחד מהפוסטים שלנו, המקדים או הדיווחים. תמצאו את כל אלה שהוארכה זמינותם באתר הפסטיבל, ואם הייתי ממש מוכרח לבחור רק אחד להציע זה היה ״עוזרת אישית״ של קיטי גרין, לעומת אחד שהכי מסקרן אותי להשלים שיהיה כנראה ״אבי המשפחה״ שזכה לשבחים מקיר לקיר.

הממליצון – משהו חמוד לסיום החלק הזה של המדור, מאת קולנוע לב שידועים בחמידותם. בעוד ספריית ה-VOD ״לב בבית״ רק הולכת ותופחת, שילוב של מחולל המלצות על בסיס בוחן נוסח באזפיד הוא אחת הדרכים היותר אקראיות וחביבות להחליט במה לבחור. הם קוראים לזה ״הממליצון״ ואחרי שתענו על כמה שאלות פשוטות כמו יעד מועדף לחופשה ושאר דברים שרובנו רק חולמים עליהם כבר תשעה חודשים, יוצע לכם או לכן סרט מתוך ההיצע המקוון של קולנוע לב. כמובן שהתנסיתי וכמובן שהתנשאתי ולכן יצא לי ״עץ האגס הפראי״ של ג׳יילן.

עדכון: משיטוט באתר קולנוע לב, עופר הפנה את תשומת ליבי שבמסגרת ״לב בבית״ צץ בשקט בשקט אחד הסרטים המדוברים של השנה החולפת – ״אסיה״ של רותי פרי-בר. זה אומר שאפשר לראות סוף סוף את זוכה שלושה פרסים בפסטיבל טרייבקה לא רק בניו-יורק, את זוכה תשעת פרסי האופיר גם אם אינכם או אינכן באקדמיה. אני מזכיר שעד לפני ימים בודדים הסרט היה חלק מתוכניית פסטיבל ירושלים, גם שם לא היה זמין לצפייה לקהל אלא רק לצוות השיפוט וגם משם יצא מעוטר, כי באמת שזה סרט שמגיעים לו פרסים. אבל גם צופים, ועכשיו נדמה שפתאום אפשרי שיהיו כאלה גם בישראל, עניין של כמה קליקים. בין אם זה חלק מהכללים המפורסמים לכשירות אוסקרית, שהוגמשו השנה בצל המגפה, ובין אם מסיבה אחרת, אני בעיקר שמח שבזכות החלטה חרישית כמו זו הסרט יכול בעצם להפוך רשמית ליצירה מבציר 2020 גם בעיני הקהל. עוד על העניין הבעייתי הזה בחלק הבא של המדור.

סרטים חדשים ב-VOD

ורד צהוב

לפני הסרטים שמגיעים ארצה דרך המסך הביתי, שווה להזכיר ששני הבולטים של השבוע דווקא נעדרים. ״נשמה״ (Soul) של פיקסאר ו״וונדר וומן 1984״ (Wonder Woman1984), אותם אין צורך להציג אני מניח,ינחתו בסטרימינג בארה״ב ביום שישי הלא הוא חג המולד. הראשון בשירות דיסני+ אך ללא תוספת תשלום מלבד דמי המינוי, אחרי הניסוי הכושל עם ״מולאן״ בספטמבר. השני אצל HBO MAX כחלק מן המהפכה החדשה שלהם הכוללת בכורה בבתי הקולנוע (אלה שפתוחים) במקביל לאפשרות צפייה בבית באותו יום, לכל אורך חודש הבכורה. כיוון ששני השירותים האלה לא סופרים את ישראל בינתיים, אבל אני בכל זאת קורא ושומע דיונים ערים על התוכן שלהם בעברית, לא אתפלא אם זה יהיה המצב במקרה של סרטים כל-כך מדוברים כמו החדש של פיקסאר וההמשכון לעלילות גל גדות כנסיכת האמזונות. אני לא מעודד או מייעץ לעשות זאת, אבל תוהה איזה אופק יש לצרכן הישראלי כרגע. בכל מקרה, בסריטה נמשיך לכתוב בעיקר על סרטים ותאריכים הרלוונטיים לישראל.

שמי חצות (The Midnight Sky) – הסרט השבועי של נטפליקס זמין כבר היום (רביעי ה-23.12) ומדובר על פניו בפרויקט עם פוטנציאל. בהנחה שלא נמאס לכם ולכן עדיין מסרטים בבימויו של ג'ורג' קלוני אחרי התוצרים האחרונים (״סודות הפרברים״, ״ציידי האוצרות״). קלוני ביים, הפיק וגם מככב בסרט, שהתאכזבתי לגלות כי הוא אינו עיבוד לשיר של מיילי סיירוס אלא לספרה של לילי ברוקס-דלטון. את התסריט כתב מארק אל. סמית׳ (״האיש שנולד מחדש״) והסיפור עוקב אחר מדען בודד בכדור הארץ פוסט אפוקליפטי וכנראה קפוא, המנסה לאותת לקבוצת אסטרונאוטים שלא לשוב הביתה אל הקטסטרופה. מלבד קלוני מככבים גם פליסיטי ג׳ונס, דייוויד אוילאו, קייל צ׳נדלר ודמיאן בישיר.

ורד צהוב (Yellow Rose) – תעצרו אותי כשזה נשמע יותר מדי כמו ״השיר של רוז״, אם כי החפיפה ניכרת עוד בשלב הכותרת. אז גם זה סיפור על צעירה שחולמת להיות זמרת קאנטרי, וגם כאן יש הסתבכויות עם החוק, אבל נראה שכאן נגמר הדמיון. גיבורת הסרט היא צעירה ממוצא פיליפיני שגדלה כל חייה בארצות הברית, בעיירה טקסנית קטנה. חלומה מתנגש במציאות כשרשויות ההגירה מגיעות אל אמא שלה, ומשם סיפור החיפוש אחר כוכבות מתערבל בדרמת הגירה. את הגיבורה מגלמת כוכבת ברודווי צעירה בשם אווה נובלזה, ולצידה על המסך אגדת הפיליפינים ליאה סלונגה, הלא היא מולאן המקורית (וגם יסמין מ״אלאדין״ ועוד). זהו סרט הביכורים של דיאן פראגאס, אחרי כמה קצרים ודוקומנטריים, אותו פיתחה מסרט קצר שלה. אפשר לצפות בו החל ממחר (חמישי ה-24.12) ב-yesVOD וסלקום tv.

המלחמה עם סבא (The War with Grandpa) – נקפוץ אל עוד שבוע מהיום, כי יותר מדי סרטים חדשים לא יתווספו אל ההיצע בשני הסופשים האחרונים של השנה, מסתבר. מדובר בעוד קומדיה מז׳אנר ״רוברט דה נירו מסתבך עם אנשים צעירים״, אבל הפעם זה מוגזם מהרגיל. דה נירו מגלם סב שמשפחתו (אומה תורמן ורוב ריגל) מאמינה כי הוא כבר לא יכול להסתדר לבד, והוא עובר לגור איתם. בחדר של בנם (אוקס פגלי), שעובר לעליית הגג ולא מרוצה מהמצב החדש. הנכד מכריז מלחמה על סבא ובהמשך נראה שזה מסלים לקשישים נגד ילדודס. אל הצוות המבוגר מצטרפים כריסטופר ווקן, ג׳יין סימור (רופאה במערב) וצ׳יץ (בלי צ׳ונג) מארין. הבמאי הוא טים היל (״בובספוג״, ״החבובות בחלל״) והתסריט של טום ג׳יי אסטל ומאט אמבר (״שחק אותה סמארט״) מבוסס על ספר מאת רוברט קימל סמית׳. בקרוב בסלקום tv.

המשמרת האחרונה (The Last Shift) – כמה מתאים שסרט עם שם כזה מגיע ביום האחרון של השנה אל יס וסלקום. החלטתי לפרגן על הברקת השיבוץ וכך התמונה בראש הפוסט היא מתוך סרט זה. המשמרת האחרונה היא של רי׳צארד ג׳נקינס, המגלם עובד מסור של רשת מזון מהיר המסיים את תפקידו אחרי עשרות שנים של הרכבת המבורגרים ללקוחות. באחריותו להדריך את העובד החדש (שיין פול מקגי) ומסתבר שיש ביניהם הבדלים לא רק בגיל ובגזע אלא גם בגישה. סרטו הראשון באורך מלא של אנדרו כהן עושה רושם, על פי הקדימון שלו, ככזה ששמו של המפיק בפועל אלכסנדר פיין הולם את הטון הקומי-דרמטי שלו. הסרט החל את דרכו השנה בפסטיבל הקולנוע של סאנדנס בינואר, ומבחינתי נראה שהוא גם סוגר אותה.