• סרטים חדשים: ״ורדה על אנייס״ מגיע לקולנוע
  • ״לעולם לא מאוחר״, סקירה
  • פסטיבל סולידריות 2019: דיווח של עופר
  • Little Monsters :מחכים לתרגום
  • אוסקר 2019/20: אפשר לומר שהתחלנו באופן רשמי
  • ״אטלנטיקה״, סקירת נטפליקס
  • ״יד אבודה״, סקירת נטפליקס
  • סרטים מן העבר - מהדורה מיוחדת
  • המלצות סינמטקים: מהדורת דצמבר 2019
  • ״בלון״, סקירה
  • ״רצח כתוב היטב״ סקירה
  • ״האירי״, סקירה וניתוח סרטו של מרטין סקורסזה

״הסיפור של טראוטמן״, סקירה

25 באוקטובר 2019 מאת עופר ליברגל

יש אנשים אמיתיים שהסיפור שלהם באמת מצדיק עשיית סרט. במקרה של ברט טראוטמן, החיים שלו הכילו מספיק אירועים על מנת לפרנס לפחות שלושה סרטים שונים. ואפילו לא מפני שהיה אחד מגדולי שוערי הכדורגל בתולדות הליגה האנגלית, כולל זכייה בתואר שחקן העונה, תואר אשר שוערים ממעטים לזכות בו. הוא גם היה השחקן הזר הראשון שזכה בתואר, וזה חלק ממה שהכי יוצא דופן בחיים שלו – הוא היה גרמני שחי באנגליה ושיחק בקבוצה הגדולה מנצ'סטר סיטי החל מסוף שנות הארבעים ועד לאמצע שנות הששים, זמן קצר אחרי מלחמת העולם השנייה.

טראוטמן לא הגיע לאנגליה בתור כדורגלן, אלא בתור שבוי מלחמה מעוטר במדליות גבורה, פרט בו לא היה גאה אך גם לא הסתיר אותו לאורך הקריירה. הרקע שלו עורר התנגדות עזה בשלבים שונים של חייו הספורטיביים, בעיקר בעת המעבר מקבוצת כדורגל חובבים אל מנצ'סטר סיטי. הסרט שנעשה על חייו נקרא בעברית "הסיפור של טראוטמן", בגרמנית הוא קרוי על שם הגיבור ״Trautmann״, ובאנגלית שמו ״The Keeper״, כלומר השוער וגם השומר. הסרט מתמקד בקבלה של האנגלים את הגרמני עם העבר הבעייתי, אך מכיוון שחייו כללו עוד אירועים מכוננים על המגרש ומחוצה לו, זהו לא העיסוק היחידי של היצירה, שלמעשה משכתבת חלקים מן העבר של השוער על מנת לכרוך יחד את כל רבדיה.

כיאה לחייו של האיש, הסרט הוא הפקה גרמנית-בריטית, כאשר מי שכתב (בשיתוף עם ניקולס ג'יי סקופילד) וביים הוא מרקוס ה. רוזנמולר הגרמני. את הגיבור מגלם דיוויד קרוס (הגרמני הבלונדי, לא האמריקאי שנראה אחרת) וחשובה לא פחות היא פרייה מייבור בתור צעירה בריטית בשם מרגרט. לא במקרה, הסרט נפתח בשנת 1944 עם אותה מרגרט, אשר רוקדת בעיירה הקטנה בה היא חיה, עד שהריקוד מופסק בגלל הפצצה גרמנית. משם הסרט קופץ לסצנת קרב מרשימה וגם קיטשית, המועברת מנקודת מבט של כוח רגלי נאצי. בסיום הקרב, ברט טראוטמן נופל בשבי. זה לא דומה לנסיבות בהם האיש האמתי נפל בשבי הבריטי, וזו ממש לא הדרך היחידה בה רוזנמולר וסקופילד ממציאים מחדש את הביוגרפיה של הגיבור. הכל משרת את הנקודה המרכזית: תיאור הדרך בה במחנה שבויים בתום המלחמה מתגלה הכישרון של טרואטמן בעמדת השוער. משם, מנהל קבוצת חובבים מן האזור מגייס אותו על מנת למנוע ירידה. המהלך מעורר תחילה התנגדות בקרב כל אנשי העיירה, אבל ניצחונות בכדורגל משנים דעות של אנשים מחוץ למגרש.

טראוטמן גם נדרש לעבוד בביתו של מנהל הקבוצה החובבנית. אגב, התפקיד של אותו מנהל לא ממש ברור – במציאות הוא היה מזכיר המועדון, בסרט הוא בעלים/מאמן. בכל מקרה, שם נוצרת מתיחות בינו לבין אותה מרגרט, אשר לא אוהבת כדורגל אף כי החבר שלה משחק גם הוא באותה קבוצה. אולם, ברט מיד מתאהב בה ועם הזמן נוצרת התקרבות, כדרכם של סיפורי אהבה בסרטים. מה שמעניין בסיפור הוא שהזעם על המלחמה נותר. אף כי ברט מביע חרטה על אירועי המלחמה, הוא גם מודה כי לחם בצורה פעילה. כאשר המועדון המקצועי מנצ'סטר סיטי מחתים אותו, לא חולף הרבה זמן עד שנחשפים פרטים נוספים על עברו של טראוטמן. מהחתמה נוצצת הוא הופך לסיבה להפגנות וחרם נגד הקבוצה.

השילוב של הסרט בין שני ז'אנרים שונים הוא זה שמעניק לו את הקסם. מצד אחד, זהו סיפור על חמלה ומחילה על אירועי המלחמה כלפי חייל בצבא שלא הבין בתור נער את האכזריות של המדינה אותה הוא משרת, וגם מול הלחץ הציבורי נותר מבקר קשוח על מעשיו; במקביל, זהו סרט על מחול מול כדורגל וסיפור אהבה של הפכים שנמשכים ויוצרים שלם גדול. אין רגעים של גדולה בסרט, אבל הוא עשוי ביעילות, מודע למקומות בהם הוא קלישאתי. בסופו של דבר הסרט מראה את הקסם של המשחק וגם את השוני בין כדורגל חובבים, מנצ'סטר סיטי של שנות החמישים, והכדורגל האנגלי של ימינו. החלק הכי מוצלח בתיאור הספורטיבי בסרט הוא תיאור גמר הגביע של שנת 1956, גמר אשר זכה לכינוי "הגמר של טראוטמן" ולא רק בגלל הצטיינות שלו על המגרש. מבלי לגלות יותר מדי, זהו מסוג הסיפורים שחשבתי כי התיאור שלהם בסרט מוגזם, אך כאשר בדקתי מה קרה במציאות התחושה היא כי הסרט אפילו עידן מעט חלק מן הפרטים.

כאמור, גיבור הסרט חי חיים מרובי תהפוכות גם בהקשרים אחרים. קורותיו בגרמניה ובמהלך המלחמה משוכתבים לחלוטין בסרט ויש לציין כי מה שעשה במציאות אמנם שונה, אך לא פחות מוסרי ממה שהיוצרים מציגים. זאת בעוד אירוע דרמטי אחר בחייו הפרטים גורם לכך כי הסרט נמשך מעבר לנקודה בה חשבתי שיסתיים. אחריו מתברר כי התסריטאים בנו מחדש סיפורים רבים על מנת לחזק משמעות סימבולית למשהו שהתרחש במציאות. למרות המאמצים הללו, האירוע המדובר עדיין נראה תלוש כחלק מסרט שליבו ביחסים בין האומות. הניסיונות לחבר בין מה שהתרחש בחיים הפרטים לבין רגשות האשם מן המלחמה נראה מאולץ וחושף רדידות מסיומת. ככלל, הסרט מעדיף את המוקצן והמלודרמטי על פני המורכב והאמביוולנטי. הקטעים אשר היו יכולים, בעולם אחר, להוות קליפים לאוסקר עבור השחקנים, הם דווקא רגעי השפל של הסרט. מזל שהבמאי השכיל לשלב גם מספיק רגעים קטנים, הן באמצע והן בסיום, על מנת לאזן.

בסופו של דבר, מדובר בסרט ספורט מוצלח (אך לא מדויק) וגם בסרט לא מעמיק, אך גם לא שטחי לחלוטין, על יחסי אנגליה-גרמניה בזמן התאוששות מזוועות מלחמת העולם השנייה. אולם ולצד זאת, בתור מלודרמה "הסיפור של טראוטמן" לא ממש עובד עד הסוף או מתרומם מעבר לצפייה סבירה. לפחות הוא מהווה זרז להיכרות עם סיפור חיים מטורף באמת של ספורטאי גדול, וגם אזהרה לכך כי המונחים ספורטאי גדול ואדם גדול אינם בהכרח חופפים בשום צורה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.