• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

סרטים חדשים: ״בלי דם״, ״פיניטה לה קומדיה״, ״ואן גוך: בשערי הנצח״, ״מה הסיכוי?״, ״רוקי הסיפור האמיתי״

2 במאי 2019 מאת אורון שמיר

עם צאת יום הזיכרון לשואה ולגבורה אנחנו חוזרים לשגרה והיישר לסופש. גם בשבוע הבא צפוי לו״ז לא רגיל, מזהיר מראש, אבל הרבה לפני כן יש לנו חמישה סרטים חדשים בבתי הקולנוע החל מהיום. שניים מהם ישראליים, שניים מעניינים מספיק בשביל סקירה, ואחד נגאל מתהומות הגניזה אחרי ששובץ ונדחה כבר כמעט שנתיים אם אינני טועה. פסטיבל טרייבקה גוזל את רוב הזמן שלי בשבוע האחרון (בקרוב גם יהיה אפשר לקרוא על החוויות שלי משם), אז לא הספקתי לעבור כמו שצריך על ההיצע הביתי לסופש זה, ותמיד יכול להיות שפספסתי פנינים ואשלים התייחסות במדור הבא. כדי לצאת ידי חובה, אזכיר שאתמול הגיע אל נטפליקס הסרט ״הדרך שלהן לקונגרס״ (Knock Down The House) המתעד את ראשית דרכן הפוליטית של ארבע נשים חדשות שניסו להשתלב בבית הנבחרים האמריקאי בסוף השנה שעברה. אחת מהן, וזה השוס של הסרט, היא אלכסנדריה אוקסיו קורטז, כוכבת אמיתית וגם מטרה לחצי לעג וביקורת, תלוי את מי שואלים.

״בלי דם״, הראשון מבין שני הישראליים להפעם, הוזכר בבלוג ממש לא מזמן כשנודע על רשימת המתמודדים לאופיר. קודם לכן הוזכר כשזכה בפסטיבל חיפה בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר, כי למרות שיוצרו, יוסף אל דרור (״החמישייה הקאמרית״), פעיל בקולנוע ובטלוויזיה מזה שנים רבות – זהו הסרט הראשון שהוא חתום עליו כבמאי. התקציר החידתי מתאר כיצד מורה לכתיבה נקלע לחקירה משטרתית די במקרה, ובטוח שיש משהו שלא מספרים לו תוך שהוא שוקע בפראנויה. בסרט מככבים, אם להאמין לרישומים לאופיר, דני איסרליש, אודי רוטשילד, דנה מיינרט ונטע בר רפאל. לצידם אפשר למצוא את דניאל ג'יידלין, מירב אוסופסקי, ירון ברובינסקי ועוד. איכשהו יצא שטרם כתבנו על הסרט בבלוג ואולי זו הזדמנות לעשות זאת. התמונה לעיל היא מתוך הסרט.

״פיניטה לה קומדיה״ הוא סרט ישראלי גם כן אבל ותיק יותר, יש שגידו הרבה יותר. לא רק בגלל שהיה חלק מעונת האופיר הקודמת (תחת השם ״התשיעית של אסי״) או מיום הקולנוע הישראלי, שם התייחסתי אליו בקצרצרה, אלא מפני שמדובר בהפקה שהחלה בתחילת העשור. ויקטור בראון (״סינדרום ירושלים״) צילם סרט על ימיו האחרונים של לודוויג ואן בטהובן, עם אסי דיין בתפקיד המלחין. קשיים שתקפו את ההפקה ולבסוף גם מותו של הכוכב בתפקיד המרכזי, הובילו לנטישת הפרויקט. מי שהרים אותו מן האבדון היה שחר צפניה (״האור השחור״), שחתום כבמאי נוסף, והתוצאה היא זו – קומדיה מטא-קולנועית על הפקת סרט אודות בטהובן, שמצטלם בטבריה, ומאחורי הקלעים הכל משתבש. בסרט משתתפים אקי אבני, הגר טישמן, גיא לואל, רני אלון, רויטל למר וכמובן אסי דיין ז״ל, באקט שהוא חילול שמו והרגעים שהספיק לצלם. אין דבר שאני שונא יותר לעשות מאשר להזהיר באופן גורף מפני סרט, אבל במקרה הזה אני מרגיש שאין לי ברירה.

״ואן גוך: בשערי הנצח״ (At Eternity's Gate) מצרף את הבמאי ג׳וליאן שנאבל (״הפרפר ופעמון הצלילה״, ״מיראל״) לשורה ארוכה של יוצרים שביקשו להביא למסך את הצייר המיוסר וינסנט ואן גוך. אז זה לא סרט על מותג הוודקה באותו השם, צר לי לאכזב. כיוון שהבמאי הוא צייר בעצמו מובטחת נקודת מבט אחרת, וגם השחקן שמגלם את התפקיד הראשי הוא סיבה בפני עצמה לצפות בו – ווילם דפו, זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ונציה ומועמד לאוסקר על הופעתו כאן. בוונציה כתב על הסרט עופר, אבל סקירה נוספת תגיע בהמשך הסופש, אודות הסרט שמתאר את תקופת הגלות הצרפתית של ואן גוך, הידידות שלו עם פול גוגן (אוסקר אייזק) והצלילה את קרקעית הייאוש ותחלואי הנפש של האמן. עוד מככבים: רופרט פרנד, מאס מיקלסן, מתייה אמלריק ועמנואל סינייה. את התסריט כתב שנאבל יחד עם לואיז קוגלברג וז׳אן קלוד קרייר האגדי (שעבד עם בוניואל, פייר אטקס, משפחת גארל לדורותיה ועוד).

״מה הסיכוי?״ (Long Shot) הוא התרגום הלא רע בכלל לשמה של הקומדיה החדשה בכיכובו של סת׳ רוגן, מסימני בוא הקיץ. רוגן מגלם את הדמות הקבועה שלו, רק שהפעם הוא עיתונאי מגזיני עם פתיל קצר, שנתקל במי שהייתה השמרטפית שלו לפני שנים רבות. היום היא אחת הנשים החזקות בפוליטיקה האמריקאית שמתכננת לרוץ לנשיאות, ונראית כמו שרליז ת׳רון. הזוג המוזר הופך להיות זוג של ממש כשהדמות של רוגן נשכרת לעבוד על הקמפיין של המועמדת, וניצוצות רומנטיים מתחילים להתעופף למרות מגוון הפערים בין השניים. הבמאי הוא ג׳ונתן לוין, שעבד עם רוגן כבר פעמיים (״50/50״, ״הלילה שלפני״), ועל התסריט חתומים דן סטרלינג (״ראיון סוף״) וליז האנה (״העיתון״). עוד פרצופים מוכרים שמפציעים על המרקע כוללים את ג׳ון דיאן רפאל, אושיה ג׳קסון ג׳וניור, בוב אודנקירק, אנדי סרקיס ורנדל פארק. סקירה מצידנו תגיע בקרוב.

״רוקי הסיפור האמיתי״ (Chuck / The Bleeder) הוא סיפור מעניין מבחינת הפצה. הוא נצפה לראשונה ב-2016 ופחות או יותר מאז מאיים להגיע למסכי ישראל, אך לא. אפילו כתבתי על אחת מאזעקות השווא האלה לפני כשנה, אבל הנה הרגע הגיע והוא כאן איתנו. כפי שרומז בעדינות של אגרוף השם העברי, מדובר בסיפור שהיווה השראה לסרטי ״רוקי״ של סילבסטר סטאלון, כולל התייחסות לכך בסרט עצמו. צ׳אק וופנר (ליאב שרייבר) היה מתאגרף מניו ג׳רזי שהחזיק 15 סיבובים בזירה עם מוחמד עלי האגדי, מה שהצית את דמיונו של סטאלון (מגולם בידי מורגן ספקטור). אבל וופנר היה גם איש משפחה, עם עבודה ועם שדים להתמודד איתם, ובכך הסרט מתמקד. את הקאסט משלימים אליזבת מוס, רון פרלמן, נעמי ווטס, ג׳ים גפיגן, מייקל רפפורט ופוץ׳ הול בתפקיד עלי. הבמאי הוא הקוויבקי פיליפ פאלרדיו (״אדון לזהאר״, ״השקר הטוב״) ולסרט ארבעה תסריטאים, אחד מהם הוא שרייבר עצמו. נסיים בתמונה שלו מתוך הסרט.

תגובות

  1. אלון הגיב:

    תהיה סקירה על "בלי דם"? צפיתי בו אתמול ולדעתי הוא סרט מעולה, חידתי, כתוב ומבוים לעילא.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.