סרטים חדשים: ״מקום שקט״, ״מאבדים את זה״, ״מקום לאהבה״

מילא זה שרק שלושה סרטים חדשים מגיעים לסופש הראשון של אפריל – למה שניים מהם כל-כך דומים בשם? מסכן הקהל שיבקש לצפות בדרמה מרגשת על אב ובנו וייכנס בטעות למותחן אימה, או להיפך. מזל שהסרט שאינו כולל את המילה ״מקום״ בשמו מציל השבוע במעט את כבוד מפיצי הסרטים עם גרסה עברית שמתעלה על המקור בעיניי, אבל על כך בהמשך. נפתח עם הסרט המדובר יותר, ועוד לפני כן אשחרר הבטחה כי נתגבר את סוף השבוע בסקירות על סרטים נוספים שאינם חלק מלוח ההפצה השגרתי – כי מסתבר שצריך.

״מקום שקט״ (A Quiet Place) הוא כנראה הסרט עם מירב ומיטב היח״צ לשבוע זה, לפחות מאז שפתח את פסטיבל SXSW והגניב את חובבי וחובבות סרטי האימה. גם מי שאינם נמנים בהכרח עם שוחרי או שוחרות הז׳אנר, ודאי שמעו על הסרט בזכות שיתוף הפעולה בין בני הזוג ג׳ון קרסינסקי ואמילי בלאנט, שניהם מככבים בתפקידים הראשיים כבעל ואישה. קרסינסקי גם מביים וחתום על התסריט יחד עם בריאן וודס וסקוט בק (״Nightlight״). יחד עם הזוג המפורסם מופיעים גם נואה ג׳ופ ומיליסנט סימונדס בתור ילדיהם, המתנהלים בעולם בו שמירה על שקט הוא מפתח להישרדות: בפוסט-אפוקליפסה הספציפית בה מתרחשת העלילה, צריך לשמור על דממה – אחרת המפלצות מגיעות. במקרה של סימונדס הצעירה, זהו כבר הסרט השני בו היא מתקשרת בשפת סימנים אחרי ״מעשה פלאים״ של טוד היינס, שמשום מה טרם הגיע לקולנוע בישראל (מה שאמור לקרות בחודש הבא). נשמע כמו סרט ששווה סקירה, אז נשתדל לעשות זאת ובהקדם.

״מאבדים את זה״ (Blockers), גם הוא הוקרן ב-SXSW, והינו הסרט שטענתי בפתיחה שמתעלה על שמו הלועזי. זאת כיוון שיש בו כפל משמעות בעברית בניגוד לפחדנות במסווה של הומור קרצני באנגלית. באמריקה, שמו של הסרט מגיע בשילוב סילואטה של תרנגול, כדי ליצור בעיני המתבונן את הצירוף ״Cockblockers״. משום מה, בארצות הברית מותר לקומדיה לעסוק בסקס של קטינים, ועל פי הטריילר והדירוג R גם להיות עמוסת ניבולי פה, אבל חלילה וחס לא להכיל מילה גסה כמו איבר המין הגברי בכותרת. סוג של ״השתרמטות פוריטנית״ אם לשאול משיר של שלומי שבן. מי שמבקשות לאבד את זה הן שלוש תיכוניסטיות הרוקמות ברית להתנסות מינית ראשונה בערב נשף הסיום, ומי שמאבדים את זה הם ההורים שמגלים את המזימה ויוצאים לעצור אותה, כי ככה. קיי קאנון מביימת לראשונה אחרי קריירה מרשימה ככותבת ומפיקה (בין השאר ב״רוק 30״ בטלוויזיה ו״פיץ׳ פרפקט״ בקולנוע), את התסריט כתבו בריאן וג׳ים קיהו (״Overachievers״) ועל המסך מככבים ג׳ון סינה, לזלי מאן ואייק ברינהולץ בתור ההורים (תמונה לעיל), ולצידם קתרין ניוטון, גידיון אדלון וג׳רלדין וויסאנאטן כגיבורות הצעירות (תמונה בסיום).

״מקום לאהבה״ (The Bachelors) הוא הדוגמה השבועית לכיצד לא מתרגמים שם של סרט, כולל הקלישאה לפיה חייבים לתקוע את המילה ״אהבה״ בכותרת כדי שהקהל הפוטנציאלי לא יחמיץ את ההזדמנות. הסרט גם מגיע לישראל כשנה לאחר בכורתו במולדתו האמריקאית, ומספר על אב ובן (ג׳יי קיי סימונס וג׳ון וויגינס) המצויים בשלבים מתקדמים של אבל על עמוד התווך הנשי של משפחתם. השניים עוברים מן הכפר אל העיר בעקבות הצעת עבודת הוראה של האב, שגם מוצא אופציה רומנטית בדמות המורה לצרפתית (ז׳ולי דלפי). גם הבן יחפש התחלה חדשה ואולי ימצא גאולה בדמות בת גילו (אודיה רש הישראלית העובדת בהוליווד, לאחרונה ב״ליידי בירד״ בתפקיד מלכת הכיתה). מי שכתב ואף ביים הוא קורט וולקר, לרוב תסריטאי בלבד (״אהבה בחודש נובמבר״, ״כלב מי שמנגן״), שזהו כבר סרטו השני גם כבמאי אחרי ״פארק״. תיתכן סקירה.