״סאלי – נס על ההדסון״, סקירה

הסרט ״סאלי – נס על ההדסון״ (Sully) מבוסס על סיפור שכיכב בעמודי החדשות לפני פרק זמן יחסית קצר. לכן, סביר להניח כי כל צופי הסרט יודעים לא מעט לפחות לגבי התוצאה הסופית של האירוע המפורסם. למי שנמנע מחדשות בראשית שנת 2009 הסיפור הוא כזה – מטוס עמוס בנוסעים שיצא משדה התעופה לה גארדיה בניו יורק נתקל בלהקת ציפורים לקראת תום ההמראה, מה שהוביל להשבתת המנועים שלו בדיוק שהמטוס נמצא בין ניו יורק לניוארק, כלומר בין הרבה בניינים גבוהים. בעוד המטוס מאבד גובה במהירות, הטייס צ'אסלי "סאלי" סאלנברגר הבין כי הוא לא יספיק להגיע לשדה התעופה בזמן על מנת לנחות בחירום. הוא החליט לנסות להנחית את המטוס על נהר ההדסון – תוך ידיעה כי כמעט תמיד נחיתות על המים לא עולות בטוב. כפי שהמילה "נס" בכותרת העברית מרמזת בעדינות, כל אחד מנוסעי המטוס ניצל.

הסרט עצמו מתחיל מספר ימים אחרי התקרית הזו, כשחברת התעופה מנסה לבדוק, לצורכי ביטוח, האם הטייס בכלל צדק בהחלטה שלו. הרי המחשבים שלהם מראים כי ניתן היה לשוב לשדה התעופה בשלום. סאלי (טום הנקס) וטייס המשנה שלו (אהרון אקהארט) עומדים איתנים בפני החקירה, אך בין תשאול לתשאול סאלי עצמו מתחיל לסבול מספקות, חרדות, וסיוטים בהם הטיסה מסתיימת בתוצאה טרגית. במקביל, העולם סביבו מתייחס אליו כגיבור וכסוג של כוכב, מה שלא מקל עליו את התמודדות.

את הסרט ביים קלינט איסטווד שזכה כאן להזדמנות להזכיר כי בכל הנוגע לבימוי קטעי פעולה ומתח, הוא היה ונותר במאי נהדר. הדבר בא לידי ביטוי בקטעים אשר מתארים את הנעשה במטוס וסביבו ברגעי המשבר. ברגעים אלו איסטווד בונה מתח ממספר נקודת מבט והסיפור שהוא מספר חזק מספיק גם מבלי שאנו יודעים הרבה על הדמויות. אלה גם הרגעים בהם ״סאלי״ מזכיר גרסה עם סוף טוב לסרט ״טיסה 93״ (United 93) של פול גרינגראס – הוא מראה לנו מה נעשה בתא הטייס, אצל מספר נוסעים, במגדל הפיקוח, וברחבי ניו יורק בה אנשים מתחילים להבין מה קרה ומרביתם נדרשים להגיב במהירות למתרחש. למרות הסוף הידוע, אלה הנקודות בהן הסרט סוחף ומעורר חרדה וניתן היה במידה מסיומת אף להרחיב את הרגעים. הקטעים הללו ערוכים בצורה מהירה אך מובנת, ובעיקר נעזרים בליהוק מוצלח של מגוון רחב של נוסעים, אנשי צוות וכוחות ההצלה. בנוסף, זה הזמן בסרט בו איסטווד גם מפיק את המיטב מכישורי המשחק של טום הנקס, שבשילוב עם ״גשר המרגלים״ נדמה שהמציא את עצמו מחדש כשחקן והסתגל היטב לגילום דמויות מבוגרות.

עוד רגעים מוצלחים בעיניי, גם אם טיפה פחות, הם רגעי החקירה, בהם קיים היבט של מתח ממשי יותר. ברגעים אלו הסרט הזכיר לי סרט אחר מהשנים האחרונות, ״הטיסה״ (Flight) של רוברט זמקיס, המספר על נס פיקטיבי של נחיתה אשר עברה בשלום עקב יעילות הטייס. לפחות מבחינתי, בכל הנוגע לחקירה, הבדיה של זמקיס מעניינת הרבה פחות מן השחזור של אירועי המציאות בסרט של איסטווד, אף כי שני הסרטים מבוימים בתנופה.

אולם למרות האיכויות הללו, ״סאלי – נס על ההדסון״ הוא גם סרט פגום מאוד. זה ניכר כמעט בכל פעם שהוא מנסה לצאת מעט מן הסיפור המרכזי ולהעמיד אותו בהקשר כללי. הניסיון לתת רקע על חייו של הגיבור נראה חלש ומאולץ משתי סיבות. הראשונה היא שאת התסריט לסרט כתב טוד קומרניצקי על פי ספר שכתב סאלי עצמו, בשיתוף סופר צללים. ואנשים נוטים להצדיק את עצמם כאשר הם כותבים את הטקסט שמספר את סיפורם, דבר שייתכן ולא מאפשר מבט מורכב מדי על הדמות. הסיבה השנייה, וייתכן שהחמורה יותר מבחינת בעייתיות, היא שהרקע האישי ומשפחתי של סאלי לא מאוד מעניין – הוא גם חוקר תאונות תעופה, ובבית יש לו אישה מודאגת (לורה ליני, שבעבר הייתה טובה הרבה יותר בסרטיו של איסטווד). זה אולי נאמן למציאות, אבל זה לא מוסיף דבר לדרמה המרכזית ולא הופך את גיבור הסרט לדמות מעניינת יותר.

ייתכן והיה יותר כוח לסרט לו סאלי היה דמות שפועלת בלבד, אדם צנוע אשר עשה מעשה יוצא דופן ברגע נתון בו נזקקו לכישוריו. וכפי שהסרט אומר, הנס היה תוצאה של פעולה יעילה לא רק של הטייס (אם כי הוא עשה את הפעולה המורכבת ביותר) אלא של כמות גדולה למדי של אנשים. לכך יש להוסיף את קטעי פלאשבק לעברו של הטייס, שנראים כמו גיבוב של קלישאות ואין להם ערך מיוחד, מעבר לכך שהם מספקים לצופה את המידה כי הטייס המבוגר עסק בטייס גם בגיל צעיר. מי היה מאמין.

בעיה צורמת נוספת היא הכנסת הקשר פטריוטי כללי למקרה הבודד. הסרט מרבה להתייחס למקרה כזריקת עידוד לקהילה, בניגוד למשבר הכלכלי שפרץ כמה חודשים קודם לכן, ובעיקר בניגוד ל-11 בספטמבר. בכל פעם שזה קורה, הדבר נעשה בצורה גסה ומובלטת מדי, אשר מאכילה את הקהל בכפית ולא מאפשרת מרווח מחשבה. הסרט לא מסתפק רק בסיפור עצמו, הוא רוצה לגרום לקהל להאמין כי הסיפור הזה מאשר את היותה של ארה״ב אומה נהדרת והירואית. הדבר מותיר תחושה לא נוחה של סרט תעמולה, אשר עושה לא פעם שימוש בכלים דמגוגיים. זה לא שאין כאן סיפור גבורה מדהים ומעורר השראה – אני פשוט חש שהוא היה עובד טוב יותר לו היו מתמקדים רק בו, בלי הקישוטים.