תחרות מבקרים צעירים במסגרת ״רומן עם פולנסקי״: כך תכתבו ביקורת קולנוע בעשרה צעדים או פחות

בזמן שאנחנו נערכים לסיכומי השנה, שיגיעו הנה בשבוע האחרון של החודש, המחווה לרומן פולנסקי ממשיכה להתרוצץ בסינמטקים השונים. זהו זמן מצויין להזכיר את התחרות של המכון הפולני, יוזמי חודש ״רומן עם פולנסקי״, וגם שלנו, הלא היא תחרות למבקרים צעירים ומבקרות צעירות. זו שבא כותבים ושולחים לנו, או כותבות ושולחות, ביקורת על אחד מסרטיו של המסאטר הפולני וזוכים או זוכות בכרטיס טיסה ובשהות בתוכנית למבקרים צעירים של פסטיבל הקולנוע ״אופקים חדשים״, המתקיים בעיר ורוצלאב בקיץ 2016. השנה בה העיר תהיה בירת התרבות של אירופה, אגב, כך שהתזמון לא יכול להיות נהדר יותר לבקר בפסטיבל קולנוע שאני רק שומע עליו עוד ועוד שבחים מפי כל מי שאני מספר לו על הפרוייקט שלנו ושל המכון הפולני. את הפרטים והתנאים המלאים כבר פירטתי, אז אני רק מבהיר (כי מסתבר שלא עשיתי זאת מספיק) שאת הביקורת העומדת בתנאים יש לשלוח אלינו לא יאוחר מיום חמישי ה-31 בדצמבר.

עוד בפוסט הקודם, ניסיתי לתת כמה טיפים כלליים לכתיבת ביקורת קולנוע. מעין ״אני מאמין״ שכזה, שהיה די תיאורטי ואולי לא מספיק פרקטי. לכן, החלטתי להקדיש פוסט נוסף לכל מי שרוצה להתנסות בכתיבת ביקורת אבל מתקשה, נקרא לו נספח ב׳. אלה כמה מהשיטות הישנות הפרטיות שלי, שהמצאתי או העתקתי לפני כעשר שנים כשהתחלתי לכתוב לראשונה בחיי, עבור עכבר העיר. אני מנחש שזה לא בדיוק יעבוד לכל אחד ואחת, אבל לי זה עובד עד היום ואין לי משהו טוב יותר להמליץ עליו. לא מדובר בנוסחת פלא, אלא בכמה טריקים שימושיים שאני שמח לחלוק את זה עם מי שזה כן עשוי לעזור לו או לה. אני לא ממש מורה או מדריך אבל נדמה לי שבכל זאת יצא לי קצת ״כך תכתבו ביקורת קולנוע בעשרה צעדים או פחות״.

1. אל תקראו הרבה על הסרט לפני הצפייה. בטח שלא דעות וביקורות של אחרים. הסרט יהיה טריגר מספק להתחלת הכתיבה, וחבל למלא את הראש ברעיונות ומחשבות של אחרים. בואו לסרט כי משהו בהיכרות הראשונית עימו תפס אתכם או אתכן, האינסטינקט שלנו נוטה להיות צודק.

2. צפו בסרט. ממש כמו צופה רגיל, ובלי לכתוב הערות תוך כדי בפנקס (בעיניי זה לגמרי מוציא מהחוויה). כמובן שגם התנתקות של כמה שעות מהטלפון, או לחשושים תכופים לפרטנר/ים לצפייה פחות מומלצים. סרט הוא חוויה שאמורה להיות סוחפת, לא משנה מה סוג הסרט, ובעיניי צפייה נקייה היא אמצעי להבטחת ביקורת נקייה ככל האפשר מהפרעות או דעות של אחרים. רוצים להעמיק ולחקור? צפו שוב, הפעם בלי להישאב אל תוך העלילה. מפחדים לשכוח מחשבות מבריקות? קודם כל, אולי עדיף שיישכחו במקרה של חלק מהן. רוב הרעיונות מגלים את טבעם האמיתי רק בבוקר שאחרי. אם בכל זאת נותר חשש, מגיע הסעיף הבא.

3. שרבטו מחשבות ראשונות כנקודות לא מפותחות. רצוי מיד אחרי הסרט, אפשר בדרך הביתה ואפשר בהגיעכם הביתה או למקום למקום נוח. שבו לכתוב את כל המחשבות הראשוניות. אם הולכים עם עוד מישהו/בחבורה, אפשר לקשקש איתם, אבל זכרו לכתוב בזמן שהרגשות והמחשבות טריים ככל האפשר. אני לא אומר לרוץ לשירותים ציבוריים בתום הצפייה ולשרבט בטירוף הדעת על גליל נייר טואלט מזדמן, אבל אני כן מאמין שכל עוד הגלגלים במוח מסתובבים בהשפעת הסרט כך הטיוטה הראשונה יוצאת הכי נאמנה למקור (אליכן ואליכם).

4. קראו מעט על הסרט. זה הזמן והשלב לעשות זאת, ובכיוונים שמעניינים אתכם – ביקורות ומדדים, רשימת אנשי צוות, חדשות ופרטי טריוויה של מאחורי הקלעים. ימד״ב נפלא לזה, על ויקיפדיה אני אין צורך להמליץ אני מקווה, רק קחו בעירבון מוגבל את מה שכתוב שם (תמיד הצליבו מקורות מידע, כלומר חפשו את פיסת האינפורמציה שמצאתם בעוד מקום). אם עבר זמן או קרו אירועים מפזרי דעת מאז הצפייה והנקודות שכתבתם לא הגיוניות יותר, זה גם השלב שבדרך כלל מעורר את הזיכרון. טריילר או חיפוש תמונות בגוגל תמיד מרעננות אצלי את הזיכרון האצלי שמפעיל את האיזור במוח בו אכסנתי גם את דעתי, ויש בכוחו ממש להשיב לרגעי הצפייה (סצנה שמוזכרת בטריילר ועוררה אצלי מחשבה בזמן הסרט, מקפיצה את המחשבה המקורית חזרה לתודעה).

5. טיוטה ראשונה. נסו לכתוב בלי חשבון ובלי ביקורת עצמית. הנייר סופג, והצג מרצד. אל תתעכבו על ניסוחים או שגיאות עובדתיות, בשביל זה יש טיוטה שנייה ושלישית, או כמה שצריך. זה השלב החביב עליי בכתיבה משום שהוא חושף בפניי מה באמת חשבתי על הסרט, גם אם בצורה גולמית מעט. הרבה פעמים לא ידעתי שדעתי כל-כך מנוסחת עד שלא ניסחתי אותה לעצמי, וזה אחד הדברים האהובים עליי בכתיבה על סרטים – החפירה העצמית הזאת, שהופכת תחושות ושברי מחשבות למילים ומשפטים, בתקווה שהם מרכיבים דעה. מגובשת או מפוזרת, אבל דעה.

6. שברו מחסומי כתיבה. אם אתם בוהים בצג המרצד של המחשב ולא קורה כלום, תמיד אפשר לנסות שיטות חילוץ. חשבו על מה הכי מעניין להתייחס בסרט – המשחק, אנשי הצוות, אולי בכלל אסוציאציה פרטית. זכרו שהפסקה הראשונה שתכתבו היא לא בהכרח זו שתישאר ראשונה. תתחילו ממה שמעניין בעיניכם, זה תמיד פותח את הפקק היצירתי ולסדר מאוחר יותר את השטף שעלול לבוא בעקבות פתיחת הסתימה הזו זה ממש לא בעיה, רק לוקח קצת זמן.

7. טיוטה שנייה. שלב העריכה העצמית. הזמן להפוך מכותב לעורך. לסדר, לנקות, ליישר. זה השלב הכי פחות אהוב עליי, אבל הוא כנראה הכי חשוב. זה כולל גם את רוב מה שכתבתי בפוסט הקודם – בדיקת עובדות, בקרת הקלדה ודקדוק, הקפדה על זרימה וכיוון הזרימה של הטקסט. במקרה הספציפי שלי זה גם אומר קיצור מסיבי של הטקסט, כי משום מה תמיד יוצא שאני כותב הרבה יותר ממה שתכננתי. לכן הטיוטות שלי רק מתקצרות, אבל אבין לגמרי את מי שיידרש דווקא לעבות את הטקסט בשלב זה של הכתיבה. לעזרתו ולעזרת המתקשים בסידור, מגיע הסעיף הבא.

8. סדרו את הטקסט במבנה וסגנון של ביקורת קולנוע. כל מבנה הוא טוב כמו חברו, העיקר שהמילים יתחברו למשפטים שיהפכו לפסקאות וכו׳, שהטקסט ״יעמוד״ על הדף או המסמך. זה יכול להיות מבנה מקורי במיוחד, ואפשר גם להיעזר בקלאסי (או הקלאסי עבורי) שאני מאוד ממליץ עליו לחובבי הסדר. זה הולך בערך ככה – פסקת פתיחה כללית המבליטה נושא אחד שמעניין לעסוק בו ורומזת על עמדתכם הכללית כלפי הסרט. אחריה פסקה תיאורית עלילתית (או יותר אם צריך). לאחר מכן פירוט אנשי הצוות העיקריים והעוסקים במלאכה, בתוספת עבודות קודמות וגם תשבוחות/ירידות אם אפשר. אחר כך מגיע הזמן לטיפול בנושא המרכזי שעניין אתכם. לבסוף מקובל לתת סיכום של ההצלחות והכשלונות של הסרט בעיניכם או של החוויה כולה. המהדרין קושרים את הפסקה האחרונה והראשונה בקשר תמטי ו/או מעגלי.

9. תנו לזה לנוח. תפסו מרחק של כמה שעות טובות, אולי אפילו לילה. קראו שוב, הפעם אם תצליחו לא ככותב ולא כעורך אלא כקורא שנתקל בטקסט בפעם הראשונה. בדקו שהכל מובן ככל הניתן, וגם שאתם עומדים ואתן עומדות מאחורי הדעה המוצגת בביקורת.

10. זהו זה, עכשיו לשחרר. זכרו שהביקורת היא רק דעתכם בלבד, כפי שהובעה בכתב בזמן נתון. אל תחששו לשלוח.

אני מקווה שזה היה מעשיר או משכיל באופן כל שהוא, אפילו אם בקטע של לעשות את ההיפך הגמור ועדיין להצליח. מהנעשה בסינמטקים אני מבין שיש קהל בסרטים של פולנסקי, אז אני מצפה שיהיו גם ביקורות בתיבת הדואר שלנו. ורצוי לפני הדדליין, זה תמיד מוערך.