אימת החודש – ספטמבר 2015: Cub, Contracted: Phase II, The Hallows, Suburban Gothic

זה נשמע קצת מוזר להגיד את זה, אבל מבחינת כתבי ומסקרי הקולנוע, אנחנו ממש קרובים לסוף השנה ולסיכומיה, והדברים מהשלב הזה מרגישים די צפופים. הפעם, סיכומי השנה, שלרוב מתחילים כבר בסוף נובמבר באתרים הגדולים, כנראה יחכו ממש עד לרגעיה האחרונים של 2015. זאת מכיווון שאני מניח שזה יהיה מאוד לא אחראי לסכם ולדרג בלי הסרט החדש של "מלחמת הכוכבים", שיוצא בחג המולד. מעניין לדעת איך עורכי העיתונים והאתרים יעבדו סביב זה.
מבחינת "אימת החודש" בעצם יש לנו רק עוד שתי פינות עד סיכום השנה באימה (אוקטובר ונובמבר), ויש עוד הרבה סרטי ז'אנר לדבר עליהם, שאני מקווה להספיק כמה שיותר.

הפעם ארבעה סרטים הגיעו ל"אימת החודש". הראשון הוא סרט בלגי שעורר המון עניין בשנתיים האחרונות, ובצדק; השני הוא סרט המשך לסרט אחר שכבר הוזכר בפינה בשנים הקודמות; השלישי הוא סרט בריטי שמסתובב כמה חודשים אבל לאחרונה השתחרר הטריילר שלו לקראת הקרנות מסחריות בעולם ונדמה שכולם מאוד מסוקרנים ממנו; והאחרון הוא סרט אמריקאי מפתיע שלא זכה ליותר מדי יחס אבל אולי זה ישתנה.

Cub – Welp

שתי הסצנות הראשונות של סרט האימה הבלגי הזה אמנם עשויות היטב אבל נדמה שמכניסות אותנו לטריטוריות מאוד מוכרות. האחת היא עם אישה הנמלטת מאימה מסתורית במעבה היער, והשנייה היא הצגת הגיבור שלנו – ילד קטן ולא נורא פופולרי שיוצא לטיול עם קבוצת הצופים שלו. אלו שני דברים שכבר ראינו באין ספור סרטי אימה, אפשר אפילו לומר שהם ארכיטיפים, אבל כאשר יסתיים הסרט, ושתי הפתיחות האלו יקבלו משמעות אחרת לגמרי, רק אז נבין איך שיטה בנו הבמאי והתסריטאי ג'ונס גוברטס (שכתב יחד עם רואל מונדולרס), והאפקט יהיה עוצמתי במיוחד.
אבל גם בדרך לשם הסרט ילך על אותו הכיוון – על פניו כל הסיפור, ההתקדמות העלילתית והדמויות נושקות לקלישאתיות, אבל בכל זאת יש משהו מעט שונה, מעט יותר רענן. ככל שהסרט יתקדם כך הוא יהפוך להיות קיצוני יותר, אפילו לרמה של רוע שאנחנו לא רואים בהרבה סרטים, בטח לא בכאלה בהם משתתפים ילדים וחיות מחמד. גם אם לא מדובר בסרט המפחיד ביותר אי פעם, הוא סרט אימה מרשים ומפתיע, שמזכיר שעדיין אפשר לעשות דברים מעניינים בעולם הסלאשרים.

גוברטס (או "חוברטס"?) זכה בצדק רב בפרס הבימוי בפסטיבל סיטדג'ס, שהיה רק חלק מסבב הפסטיבלים המרשים של הסרט. הסרט מתהדר גם במשחק טוב, בצילום מרשים של ניקולס קרקטסניס (שצילם גם את המועמד הבלגי לאוסקר "ראש שור" ואת "המסירה" עם טום הארדי), ועריכה נהדרת של מארטין ינסנס.

Contracted: Phase II

בסופו של יום מאוד גרוע לפני זמן מה, ממש בשעות הקטנות של הלילה כשהייתי טרוד וזועף, החלטתי שהדבר הנכון לעשות הוא להרגיע את עצמי בעזרת איזשהו סרט אימה, עדיף כזה שלוקח את עצמו אל הקצה. לפעמים זה עוזר לי.
מי שנבחר למשימה היה הסרט "קונטרקטד: שלב ב'", שאם אתם זוכרים במקרה, את חלקו הראשון סקרתי לאימת החודש עוד בינואר 2014.

מאוד לא אהבתי את "קונטרקטד" הראשון, אבל החלטתי בכל זאת לתת הזדמנות לסרט ההמשך, בעיקר על סמך סצנת הסיום המצוינת של קודמו, כזו שהפכה את כל הטמטמת שהובילה אליו לראויה לצפייה. לריענון, אזכיר שמדובר בסיפורה של בחורה דו-מינית שערב אחד במסיבה נאנסת על ידי גבר מסתורי ומחשיד, ומגלה כבר מהבוקר שלאחרי שגופה הולך ומרקיב בצורות הכי מחליאות שניתן להעלות על הדעת. כל מהלך הסרט הוא האימה הגופנית שהיא עוברת, עד אותה סצנת סיום מעולה (ספויילר לסרט הראשון) בו היא כבר משלימה מהפך שלם, ואנחנו מבינים שלמעשה צפינו באיזשהו חלק מקדים לסרט זומבים (סוף ספויילר).

לחלק השני הובא במאי חדש, במאי הקליפים ג'וש פורבס, והוא מתחיל בדיוק באותה הסצנה שמסיימת את הסרט הראשון. להפתעתי הרבה, יוצרי הסרט השני עשו את הבלתי יאמן ופשוט תיקנו כל דבר שהפך את הראשון לסרט מרגיז ומשעמם.
קודם כל, הדמות הראשית של "קונטרקטד" מספר אחד, אותה צעירה דו-מינית, הייתה בקלות אחת הדמויות הפחות נסבלות שראיתי, וככזו פשוט לא הצלחתי למצוא בי הזדהות למצבה, ואפילו שמחתי מעט כל תולעת שהתגלתה באיבריה המוצנעים. בסרט השני מדובר בגיבור, דמות אשר הופיעה בסרט הראשון בתפקיד משנה, בגילומו של השחקן מאט מרסר, שהוא גם שחקן טוב וגם ברא דמות נעימה שבאמת יכולה להחזיק סרט. זה כבר שדרוג עצום.
דבר נוסף שלמדו לשנות מהסרט הראשון, הוא היחס של הסביבה לגוף המתפורר. באיזשהו שלב בסרט משנת 2013, הגיבורה הסתובבה עם עין אחת חיוורת, שיניים שחורות משחור, עור מרקיב והתקפי הקאה ביזאריים, בזמן שכל הדמויות מסביבה בעיקר הסתכלו עליה במבט דואג ואולי אמרו משהו כמו "עשית משהו בשיער?". זה היה לא אמין בכל כך הרבה דרכים שאי אפשר היה להתייחס אליהם ברצינות. בסרט הנוכחי, על כל אפטה שיש למישהו על השפתיים יש סצנת דיאלוג, ולכן כאשר מישהי מנסה להוציא עדשת מגע מעיניה הנגועות, ועל הדרך נאלצת להוציא את כל גלגל העין החוצה, יש איזשהו אפקט גדול יותר, כי אתה יודע שהדמות הבאה שתפגוש אותה לא פשוט תטפח על כתפה ותגיד לה שאולי היא צריכה לשתות יותר מים, כמו בזה הקודם.

באופן כללי, סרט ההמשך עושה מה שסרטי המשך אמורים לעשות. הוא מגדיל את הסיכונים ואת היריעה ומגזים את הכל בכמה דציבלים. זה אמנם לא גורם ל"שלב ב'" להיות סרט האימה הטוב של השנה, אבל הוא גם מתקן בהרבה את הרושם שעשה הקודם, וגם מאפשר חווית צפייה מגעילה ומהנה יחדיו.
מבחינתי זה היה בדיוק מה שהייתי צריך באותו לילה אומלל, אם כי מסתבר שלראות אותו רגע לפני שנרדמים, שולף דברים די מלחיצים מהתת מודע שלך בשלב החלומות, אז קחו בחשבון.

The Hallow / The Woods

נוצר מצב קצת מבלבל השנה, כי יחד עם הסרט הזה יצא אימתון אחר שנקרא ״The Gallows״ ובקרוב נכיר אחד נוסף בשם ״The Hollow״. הסרט שאנחנו מדברים עליו הוא הפקה בריטית בבימויו של קורין הארדי, שזהו אמנם רק סרטו הראשון, אך הוא כבר אמור להיות זה שייקח על עצמו את העיבוד הקולנועי הבא לקומיקס "העורב", שנמצא בפיתוח כבר יותר מדי זמן.

"האלוו" (ב-IMDB תמצאו אותו כ"היערות") הוצג לראשונה בפסטיבל סאנדנס האחרון, ובנובמבר אמור להתחיל הפצה מוגבלת בבתי הקולנוע בארצות הברית. גם הפעם תיאור העלילה מעט שחוק: אדם היצ'נס, גבר שמתעסק בשימור ואיכות הסביבה, עובר עם משפחתו לבית גדול בספו של יער באירלנד. אדם מסוקרן מהטבע הרב שמסביבו ומגלה איזשהו חומר מוזר בתוך היער, אותו הוא לוקח למעבדתו הביתית ומנסה לחקור במה מדובר. המקומיים מאוד לא מרוצים מהעבודה שאדם נכנס ויוצא כאוות נפשו מאזור הפרא ומזהירים אותו שמא יעשו לו איזה "כלבי הקש", אבל הוא בשלו. רק כשמאוחר מדי, מבין אדם שהוא הפר איזשהו כוח אפל מאוד שנמצא ביער, ועכשיו הוא ומשפחתו בסכנה.

אפשר למצוא המון סרטים אהובים אחרים בתוך "האלוו" כמו "מוות רצחני", "הדבר", "הכפר" (לא באמת אהוב, אבל לצורך העניין), "אימה באמיטיוויל" ועוד מוכרים יותר ופחות. למי שאוהב את הסגנון הזה, כמוני, מחכה הנאה גדולה.
זה לא סרט שנשאר בזיכרון הרבה זמן, אבל הוא בהחלט אפקטיבי וככל שהוא מתקדם רק הופך להיות מותח ומסעיר יותר, ויש לו כמה רגעים עוכרי שלווה. ג'וזף מול ובויאנה נובאקוביץ' ("המוות הקטן" ובתה של הצוענייה המלחיצה מ"קח אותי לגיהנום") בתפקידים הראשיים.

Suburban Gothic

אחד מסרטי האימה שצברו הכי הרבה אהדה בעשור האחרון היה סרט קטן בשם "חתכים" (Excisions) שאני חייב להתוודות שלא נתתי לו את ההזדמנות הראויה, ואולי אעשה זאת ביום מן הימים. "חתכים" יצא בשנת 2012 וקיבל יחס די חם מקהילת האימה העולמית, כאשר הבמאי שלו, ריצ'רד בייטס ג'וניור, סומן כהבטחה גדולה.
בייטס פלירטט תקופה מסוימת עם האולפנים עד שנשבר לו, ואחרי תלאות יצא לצלם את סרטו השני, לשמו התכנסנו.

"אימה פרברית" הוא קומדיית אימה במרכזה בחור צעיר עם יכולות על טבעיות תמוהות (מתיו גרי גאבלר, שאני חושב שהוא לוהט אבל מבין אם לא תזרמו אתי) שבעיות האישיות שלו מונעות ממנו למצוא עבודה, והוא חוזר חזרה לבית הוריו, שמחזיקים ממנו כישלון. די בצדק. בבית ילדותו הוא חווה כמה חוויות על טבעיות משונות, ומגלה סוד אפל שאולי קבור בחצר האחורית ומערב את רוב העיירה הקטנה והמנומנמת. הוא חובר לבארמנית מגניבה (קט דנינגס) ויחד הם יוצאים לחקור את התעלומה.
הסרט הרבה יותר קומי ממפחיד, למעשה הוא לא מפחיד בכלל והאפקטים שלו מצ'וקמקים, אבל הוא בכל זאת אחד הסרט שהכי נהניתי מהם בשנה האחרונה. הארט שלו מגניב, השחקנים כיפיים מאוד, ואני מצאתי את עצמי מחבב אותו יותר ויותר ככל שהתקדם ואפילו צוחק בקול רם מספר פעמים.

לצדם של גאבלר (לוהט. כבר אמרתי?) ודנינגס משחקים גם ריי וייס (אבא של לורה פאלמר), יקיר סרטי האימה ג'פרי קומבס ("רי-אנימייטור"), ג'ק פלוטניק האהוב ("טעות" של קוונטין דופואה), ויש גם הופעות אורח של במאיות האימה הקנדיות, האחיות סוסקה ("אמריקן מארי") ושל במאי הקאלט ג'ון ווטרס, שלקח חסות על בייטס ועל סרטו.
אני לא בטוח אם ההומור והסגנון יתאימו לכולם, והדלות התקציבית שלו אכן בולטת, אבל בעיני זו הייתה הפתעה נפלאה, שאני בקרוב אנסה לבדוק האם היא מחזיקה צפייה נוספת.

לכל פרקי "אימת החודש" מאז מרץ 2013, לחצו על התגית למטה.