סרטים חדשים: ״פלאפל אטומי״, ריקי והפלאש״, ״יציאה מלכותית״, ״הביקור״, ״המרוץ לפסגה״, ״משפחה לא בוחרים״

שישה סרטים חדשים עולים לאקרנים בסוף השבוע שיתנקז ויתמזג עם חופשת ראש השנה. עם או בלי קשר לכך, אחד מהם ישראלי ואפילו רלווונטי במידת מה לטקס פרסי אופיר, שאמש הייתה ההזדמנות האחרונה של חברי האקדמיה להשפיע על תוצאותיו.

״פלאפל אטומי״ הוא לא רק סרטו החדש והמצופה מזה זמן רב של דרור שאול, אלא גם חזרתו לקומדיה המטורפת שאפיינה אותו בימי ״מבצע סבתא״, ונזנחה לפני מספר שנים בדרמה זוכת האופיר ״אדמה משוגעת״ (ביניהן היה ״סימה וקנין מכשפה״ שקצת נשכח). העלילה מתרחשת בעיירת כור בדרום הארץ, שבה חיים בהרמוניה יחסית אנשי הצבא השומרים על המתקן הגרעיני, והתושבים הכוללים בין היתר אם ובת (מלי לוי-גרשון ומיכל טרבס) המפעילות דוכן פלאפל נייד שמטרתו להשביע את המקומיים. כאשר הקבינט הבטחוני מחליט על תקיפה כנגד איראן בדיוק ברגע שבו משלחת פקחים מהאו״ם מגיעה כדי לבדוק את יכולות הגרעין של ישראל, מתחילה תגובת שרשרת שתשנה את יחסי ישראל-איראן וגם את כל הנוגעים בדבר. שי אביבי ויוסי מרשק מגלמים שניים מהגורמים הצבאיים היותר מטורללים, ויש גם שחקני חיזוק מגרמניה ואיראן. כתבתי על הסרט לעכבר העיר וסקרנו אותו בקצרה אתמול במסגרת חגיגות יום הקולנוע הישראלי.

״ריקי והפלאש״ (Ricki and the Flash) מכיל צוות אולסטאר שכולל את ג׳ונתן דמי בעמדת הבימוי, את התסריטאית דיאבלו קודי שהתנסתה בכתיבת סרט PG-13, ואת מריל סטריפ בתפקיד רוקרית מזדקנת המתפרנסת כקופאית בימים ומנגנת בפאב שכונתי בלילות. היא מוזעקת לשוב אל הבית אותו נטשה לפני שנים רבות, כשבעלה לשעבר (קווין קליין) מפציר בה לנסות לעודד את בתם (מיימי גאמר, בתה הביולוגית של סטריפ) שננטשה בידי בעלה ומצויה במצב נפשי רעוע. כמובן שמרגע נחיתתה יצופו מתחים ישנים, יתגלו אמיתות מרעישות וכן הלאה. הכל לצלילי רוק אמריקאי קלאסי, והמון ממנו, למקרה שזה הקטע שלכם ושלכן (שלי ממש ממש לא). עופר כתב עליו לבלוג.

״יציאה מלכותית״ (A Royal Night Out), בניגוד למה שמרמז שמו, אינו סרט תיעודי על פעולות מעיים של בני אצולה. העלילה מתרחש ב-1945, ביום הניצחון ופרוץ השלום באירופה, ונסיכות אנגליה מורשות לצאת מן הארמון ולבלות עם החוגגים. התוצאה היא לא בדיוק קומדיית ״דג מחוץ למים״, אלא יותר דרמה רומנטית שבמרכזה הגרסאות הצעירות של מרגרט (בל פאולי מ״יומן של מתבגרת״) ואליזבת׳ (שרה גדון מכל מיני סרטים) מתחככות בפשוטי העם לפני שיהפכו לקפוצות כמו אמא ואבא שלהן (אמילי ווטסון ורופרט אוורט). ג׳וליאן ג׳רולד (״להיות ג׳יין״) ביים, וגם הביא את התסריטאי שלו, קווין הוד, כדי שיסייע לטרבור דה סילבה בעבודת הביכורים שלו. עופר אחראי על סקירה גם במקרה הזה.

״הביקור״ (The Visit) שעולה לאקרנים השבוע אינו הסרט התיעודי המגניב שכתבנו עליו בימי דוקאביב, אלא סרט חדש של מ. נייט שיאמאלאן. רגע, אל תלכו! לפחות תשמעו קצת על העלילה – אח ואחות צעירים יוצאים לבקר את סבם וסבתם לראשונה אי פעם, אבל מגלים שמשהו מאוד לא בסדר בבית החווה המבודד בו הם מתגוררים. היי, אמרתי ״קצת״. על הפוסטר יש עוגיות, אגב, וגם פתק עם החוקים לשהייה בבית סבתא – להנות, לאכול כמה שרוצים, ולעולם לא לעזוב את החדר אחרי 21:30. מעניין האם אחד הכללים יופר, אולי השלישי? כל זה לא הרתיע את אור, שניגש לכתוב סקירה על הסרט כאילו לא היה מדובר בבמאי של ״ביום שזה יקרה״, ״נערה במים״, ״הכפר״, ״סיינס״ (נו וגם ״החוש השישי״ ו״בלתי שביר״, בסדר).

״המרוץ לפסגה״ (McFarland, USA) מתרחש עלילתית בעיירה שנתנה את שמה לכותרת הלועזית, אי שם בחלקים הפחות זוהרים של קליפורניה. קווין קוסטנר מגלם מורה ומאמן שהמזל לא האיר לו פנים בעבודה הקודמת, אחרת לא היה מגיע למקום הזה, תרתי משמע, אך דווקא במקפרלנד הוא מזהה פוטנציאל ספורטיבי בשבעה נערים מקומיים ומחליט לאמן אותם לכדי קבוצת ריצה שתתחרה באליפות. יש גם קטע של מתח בין-גזעי, שכן כולם לטינים והוא לבן (אפילו קוראים לו מר ווייט), אבל תסמכו על הלוגו של וולט דיסני שעל הפוסטר שהכל יהיה בסדר. הבמאית היא הניו-זילנדית ניקי קארו (״לרכב על הלווייתן״) והסרט מבוסס, איך לא, על סיפור אמיתי.

״משפחה לא בוחרים״ (Papa ou Maman), קומדיה צרפתית נוספת שמגיעה אל מחוזותינו, מכילה פרמיס לא שגרתי – קרב גירושין בין הורים שמנסים שלא לקבל משמורת על ילדיהם. הסיבה להיפוך הזה הוא שמדובר בשני מצליחנים כרוניים ששמים את הקריירה בראש סדר העדיפויות, וכעת זוכים כל אחד בקידום בתזמון קצת בעייתי עבורם, כשבתווך הילדים. נשמע לי כמו רעיון די מוזר לקומדיה, אבל צריך הרי לראות לפני שמגבשים דעה. את הסרט ביים, לראשונה בקריירה, מרטאן בורבולון, על פי תסריט של החבר׳ה החתומים על הקומדיה המוצלחת ״שם פרטי״, אלכסנדר דה לה פטייה ומתיו דה לה פורט. שניים נוספים חתומים על התסריט בתירוצים צרפתיים כמו ״בשיתוף עם״ או ״על פי רעיון של״, ואלה הם ג׳רום פאנסטן וגיום קליקו דה מנטק, בהתאמה.

פלוס – נהר אבוד וזווית הולנדית

פסטיבל אוטופיה – שכזכור פוצל לשניים, מגיע הערב לשיאו לאחר שיתוף פעולה לאורך כל שבוע החדשנות DLD שהתקיים בימים האחרונים. השיא, מבחינתנו כמובן, הוא אירוע המכונה ״אוטופיה פופ-אפ״ ובו ייחשפו שניים מן התוכניה המלאה של החלק הקולנועי יותר של הפסטיבל, שיתקיים בדצמבר. השניים הנוספים הם סרטים שהוקרנו בעבר בהצלחה בפסטיבל אוטופיה. זה יקרה במתכונת ״סיקרט סינמה״, כלומר הקרנת הסרטים פלוס הפנינג ובמקומות לא שגרתיים, שכעת כבר מותר לחשוף. כל האירועים יחלו במקביל, עם התכנסות בשעה 19:30 והתחלת ההקרנה ב-20:00, אז בחרו בחוכמה איפה תרצו לבלות את הערב:

״טורבו קיד״ (Turbo Kid) – הקרנת טרום בכורה | מתחם קסטיאל, אלפסי 34
"נהר אבוד" (Lost River) – הקרנת טרום בכורה | בית אריאלה, שדרות שאול המלך 25
״על אחריותכם בלבד״ (Safety Not Guaranteed) | גלריית המדרשה, הירקון 19
״רובוט ופרנק״ (Robot & Frank) | חמד"ע – מרכז לחינוך מדעי, הפרדס 7

הזווית ההולנדית – כולנו מכירים את הטריק של להטות את המצלמה בזווית, כך שהפריים אינו מיושר עם המציאות ומייצר איזו תחושת מגניבות או סתם חוסר שגרתיות, אבל האם ועד כמה אנחנו מבחינים בכך בסרטים? בקליפ מאגד, ההולך ונוטה על צידו ככל שהוא מתקדם, צירף יחדיו עורך בשם ג׳ייקוב טי. סוויני כמה וכמה שוטים עקומים במכוון. כצפוי, יש פה לא מעט טרי גיליאם, קוונטין טרנטינו וספייק לי, אבל גם כמה דוגמאות שמוכיחות כי הטריק שכיח אפילו יותר ממה שנדמה, ובעיקר תמיד נשאר מגניב (בתנאי שלא משתמשים בו יותר מדי)

https://vimeo.com/138044491