סרטים חדשים: ״התאבדות״, ״שם קוד מ.ל.א.ך.״, ״תשוקה״

שלושה סרטים חדשים בלבד עולים לאקרנים בסוף השבוע המתקרב. אולי זה אומר שאפילו לסרטים של אוגוסט נמאס מעצמם, ושאם רק נחזיק חזק עוד קצת בסופש הבא כבר יהיה ספטמבר, אחד החודשים הכי עמוסי אירועים בלוח השנה הקולנועי. עד אז ניתן כבוד למצטרפים החדשים, ובפינת האקסטרות נתייחס עוד קצת לאחד האירועים הבולטים של עונת החגים – פסטיבל חיפה שיביא עימו רוח אחרת ממה שרץ כרגע בבתי הקולנוע.

״התאבדות״, סרטו של בני פרדמן, מגיע להקרנות בסינמטקים אחרי דרך ארוכה למדי, במהלכה כתבנו עליו מספר פעמים. בשנה שעברה ניסה את מזלו באופירים, זכה בתחרות הישראלית של פסטיבל אוטופיה, הפך למיני-סדרה בערוץ 10 ששודרה תחת השם ״חשודה״, וכעת עולה לאקרנים. מלי לוי-גרשון מגלמת את גיבורת הסרט, הנחקרת במשטרה (בידי דרור קרן) בחשד שרצחה את בעלה והציתה את בית העסק שלו בלילה קודר אחד בירושלים. במקביל לחקירה, אנו מגלים שהגיבורה מסובכת עם העולם התחתון של העיר (בראשות יגאל נאור) ומתגלים פרטים סותרים ומפתיעים על הפרשה שהתניעה את כל עלילת הסרט. עוד בקאסט: דני גבע, יערה פלציג, עידית טפרסון, עידו מוסרי, חיים זנאתי, מיכאל הנגבי ואורי פפר.

״שם קוד מ.ל.א.ך.״ (The Man From U.N.C.L.E) הגיע כדי לרענן את סוף הקיץ, על אף שמו העברי המטופש. שמו הלועזי מגיע מסדרת הריגול הסיקסטיזית שעליה הוא מבוסס, אבל חשוב יותר לדעת שזוהי חזרתו לפעולה של הבמאי גאי ריצ׳י, שגם חתום על התסריט יחד עם ליונל וויגראם. חשוב לציין זאת מפני שזה לא היה המצב בסרטי ״שרלוק הולמס״ של הבמאי הבריטי, כך שהיה מקום לאופטימיות זהירה, שהתגלתה כמוצדקת – הסרט הזה הוא כיף משובח שנחמד לסגור איתו את אוגוסט הדי שכון. העלילה מתרחשת בראשית שנות השישים, ימי המלחמה הקרה ומסך הברזל באירופה, כשבברלין החצויה מתעמתים סוכן אמריקאי (הנרי קאביל) וסוכן רוסי (ארמי האמר) על אותו היעד – מכונאית (אליסיה ויקנדר) שאביה הוא מדען טילים נעדר שעבד בשביל הנאצים וכעת כנראה בונה פצצה אטומית עבור גורם נוסף המסכן את בטחון העולם. השניים נאלצים על-ידי מעסיקיהם לשתף פעולה ולהיעזר בבחורה כדי להגיע אל אביה. נשמח לספר לכם עוד בביקורת בעכבר ובסקירה כאן בסריטה.

״תשוקה״ (Concussion) גם הוא שם עברי לא קולע במיוחד בעיניי, כי בפעם האחרונה שבדקתי משמעות המילה היא זעזוע. התקציר מפשר בין שתי הגישות, ומספר על אישה (רובין ווייגרט) שלאחר זעזוע מוח מביטה אחרת על חייה כעקרת בית, אם לילדים, ואשת אישה. היא מתחילה לארגן סדרת של מפגשים מיניים עם נשים זרות, תחת שם בדוי, ומסתירה זאת מזוגתה. כמה דברים שקרו מאז החל הסרט את סיבוב הפסטיבלים שלו בראשית 2013 – לבמאית והתסריטאית סטייסי פאסון יש כבר סרט חדש, ומאידך בהמשך השנה הנוכחית תצא לקולנועי ארה״ב דרמת ספורט בכיכובו של וויל סמית׳ שגם לה קוראים ״Concussion״.

פלוס – עוד חיפה, סרטוני מים וקוונטין טרנטינו

סרטונים בנושא מים – איגוד המפיקים ומשרד הכלכלה (לא התרבות) חברו לשיתוף פעולה שאולי יעניין את היוצרים והיוצרות שבקהל קוראי הבלוג. במסגרת תערוכת ״WATEC ISRAEL 2015״, שתתקיים באמצע אוקטובר, מבקשים המארגנים להקרין סרטונים קצרצרים (1-3 דקות) בנושא מים, אבל יותר בכיוון של מים כמקור השראה לסרט קולנועי, לא סרט פרסומת או תדמית. הם אפילו מוכנים לחלק 20,000 ש״ח כפרס ראשון, וחצי מזה למקום השני, בתחרות סרטוני המים שיזמו. כדי להשתתף יש להעלות את הסרטון שיצרתם או יצרתן ליוטיוב, לוודא שהם דוברי אנגלית או כוללים כתוביות באנגלית, ולשלוח למייל של התחרות לא יאוחר מה-20.9 – water2015films@gmail.com. אפשר גם לבקש במייל הזה פרטים נוספים, תקנון, או לשאול שאלות, כי אלה כל הפרטים שיש לי. אפשר לשאול, למשל, אם סרט או חלק מסרט שהשתתף בפרויקט ״מים״ של החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב כשיר גם לפרויקט הזה.

קוונטין טרנטינו – החל כבר במתקפת היח״צ שלו לקראת סרטו החדש ״שמונת השנואים״ (The Hateful Eight), שאני עדיין מקווה שיקראו לו בעברית ״שמונת הנתעבים״. השבוע הרגשתי שכולם מדברים על הראיון שלו ל״וולצ׳ר״, למרות שלא ממש הבנתי למה. בקושי הצלחתי להביא את עצמי לסיים אותו מרוב בנאליות, כך שאשמח לשמוע על מה כל הרעש. טרנטינו ממשיך לדבר על עצמו בגוף שלישי, להחמיא לעצמו, ולהשתמש בטריקים הקבועים שלו. כולל הקטע שהוא עשה גם בביקורו בארץ, אחד לאחד, כשנשאל ״האם אתה עדיין כותב את התסריטים שלך בעט ולא במחשב״, וענה: ״האם אפשר לכתוב שירה במחשב?״. חוץ מזה, הוא מחמיא לדייויד או ראסל (״הוא במאי השחקנים הטוב ביותר שעובד היום חוץ ממני״), עוקץ את בן אפלק (״כולם ב׳גנב עירוני׳ היו פשוט יפים מדי״) ואת ווס קרייבן (״הוא היה המשקולת שמנעה מ׳צעקה׳ להתרומם״) ומבסוט מהחיים (״להיות אמן זה כל-כך נדיר בעיניי שהחלטתי לא להתעצבן יותר מכלום ופשוט להירגע בגיל 50 פלוס״). לקינוח, הוא מדבר על חיבתו לנשיא אובמה, מצטט את ג׳יי-זי, ושמח שנושא העליונות הלבנה באמריקה בכותרות – מה שמאשש את הסברה שלי שטרנטינו משוכנע שהוא שחור. בכל מקרה, יש לי הרגשה שאל הסרט אגיע מותש לחלוטין מרוב עיסוק בו טרם יציאתו.

פסטיבל חיפה – ממשיך לטפטף את התוכניה שלו, ולאחר חשיפת התוכנית הישראלית בשבוע שעבר הגיע הזמן לחלק מהשמות הבינלאומיים שיעטרו את לוח ההקרנות של הפסטיבל הקולנועי ה-31 של העיר. כתבתי על כך בקצרה בפייסבוק של סריטה ואולי כעת אפשר אפילו להרחיב מעט, ולהתחיל להפעיל את בלוטת הריר. לפתיחה יש לנו את ״התכנית״ (The Program) החדש של סטיבן פרירס, ביוגרפיה של רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג, עם בן פוסטר בתפקיד האייקון שנפל. מפסטיבל סאנדנס יגיעו ״אני וארל וזאת שעומדת למות״ (Me And Earl And The Dying Girl) של אלפונסו גומז רחון, ו״מחוץ לזמן״ (Time Out of Mind) של אורן מוברמן, בכיכובו של ריצ׳רד גיר. מפסטיבל קאן: ״איילים״ (Rams) של הבמאי האיסלנדי גרימור האקונרסון זוכה מסגרת ״מבט מסויים״, ״פאולינה״ (Paulina) של הבמאי הארגנטינאי סנטיאגו מיטרה, סרט הפתיחה ״בראש מורם״ (Standing Tall), של עמנואל ברקו, "אן" (Sweet Red Bean Paste) של נעמי קאווסה, ״שלום לנו בחלומותינו״ (Peace To us in Our Dreams) של הליטאי שרונס ברטאס וגם "הברית הלגמרי חדשה" (The Brand New Testament) של ז׳אקו ואן דורמל, שאני כיניתי ״הברית החדשה דנדשה״ כשתפסתי אותו בקאן.

זה ממשיך, אז קחו עוד אוויר. מפסטיבל ברלין יצטרפו: ״גוף״ (Body), של מלגושה שומובסקה הפולניה, ״בראבו!״ (Aferim) של ראדו ג'וד הרומני, ו"איזנשטיין בגואנאחואטו" (Eisenstein in Guanajuato) של פיטר גרינאוויי. מפסטיבל ונציה, שמסתיים כשבועיים לפני שחיפה נפתח: ״לילותיו הלבנים של הדוור״ (The Postman's White Nights) של אנדריי קונצ'לובסקי הרוסי, וגם החדש של בן ארצו הוותיק, אלכסנדר סוקורוב, שנקרא ״פרנקופוניה״ (Francofonia). מלוקרנו: ״שבאלייה״ (Chevalier) של רחל אתינה צנגרי היווניה, ״ימי הקיץ״ (Summertime) של קתרין קורסיני הצרפתייה, ״האקדמיה של המוזות״ (The Academy of Muses) של חוזה לואיס גרין הספרדי, וסרטו האחרון של אוטר יוסליאני, ״שיר חורף״ (Winter Song). עוד שמות מוכרים שחוזרים עם יצירות חדשות ששווה להזכיר: ״אמא״ (Mama) של חוליו מדם בכיכובה של פנלופה קרוז, ״המתמחה״ (The Intern) של ננסי מאיירס בכיכובו של רוברט דה נירו, ״לב שקט״ (Silent Heart) של בילה אוגוסט, ״ארגנטינה״ (Argentina) של קרלוס סאורה, ״חלום ליל קיץ״ (A Midsummer Night's Dream) של ג'ולי טיימור, וגם ״המסע״ (The Homesman) של טומי לי ג'ונס, היחיד פה שנראה קצת ישן יחסית לחבריו הטריים. כמו כן יהיו גם תוכנית אנימציה, קלאסיקות, ורצועת ״טירוף בחצות״ שהפכה להיות חביבה למדי על הבלוג, פוסט המלצות גרנדיוזי ומפורט יותר ודאי יעלה סמוך יותר ל-26.9, אז יחלו החגיגות על הכרמל, שימשכו השנה עד ה-5.10.