סרטים חדשים: ״עלייתה של ג׳ופיטר״, ״הולכת רחוק״, ״הדירה״

שלושה סרטים חדשים בלבד עולים השבוע לאקרנים, אחרי שכבר התרגלנו לכמויות מרשימות יותר. אבל מבחינת גיוון אין סיבה להתלונן, ויכול להיות שגם לא מבחינת טיב. לשם כך תצטרכו לחכות לסקירות סוף השבוע, שיתחילו כבר מחר (חמישי) בבוקר, כהרגלנו בזמן האחרון ומעין ניסוי, אחד מיני רבים, שאנחנו עושים במטרה לשפר את הבלוג. בפינת הפלוס – סרט ישראלי שהפך לסדרה, וסדרת הקרנות אלטרנטיביות של סרטים דוקו-מוזיקליים.

״עלייתה של ג׳ופיטר״ (Jupiter Ascending) היה אמור להגיע אלינו עוד בקיץ, אבל עושה זאת רק כעת. אם תשאלו את אור ואותי, היה שווה לחכות לאופרת החלל המרהיבה של האחים אנדי ולאנה וושאוסקי ("מטריקס", "ענן אטלס"), אבל אני מקדים את המאוחר. בסרט מככבים מילה קוניס כג׳ופיטר, בת למהגרת רוסיה החיה בארה״ב ומתפרנסת כמנקה, וצ׳נינג טייטום בתפקיד לוחם בין-גלקטי שהגיע להגן עליה מפני שלושה חייזרים מסוכסכים הטוענים כי היא שייכת לבית המלוכה של היקום. די הרבה לעכל בשביל כל אחת, אבל ג׳ופיטר נענית לאתגר ויוצאת להרפתקה בה תפגוש שלל יצורים בזמן שהיא לובשת דברים מופרכים על רקע סטים עוצרי נשימה. סקירה בקרוב.

"הולכת רחוק" (Wild) השיג שתי מועמדויות לאוסקר – לשחקנית הראשית ריס וויתרספון (כפרה עליה) ולשחקנית המשנה לורה דרן (שגם לה לא חסר). רק אזכיר שהבמאי ז׳אן-מארק וולה הביא אשתקד שני שחקנים מסרטו הקודם, ״מועדון הלקוחות של דאלאס״, לא רק למועמדות אלא גם לזכיות. הפעם הוא בחר לביים את התסריט של ניק הורנבי לספרה האוטוביוגרפי של שריל סטרייד, אישה שנישואיה התפוררו ואימה נפטרה, המחליטה להחלים מהמכות שהנחיתו עליה החיים בטיול רגלי ארוך וממושך – לבדה. אם לשפוט על פי גודל הקאסט כנראה שהיא פוגשת לא מעט דמויות בדרך, או אולי סובלת מפלאשבקים. הסרט ייצפה ויסוקר במהירות האפשרית, כי הסקרנות גדולה.

"הדירה״ (The Loft) הוא יותר נושא למאמר אקדמי על תרבות השעתוקים מאשר משהו שאני באופן אישי הייתי רוצה לראות. בעיקר בגלל שראיתי אותו, ויותר מפעם אחת. הקונספט הבסיסי הוא ״הדירה״ של בילי וויילדר, רק בתור מותחן פשע – חמישה חברים נשואים (קארל אורבן, ג׳יימס מרסדן, וונטוורת׳ מילר, אריק סטונסטריט ומתיאס שונארטס) מחליטים לשכור דירה שתשמש אותם לרומנים מחוץ לנישואין או מימוש פנטזיות אסורות. יום אחד, מתגלה גופה של בחורה אלמונית בדירת הלופט. עזבו את הטוויסט בעלילה, וקבלו את הטוויסט המטא-קולנועי – הסרט הקודם ברזומה של הבמאי אריק ון לוי נקרא גם הוא ״לופט״ (2008), וגם הוא על פי תסריט של בארט דה פאו. זה משום שמדובר בגרסה הבלגית, והמקורית לסרט הנוכחי. עד כאן סיפור מוכר של במאי שעושה רימייק לעצמו, אלא שבין לבין, ב-2010 ליתר דיוק, כבר נעשה רימייק לסרט, בהולנד. זה אומר שיש שלוש גרסאות בשבע שנים, לסרט שהוא השיבוט של ״הדירה״ של וויילדר שהשתבש. זה בטח שיא, אז ברכותיי.

פלוס – מסרט לסדרה ולסדרת הקרנות

סרטים מוזיקליים אלטרנטיביים: נתלי כהן הסבה את תשומת ליבי למספר אירועים לא שגרתיים, המשלבים הקרנת סרטים שלא תראו אפילו בסינמטקים עם ערבי מוזיקה בניצוחם של תקליטנים. את האירוע הראשון כבר פספסנו, אבל אספר שהוקרן בו דוקו מוזיקלי על סצנת הנויז באינדונזיה. כאמור, אלטרנטיבי, ואולי לכן גם קורה בירושלים. מומלץ לעקוב אחר דף האירוע בפייסבוק, אספר רק שהסרט הבא הוא הדוקו "I Dream of Wires", על מאבקם של סינתיסייזרים אנלוגיים בעולם הדיגיטלי. יהיה גם די.ג'יי סט של כל מיני שמות שבטח אומרים המון לאנשים שהם לא אני, אז אסתפק בהפניה. ספרו חוויות אם הלכתן או הלכתם.

גלגולו של סרט ישראלי: בעונת האופירים האחרונה חילקנו שבחים ל״התאבדות״, סרטו של בני פרדמן שהציג עלילת מתח ופשע מפותלת בירושלים. בשלב מאוחר יותר אשתקד, הסתבר שלא רק אנחנו חיבבנו, כשהוצג הסרט בתחרות הישראלית של פסטיבל אוטופיה – ואף זכה. בעוד אני תוהה האם ומתי ייצא הסרט אל בתי הקולנוע, נתקלתי בשבוע שעבר בפרסומת לסדרת מתח חדשה בשם ״חשודה״, שעולה לשידור בערוץ 10. הסדרה הפכה לחשודה באמת בעיניי כשזיהיתי את מלי לוי גרשון בתפקיד הראשי, כדפנה צור, שנחקרת בחשד לרצח בעלה. אז כן, ״חשודה״ הוא גרסת הסדרה לסרט ״התאבדות״. מצד אחד, אני שמח בשביל היצירה, שאולי רחוב היריעה שלה מתאים יותר לטלוויזיה, שכן בסרט עצמו (שאורכו מעל שעתיים) הייתה תחושה שעלילות משנה שלמות נקצצו ונשאר רק הזנב שלהן (הדמות של יערה פלציג, לדומה). מצד אחר, למה לא להתגאות בהישגי הסרט עליו מבוססת הסדרה? זו הרי לא פעם ראשונה שזה קורה בישראל (הדוגמה האחרונה שחשבתי עליה היא ״אבידות ומציאות״). חשוד מאוד. בכל מקרה, את פרק הבכורה אפשר לראות בחינם באתר של ערוץ 10.