״לוויה בצהריים״: טרום בכורה חינמית בשיתוף סריטה ובמעמד היוצרים
17 בנובמבר 2014 מאת אורון שמירכבר הרבה זמן לא ערכנו הקרנת טרום בכורה לסרט ישראלי חדש ומצופה מטעם הבלוג. טוב, האמת שזה לא היה כזה מזמן. אבל כבר זמן רב לא רקחנו הקרנה שבה כרטיס עולה אפס שקלים. רגע, בעצם גם זה קרה יחסית בתקופה באחרונה. בכל מקרה, כשנופלת לפתחנו הזדמנות פז אנחנו לא אומרים לא, וכך שב לו מועדון ״לפני כולם ובחינם״ לסיבוב נוסף, לכבוד ״לוויה בצהריים״ – סרטו היפהפה של אדם סנדרסון (כן, אותו אחד שחתום על ״זוהי סדום״) על פי ספרו של ישעיהו קורן ובהפקת ״יולי אוגוסט״. זה יקרה ביום שני ה-1 בדצמבר, כלומר בדיוק עוד שבועיים, בשעה 21:00 באולם 4 של סינמטק תל-אביב. נו, האולם בצבע תכלכל שמניפת אקורדיון פרושה באחד מצדדיו. פתיחת דלתות ב-20:30, פאנל ב-22:30 ובאמצע – הסרט.
עלילת ״לוויה בצהריים״ מתרחשת בישראל של שנות החמישים, ביישוב קטנטן, ומתמקדת בדמותה של הגר (הילה וידור). הגר היא נשואה טריה שהתקשורת שלה עם בעלה (יובל ינאי) היא מינימלית, וקשר טוב מתפתח בינה ובין בן השכנים (מתן אברבך) עליו היא משגיחה. בשל כך, הגר נמשכת לתפקיד חינוכי, שכן היא צריכה לקבל החלטה על קריירה, אבל גם מופעל עליה לחץ להרות לבעלה. את השמרטפות היא הופכת להרפתקה מסוכנת כשהיא והילדון יוצאים לשטח אימונים צבאי, שם היא גם פוגשת בחייל מסוקס (אדריאנו חאובל). כדי להתרשם מהאווירה העוטפת את הסרט אפשר ורצוי לצפות בטריילר.
הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סן סבסטיאן ומיד לאחר מכן בפסטיבל חיפה, שם זכתה וידור בפרס השחקנית הטובה ביותר. לאחר מכן ניסה הסרט את כוחו במירוץ לאופיר, בעידודנו יש לציין, וקיבל שלוש מועמדויות: עבור הצילום של נדב הקסלמן, העיצוב האמנותי של כרמלה סנדרסון ועיצוב התלבושות של לאורה שיים. חלק מהשמות שהוזכרו כאן יהיו איתנו על הבמה ביום האירוע, לשיחה שתיערך לאחר ההקרנה. זאת משום שכעת הגיע זמן מבחן הקהל עבור הסרט, והיינו רוצים שתהיו שם באולם יחד איתנו ואף תשתתפו בדיון שילווה את ההקרנה. אם הצלחנו לעורר סקרנות, הנה מה שצריך לעשות כדי להשתתף ופרטים נוספים. בהזדמנות זו אודה ליח״צ על קיום האירוע והתמונות בפוסט זה, ואודה מראש למשתתפי הפאנל העתידי, שאני מקווה שיהיה מעניין לפחות כמו הסרט.
איך משיגים כרטיס?
כמו תמיד, בהרשמה מראש ובזריזות עד גמר המלאי. צריך לשלוח מייל לסריטה, בכתובת srita.blog@gmail.com ולחכות לתשובה. חשוב מאוד לציין שם ושם משפחה, טלפון (לא נשלח סמסים על הזדמנויות נדל״ן או כל דבר אחר, אל דאגה), כתובת מייל (במידה וזו ששלחתם או שלחתן דרכה לא זמינה או צרה אחרת) ואת מספר הכרטיסים שתרצו על שמכם או שמכן בין 1 ל-2. ברירת המחדל היא אחד, כלומר – אם לא תציינו במפורש שתרצו כרטיס זוגי יהיה לכולנו רגע מביך לפני הכניסה לאולם. החלוקה היא עד שיתמלא האולם, ואם לשפוט על פי אירועים קודמים של הבלוג זה אומר תוך כמה שעות. מהרגע שהמכסה תתמלא יתחילו להישלח מיילים המהווים הזמנה לאירוע, וכנראה גם מיילים מבאסים. אם לא קיבלתם שום מייל משום סוג, גם זה אומר שלא תופיעו ברשימה.
ואם לא השגתי כרטיס בהרשמה מראש, לבוא בכל זאת?
אפשר, הסיכוי שיהיו ביטולים תמיד קיים (אגב, אם תשלחו לנו מייל ביטול יותר מיום מראש נעביר את הכרטיס שלכם או שלכן אל ממתין או ממתינה, שוודאי ישמחו בו). ייתכן גם שמי שביקש או ביקשה זוגי ימצאו את עצמם פתאום זקוקים רק לכרטיס אחד. ככה זה בהקרנות חינם, הכל תלוי יותר בקהל מאשר בנו. אז אנחנו לא יכולים לייעץ לכאן או לכאן, רק לקוות יחד איתכם ואיתכן שתיכנסו בכל מקרה אם כבר טרחתם והגעתם. באירועים קודמים איש לא נשאר בחוץ, אבל קחו בחשבון שתמיד יש פעם ראשונה.
איך מגיעים?
האולם ממוקם בחלק החדש של בניין הסינמטק, כלומר באגף המרוחק מן הכניסה והקופות, בקומה שמתחת לקומת הכניסה. שם שוכנים אולמות 3 ו-4, אנחנו נהיה ברביעי, כאמור. הגעה אל הסינמטק זה כבר קצת יותר מורכב, תלוי מאיפה באים ובאיזה אמצעי תחבורה. כתובתו הרשמית היא רחוב שפרינצק 2, אם אתם מהמזינים או המזינות באפליקציות ניווט, אבל בתכלס הוא נטוע במעין רחבה גדולה שבתחילת הרחובות שפרינצק והארבעה. סמוך לצומת ענקי שמפגיש את אבן גבירול, קרליבך ועוד מלא רחובות. יש המון חניונים ואינספור קווי אוטובוס שמגיעים ליד המרכזי למדי, על כולם אפשר לקרוא באתר הסינמטק.
נתראה שם עוד שבועיים, תזכורות בוא יבואו.
מומלץ מאוד להגיע. סרט מרתק. לא לכולם ולא חף מבעיות-אבל טוב לראות קולנוע ישראלי אחר. וטוב.
אחד הדברים הגרועים שנעשו פה.
חוץ מכמה שוטים יפים (בעיקר בתאורה), הכול בסרט מבוצע רע. המשחק העקר והלא אנושי של כמעט כל הדמויות, התסריט המזוייף, העריכה הלא מקצועית, המוזיקה המוגזמת ובעיקר ומעל הכול הבימוי של כל הדבר הזה.
פשוט עצוב שקרן הקולנוע נתנה לדבר הזה כסף.
אורון, אני מבין ותומך ברעיון של הפצה, והקרנה של סרטים ישראלים, אבל בכל הכנות אני חייב להגיד שהפעם זה באמת שלא היה שווה את הזמן של האנשים באולם.
ועדיין תודה רבה על היוזמה
נראה לי (נקרא לי) שאפילו לא השארת פתח לדיון, אז אומר רק שצר לי לשמוע שהסרט לא קלע לטעמך.
לגבי הבחירה לקיים את האירוע – נעשים משהו כמו 40 סרטים בשנה בארץ, ורק לבודדים מהם (נגיד עשרה אחוז) אנחנו טורחים לארגן הקרנה כמו זו, ממנה לא אנחנו ולא הסרט מרוויחים כסף אלא בעיקר משקיעים זמן ומרץ. הסיבה לכך היא רצון לחלוק יצירה שאהבנו ולדעתנו ראויה לדיון עם הקהל שלנו, בתקווה שיצטרפו לצד המחבב. או במילים אחרות, אם לא היינו אוהבים את הסרט, לא היינו טורחים 🙂