סרטים חדשים: ״גאליס – המסע לאסטרה״, ״צבי הנינג׳ה״, ״מסע של מאה צעדים״, ״מרקו מקאקו״

עכשיו כשהעניינים המדינים-בטחוניים לא שואבים את כל כולה של תשומת הלב, אפשר כבר לדבר על קולנוע מבלי להתנצל? אם כך, ארבעה סרטים חדשים עולים היום לאקרנים, כאשר לדעתי רוב מי שנמצא או נמצאת בין הגילאים 15 עד 55 עשויים פחות להתחבר. הפעם זהו הסופש של הילדים והנוער מחד, והקהל הנאמן והמבוגר של בתי הקולנוע מאידך. שניהם מהווים את פלחי האוכלוסיה שבאופן גורף עדיין יוצאים מהבית לראות סרטים ולו היו סטטיסטיקות של מכירת כרטיסים בארץ הייתי שמח לעיין בנתונים. אבל אין.

״מסע של מאה צעדים״ (The Hundred Foot Journey) הוא כל מה שאפשר לצפות לו מדרמת אוכל חביבה ונינוחה – הנופים של דרום צרפת, משפחה הודית שמהגרת לשם ופותחת מסעדה מסורתית ממש מול היכל תרבות האוכל האנינה של צרפתיה מקומית (הלן מירן פלוס מבטא), וגם רומן בין השף ההודי המוכשר (מאניש דאיאל) והשפית של המקומית (מרגריט לה בון). ודאי לא תתפלאו לשמוע שהבמאי הוא לאסה האלסטרום, מי שהחל את הקריירה באופן די מעניין ואז הלך והתמתן לכיוון של דרמות מסוג זה (״שוקולד״, למשל). סטיבן נייט (״סימנים של כבוד״) עיבד את ספרו של ריצ׳רד סי. מורייס. צפו לטקסט שלי.

״גאליס – המסע לאסטרה״ הוא סרט ראשון באורך מלא על פי סדרת הילדים המצליחה של הוט, ואם לשפוט על פי הזמנת הכרטיסים מראש יכול מאוד להיות שתהיה כאן תופעה מרתקת מבחינת הצלחה בקופות. העלילה אולי תהיה ברורה יותר למי שבקיא בעולם של הסדרה, אבל לפי הבנתי מתמקדת בנער בשם יונתן (תובל שפיר) העובר אל סוג של יקום מקביל אותו הוא צריך להציל מפני שליט אכזר (הנרי דויד). מסייעים לו חבריו מהרפתקאות קודמות, בגילומם של אליאנה תדהר, דניאל מורשת, שירן סנדל ונווה צור, הלא הוא אחד מגיבורי פוסטי האופירים שלנו. את הסרט ביים עודד רז, כתבו עידו דרור ודודו דהן, ועבדו עליו אנשי צוות שהם מעבר לראויים (שי גולדמן צילם, למשל). נשתדל להתייחס באופן כלשהו.

״צבי הנינג׳ה״ (Teenage Mutant Ninja Turtles) הוא, ניחשתם לבד, גרסה חדשה להרפתקאות ארבעת הצבים המוטנטיים המונהגים בידי עכברוש ענק. הפעם בהפקת מייקל ביי, מה שאומר מייגן פוקס בתפקיד כתבת החדשות אפריל אוניל, ובבימויו של ג׳ונתן ליבסמן (״זעם הטיטאנים״). אפילו וויל ארנט כאן, בתפקיד צלם החדשות שדלוק על אפריל, וגם וופי גולדברג, בתפקיד הבוסית של שניהם. אבל העיקר הם ארבעת צבי הענק המונפשים, שנלחמים ברוע כששרדר הרשע מנסה לפגוע. כתבתי על הסרט לעכבר, מתוך חוסר שביעות רצון קשה ולא מהסיבות המיידיות דווקא. אור דווקא נהנה וישטח את משנתו כאן בסריטה. וכמו שאמר ידידנו מ״רוזבאד״ נועם סטולרמן – ״בכל פעם ששניכם לא מסכימים, מלאך מקבל כנפיים״.

״מרקו מקאקו״ (Marco Macaco) הוא ללא ספק אחד הסרטים עם תקצירי העלילה המגניבים ביותר שנראו השנה בקולנוע – גיבור הסרט, קופיף העובד כפקח חוף, מנסה לכבוש את ליבה של קופיפה, המוקסמת דווקא מקזינו בצורת קוף שבונה יריבו המר של גיבורנו ממש על החוף, כאשר אותה קזינו הוא למעשה רובוט ענק בו שולט הנבל. וואו, הייתי שלכם ב״קזינו בצורת קוף שהוא למעשה רובוט ענק״. הבעיה היא שמדובר בסרט אנימציה שמגיע אלינו מדובב בלבד (במקור הוא מדנמרק), וכנראה באמת מיועד בעיקר לזאטוטים. יאן רהבק ביים את הסרט שבמדינות דוברות אנגלית נקרא ״Primates of the Caribbean״, מה ששוב גורם לי לרצות לתת לו צ׳אנס.

פלוס – ליל הביקורת

ביום חמישי הבא, או ה-14.8 לחובבי המספרים שביניכם, יתקיים בסינמטק תל אביב בשעה 21:00 אירוע שווה במיוחד של פורום מבקרי הקולנוע בישראל. תחת הכותרת של ״ליל הביקורת״ יוקרנו בזה אחר זה חמשת הסרטים (הזוכה הגדול וארבעת הצל״שים) שקיבלו את פרס הביקורת בפסטיבל סרטי הסטודנטים האחרון. הערב הוא כולו הלל לסרטים הקצרים האלו וליוצרים והיוצרות שלהם, שיעלו על הבמה לסשן שאלות ותשובות בהנחיית עופר ליברגל שלנו, אשר כיהן כיושב ראש חבר השופטים בתחרות, ולצידו רון פוגל וליאור אלפנט ששפטו אף הם. בתור מי שעשה בדיוק את זה בשנה שעברה, אני יכול להעיד שארגון הערב היה עבודת פרך אבל התוצאה, בעיקר המפגש עם הסטודנטים והסטודנטיות לשעבר, היו שווים את זה.

זוהי הזדמנות נהדרת שלא ברור מתי תחזור לצפות בסרטים קצרים ומעולים שאנחנו כאן בבלוג מהללים כבר שבועות רבים, מאז פסטיבל סרטי הסטודנטים למעשה. בין אם זה הזוכה בפרס הביקורת, ״רעל״ של רוני ריינהרץ, שפשוט הולך מצויין עם ״אפס ביחסי אנוש״ בתור סוג של מראה שלו, או ״אחד באפריל״ של יונתן דקל, שהספיק מאז לזכות בפסטיבל ירושלים והוא עדיין סרט הפאונד-פוטג׳ הכי טוב שראיתי (גם עופר איתי בעניין). ״מישהו ראה את איל נוריך?״ של שירה פורת מתהדר בהדס ירון (״למלא את החלל״) כמדריכת צופים שחניכיה הצעירים מתעמרים בה על רקע מיני, ״לתמונת אמא״ של גיא נמש (מלווה השופטים המקסים שלי מירושלים) מציג דיוקן רגיש ויפה של אשת משפחה שביתה מתרוקן, ו״גברת מספר 4״ של טל הדר הוא נציג האנימציה, שלוקח יותר זמן לדבר על שלל המשמעויות שלו מאשר לצפות בו והוא עשוי בדיוק מדהים.

עוד פרטים אפשר למצוא בדף האירוע של הפורום בפייסבוק.