"חדשות בהפרעה", סקירה

עצם הפצתו בארץ של "חדשות בהפרעה" הוא עניין בפני עצמו, מכיוון שנדירים המקרים בהם אנחנו מקבלים סרטי המשך לסרטים שלא הופצו בארץ.
כן, אתם עלולים שלא לדעת את זה מהשיווק של הסרט (באסטרטגיה חכמה אם כי מפוקפקת), אבל הקומדיה החדשה בכיכובם של וויל פארל וסטיב קארל היא סיקוול לסרט משנת 2004, כפי שאפשר ללמוד משמו הלועזי Anchorman 2: The Legend Continues.

הסרט שהקדים אותו הופץ בדי.וי.די בארץ באיזשהו שלב תחת השם "והרי החדשות", אבל "אנקורמן" הוא השם שדבק בו (בעקבות שמו המקורי Anchorman: The Legend of Ron Burgondy). סביר להניח שהקהל הרחב פחות מודע אליו, על אף הסטטוס לו זכה וויל פארל בשנים שלאחר מכן.

אז לטובת אילו שאינם מכירים, הנה כמה דברים על "והרי החדשות":
הסרט יצא בשנת 2004 בארצות הברית. ביים אותו אדם מקיי, שאחר כך עבד עם פארל גם על סרטיו הידועים יותר "לילות טלדגה" ו"אחים חורגים". את הסרט הפיק ג'אד אפאטו, שלוש שנים לפני שהפך להיות גורו הקומדיה האמריקנית החדשה בזכות "הדייט שתקע אותי" ו"סופרבד". עוד שם מפתיע ברשימת המפיקים הוא זה של דיויד או. ראסל, שכיום זכור בעיקר כזה ששלושת סרטיו האחרונים היו מועמדים לאוסקר ברצף ("פייטר", "אופטימיות היא שם המשחק", "חלום אמריקאי").
הסרט, שהופק בתקציב של 26 מיליון דולר, הרוויח באיזור ה-90 מיליון. זוהי הצלחה. הסרט הזניק לתודעה הקולנועית לא רק את פארל, אלא גם סטיב קארל, שגנב את ההצגה בתפקיד בריק, החזאי המטומטם בעולם. שנה לאחר מכן קארל קיבל את התפקיד הראשי ב"בתול בן 40" (שאפאטו ביים) ותפקיד מפואר ב"מיס סאנשיין הקטנה". השאר היסטוריה.
הפרסים היחידים שהושלכו לכיוון הסרט היו מטעם MTV כאשר זכה לארבע מועמדויות הכוללות את פרס ההופעה הקומית הטובה ביותר (פארל), הצוות הטוב ביותר, הקרב הטוב ביותר והרגע המוזיקלי הטוב ביותר. הוא הפסיד את כולן. בנוסף, שמו הוזכר שלא באשמתו בפרסי "פטל הזהב" המציינים את הגרועים שביבול השנתי, רק בגלל שהוא שוייך למועמד בן סטילר, על אף שהנ"ל מופיע בסרט משהו כמו שלוש דקות. והוא אפילו לא כזה גרוע. אנחנו שונאים את "פטל הזהב".
הסרט מתרחש בשנות השבעים בסן-דייגו, והוא מביא את סיפורו של מגיש החדשות הפופולרי רון בורגונדי, שנאלץ להתמודד עם רוחות השינוי של התקופה ולחלוק את זמן המסך שלו עם, רחמנא ליצלן, אישה מגישה.
"אנקורמן" הפך לקומדיית קאלט די במהירות. בעיני הוא לחלוטין בליגה של הקומדיות הגדולות כגון "בית החיות", "מונטי פייטון והגביע הקדוש" ו"ביג ליבובסקי", ואני לא חושב שאני לבד בזה.

עד כאן לגבי הסרט ההוא. סרט שאתם באמת חייבים לעצמכם לראות אם טרם הספקתם. ועכשיו, לסיבה לשמה התכנסנו: "חדשות בהפרעה".

כמו כל מעריץ גדול של "אנקורמן" גם אני קיבלתי את החדשות על סרט ההמשך באיזושהי סוג של הפרעה (הייתי חייב).
מצד אחד, הרי ברור שאי אפשר להשתוות או להתעלות על הסרט המקורי וכל ניסיון כזה יהיה בגדר פאדיחה. למה לסחוט משהו שנגע בשלמות, או לפחות כל כך הצטיין בפעם הראשונה? מצד שני, לא יכולתי שלא לשמוח על המחשבה לבלות עוד זמן בחברת הדמויות המופלאות, ואם הסרט החדש יעלה את המודעות לסרט הקודם, מה טוב. כמו שנאמר, קיוויתי לטוב, ציפיתי לגרוע מכל.

מבלי לספיילר את הראשון, "חדשות בהפרעה" מתרחש בשנת 1979, כאשר חבורתו של בורגונדי התפזרה כל אחד לדרכו, ובורגונדי עצמו חווה משבר מקצועי ואישי. עכשיו הוא נקרא למיזם חדש ולא הגיוני בעליל: לשמש כמגיש בחברת חדשות שמשדרת במשך 24 שעות ברציפות! קונספט שאיש לא הבין באותה תקופה.
וזו נקודה שראוי להתעכב עליה: על אף שהוא קומדיה מופרעת באמת מכל וכל, נטול היגיון או עכבות, בכל זאת הטריחו את עצמם יוצרי הסרט (הצוות המלא של הסרט הראשון) לנסות ולהגיד משהו מעבר לבדיחות. בפעם שעברה הם התייחסו למעמד האישה ולקושי הגברי המגוחך להכיר בהן כשוות באיכותן, והפעם תוקפים אנשי "אנקורמן", את עולם החדשות הרחב, ומהו בכלל הקונספט השנוי במחלוקת שהוא "חדשות" בימינו.
אני מסרב לפרט את העלילה, כי על אף שאין בה טוויסטים או הפתעות רבות, כל דבר יהיה בגדר ספויילר לבדיחה או גאג כלשהו. ועל אף שיש אין ספור כאלו בסרט, הרבה יותר מכל סרט אחר שראינו לאחרונה, אני לא מתכוון לקחת אחריות על שיבוש אף אחת מהן.

לא בטוח אם זו סדנת ההכנה והנמכת הציפיות שהעברתי את עצמי בשבועות שלפני צפיית הסרט – האמת היא שאני מאמין שזה לא באמת קשור – אבל בעיני "חדשות בהפרעה" הוא סרט מצחיק. מצחיק מאוד. מצחיק בקטע של לרצות לעצור הכל רגע, לנשום, ולהמשיך לבדיחה הבאה. לא רק שלא התאכזבתי מסרט ההמשך, נהנתי ממנו במיוחד. נכון, הוא לא טוב כמו הקודם, במיוחד כי הוא נשען על הרבה גאגים מהסרט הראשון, אבל כקומדיית המשך הוא מצטיין. ממש כמו, לדוגמא, "אוסטין פאווארס: המרגל שתקע אותי".

קצב הבדיחות של הסרט הזה הוא מופרך. כמעט חצי מהסרט קשה לדעת האם להתרכז במה שקורה בקדמת המסך, או בחלקו האחורי, מכיוון שכמה מהרגעים הכי מוצלחים בו קוראים בשולי הפריים. אין שום דרך להכיל את כל ההומור שלו בצפייה אחת, ואני מחכה לפעם הבאה שאראה אותו. גם כדי לבדוק האם הוא מחזיק צפייה שנייה, וגם למצוא כמה בדיחות חדשות שוודאי פספסתי.
פארל מצויין שוב כרון בורגונדי, ומדהים איך הדמות הזו טרם נמאסה. הסיכון הגדול ביותר קשור לדעתי דווקא לסטיב קארל, ודמותו בריק. בסרט הראשון הוא נחשב כהברקה, והוא קיבל זמן מסך קטן ומדוייק, אני מאמין שזה בגלל שיוצרי הסרט לא לגמרי ידעו איזו פנינה יש להם ביד. בסרט החדש הוא מקבל הרבה יותר מקום, ובדרך כלל זו מכת מוות לדמויות מהסוג הזה. עם זאת, בעיני קארל חצה את המשוכה הזו כמו הגאון הענק שהוא, ואני לא יכולתי להפסיק לרצות עוד ממנו. פול ראד, שבכל היקר לי, לא התבגר ביום אחד בעשר השנים שחלפו, גם הוא מצויין כהרגלו.
לסרט יש עוד עשרות תפקידי משנה והופעות אורח, אבל לא אפרט אותן כדי לא להרוס את החוויה.

קירסטן וויג! ליאם ניסן!
(סליחה. הפסקתי)

בחלק הפחות מוצלח של הסרט אפשר לציין את עלילת המשנה של מנהלת החדשות, שהפעם לא רק שהיא אישה אלא אישה ממוצא אפרו-אמריקני. כמובן שרון וחבריו לא מתרגלים לזה בקלות, ודווקא הדמות הזו מטופלת מאוד לא טוב, הבדיחות לא לגמרי עובדות (אחת מהן גנובה בקטע רע מ"אוסטין פאווארס: גולדממבר" כאילו שאין מספיק סרטים גרועים להעתיק מהם), וכל הקונספט הזה עבד לי פחות והאט את הסרט. גם לדמותו של המגיש המתחרה, המגולם על ידי ג'יימס מארסדן ("אקס-מן"), לא היה שימוש טוב כפי שיכול היה להיות.

טינה פיי!
(אני איש חלש)

אם ראיתם את "אנקורמן" הראשון והוא לא עשה לכם דבר, אל תרגישו רע עם זה, אבל האמת היא שבאמת אין לכם מה לחפש בסרט החדש. אם אתם רוצים לראות את "חדשות בהפרעה" אני יותר ממליץ לראות את הסרט הראשון, למרות שאני מכיר כמה חבר'ה שצפו בו נקי ונהנו גם. מבחינתי, בכל מקרה, מדובר בהפתעה גדולה, ובקומדיה הכי מצחיקה שהגיעה אלינו לקונלוע מאז "רחוב ג'אמפ 21".