סרטים חדשים: "כחול הוא הצבע החם ביותר", "זרים על שפת האגם", "הטעות הגדולה", "בחזית", "אדמה קפואה", "הכלוב המוזהב" ועוד
28 בנובמבר 2013 מאת אורון שמירעשרה סרטים חדשים עולים היום לאקרנים. זה מלא. כמחצית מהם נורמטיבי למדי, אם כי שניים מתוכו הם צמד הסרטים המדוברים והפרובוקטיביים של העת האחרונה. החלק השני מיועד ככל הנראה לילדים והוריהם כדי לצלוח יחדיו את חופשת החנוכה. מצידנו, מתוכנן סוף שבוע מלא סקירות, כולל השלמה או שתיים משבועות קודמים. אבל אל תצפו למצוא כאן מדריך להורים המבולבלים, אלא אם מישהו או מישהי ישכילו לכתוב אחד באיזור התגובות. בואו פשוט נתחיל.
"כחול הוא הצבע החם ביותר" (La vie d'Adèle), הזוכה הנוכחי של פסטיבל קאן, וסרטו החמישי של עבדלטיף קשיש ("הגרגר והדג", "ונוס השחורה"), מגיע ארצה עטור באזז והבטחות. במרכזו קשר זוגי הנרקם בין תלמידת תיכון (אדל אקזרקופולוס) לבחורה כחולת שיער המבוגרת ממנה (ליה סיידו). בשל סצנות הסקס הגרפיות שבו, הוגבל הסרט לצפייה מגיל 16 ומעלה. אבל זה עוד כלום לעומת תאומו הגברי, "זרים על שפת האגם" (L'incconou de lac), שהוגבל לא רק לגיל מסויים (18+) אלא גם לשעת הצפייה, ולכן הוא יוקרן רק לאחר 22:00 בלילה. כידוע, זוהי השעה בה נערים ונערות מתחת לגיל 18 הולכים לישון, ולכן לא ייחשפו למעשיה ההומו-אירוטית של אלן גירודי אודות אגם פסטורלי בו נפגשים גייז צרפתים, כאשר אחד מהם מתאהב בגבר מסוכן שיוסיף לסרט עלילת פשע. אור כתב על "זרים" לבלוג, ובקרוב יגיע גם טקסט מורחב לא פחות על "כחול". בינתיים תאלצו להסתפק במה שכתבתי עליו לעכבר העיר.
"הכלוב המוזהב" (La Cage Dorée) סוגר שלישיה צרפתית, אבל בטוויסט פורטוגלי. סרטו של רובן אלבש עוקב אחר משפחת מהגרים ותיקה, פורטוגזים החיים בצרפת מזה שלושים שנה, אשר זוכים בירושה שתכריח אותם לשוב למולדתם. אולם, הם חוששים מתגובת מעסיקיהם, ובצדק. ונעבור לשלישיית ארה"ב.
"הטעות הגדולה" (Delivery Man), הוא הגרסה האמריקאית למיני-להיט הקנדי-צרפתי "סטארבק – תורם סדרתי" מלפני שנה. הפעם זהו וינס ווהן שמגלם לא-יוצלח המתבשר כי תרומות הזרע התכופות שלו בנעוריו הובילו להולדתם של 533 ילדים, אשר כעת הגיעו לבגרות ותובעים לראות את "זרים על שפת האגם" לדעת מיהו אביהם הביולוגי. קן סקוט, מי שביים גם הסרט המקורי, אחראי על החידוש. כתבתי על הסרט לעכבר.
"בחזית" (Homefront) עוקב אחר סוכן פורש מהמחלקה למלחמה בסמים (ג'ייסון סטתהם) אשר עובר עם משפחתו למקום שקט, אך גם שם מוצאות אותו הצרות בדמות ברון הסמים של האיזור. עוד מככבים בסרטו של גארי פלדר ("חתום בנשיקה") – ג'יימס פרנקו, ווינונה ריידר וקייט בוסוורת'. לשם גיוון, ב"אדמה קפואה" (The Frozen Ground) ניקולאס קייג' מגלם שוטר אלסקאי המנסה להרשיע את ג'ון קיוזאק בסדרה ארוכת שנים של רציחות, כשלצידו רק ונסה האדג'נס כניצולה היחידה. זהו סרט הביכורים של סקוט ווקר, שגם כתב.
וכעת, לניסיון לעשות קצת סדר בארבעת סרטי הילדים המגיעים למסכים. רק אל תשאלו אותי מה מדובב ומה בתלת מימד, אלא את הקופאי או הקופאית. "לשבור את הקרח" (Frozen), לא להתבלבל עם "אדמה קפואה" שהוזכר לעיל, הוא סרט הנסיכות החדש של דיסני, ובו יוצאת הגיבורה למסע אל אחותה אשר הקפיאה את ממלכתן בחורף נצחי, בעזרתם של גבר רנדומלי ואתנחתא קומית. "ג'סטין הגיבור" (Justin and the Knights of Valour) לא מגיע עם הלוגו של אולפן אנימציה עצום מאחוריו, אבל גם הוא מכיל כמה מדבבים מפורסמים, ועוסק בנער שחולם להיות אביר. שלבו את שתי העלילות הללו יחדיו, והורידו את איכות ההנפשה לדרגת "משפיל" ותקבלו את "להציל נסיכה" (Ritter Rost – Eisenhart & voll verbeult), שמגיע אלינו מגרמניה, כפי שמעיד שמו. לסיום, נציג הלא-מונפשים הוא "סטריטדאנס: נבחרת הכוכבים" (All Stars), שלא ממש קשור לסדרת סרטי הריקודים "סטריטדאנס" אבל כן מכיל עלילה הסובבת סביב חבורת ילדים-רקדנים שזוממים להרים מופע למניעת סגירת המתנ"ס שלהם. בהצלחה להורים.
אם כל זה לא מספיק, במוצאי שבת ייפתח הפסטיבל ה-15 לקולנוע יהודי, אשר יימשך עד ה-6 בדצמבר בסינמטק ירושלים. כתבתי עליו כמה המלצות לאתר של בית אבי חי, יש שם מספר סרטים שנראים כמו שוסים אפשריים (Afternoon Delight, למשל). מה שכחתי? אה, כן – חג חנוכה שמח!
כחול הוא הצבע החם הותר מגיל 16
http://www.mcs.gov.il/about/AuthoritiesCouncilsCorporations/Film%20Review%20Council/Pages/FilmClassification2011.aspx
תודה, תיקנתי.
אם זה שווה משהו – כשבדקתי זה היה 18. יכול להיות ששינו, יכול להיות שאני צריך משקפיים.
וגם פסטיבל 48 מ"מ בסינמטק ת"א וביפו.
'כחול הוא הצבע החם ביותר' הוא הפתעה מדהימה ומיוחדת. גיבורת הסרט, אדל, אוהבת סרטים אמריקאים, אבל הסרט עצמו הוא אצבע משולשת לכל חוקי המבנה והסגנון של סרטים אמריקאים. ללא דרמות, ללא מניפולציות נפרש לפנינו תהליך התאהבות של נערה-ילדה באישה מבוגרת ממנה. סרט אמין גם בסצנות הסקס הישירות שלו, גם בתגובות הרגשיות גם בפעולות האכילה והשינה. למרות ארכו אין רגע דל כולל שעות ההוראה לילדי כיתה א' הלומדים לקרוא ולכתוב בקשיים כמו שאדל לומדת את קשיי האהבה. מתבקש להשוות את הסרט ל'צעירה ויפה' של אוזון, אין מה להשוות. אצל אוזון חסרה האמינות שיש כאן ויש יותר מידי השפעה של הסרט האמריקאי.