סרטים חדשים: "המשרת", "דון ג'ון", "סוף.", "סיפורים שאנחנו מספרים", "3096 ימים", "רומן פולנסקי – זכרונות"

ברצוני לנסות ולהחזיר לשימוש פינה שבועית שהייתה קיימת בבלוג. בזמנו קראנו לה "עלו השבוע", והיא הייתה בעצם פוסט שבועי שהגיע בימי חמישי או שישי (תלוי כמה עסוק או עצל הייתי באותו סופש), ובו קצת אינפורמציה על סרטים חדשים בבתי הקולנוע (שמחדשים את המלאי בכל יום חמישי), כמו גם הפניות לטקסטים רלוונטיים שלנו. במהלך השנה האחרונה העומס האישי הכריע אותי מלהתחייב לפינה, אבל בבואי לסכם שנה עברית גיליתי שאין לי שום דרך לעקוב אחר מפת ההפצה כאן בארץ, בהיעדר הפוסטים השבועיים הללו. עוד יתרון שאולי שווה להשקיע בשבילו באופן קבוע, אני מודה. אז השבוע יש לנו לא פחות משישה סרטים חדשים על המסכים, חלקם מסקרנים למדי או לפחות מדוברים.

אחת הדוגמאות היותר טובות לסרט "מדובר", הוא סרטו החדש של לי דניאלס – "המשרת" (Lee Daniels' The Butler). הדיבור סביבו נוגע למועמדויות אפשריות לקראת האוסקרים, מה שמזכיר שאוקטובר הוא כבר תחילת העונה שבה מתחילים להסתמן הסרטים המובילים במירוץ. מה שהופך את הסרט הזה למדובר הוא לא רק זהות היוצר, שסרטו "פרשס" (Precious) די כיכב באוסקרים של 2009, אלא גם תמיכתה של אופרה ווינפרי בסרט, בו היא גם משחקת לראשונה מזה שנים. הסיפור עוקב אחר חייו של משרת שחור-עור בבית הלבן, תחת תקופת הכהונה של שישה נשיאים אמריקאיים. הנה סקירתו של עופר, וביקורתו של פבלו בעכבר העיר.

ישנם עוד שני סרטים אמריקאיים עתירי כוכבים עלו השבוע בבתי הקולנוע. האחד הוא "סוף." (This is the End), קומדיית הסטלנים האפוקליפטית של סת' רוגן ואוון גולדברג ("סופרבאד", "הצרעה הירוקה"), בהשתתפות קומיקאים רבים מספור ובתפקיד עצמם (חלקם בתמונה אשר בראש הפוסט הזה), הכלואים בבית של ג'יימס פרנקו בזמן שבחוץ מתחולל קץ הימים. הסרט הזה מבטיח הרבה יותר מאשר הוא מקיים, כפי שכתבתי בביקורת שלי עבור עכבר העיר. שחקן נוסף שהחליט שיש לו מה שצריך בשביל לביים ולכתוב סרט בכיכובו הוא ג'וזף גורדון לוויט ("לופר"), שעולה היום לאקרנים עם "דון ג'ון" (Don Jon). ג'ג"ל מגלם צעיר אמריקאי ממוצא איטלקי שממש לא חסרות לו בחורות בחיים, אבל הוא פשוט לא מסוגל להפסיק לצפות בפורנו. המצב עלול להשתנות עם פגישתו את ה-בחורה של חייו (סקרלט ג'והנסון).

סרט שכבר כתבנו עליו כאן בבלוג, או יותר נכון אור כתב עליו, הוא "סיפורים שאנו מספרים" (Stories We Tell), הדוקומנטרי של שרה פולי ("הואלס האחרון"), על משפחתה. בדגש על גרסאות שונות לסיפור חייה של אימה המנוחה. הסרט אף הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון ובואו נגיד שכאשר יוצרת כמו פולי מצלמת את בני משפחתה, התוצאה היא הכל חוץ מסרט ביתי משמים. סרט תיעודי-ממוארי נוסף שעולה השבוע לאקרנים הוא "רומן פולנסקי – זכרונות" (Roman Polanski: A Film Memoir). הקולנוען לורן בוזרו, שברזומה שלו אפשר למצוא מאות סרטי "מאחורי הקלעים" (רבים מהם לסרטים של סטיבן ספילברג), ישב לראיין קולנוען אחר, רומן פולנסקי אם לא ניחשתם וניחשתן, בימים של מעצר הבית בו היה נתון. מלבד סקירת הפילמוגרפיה שלו, פולנסקי מספר את סיפור חייו המאוד לא שגרתי.

סרט נוסף שסקירה עליו תעלה לבלוג בסופש הנוכחי, ושהתאפקתי מאוד חזק לא לכתוב קישור אפשרי בינו ובין הסרט הקודם, הוא "3096 ימים" (3096Tage). הסרט הזה המצטרף לטרנד השנתי של סרטי קולנוע על חטיפת נשים וכליאות במרתף, אלא שהפעם מדובר במקרה האמיתי של נערה אוסטרית, ששם הסרט הוא מספר הימים בהם הייתה נעולה במרתפו של פסיכופט לפני שברחה אל החופש. בימוי: שרי הורמן.
ספרו לנו בתגובות אם ראיתם וראיתן משהו שווה במיוחד.