"ארץ אוז", קריאה נוספת

הסכמתי עם הרבה דברים בסקירה של יניב על "ארץ אוז" (Oz the great and powerful), הפריקוול של סם ריימי ל"הקוסם מארץ עוץ" שעלה לקולנוע לא מכבר. אבל בעיקר בער לי להרחיב אודות מספר היבטים עליהם יניב לא מתעכב ולדעתי הם דורשים ניתוח נוסף. זאת משום ש"ארץ אוז", על כל פגמיו, הוא יצירה הוליוודית המכילה לא מעט נקודות מוצא לדיון מרתק בסרט עצמו ובסביבה בה הוא נוצר. לכן אני יוצא לדיון קצר משלי בסרט, דיון אשר יכלול מטבעו ספוילרים רבים הן ל"הקוסם מארץ עוץ" והן ל"ארץ אוז" – אני ממליץ לצפות לפחות בסרט המוקדם מהם לפני קריאת הניתוח שלי.

סיפור המסגרת הוא בעל חשיבות רבה הן ב"הקוסם מארץ עוץ" והן ב"ארץ אוז", ומכיוון שהסרט של ריימי מתכתב, עד כמה שהוא יכול מבחינה משפטית, עם הסרט המקורי (ועם הספרים של באום שהם ההשראה להכל). אני מתייחס אל המציאות של סיפור המסגרת כמציאות אחידה, גם אם אופן הצגתה בשני הסרטים אינו שווה, וניתן לומר כי עצם הצגת סיפור המסגרת מסמלת פונקציה שונה בכל אחד מן הסרטים.

בגדול, ב"הקוסם מארץ עוץ" סיפור המסגרת היה "המציאות" של קנזס, וכיוון שהסרט צולם בשנות השלושים, זו מציאות של משבר כלכלי, של דלות ושל עוני. "ארץ עוץ" הייתה החלום, המפלט. היא הייתה בצבע והיו בה כל מני סוגים של קסמים. מתבקש לפרש את ארץ עוץ כמקבילה לקולנוע, אשר סיפק לצופה בריחה מן המציאות, בייחוד הקולנוע של חברת MGM אשר הפיקה את הסרט המקורי. המסר של הסרט הוא שעדיפה המציאות, קשה ככל שתהיה, על פנטזיה, בין אם מדובר בפנטזיה הוליוודית ובין אם מדובר בחלום.

אם כן, "הקוסם מארץ עוץ" מציג סוג של תמונת מראה לסוף ההוליוודי המקובל, גם אם הסוף שלו הוא ללא ספק הוליוודי בערכים שלו ובתחושה שהוא מבקש להעביר. סרטים רבים מסתיימים בסוף טוב אשר נראה לא פעם "מודבק" ולא אמין, וקהל מתוחכם יכול לקרוא את הסרט כיצירה כפולה – ככזו המסתיימת בסוף שמח, אך גם ככזו אשר בחיים האמיתים הייתה מסתיימת באופן קודר בהרבה. ואולי המקרה של דורותי היא הכרה בכך שהחיים הקשים עדיפים על גרסת הסוכר שלהם שהוליווד מייצרת.

סם ריימי פועל בעידן קולנועי אחר. עבורו סיפור המסגרת כבר לא מנסה לחקות את המציאות סביבו או מציאות שהתקיימה בעבר כלשהו, יהיה זה ב1939 או ב1905. סיפור המסגרת (המופיע רק בהתחלה, נקודה אליה אחזור בסוף) מנסה לחקות את הקולנוע של פעם, את דרך ייצוג הקרקס ואמני האשליה בקולנוע – וגם את הקולנוע של MGM. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשימוש ביחס המסך ובשחור-לבן, שבשנות השלושים נתפס כמציאותי אבל בימינו הוא סימן למלאכותיות. כמו כן, גם תנועות המצלמה והדגשת הפרטים המלודרמטיים רומזות לנו כי מדובר בקולנוע המחקה קולנוע המחקה מציאות, ולא בקולנוע הלוכד מציאות, אפילו לא בקולנוע המחקה מציאות. הרמיזות הרבות בגוף הסרט לממציא הסרטים תומאס אדיסון (ולא אכנס כאן לדיון המורכב מי המציא את הקולנוע) והעובדה כי ברגעי השיא שלו הסרט נראה כרימייק ל"הוגו" (וכמחווה למלייס) לא פחות משהוא פריקוול ל"הקוסם מארץ עוץ" – כל אלו מחזקים את התחושה כי ריימי עוסק בקולנוע בכל פריים בפריים בסרט.

אבל לא על זה רציתי לדבר. כי ארץ עוץ/אוז אומנם משולה לקולנוע, אבל היא מעוצבת ומתפקדת כמו חלום ולדעתי יש לקרוא אותה כמו חלום, או כמו ממלכת חלום אליה נמשכים אוז ודורותי. בשני המקרים, הארץ מתפקדת כמו חלום – מעבר לעיתים אקראי ופלאי בין סביבות גיאוגרפיות, חוקיות המשתנה במהלך העלילה ובעיקר עיצוב דמויות בחלום שהן בו בזמן זרים ואנשים מוכרים מן החיים האמיתים. רק בסוף החלום דורותי, שמתעוררת ממנו באמצע, מבינה כי האנשים שחלמה עליהם נמצאים איתה בעולם האמיתי. במהלך החלום היא עוברת תהליך של למידה עצמית, מבינה את השגיאות שלה בתפיסת העולם סביבה, מבינה כי אין מקום כמו הבית וכו'. גם אוז צריך ללמוד – אבל הוא כבר לא נער וייתכן ועבורו תהליך הלמידה יהיה מורכב יותר.

על ידי פירוש הסרט כחלום ניתן גם להבין (אך לאו דווקא להצדיק) את היחס של הסרט כלפי הדמויות הנשיות. כי הרי הדמויות המופיעות בחלום (רוב הסרט) הן למעשה השלכה של הדמויות אשר הוא מכיר במציאות (הפתיחה, שהיא המפתח). למשל העוזר, אשר הוא אינו מסוגל לקרוא לו חבר במציאות, הופך לקוף צייתן ונאמן בממלכת החלום – ובחלום הוא אכן מתגבר על פגם באישיות שלו ומוכן בסופו של דבר להכיר בקיומה של חברות בעולם. דוגמה אחרת היא הילדה הנכה, אשר הופכת בסרט לילדת חרסינה שהוא מצליח להדביק בלי קושי מיוחד.

עם הנשים/מכשפות המצב מורכב יותר. בחלק הראשון של החלום, הוא מתבלבל בין הטובות לרעות, כי דרך ההיכרות שלו עם הנשים במציאות הינה בעלת מורכבויות אחרות. שתי הנשים הראשונות שהוא פוגש בחלום, תיאודורה ואוונורה, הן השלכות של נשים עימם היה לו קשר רומנטי חולף (יותר נכון לומר "כיבושים מיניים"). הוא לא מזהה את הדמיון במהלך החלום, כי הקשר לא היה בעל ערך עבורו – בדיוק בשל כך, הקשר עימן נראה כנעים וכמזמין. אולם ככל שהוא מעמיק את ההבנה של הקשר, הוא מבין כי יש בקשר יסוד רע – במציאות הרשעות טמונה אולי ביחס שלו כלפיהן, אבל בחלום הן תופסות את תפקיד הנבלות. אם נרצה להקל את האישום של הסרט בשובניזם, אפשר לפרש את הסרט כי הדמויות בחלום מייצגות את השלילי שהיה בקשר הבין-אישי עם אותן נשים, לא את הנשים שהיו קיימות "במציאות" בעצמן.

גלינדה/אנני היא מקרה מורכב יותר. אוז אוהב אותה, מכיר אותה טוב – ולכן גם היחס הרגשי כלפיה מורכב יותר. כאדם הבורח מכל אחריות, הוא מסמן את הקשר כרע, ולכן היא נבנית בתחילת העלילה כמכשפה הרעה. אבל הוא באמת אוהב אותה, לכן היא הופכת די מהר לדמות טהורה וזכה – דמות שהוא נמשך אליה קודם כל רוחנית ורק אחר כך מינית, בניגוד לשתי המכשפות האחרות. דמות שאיתה הוא גם יישאר בסיום.

כמו דורותי לפניו/אחריו, גם אוז יוצא למסע. מטרת המסע שלה היה ללמוד לאהוב ולהכיר את היתרונות של העולם בו חיה, לראות כי מעבר לעוני יש בעולם שלה טוב והוא עדיף על הפנטזיה. לעומתה, המסע של אוז הוא לתוך עצמו, לשכנע את עצמו כי כן יש בו טוב לב וכישורים שהם לא העמדת פנים. בניגוד למסע המוצלח של דורותי (שמסתיים בהתעוררות) המסע של אוז מסתיים בהצלחה חלקית – הוא מסוג לגלות טוב לב, אבל רק במלאכת החלום. הוא מסוגל לחולל קסמים, אבל רק דרך אשליה, לא כשפים של ממש. הוא נותר חקיין. הוא נותר לחיות בעולם החלום. אנני האמיתית כבר לא תחיה עם אוז (היא עומדת להינשא לג'ון גייל, ואולי עומדת להוליד לו בת בשם דורותי). לאוז נותר לחיות עם גרסת הפנטזיה המרוככת, שהיא אישה שתמיד מבינה אותו, אישה שכל תכונה בה היא טובה – לא אישה אמיתית.

בסיום הסרט כאמור אין את רגע התעוררות. אנחנו בעולם האשליה ועל מנת לממש את הקשר הרומנטי, אוז לוקח את גלינדה ללב האשליה – למקום ממנו מוקרנת דמותו, למקום באולם הקולנוע בו מונח גלגל הפילם (או המקרן הדיגיטלי). האהבה שלהם היא ייצוג קולנועי של אהבה, לא משהו אמיתי, משהו שזוכה לפסקול של תרועת חצוצרה. משהו שנראה טוב על פוסטר או על המסך הגדול. סימולציה של אהבה, היא כל מה שאוז מסוגל אליו.