מהדורת שבת: 1 בספטמבר 2012

שבוע מפוזר ורב חוויות עבר על הבלוג, ואין כמו מהדורת שבת כדי לקשור יחד את כל הקצוות הפרומים ולחלוק את דעותינו בכל מיני נושאים ועניינים. כמו: סינמטק ת"א, פסטיבל חיפה, פסטיבל ונציה, לואי גארל, האוסקר, בשר תותחים, סופעולם וסרוטונין בלוז. כמו כן, קישורים.

שבוע טוב וחודש מצויין.

אור

את חלקו הראשון של השבוע ביליתי בפסטיבל רוק בפריז ואת חלקו השני של השבוע ביליתי בהתאוששות מהחוויה (ובעיקר מהעובדה שפגשתי את לואי גארל, נסיך הקולנוע הצרפתי. סיטואציה שלא אחלוק את פרטיה עמכם כאן מכיוון שאין לי כל רצון לחשוף בפרהסיה את הגרופית שהיא אני), אז האמת היא שלא הייתי מחובר לגמרי. אפילו הפוסט שלי שפורסם השבוע נכתב למעשה שבוע שעבר…
אני כן יכול לספר לכם שהאוסקר האמריקני מתעקש להשאר בכותרות עם כל מיני שינויי תקנון לא מעניינים כמו: מהיום קטגוריית השיר הטוב ביותר תורכב מחמישה מועמדים, ללא תלות בניקוד שיקבל כל שיר. שזה אומר ששוב נאלץ לשמוע חמישה שירים שכולם נשמעים אותו דבר בין השעות 4 ל6 לפנות בוקר. השינוי השני הוא שקטגורית העיצוב האומנותי הטוב ביותר תקרא מהיום best production design ולא best art direction. שינוי שהוא הגיוני בהתחשב בעובדה שארט-דיירקטורס מעולם לא זכו בה, אלא רק הפרודקשן דזיינרס והסט-דקורייטורס.
בעברית זה ישאר בדיוק אותו דבר.

Entrainment Weekly יצאו בפרוייקט חביב שבטח לקח להם משהו ארבעים דקות להרים: סיכום עונת הקיץ בקולנוע. הוא מזכיר במעט את פרוייקט סיכום המחצית שלי, אם להיות כן.

אני את השבועות הקרובים אעביר בתפילה לאחד אלוהינו ביבי שידחה את המלחמה לאחרי סוכות. אני כבר שנה מחכה לפסטיבל חיפה וממש לא בא לי טוב שהמוקיונים האלה בירושלים יבטלו לי אותו. אני אשמח אם תצטרפו אלי.
שבוע טוב וכאלה.

עופר

מאז שעברתי לתל אביב, שמעתי מאנשים תלונות על הסינמטק שלו. על כך שהוא לא מתפקד מספיק כ"סינמטק" ומקרין בעיקר סרטים מסחרים, או סרטים במסגרת מחוות או שבוע המוקדש לארץ מסוימת. אף פעם לא חשבתי שזה לגמרי נכון ובחודש אוגוסט די הוכח אחרת לדעתי, עם כמות גדולה מאוד של הקרנות – שלא במסגרת מוגדרת של מחווה או פסטיבל – לקלאסיקות שהרבה זמן רציתי לראות או לראות שוב. ובחודש הבא הסינמטקים ברחבי הארץ ימלאו עבורי את הפונקציה לשמה נוצרו: הם יספקו לי חשיפה ליוצר אשר טרם הזדמן לי לצפות בסרטיו, הבמאי היפני יאסוזרו מאסומורה. אגב, המחווה לנורי בילגה ג'יילן הוכיחה לי פעם נוספת את מה שתמיד האמנתי בו: לצפות בסרט על מסך מחשב או טלוויזיה זה לא ממש לצפות בסרט, לעמות הצפייה בו על גבי מסך גדול. הרגשתי השבוע כאילו אני מגלה את ג'יילן פעם נוספת.

אבל יש גם יתרונות לעידן היוטיוב. כמו ההזדמנות לצפות בסרטו של עמית איצקר סרוטונין בלוז. איצקר מביים קולנוע הנראה תמיד כמו וידוי צנוע, סוג של בכי חרישי, השואף למגע ושואף לכנות.

ומי שרוצה לתמוך בסוג שונה לגמרי של קולנוע, יכול לתרום לפרסים לסרטים הישראלים הקצרים בפסטיבל אייקון הקרוב ו/או לצילומי השלמה לסרט הזומבים המסקרן של איתן גפני בשר תותחים.

אורון

בהמשך לתשבחות של עופר על הסינמטק התל-אביבי, הייתי רוצה לציין לטובה את עבודת האוצרות דווקא בסרטים ישראלים עכשוויים. כלומר, כך עשיתי, בגיליון עכבר העיר האחרון.

עוד אגב אחד שממשיך את עופר – ל"בשר תותחים" (זוכרים שסיפרנו לכם עליו?) יש גם טיזר-טריילר:

וטיזר נוסף ליצירה ישראלית שנחשפנו אליו השבוע הוא קדימון ראשון ל-"סופעולם", החדש של רוני קידר (הבחורה הזאת פשוט לא יכולה לשבת בשקט). מדובר באקספירמנט קולנועי שצולם בבית אחד במשך כמה שעות רצופות, השחקנים ידעו על הדמויות רק ממש לפני הצילומים, כל סצנה צולמה בטייק אחד ויחיד ועוד כל מיני הגבלות מעודדות יצירתיות. אני מסוקרן:

http://www.youtube.com/watch?v=Agz-jkEJdwA

ביום רביעי נפתח פסטיבל הקולנוע ה-69 של ונציה. הנה כמה מירקורים שעשיתי, והנה כתבה שלי על הנוכחות הישראלית המאוד מסיבית השנה. כזכור, סריטה לא מאמין בסיקור מרוחק של פסטיבלים, אז לא בטוח שתמצאו אצלנו לינקים להתפעמויות של אחרים מ"המאסטר" של פול תומאס אנדרסון, למשל. מה שכן, עוד מעט פסטיבל חיפה (וניו יורק).