• פרויקט סרטי סטיבן קינג - הפרק האחרון בהחלט
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 12
  • דיווח נוסף מהפסטיבל המקוון We Are One
  • דגימת כמה סרטים מהפסטיבל המקוון WE ARE ONE
  • ״אני כבר לא שם״, סקירת נטפליקס
  • פרויקט סרטי סטיבן קינג - פרק 39
  • אימת החודש - מאי 2020: חנוכה קטלני ורוברט אלטמן
  • ״מיסי מסתבכת״, סקירת נטפליקס מפורטת במיוחד
  • ״הבטלנים״, סקירה לסרטו של פליני שזמין בסינמטקים
  • זוג יונים
  • ״וונדה״ והסרטים הקצרים של ברברה לודן
  • ״משבר זהות״, סקירה לכבוד שידור בהוט

אופיר 2012: מחשבות נוספות על המועמדים

15 באוגוסט 2012 מאת אורון שמיר

אתמול בבוקר התקיימה מסיבת העיתונאים ובה נחשפו כל המועמדים והמועמדות לפרסי אופיר לשנת 2012. אז אחרי שנרגענו, עיכלנו, הרהרנו – הגיע העת לשתף כמה מן המחשבות שהרשימה השנתית יצרה. מי הפתיע, מי שימח, מי איכזב, מי חסר ובעיקר מי פה ולמה. השלב הבא במירוץ לאופיר החל עכשיו – השלב האהוב עלינו. הוא יסתיים בעוד כחודש וחצי בטקס החגיגי (תאריך מדוייק עדיין אין, אבל תסמכו עלינו שנהיה שם בחליפת שלושה חלקים מטפורית). עד אז נעלה כאן ספקולציות ונמשיך להעניק לאופיר את הכבוד לו הוא ראוי לדעתנו. גם אם אנחנו בין היחידים בארץ שסבורים כך. אם האופיר לא מעניין אף אחד, אנחנו נשתדל להפוך אותו לכזה. ונתחיל עם כמה הגיגים ושרעפים על רשימת המועמדים של 2012. מומלץ ללחוץ על הקישור ולפתוח את הרשימה בחלון נפרד, גם כדי לשנן ולהפנים אותה וגם כי אזכיר את הרשומים בה רק באופן לא מסודר בהמשך, כאשר אתעכב על כל קטגוריה.

נתחיל עם הנעדרים. 29 סרטים התחילו את התחרות (האמת שקצת יותר, אבל חלק נשרו בדרך) אבל רק 13 מתוכם מועמדים לפרס כלשהו. מה קרה עם השאר?
מתוך תשעת סרטי הפרינג', רק אחד זכה למועמדות – "ג'ו + בל" של רוני קידר, החביב עלינו כל-כך – בעוד שמונת האחרים נעלמו כלא היו. אור כבר הרחיב בנושא מסלול הפרינג'/גרילה, שנדמה כאילו עשה יותר נזק מתועלת בשנתו הראשונה. אגב, כך סבורה גם המנצחת, ששיתפה בעמוד הפייסבוק שלה את מחשבותיה הספוגות זעם קדוש.
החישוב הזה משאיר אותנו עם עוד שמונה סרטים שלא מועמדים השנה באף קטגוריה. במקרה של "איש בלי סלולרי", "איגור ומסע העגורים", "התפוררות", "מנתק המים" ו-"עלטה" – המצב היה צפוי, גם אם לא מוצדק ברוב המקרים. זאת אומרת, באמת לא אהבתם שום דבר ב"איגור" או "התפוררות", חברי וחברות אקדמיה יקרים ויקרות? לאף אחד לא עף המוח מהמקום מ"מנתק המים" שהתקבל לפסטיבל ונציה? לא התאהבתם בשחקן הראשי של "עלטה"? לא צחקתם ב"איש ללא סלולרי"? כנראה שהתשובה לכל השאלות הרטוריות האלה היא "לא מספיק", דגש על המספיק. כלומר, אף אחד מהסרטים הללו לא היה אהוב מספיק בכדי להיות ההצבעה הבודדת של מספיק חברי אקדמיה, בשום קטגוריה.
ברם, העובדה שסרטיהם של בכירים כמו ענר פרמינגר ("החיים בינתיים"), איתן פוקס ("הסיפור של יוסי") ודובר קוסאשווילי ("רווקה פלוס"), מפתיעה אף יותר. דווקא כאן אני רוצה לפרגן לחברי וחברות האקדמיה על ששפטו את הסרטים עצמם ולגופם, ולא הצביעו לחברים/קולגות/יוצרים אהודים. כלומר, אני באופן אישי חי לגמרי בסדר עם העובדה שהשלושה האלה לא יהיו חלק מטקס האופיר. מה שמזכיר לי…

הפייבוריט

הסרט העלילתי הטוב ביותר

כבכל שנה, סרט אחד בולט מעל כולם. "העולם מצחיק" של שמי זרחין מתגאה במועמדות אחת בכל קטגוריה אפשרית (רק לסרט התיעודי הטוב ביותר הוא לא מועמד. שזה מפתיע כי "עדות" הלא-מאוד-תיעודי דווקא כן התמודד בשלב המוקדם). זה מעניק לו 15 מועמדויות, שהן שיא אופירים חסר תקדים. המספר התאפשר בעיקר בזכות התווספותה של קטגוריה חדשה השנה – הליהוק הטוב ביותר. יחד עם קטגוריית האיפור, שהתווספה בשנה שעברה, הוא עקף סרטים שהצליחו להשיג יותר מועמדויות מקטגוריות ("האסונות של נינה", למשל) בזכות כפילויות מסויימות ומתברג כשיאן המועמדויות. בשביל להיות גם הסרט שזכה בהכי הרבה פסלונים הוא יצטרך להביס את 11 הזכיות של… "האסונות של נינה". אז למרות שהוא נראה חזק מאוד כרגע, לא בטוח שהסחף של "העולם מצחיק" יהיה מוחלט. יש לו מתחרים איתנים שעשויים להתעלות עליו בקטגוריות ספציפיות.

מיד אחריו מגיע "למלא את החלל" עם 13 מועמדויות, שזה המון בכל שנה נתונה. אם תהיתי לפני ההכרזה עד כמה חברי האקדמיה באמת אוהבים את סרטה של רמה בורשטיין, התשובה היא מאוד מאוד.
עם זאת, האיום יבוא לדעתי דווקא, או שמא כרגיל, מכיוון האנדרדוג. ואת המשבצת הזאת תופס השנה בנשיכה עזה ומלאת שיניים סרטו הקטן והבועט של מני יעיש, "המשגיחים". זה נכון שיש לו את אותו מספר מועמדויות כמו ל"בלדה לאביב הבוכה" של בני תורתי, אבל העובדה ש"בלדה" לא מועמד לבימוי או לתסריט (או אפילו לעריכה) מחלישה מאוד את סיכוייו לזכות בפרס הגדול ונותנת את היתרון ליעיש וסרטו.
"רוק בקסבה" הצליח להרשים מספיק בכדי להיכנס לחמישיה, ויש לו שמונה מועמדויות בסיכום הכללי. קצת קשה לי להעריך את סיכוייו כרגע, כי לא ראיתי אותו מגיע, אבל מסתבר שהאקדמיה עדיין לא שבעה מסרטי מלחמה ישראליים עשויים היטב. ואם הוא הפתיע והתברג לחמישיה, מדוע שלא יפתיע ויזכה? שוב, קשה לי להמר על כך.
למי ששכח או שכחה, יש לנו גם מועמד שישי השנה. "ג'ו + בל" של רוני קידר הוא לא רק הזוכה במסלול הפרינג'/גרילה, אלא מועמד לכל דבר לסרט העלילתי הטוב של השנה. כמובן שצניעות ההפקה והעובדה כי מבחינה פוליטית אין לו הרבה סיכוי בקרב האקדמיה שלא מכירה את היוצרים מראש, הופכים אותו לקישוט יפה. אישית, זהו הסרט היחיד שאהבתי מבין השישה, ואם הוא לא היה נכנס בדרך שנכנס והייתי חבר אקדמיה שהיה צריך לבחור בין חמשת האחרים – יש סיכוי שהייתי מטיל קוביה שעל הפאה השישית בה היה כתוב "לא מצביע השנה".
אז כרגע זה נראה כמו קרב בין "העולם מצחיק" ל-"למלא את החלל", כאשר "המשגיחים" יתפלל שאם שניים רבים השלישי לוקח. בכל מקרה, כרגע מוקדם להימור סופי.

בימוי

ערן קולירין הוא הבמאי שהצליח לנכס לעצמו מועמדות בקטגוריה זו בזכות "ההתחלפות", על חשבון בני תורתי של "בלדה לאביב הבוכה". כזכור, תורתי היה ליקיר האקדמיה וסחף את האופירים עם סרט הביכורים שלו "כיכר החלומות" לפני כעשור. כך שמעט מפתיע שדווקא הוא פינה את מקומו, אבל זה נפלא ומעודד בעיניי שקולירין זוכה להכרה על הבימוי המדוייק והמרהיב של "ההתחלפות", סרט שהוא יצירה קלאסית של אוטר. במקרים אחרים, הייתי אומר שהעובדה כי סרטו לא נמצא בקטגוריה הראשית מקטינה את סיכוייו, אבל נדמה לי שדווקא הבידול יכול לעשות לו רק טוב. לא אתפלא אם קולירין ייקח את האופיר השנה, להיפך – אריע. אבל הכל תלוי בשמי זרחין ו-"העולם מצחיק". בכל הקטגוריות למעשה. האם הוא יצור סחף, כפי שקורה רבות באקדמיה (הדוגמה האחרונה היא "הערת שוליים", כמובן), או ישאיר כמה פרסים לאחרים? שני המועמדים והמועמדת הנותרים (מני יעיש על "המשגיחים", יריב הורוביץ על "רוק בקסבה" ורמה בורשטיין על "למלא את החלל"), מתגאים כאן בסרט בכורה. יש לי הרגשה שהם יאלצו להסתפק במועמדות המכובדת ולנסות שוב בסרט הבא, אבל אולי אתבדה.

הנושף בעורפו

שחקנית ראשית ושחקנית משנה

אתם לא מבינים אלו צהלות שמחה (אבל מוצנעות, שלא להפריע לשאר העיתונאים באירוע) היו כאשר קלטנו את שמה של שרון טל בין המועמדות. אני אפילו לא מפנטז שהיא תזכה (עדיין, אולי אעשה זאת בהמשך), אבל רק המועמדות עצמה היא הכרה נהדרת בתצוגה שלה ב"ההתחלפות". ניתן לומר שתחינתנו נשמעה. אצל הגברים נרשמה הפתעה עם הסרט הזה, אבל עוד נגיע אליהם בהמשך.
גם את ארבע המועמדות האחרות ניחשתי נכונה. לא רק שהם מתאימות בול למשבצות של ותיקות ומוערכות (רבקה גור של "חיותה וברל", אסי לוי של "העולם מצחיק") ותגליות (הדס ירון של "למלא את החלל" ואסיה נייפלד של "חדר 514"), נדמה גם שזוהי בעצם השאלה שצריכים לשאול את עצמן חברי האקדמיה – האם לתת את הפרס לשחקנית צעירה ולא מוכרת שהפגינה את יכולותיה (גם שרון טל מתאימה להגדרה) או למישהי שהרזומה שלה עשיר אבל נתנה עוד תפקיד ענק לאוסף? אישית, אני מהמר שהשנה תהיה זו אחת התגליות, אבל מעודד חרישית דווקא את המנוסות.
בקטגוריה של תפקידי המשנה הנשיים, המצב מעניין אף הוא. קודם כל, ישנה נציגות בודדה ל"רוק בקסבה" בקטגוריות המשחק ומדהים איך סרט שופע דמויות גבריות זוכה לייצוג דווקא בידי ח'אולה אלחג'-דיבסי, הדמות הנשית היחידה בו. שרית וינו-אלעד מפתיעה לטובה עם מועמדות על תפקידה ב"עד סוף הקיץ", שמהווה ניגוד מוחלט לדמות הקאמפית שגילמה השנה ב"רווקה פלוס". השלוש האחרות, הן החשודות המיידיות – רותם זיסמן כהן ("המשגיחים") עם מועמדות שניה רצופה לאופיר, עירית שלג ("למלא את החלל") בתפקיד תומך-גיבורה קלאסי ונעמה שטרית ("העולם מצחיק") שהייתה הדבר הכי מקסים וכובש בסרט שגילה אותה. אני שב ומהמר על קרב בין הצעירות לוותיקות, אבל פשוט לא רואה מצב ששטרית לא זוכה.

שחקן ראשי ושחקן משנה

כפי שציין עופר, יש יותר מועמדים ראויים לפרס השחקן הראשי הטוב של השנה מאשר מקומות בחמישיה. כך נעדרים מכאן, למשל, רותם קינן שהדהים אותי ב"ההתחלפות" כנציג הצעירים, ומשה איבגי, שאין צורך להוסיף בשבחו (בכלל "מנתק המים" לא קיים באופירים השנה, ויש מקום לתהות האם העובדה שהוא נמשך ברגע האחרון מירושלים לא הזיקה לו).
אלה שכן נמצאים איתנו מרכיבים יופי של חמישיה. כמעט כולם סוחבים את הסרט על כתפיהם, בין עם הם נתמכים בפרטנרית (יוסף כרמון ב"חיותה וברל"), בחבר'ה (רועי אסף ב"המשגיחים"), בסט ההתרחשות (גל תורן, "לרדת מהעץ") או בחבורה שמתאגדת תוך כדי תנועה (אורי גבריאל ב"בלדה לאביב הבוכה"). כיוון שאלה דמויות ראשיות כה מובהקות, קצת קשה לי עם ההיכללות של אלי פיניש מ"העולם מצחיק", כיוון שלא הרגשתי שסיפורו תופס יותר נפח עלילתי או זמן מסך מאחרים. מאידך, אל תתפלאו אם יזכה – הוא בסרט הנכון. למרות שהשם של רועי אסף כתוב מבחינתי על הפרס הזה עוד מההקרנה הראשונה של "המשגיחים".
בקטגוריית המשנה, המצב הפוך לחלוטין. באסה כוללת עבורי. מלבד אלון אבוטבול שבאמת יצא מעורו ב"הדילרים", שאר המועמדים מגיעים בעיקר בזכות הסרט או הרזומה, לעניות דעתי. כלומר, אני ממש לא מתכוון להתווכח עם מישהו שיגיד לי שגל פרידמן היה ענק ב"המשגיחים", שדני שטג עשה עבורו את "העולם מצחיק", שדב נבון הבריק ב"ההתחלפות" או שחיים שריר, מפיק בדרך כלל, נתן משחק ב"למלא את החלל". אני לא אתווכח, סתם אתבאס עליו. ואין לי מושג מי ייקח פה, הלב אומר אבוטבול.

האנדרדוג

תסריט

הקטגוריה שאנחנו כאן בסריטה מרבים להתלונן עליה. גם בשל חולשתה היחסית – תופעה שרק הופכת לנוראה יותר ויותר משנה לשנה – וגם בשל הצבעות אוטומטיות מדי. אז השנה יש לנו את אסי דיין, שקיבל מועמדות בעיקר כי הוא אסי דיין. כלומר, אין ספק שהחלק הכי טוב ב"ד"ר פומרנץ" הוא התסריט, אבל באמת שלא יקרוס היקום אם דיין לא יהיה מועמד בשנה נתונה. זוהי השערה בלבד, שכן העניין לא ממש עמד במבחן המציאות. יודעים מה? לא רוצה שיאשימו אותי בקריסת היקום. שיהיה מועמד דיין כל עוד הוא חי וכותב, האיש גאון.
על תקן הסרט "החמוד/מצחיק/מגניב אבל לא מספיק בשביל הקטגוריה הראשית" יש לנו השנה את "לרדת מעץ", הגור בנטביץ' החדש. כרגיל אצל בנטביץ' כל שורה היא שורה והתסריט מתגלה כחכם ומחוכם הרבה יותר מאווירת הסטלה הכללית שאופפת את הסיפור. כך שלמרות שסלדתי מהסרט והסיפור קלות, אני סופר מפרגן למועמדות הזו. הלוואי אפילו שיזכה.
כעת אנחנו מגיעים אל השלישיה האוטומטית. להגיד שיש בעיות בתסריטים של "העולם מצחיק", "למלא את החלל" ו-"המשגיחים" יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט פוליטיקלי קורקטי. הסרטים הללו מועמדים מובילים לזכייה באופיר למרות התסריטים שלהם, לא בזכות. ואם אחד מהם הולך לזכות, מה שמאוד סביר שיקרה, אני בעד לשנות את שם הקטגוריה מ"התסריט הטוב ביותר של השנה" ל-"עוד פרס לסרט העלילתי הטוב ביותר של השנה". אתם יודעים, פשוט לדייק את הדברים.

עריכה

הקטגוריה היחידה שיש בה שישה מועמדים, מה שמעיד על תיקו. כיוון ש"בלדה" נעדר גם מכאן, אני מהמר שהיו אלה "ההתחלפות" ו-"לרדת מהעץ" שנדחקו פנימה יחדיו דרך הדלת, שכן כל ארבעת האחרים מועמדים גם לפרס הסרט. ושוב הכל תלוי ב"העולם מצחיק", אשר במקרה זה מחזיק בקלף מנצח – מכונת האופירים עינת גלזר-זרחין, זוגתו של הבמאי (אגב, גם "לרדת מהעץ" מתהדר בעורכת שהיא בת הזוג של הבמאי). בעיניי גם יצחק צחייק עם "רוק בקסבה", גם שרון אלוביק עם "למלא את החלל" ובמיוחד אסף קורמן עם "המשגיחים" – ראויים יותר לפרס. אבל מי שואל אותי.

המוחלש

צילום

אחרי הבחירות המפוארות של השנה שעברה, מכאיב לי בעיניים להסתכל על הקטגוריה הזו. מחצית מהסרטים פשוט לא צריכים להיות פה בעיניי. האם אלה חמשת הסרטים שצולמו הכי טוב השנה לדעת חברי האקדמיה? באמת? יש כאן לפחות שניים שהצילום בהם מנמיך ומקרקע אותם, אם תסלחו לי. לפחות חצי מקטגוריית הפרינג'/גרילה יכולה וצריכה להיכנס הנה במקום לפחות אחד מן הסרטים. אז נכון, רובם ככולם שמות גדולים עם רקורד מפואר. החל מהזוכה של השנה שעברה, ירון שרף, שצילם השנה את "העולם מצחיק", וכלה בשי גולדמן ו-"ההתחלפות", אמנון זלאיט עם "בלדה לאביב הבוכה" ואסף סודרי שחתום על "למלא את החלל". הוסיפו להם את שרון מאיר של "לרדת מהעץ" (אני מאוד מבסוט שהוא כאן, האמת), הביטו בחמישיה הזו ודמיינו יחד איתי – בעוד שנה מהיום, כאשר נביט ברשימת המועמדים נטולת קונטקסט והתרגשות, יש לי הרגשה שנחשוב שהייתה זו שנה חלשה מאוד בכל הנוגע לצילום בקולנוע הישראלי. ובתור מי שראה, אם לבחור דוגמה אחת ויחידה, את "חיותה וברל" שצילם גיא רז – אני פשוט אדע שזה לא נכון. ואתמרמר לי בשקט.

עיצוב אמנותי, עיצוב תלבושות ואיפור

איזה כיף שכמה שהקטגוריות נהיות פחות גדולות יש לי פחות מילים רעות להגיד על המועמדים בהן. חמשת הסרטים המועמדים לעיצוב אמנותי, למשל, אכן מצטיינים לכל הפחות בתפיסה עיצובית. גם אם היא לא לטעמי לפעמים, לפחות היא שם. נדמה לי שהכל פתוח כאן, אז מה אתם הייתם בוחרים? האם בסטים האגדתיים של "בלדה לאביב הבוכה"? בשגרה המוקפדת של "ההתחלפות"? בצבעוניות והגודש של "העולם מצחיק"? באסתטיקה המינימליסטית של "למלא את החלל"? או במיליטנטיות המאובקת של "רוק בקסבה"? אני אישית בעד סרטה של רמה בורשטיין, שהוא הסיבה שאיחדתי את שלוש הקטגוריות – אני כמעט משוכנע שהוא לוקח את שלושתן גם יחד.
עיצובי התלבושות היו עוד פחות הטעם שלי, אבל שוב אי אפשר להגיד שלא בלטו עד מאוד. בין אם ב"הדילרים", "העולם מצחיק", "בלדה לאביב הבוכה" ו-"ההתחלפות" (כן, כן, בחירה נבונה ולא רהבתנית) ושוב אצל הפייבוריט – "למלא את החלל". נדמה שהשמלה של הדס ירון לבדה מעניקה את הפסלון לחני גורביץ'. ויש לי גם שאלה – איפה לאורה שיים ורונה דורון, ששלטו בקטגוריה בשנים האחרונות וחילקו את הפרסים ביניהן? שתיהן לקחו חופש באותה שנה?
בקטגוריית האיפור, שזוהי לה שנה שניה, נדמה שחלק מהסרטים נמצאים כאן על סמך סצנה בודדת ("רוק בקסבה"), דמות בודדת ("הדילרים") או כי הם "העולם מצחיק" ("העולם מצחיק"). שני המובילים בעיניי הם "בלדה לאביב הבוכה", בו כמעט לכל הדמויות יש עיצוב שיער פנים מרשים (טוב, לנשים אין) וכמובן "למלא את החלל". האם אפשר לקבוע רשמית שקטגוריית האיפור הומצאה בשביל אתי בן-נון? האם זוכת אופיר האיפור הראשון על עבודת המופת שלה ב"כלבת" יכולה להשלים 2 מתוך 2 עם "למלא את החלל"? סביר שכן.

המפתיע

פסקול (סאונד) ומוזיקה

כן, אני יודע, אלה שתי קטגוריות שלא צריך לאחד ברמת העיקרון. אבל נדמה לי שהשנה זה עשוי לקרות בין כה וכה. כלומר, אפילו המועמדים הם כמעט אותם המועמדים – "בלדה לאביב הבוכה", "רוק בקסבה" ו-"העולם מצחיק" נמצאים בשתי הקטגוריות. במוזיקה יש לנו בנוסף את "המשגיחים" ואת "הדילרים", בעוד בעיצוב הסאונד אנחנו עם "ההתחלפות" ו-"למלא את החלל" כתוספות. מאוד מפתה להמר שההלחנה הנשגבת של מארק אליהו תסחוף את "בלדה לאביב הבוכה" לקטוף דאבל בקטגוריות מבוססות הצלילים. אגב, אם מישהו תוהה מה עושה הסרט הזה בתחרות למרות שאין לו מועמדות לבימוי, תסריט או עריכה – המוזיקה היא התשובה. אולם, כדאי להתבונן שנית דווקא על האאוטסיידרים בכל קטגוריה.
עולם הסאונד של "ההתחלפות" הוא לא רק מאוד מובחן, הוא גם אחד הדברים הבולטים בסרט נטול המוזיקה ומרובה השתיקות. למרות שהפייבוריט הוא ככל הנראה "רוק בקסבה", כי אם סרט מלחמה הוא לא פייבוריט בקטגוריה של אפקטים קוליים – אז מי כן?
במקביל, אין לפסול את האנרגיה הנובעת מן המוזיקה בסרטים "המשגיחים" ו-"הדילרים", משום שגם כאן מדובר באלמנט חשוב ומכריע בשני הסרטים. אבל באמת שקשה לי לראות את "בלדה" מפסיד במגרש הביתי שלו. הרי מדובר בסרט שכל כולו מוזיקה ואהבה למוזיקה, שמולחן ומבוצע לעילא בידי גאון אחד שכתב פסקול למשהו כמו שלושים כלי נגינה.

ליהוק

קטגוריה חדשה וטריה אמורה בדרך כלל לסמל הבטחה או שינוי. עם זאת, המועמדים מעידים כי זוהי פחות או יותר ההצעה שלי להחלפת קטגוריית התסריט בקטגוריית "עוד פרס לסרט הטוב ביותר". למעט "רוק בקסבה", כולם כאן ומחליף אותו "לרדת מהעץ" – סרט שקשה לומר האם התפקידים בו נתפרו למידותיהם השחקנים או להיפך. אומר שאני לחלוטין מבין מה עושים כאן "העולם מצחיק" ו-"בלדה לאביב הבוכה", שני סרטי אנסמבל עתירי משתתפים וכמעט חסרי פשלות ליהוק. אני גם מבין מדוע "רוק בקסבה", סרט שלא הכניס אף שחקן לקטגוריות המשחק הגבריות, מצא את עצמו בחוץ. מאותה הסיבה אני יכול לקבל את זה שהליהוק הקצת-פוגע-והרבה-מזייף של "המשגיחים" מקבל כבוד, הוא הרי ניכס לעצמו שלוש מתוך ארבע קטגוריות המשחק. וגם זה רק מפני שאין בו שחקנית ראשית, אחרת אין לדעת. אבל שאלוהים תעזור לי – מה עושה פה "למלא את החלל", לא אדע לעולם.
אבל כל זה לא משנה, כי איך אמרו הגששים – אנא עארף? העולם מצחיק, אז מצביעים.

ונציג הפרינג'

הסרט התיעודי הטוב ביותר

נסיים עם הקטגוריה שהתעלמנו ממנה כאן בסריטה לאורך כל המירוץ. לא כי יש לנו חלילה משהו נגדה, פשוט כי לא ראינו כמעט אף סרט מתוך 38 המתמודדים הראשונים, אשר צומצמו כעת לחמישיה נבחרת. בניגוד לאחיהם העלילתיים, כל חמשת המועמדים הדוקומנטרים כבר נחשפו לקהל הרחב במסגרות שונות – "בני דודים לנשק" של נעמי לבארי (סינמטקים ופסטיבלים) "הצלמניה" של תמר טל (זוכה דוקאביב 2011), "יום אחד אחרי השלום" של ארז לאופר (דוקאביב 2012), "שישה מיליון ואחד" של דוד פישר (חיפה 2011, הוצג מסחרית) ו-"שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ'" (זוכה פסטיבל ירושלים 2011).
התחרות כאן פתוחה לחלוטין, קשה לי לסמן פייבוריט או אנדרדוגים בגלל בורותי. אלך עם אלכסנדרוביץ' בגלל הנושא ובזכות הבמאי.

מחשבות נוספות נוספות ודאי עוד יבואו בהמשך המירוץ לאופיר, כנראה בצורת פוסטים בנושאים שונים. אנו מבטיחים להמשיך ולדאוג שיהיה אופיר מעניין ככל שזה תלוי בנו, אבל זה בכל מקרה בידיים של חברי וחברות האקדמיה. בהצלחה לכל.

תגובות

  1. מולכו הגיב:

    קודם כל השאלה היא כמה חברי אקדמיה ראו את הסרט שלך לעומת סרט של אדרי או מרק או נורמה. זה משחק מספרים פשוט.

    אולי בשנה הבאה, סתם בשביל הקטע, קודם פרסמו את נבחרת החלומות שלכם ורק אחרי נעילת ההצבעה פרסמו את ההימורים שלכם. יהיה מעניין לראות אם הצלחתם להשפיע.
    (בתור אחד שיותר מסכים עם הטעם שלכם מההימורים שלכם).
     

    1. אור סיגולי הגיב:

      האמת שהתחבטנו בסוגייה הזו לא מעט. בסוף החלטנו שפוסט "שמע נא תחינתי" הוא דרך קצת יותר מעודנת ופרקטית לפנות לחברי האקדמיה, ואת הבחירות האישיות שלנו נשבץ קרוב להכרזת המועמדים, אחרי שההצבעה נגמרת. ככה אנחנו כן עוזרים (או רק מקווים שאנחנו עוזרים) לאלה שאנחנו חפצים ביקרם, אבל בכל זאת אי אפשר להאשים אותנו בחבלה בסיכויי האחרים (והיו כמה שניסו. תאמין לי).

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.