אופיר 2012: מבט מעמיק אל קטגוריות התסריט והבימוי

במהלך השבוע וחצי הקרוב – עד הכרזת המועמדים ב-14 לחודש – נתרכז במירוץ לאופיר (תמיד מצחיק אותי לקרוא לזה "מירוץ", אבל זו המילה הכי אוטומטית בהקשר הזה) בשבע הקטגוריות הראשיות של הפרס: סרט, שחקן ראשי, שחקן משנה, שחקנית ראשית, שחקנית משנה, בימוי ותסריט.

מכיוון שחלק לא קטן מהסרטים עדיין לא הוצג לקהל, אנחנו ננסה לפזר קצת את הערפל. בפוסטים האלו נבדוק מי הם הסרטים החזקים השנה בכל קטגוריה, האנדרדוגים, ובאופן כללי נדבר על הדברים הבולטים שעולים מתוך המירוץ לאופיר דרך הקטגוריות הללו.

אנחנו נתחיל עם קטגוריות התסריט הטוב ביותר והבימוי הטוב ביותר, שלעיתים ניתן להתבלבל ולחשוב שהן הינו הך, לפחות על פי המועמדים הזהים למדי בשנים האחרונות, אבל האמת היא שזה קצת יותר מורכב.

התסריט הטוב ביותר

באוסקר האמריקני "טיטניק" ו"צלילי המוזיקה" זכו בפרס הסרט בלי מועמדות בקטגוריית הכתיבה. באופיר זה לא קרה מעולם. בשביל לזכות בפרס הראשי, חייבים מועמדות לתסריט.
קטגורית התסריט וקטגורית הסרט הולכות יד ביד באופיר בערך מהרגע שהתחילו לחלק פרסים בתעשייה המקומית. יכול להיות שזה קשור לכך שהקולנוע ישראלי בבסיסו אינו קולנוע של אפקטים ופירוטכניקה, אלא קולנוע של משחק וכתיבה. לא שבהכרח הכתיבה היא הצד המוצלח ביותר של הקולנוע הישראלי, אבל הוא בוודאי הדומיננטי ביותר. כשחושבים על כך שרוב הסרטים בארץ מקבלים אישור הפקה על פי תסריט, ולא בהכרח בזכות חזון ויזואלי של במאי או תפיסה קולנועית יוצא דופן.
אני לא אומר את זה כדבר רע או טוב בהכרח. זה פשוט מה שקורה.
במהלך 21 שנות האופיר, פיצול בין קטגוריית התסריט והסרט ארע רק שלוש פעמים, פעמיים מתוכן בגלל "אפקט אסי דיין": בשנת 1994 כאשר "שחור" שזכה בסרט הפסיד ל"שמיכה חשמלית ושמה משה" שכתב דיין; שנתיים לאחר מכן כאשר זוכה הסרט "קלרה הקדושה" הפסיד לתסריט שכתב יגאל בורשטיין ל"אושר ללא גבול"; ובפעם האחרונה בשנת 1997 כאשר אסי דיין שוב זכה בפרס התסריט ל"מר באום" אך הפסיד את הסרט ל"עפולה אקספרס".

השנה אסי דיין, שזכה בשלושה פרסי תסריט עד כה, עלול לחזור לאופיר כבמאי ותסריטאי לראשונה מאז 1997 עם "ד"ר פומרנץ" שלו (מ97 ועד היום דיין היה מועמד שש פעמים כשחקן, ואפילו זכה שנתיים רצוף). על פניו, לפי הסטטיסטיקה זה יהיה מאוד לא חכם להמר נגד דיין בפרס התסריט והשחקן, על אף שסרטו האחרון התקבל בתגובות מעורבות למדי. החיבה וההערכה שיש לאיש ולפועלו ודאי שיגרמו לכמה חברי האקדמיה להצביע בעדו בשתי הקטגוריות הללו.

כל התסריטים לסרטים המובילים בקטגוריה הזו נכתבו על ידי הבמאים שלהם. לצורך העניין רק שלושה אנדרדוגים בעלי סיכוי טוב להכנס לרשימה – "איגור ומסע העגורים", "הדילרים" ו"החיים בינתיים" – לא נכתבו על ידי (או בשיתוף עם) במאי הסרט. ואני כותב "במאי" ולא "במאית" כי מתוך שלושת הסרטים המוזכרים כאן, שניים נכתבו על ידי תסריטאיות, אך כל השלושה בוימו על ידי במאים.
הנה לכם סטטיסטיקה מעניינת על יחסי הבמאי-תסריטאי באופיר: מכל הסרטים שזכו הן בפרס הסרט והן בפרס התסריט (כאמור, 19 סרטים), רק בשניים מהם הבימוי והתסריט הופקדו בידי אנשים שונים. בשנת 1991 ("מעבר לים". בימוי: ינקול גולדווסר, תסריט: חיים מרין) ו2010 ("שליחותו של הממונה על משאבי אנוש": בימוי: ערן ריקליס. תסריט: נוח סטולמן). בכל שאר הזכיות היו הבמאי והתסריטאי אותו יוצר.

ארבעת הסרטים החזקים ביותר בקטגורית התסריט השנה הם גם ארבעת הפייבוריטים בשאר הקטגוריות המרכזיות. שמי זרחין עלול – וסביר שכך יקרה – לזכות באופיר הכתיבה השני שלו על "העולם מצחיק".
"המשגיחים ו"בלדה לאביב הבוכה" גם הם נראה סגורים בקטגוריה.
אמנם כרגע לא הייתי מהמר נגד "למלא את החלל" אבל אם הייתי צריך לחזות איזושהי היעדרות מבין הפייבוריטים, הייתי אולי משמיט את סרטה של רמה בורשטיין.

המועמד החמישי בקטגוריה – אם לא יהיה תיקו – הוא אכן שאלה. "ההתחלפות" של קולירין בטח בלבל וניכר לא מעט ממצביעי האקדמיה (כפי שעשה לקהל הצופים בקולנוע) ולכן סביר שאם יבלוט יעשה זאת יותר בקטגוריות אחרות; "לרדת מהעץ" הוא תסריט נהדר של גור בטנביץ' שבוודאי קסם לכמה מחברי האקדמיה אבל אולי הגיע להקרנות בשלב מעט מאוחר מדי; התסריט שכתבה אורית קימל ל"החיים בינתיים" של ענר פרמינגר נחשב לאלמנט המצטיין של הסרט וההתרגשות שהעביר בלא מעט צופים יכולה להכניס אותו. "חדר 514" שכתב וביים שרון בר-זיו, שרבים מחברי האקדמיה התהלבו ממנו, יכול למצוא את עצמו די בקלות חלק מהמועמדים גם הוא; ויהיה זה בכלל מעניין לראות אם דובר קוסאשווילי ישתלב איכשהו בעזרת גרעין קטן של תומכים ב"רווקה פלוס".

התסריטים הכי טובים שבוודאי יאלצו להביט מהחוץ פנימה הם "טאקע מאמע", מותחן פסיכולוגי בנוי לעילא ששווק כ"סרט חרדי לנשים" ולכן סביר שלא ייצר יותר מדי התעניינות מצד האקדמיה; "מנתק המים" המינימליסטי; וכאמור "ההתחלפות".

ההימור שלי לפרס התסריט:
"בלדה לאביב הבוכה" – בני תורתי
"ד"ר פומרנץ" – אסי דיין
"העולם מצחיק" – שמי זרחין
"המשגיחים" – מני יעיש
"למלא את החלל" – רמה בורשטיין

אלטרנטיבות: "לרדת מהעץ", "החיים בינתיים", "רווקה פלוס"

פרס הבימוי הטוב ביותר

כפי ששמתם לב, כל חמשת הכותבים בקטגוריה הקודמת הם גם במאים, ולכן יש סיכוי סביר שהרשימה הזו תחזור על עצמה, אם כי קשה לי לראות את אסי דיין נכנס לרשימה הצפופה.
וגם הפעם – אלא אם כן נכונה לנו הפתעה גדולה – סביר שנראה את זרחין, תורתי, יעיש ובורשטיין מאכלסים את הקטגוריה.

המועמד החמישי יכול להיות אחד מיני רבים. ערן קולירין כמובן קופץ לראש כאחד המובילים. אולי נדמה ש"ההתחלפות" לא עשה גלים כמו סרטו הקודם "ביקור התזמורת" שהעניק לו את האופיר ב2007, אבל ידו הבטוחה בעיצוב העולם המוזר והמעניין של סרטו החדש לא סביר שתחמוק מעיני המצביעים. הוא יכול לקבל את משבצת "הבמאי הבודד" (מועמדות לבימוי בלי מועמדות על סרט, כפי שקרה עם דובר קוסאשווילי ו"התגנבות יחידים"); שרון בר-זיו ("חדר 514") יכול למצוא את עצמו מקבל מועמדות על האתגר של לביים סרט בחלל אחד קטן; אחרי שהמצביעים הוכיחו שנה שעברה שהם יכולים להעריך סרטים קטנים וגרוביים עם "אורחים לרגע", לא מן הנמנע שכוכב הסרט ההוא, גור בנטביץ', יגיע לרשימה כבמאי של "לרדת מהעץ"; גם עידן הובל יכול להיות נציג הארט-האוס על סרטו המיוחד והיפה "מנתק המים".
אם הייתי צריך להמר אני חושב שהייתה לי דילמה לגבי המשבצת החמישית בין שלושה: קולירין, בנטביץ' ועמיר מנור שביים השנה את סרט הביכורים שלו "חיותה וברל" שנשאר אחד הסרטים הכי בולטים וטובים מכל עשרים ותשעה המתמודדים.

שנה שעברה הייתה שנה מרשימה לבמאיות. שישה סרטים שבוימו על ידי נשים השתתפו במירוץ. מתוכם שניים לא קיבלו ולו מועמדות אחת ("התפרקות", "לא רואים עלייך"). "אורחים לרגע" היה הנציג המוביל של קולנוע מבית היוצר של במאית עם מועמדויות לסרט, הבימוי, התסריט והשחקן בין היתר. "הנותנת", "עמק תפארת" ו"ברקיע החמישי" הסתפקו במועמדויות משחק ובקטגוריות משניות יותר.
השנה רק שלושה סרטים בוימו על ידי נשים: "למלא את החלל", "עד סוף הקיץ" ונציג הפרינג'/גרילה "ג'ו + בל". על "ריח פועלים" חתומים ארבעה במאים (שני גברים ושתי נשים). מתוכם, כאמור, רק בורשטיין סביר שתקבל מועמדות.

שלא כמו שנה שעברה, לא תמיד יש חפיפה מוחלטת בין קטגוריית הבמאי והסרט, לפחות לא בעשור האחרון. ב2010 דובר קוסאשווילי ומשה איבגי היו מועמדים על בימוי ללא איזכור בפרס הסרט; ב2008 היה ערן ריקליס מועמד לבמאי בלי ש"עץ לימון" יהיה מועמד לסרט וב2004 ממש אותו מקרה עם "הכלה הסורית"; ב2007  צחי גראד היה מועמד כבמאי על "תנועה מגונה" אבל "חופשת קיץ" היה מועמד לסרט במקומו; ב2006 כן הייתה חפיפה מוחלטת בין חמשת המועמדים לסרט ולבמאי, רק שאליהם התווסף דן וולמן עם "ידיים קשורות"; ב2005 היו גם שישה מועמדים לפרס הבימוי, רק ארבעה מהם הגיעו גם לפרס הסרט; ב2003 שחר סגל היה מועמד על כבמאי אך "צעד קטן" שלו לא הגיע לפרס הסרט.
אני מעריך שאיזשהו שינוי שכזה יקרה גם השנה.

ההימור שלי לפרס הבימוי:
"בלדה לאביב הבוכה" – בני תורתי
"ההתחלפות" – ערן קולירין
"העולם מצחיק" – שמי זרחין
"המשגיחים" – מני יעיש
"למלא את החלל" – רמה בורשטיין

אלטרנטיבות: "חיותה וברל", "לרדת מהעץ", "חדר 514"