"רוצה אותך במקום", סקירה

לא בטוח מאיפה ולמה הגיע אלינו "רוצה אותך במקום" (You Instead).
מדובר בסרט מוזיקלי בריטי קטן משנת 2011 עם שחקנים שאינם מוכרים לקהל הישראלי, מבית היוצר של במאי שכמעט ולא מקבל הפצה בארץ. בנוסף לזה, הביקורות בחו"ל היו די קשות אתו ובארצות הברית הוא הופץ בהפצה מוגבלת בלבד תחת השם Tonight You're Mine.

על פניו, רוב הסיכויים שסרטים מהסוג הזה יופיעו אצלנו רק בהקרנות סינמטקיות  בכל מיני פסטיבלים כמו זה של הקולנוע הבריטי, או איזה סוף שבוע של "סרטי רוקנרול"', וגם זה הרבה אחרי הבכורה הטלוויזיונית שלו. ברצינות, למה "רוצה אותך במקום" כן אבל "ארבעה אריות" לא?

אבל בואו נעזוב את זה. כי האמת היא שעובדת הפצתו של הסרט הזה בארץ היא שמחה גדולה. גם כי כיף לראות שקולנוע צנוע ואירופאי שמיועד לצעירים מגיע לבתי הקולנוע (לעומת סרטים לקהל מבוגר א-לה "מחוברים לחיים" ו"מאחורי הדלת") וזה כיף כי סרטו השביעי של דיויד מקנזי, לשמו התכנסנו הפעם, הוא סרט שהקסים אותי לגמרי ועל אף שכבר עבר שבוע מאז שצפיתי בו, אני מוצא את עצמי מחוייך רק מהזכרון.

"רוצה אותך במקום" עשוי במסגרת של קומדיות הסקרובול הישנות: סיפור על אהבה כנגד כל הסיכויים שנבנת דרך שלל סיטואציות לא אפשריות (על סף הפארסה) בין שניים שיתחילו כאויבים מרים אך בעקבות השתלשלות ארועים מטופשת ימצאו את עצמם מאוהבים זה בזו עד כלות.
בסרט הזה את הפארסה מחליפה המוזיקה. כל הסרט מתרחש בפסטיבל מוזיקה בריטי שעשה לי חשק די רציני לתפוס את הטיסה הראשונה לאירופה לכמה ימים ולילות של שתייה ומוזיקה (לשמחתי כבר יש לי כרטיס טיסה לפסטיבל רוק בפריז בסוף אוגוסט, אז יכול להיות שזו הסיבה שהקנאה נשארה ברמת הסביר במהלך הצפייה) ולהתאהב עד מעל הראש.

אדם (לוק טרדווי) הוא חצי מהצמד מוזיקלי פופולרי בשם the mike שבאים לתת את חלקם בפסטיבל רוק למען מודעות אקולוגית. מורלו (נטליה טנה) היא רבע מהרכב נשי מתחיל בשם dirty pinks. הסרט נפתח בריב בין שתי הלהקות שמסתיים בכך שאדם ומורלו כבולים זה לזה באזיקים. הוא זחוח ופוזאיסט, היא סתם בלתי נסבלת, ועכשיו הם צריכים למצוא איך הם משתחררים מהעניין הזה. נחשו מה קורה בסוף.

אם תיאור העלילה הזה לא נורא מלהיב אתכם, אתם לא לבד. במקרים של סרט יחסית נוסחתי כמו זה אני נוטה לחשוב לעצמי בעיקר איך יחדשו לי את מה שאני כבר צופה שיגיע.
אז אמנם במקרה של "רוצה אותך במקום" קשה להשתמש במילה "חידוש" כדי לתאר אותו, אבל על אף נתוני הפתיחה הקשים, הסרט הצליח להדביק אותי בהתלהבות ובריגוש של סיפור האהבה הנרקם בין אדם ומורלו, כמו בסביבה מלאת החיים של פסטיבל הרוק.
מעבר לזה, לסרט יש את כל מה שקומדיה רומנטית צריכה כדי לחיות, אבל מעט מאוד מכירים בזה: דמויות משנה מעולות. מתיו בייטון בתור טייקו, החצי השני של the mike; אלסטייר מקנזי בתפקיד החבר הסחי של מורלו; רודה גדמינטס, חברתו הדוגמנית של אדם; וגאווין מיטשל כמנהל הלהקה הלא יציב. החבורה הזו מספקת לא מעט רגעים מצחיקים במיוחד ובאמת משכנעים אותנו שהדברים באמת קורים כאן ועכשיו.
כל אלה, יחד עם עבודת מצלמה מצויינת של ז'יל נטג'נס, עריכה חכמה ויופי של מוזיקה , עושים את העבודה.

"רוצה אותך במקום" מפתיע למדי גם כשמשווים את הסרט למכלול עבודותיו של הבמאי דייויד מקנזי, עליו התעכבתי מעט כאשר סרטו השני מ2011 "חוש מושלם" הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבריטי האחרון. מקנזי עושה פה סוג של מייקל ווינטרבוטום: לוקח צוות קטן וממהר לצלם סרט בצורה סמי-התאבדותית שבסופו של דבר מייצרת קשר כמעט בלתי ניתן להתעלמות בין ההנאה של הצופה להנאה של עשיית הסרט. אגב, הסרט – שאורכו כשעה ועשרים – צולם בארבעה וחצי ימים. שתכירו.
מעבר לשני הסרטים הנ"ל, מקנזי אחראי גם ל"הזר" (Young Adam) המצויין, ל"התפשטות" עם אשטון קוצ'ר (שלא ראיתי) ול"האלאם פו" שגם עשה סבב סינמטקים בארץ לפני כמה שנים.

כבר משלב כתוביות הפתיחה עם שיר הנושא המדבק, ועד לקליימקס שמשמש כתזכורת ללמה אנחנו אוהבים קומדיות רומנטיות, "רוצה אותך במקום" הוא הפתעה מצויינת.
אני אומר כזה דבר: ביום שבת – או יום חופש אחר לבחירתכם – לכו לים עם בירה לאיזה שעה-שעה וחצי, ומשם תתקדמו ישר לקולנוע ל"רוצה אותך במקום". אחלה וייב.