הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים 2012: דיווח שני

בסופו של דבר, הכאב הגופני הכריע את התענוג הנפשי וביום השלישי של הפסטיבל נאלצתי לצאת באמצע מאחת ההקרנות ולוותר על הקרנת "פרוייקט אחרת" בערב עקב צינון קשה שתקף אותי ביום שלישי. ובכל זאת, גם היום השני והשלישי לפסטיבל הניבו לא מעט סרטים מעניינים ומפגשים עם יוצרים מרתקים.

נתחיל עם הסרטים ובהצדעה ליצירה הפולנית הצעירה. ראיתי ארבעה סרטים מן המדינה המוצגים בפסטיבל, כולם נעים בין הטוב מאוד למצוין. מלבד 3 ימים של חופש עליו כבר כתבתי, הוצג בפסטיבל גם סיפורים קפואים Forzen Stories המספר אודות שני העובדים הכי גרועים בסופרמרקט, שהמנהל לא מפטר כיוון שהם מציגים בפניו דבר אחד אליו הם שואפים: להופיע בתוכנית הטלוויזיה "האדם הכי האומלל של החודש". הסרט נע בין הקומי לדרמטי ומצליח להיות מהנה ורענן דווקא משום שהקצב שלו קצת איטי. המימד הרומנטי בסרט מועבר בעיקר דרך רמיזות והתוצאה אמינה כשם שהיא מופרכת. ואני מתכוון למופרכת במובן הטוב.

צפיתי גם ב טוויסט ודם Twist and Blood שהוא אחד מלא מעט סרטים שראיתי לאחרונה העוסק בילדים לא מקובלים, על סף גיל ההתבגרות. במקרה הזה, ילד אשר סובל מהקנטות בשל משקלו חותך את עצמו על מנת לקבל ריגושים וזוכה גם לחיזור מצד בת כיתתו. הסרט מכיל הפקה מרשימה ומספר רגעים בעלי עוצמה קולנועית, אשר מחזיקים את הסרט באורך חצי השעה, די הרבה ביחס לסרט סטודנטים אשר מכיל רק קו עלילתי בולט אחד. הסרט הרביעי הוא מבעירי הפחם Charcoal Burners סרט המתעד זוג פולני מבוגר שאתן לכם לנחש לבד את תחום עיסוקם. הדבר הבולט בסרט הוא כלבם של בני הזוג, אך גם העשייה הדוקומנטרית המסתירה את ההתערבות שלה ונותנת להתרחשות האנושית (והחייתית) לדבר. והמציאות מדברת בעוצמה.

פרס השוט הארוך המרשמים של הפסטיבל הולך כנראה לסרט הצרפתי היום בו בנו של ריינר טבע The Day When Rainer's Son Drowned סרט המציג תושבי כפר הצריכים לספר לזוג הורים כי בנם נהרג. העלילה הפשוטה מועברת באמצעות שוט איטי, המכיל משתתפים רבים ומסתיים בשיא פשוט ועוצר נשימה. מסוג הסרטים ששווה לבוא לפסטיבל רק עבורו, שכן הטכניקה הוירטואוזית, להרגשתי, באה בעיקר על מנת לשרת את הסיפור שלא יכול היה להיות מועבר בדרך תמציתית ומרגשת יותר. הבימוי הוא של אורליין וורן-לרמוסיו, ויכול להיות שזה שם שכדאי לזכור.

סרטים מוצלחים נוספים בתחרות הבינלאומית היו עם הגב לקיר Back Aginst the Wall הבלגי, שהציג התרחשות מטרידה ומעלה סוגיות של מתי צריך לעשות את הדבר הנכון והאם קל לעשות אותו. הסייח The Foal האוסטרי, המציג אישה המאבדת את שפיותה בעקבות נטישת בעלה, הוא לא סרט שהבנתי בו את כל ההתרחשות ואני לא בטוח שכל המעברים הסגנוניים שבו נחוצים – אך בסופו של דבר הוא הותיר רושם. בכלל, התחרות הבינלאומית הכילה מעט מאוד נפילות עבורי, גם אם בגזרת סרטי האינמיצה לא מצאתי אף אחד שממש כבש אותי.

איני בטוח כי הסרטים הם לב הפסטיבל, יכול להיות שמדובר בדיונים על הסרטים, בקרב הקהל, היוצרים, אורחי הכבוד ובאי הכנס האקדמאי המתקיים במקביל באוניברסיטה. מקרב אורחי הכבוד, הבמאי הבוסני דניס טנוביץ' הציג סרט קצר בינוני, אבל ניהל מפגש מרתק עם הקהל. ההונגרי בנדק פילגאוף גילה כי את שמו הפרטי יש להגות בכלל כ"בנץ" והבמאית הפולנית-הולנדית הפרובוקטיבית אורסולה אנטוניאק התגלה כמי שאני מעריך יותר את סרטיה לאחר שהיא מדברת על קולנוע. וזה לא בהכרח דבר טוב. ייתכן ואכתוב פירוט על חלק מן הסדנאות, אלו או אחרות, בהמשך.

רשימת האורחים של הפסטיבל לא מסתיימת כאן ולמעשה דומה כי הפסטיבלים של ירושלים וחיפה ביחד יצטרכו יותר משנה אחת על מנת להשתוות לרשימה זו באיכותה. את המפגש עם הבמאי האורגוואי החביב פרדריקו ויירוח הפסדתי, היום אולי אתפוס את ראזבן ראדולסקו, מי שהשתתף בכתיבת התסריט של כמעט כל הסרטים הרומניים הגדול של העשור האחרון. ובסוף השבוע יגיעו פאולו סורנטינו וגם ג'ון אבילדסן, הבמאי של רוקי וקארטה קיד. זוהי רק רשימת אורחים חלקית.