מהדורת שבת: 26 במאי 2012

חג שבועות שמח. שבוע קצת עמוס עבר על הבלוג, כלומר על חבריו (עליו קצת פחות). אבל שמרנו בבטן כמה דברים שהגיע זמנם להיאמר. בעיקר רצינו לדבר על: פול תומאס אנדרסון, ווס אנדרסון, "גולדברג ואייזנברג", איך מגייסים כסף לסרט שלכם באמצעות הרשת לא משנה מה שם המשפחה שלכם, אנשים שאוהבים את "הסיפור של יוסי", אנשים שמדברים יותר מדי על "עלייתו של האביר האפל", וגם על פסטיבל קאן, ואנשים שמחפשים דברים לא קוהרנטים בגוגל. ועוד.

או ביתר פירוט:

אור

משהו מאוד יוצא דופן קרה על מודעות העיתונות של "הסיפור של יוסי". בין כל המבקרים ששיבחו את הסרט (קראתי כל אחת מהביקורות האלו והשתוממתי שוב ושוב על כך שבאמת מישהו אהב אותו) מופיע ציטוט של יאיר רוה מתוך "סינמסקופ": "הסרט היפה הזה ריגש אותי. אוהד קנולר מועמד מוביל לפרס אופיר".
הציטוט אינו לקוח מהביקורת הרשמית של רוה אלא מתוך פוסט שנקרא "הכרטיסים של יוסי" ובו רוה מתחקה אחר מכירות הכרטיסים של הסרט. מה שבלט לי הוא לא המשפט הראשון שצוטט, אלא יותר המשפט השני, זה שמתייחס לפרסי אופיר. אני אגיד לכם את האמת, אני לא זוכר (אך יכול להיות שאני טועה) שהצלחה עתידית בפרסי אופיר נרתמת למכור סרט. לאוסקר האמריקני זה כבר סטנדרט אבל לאופיר? עוד לפני המועמדויות? הם אפילו לא כתבו "האוסקר הישראלי" או "פרסי הקולנוע הישראלים".
בעיני זה דבר נהדר. אנחנו הרי חיים בהרגשה שהקהל הישראלי לא יודע בכלל מה זה "פרסי אופיר" אם לא משייכים לו איזה "אוסקר" בסוף המשפט. ופתאום פרסי הקולנוע הישראלים מופיעים כמה חודשים לפני הכרזתם על מודעה. היח"צנים יכלו להשתמש רק במשפט הראשון של רוה או במשפט אחר שכתב באותו פוסט ממש: "המשחק של אוהד קנולר היה נפלא". אבל הם החליטו למצוא מקום דווקא לפרס הזה שנדמה שאיש לא מעוניין בו. רוה אפילו לא כתב ש"יוסי" יכבוש את פרסי אופיר באופן כללי, אלא התייחס בפוסט הזה רק לשחקן בודד (אגב, גם בזה אני לא לגמרי מסכים. אני חושב שהמועמד המוביל הוא רועי אסף על "המשגיחים", שזכה השבוע בפרס אגודת הבמאים והתסריטאים בקאן. אבל בואו נחכה עם זה כמה חודשים…). לדעתי זה מאוד לא מובן מאליו.
אני שמח כי הרי זאת הדרך לייצר עניין בפרס הזה. זה צעד מעולה בכיוון הנכון וסחתיין לאילו שדאגו לכך.

אוקי, לפני שנגיע לפינת מחפשי הגוגל, אני רוצה להוציא משהו שעל לבי וזה המקום לעשות את זה.
תראו, אין זה סוד שאני מעולם לא הבנתי את ההתלהבות הגדולה מסרטי באטמן של כריסטופר נולן, והחיבה המשוגעת שאנשים רוחשים לשני הסרטים "באטמן מתחיל" ו"האביר האפל" היא תעלומה שודאי לא אפצח עד יום מותי. וזה בסדר, לא הכל אני צריך להבין. אני גם מאוד מקווה ש"עלייתו של האביר האפל" ("The Dark Knight Rises") יהיה סרט מדהים ועצום ונפלא וישבור את כל הקופות וייקח את כל האוסקרים ויככב בכל רשימת "עשרת הסרטים הגדולים" מעתה ועד קץ הימים.
הבעיה היא שחודשיים לפני שהסרט יוצא לאקרנים ואני כבר לא מסוגל לשמוע עליו. נשבר לי. ברצינות, אני לא זוכר איזשהו סרט שהצליח להמאיס את עצמו עלי עוד לפני שיצא. כבר שנתיים כל שבוע יוצאת ידיעה על ליהוק חדש; כל עשר דקות יש פוסטר חדש שנראה בדיוק כמו הקודם וכל הבלוגים קורסים מהיסטריה; יש כבר איזה 75 טריילרים לסרט, כולם מורכבים בדיוק מאותם שוטים, בכולם אי אפשר להבין מה אף אחד אומר, וצווחות ההתלהבות מכסות את הפיד של הפייסבוק.
חודשיים לפני שיצא ואני לא מסוגל להכיל עוד את "עלייתו של האביר האפל" ועכשיו לראשונה אני מבין את הקדחת שאורון חטף בשנה שעברה בגלל "החבובות". זה פשוט מעייף בקטע אחר. אז זה סבבה שאתם מחכים לו וכאלה, אבל מבחינתי זה יצא מכל החורים. בוא רגע נקח איזו נשימה. של חודשיים. ופשוט נצפה בסרט כשיגיע בימינו אנו, אמן.

אוקי. זה יצא. ועכשיו – עוד שטויות שאנשים חיפשו בגוגל השבוע, על פי דו"ח הסטטיסטיקה של הבלוג.
גם השבוע אני מוותר על לחלוק עמכם את חיפושי הזימה למינהם כי זה באמת מדכא אותי. אבל הגר בן אשר ועוז זהבי – הלוואי עלי שיחפשו אותי בעירום בכזו קדחתנות והתמדה כמו שמחפשים אתכם.
הנה דוגמא לחיפוש מוזר שמתחיל נורמלי אך מקבל טוויסט לקראת סופו: "הבלוג של מארחת במסעדות והגוף שלה". אני לא יודע מה זה הבלוג הזה, ואני חייב לומר שטוב לי עם זה.
קורעים מצחוק היו גם "איך קפטן אמריקה רזה" (התשובה היא: סלט. כולם יודעים את זה. זה חלק מהקומיקס); "איך חושבים על עלילה לסרט", ו"כמה שוקל הסרט הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 1?" (תלוי אם לפני שהחל בדיאטת הסלט או אחרי).
אורון, אתה לא היחיד בלי פייסבוק מסתבר. מישהו חיפש את "רחוב ג'אמפ 21 לצפייה ישירה בלי להיכנס לפייסבוק". עוד הקשר מפוקפק בין תחילת משפט וסופו.
בתואר המחפש הלא מעודכן ביותר בעולם זכה מי שאחראי ל"איפה מקרינים את הסרט הארטיסט". חבר, שחרר.
אבל חיפוש השבוע הוא ללא ספק: "באטמן ורובין פסטיבל ירושלים". אדוני, אני לא יודע באיזה יקום מקביל אתה חי, אבל אשמח אם תזמין אותי לשם מדי פעם.

עופר

אם אתם קוראים את הפוסט הזה לפני ראשון בערב, אתם עדיין יכולים להספיק להקרנות "טרום בכורה" של ממלכת אור הירח (Moonrise Kingdom), הסרט החדש של ווס אנדרסון שאחרי שתי צפיות הפך נכון לעכשיו לסרט החביב עלי של הבמאי הזה. בינתיים, הנה מסיבת העיתונאים שנערכה לסרט בפסטיבל קאן:

בדקה ה-29 מישהו שואל את ברוס וויליס על North והוא בחן רב הופך את זה להזדמנות להחמיא לפרנסיס מקדורמנד. ולגבי הפעם השנייה בה צפיתי בסרט: מקרינים, שימו לב אם אתם מקרינים את הסרט בגייט הנכון. היה חסר לי הד-רום בצפייה השנייה בסרט. למרות שזה סרט שקשה מאוד להרוס.

בכלל, פסטיבל קאן שלט כרגיל בחדשות הקולנוע שצרכתי השבוע, אבל בלי לראות את הסרטים האחרים (מלבד "רסן" של אתי ציקו שאני ממליץ לכם לתפוס בפסטיבל סרטי הסטודנטים הקרוב) אין לי יותר מדי מה לומר עליו.

עוד ראיתי השבוע את סרטו של עמונאל קריאלזה "טרה פרמה" ("Terraferma") סרט טוב מאוד שעולה כאן עוד שלושה שבועות וחבל – כי הוא מעלה שאלות מוסריות (ולאו דווקא עונה עליהם) לגבי היחס של המערב לפליטים ומהגרי עבודה. היה מעניין לראות איך הקהל בארץ מגיב לסרט הזה דווקא השבוע, למרות שמן הסתם גם בחודש הבא הנושא עוד יהיה אקטואלי.

אורון

אי שם בתחילת השנה הנוכחית, נקלט ברדאר שלי המותחן הפסיכולוגי האפל של אורן כרמי "גולדברג ואייזנברג". השבוע יצא לי לצפות בגרסה לא סופית שלו, לפני אונליין, ואני מוכרח לציין שמדובר בחתיכת יציאה משוגעת וסופר-מרשימה, בטח כסרט ביכורים. אם מישהו דאג לעתיד של הקולנוע הישראלי, אני ממליץ להירגע ולהתחיל לפתח ציפיות. לא אוסיף דבר בשלב מוקדם זה, אבל רציתי להתחיל להתניע את מכונת ההייפ, למרות שאני יודע שזה עלול להיות מסוכן. כשהסרט ייצא, אני מבטיח שתשמעו עליו שוב. ויש לי הרגשה שלא רק מהכיוון שלי.

אור, אני מצטער שהשתמשתי במילה "אפל" בפסקה הקודמת. תהיה חזק.

יש לי תחושה שאנחנו לא מלנקקים מספיק לסופרבלוב, וזה לא שחסרות הזדמנויות. אבל בואו נגיד שאם אתן או אתם חושבים על להרים מיזם גיוס כספים בשיטת מימון המונים באינטרנט, מאוד כדאי (אני לא אומר "חובה", אבל בעצם מתכוון לזה) לקרוא קודם את הפוסט של קאי מארק בנושא. באופן אישי, אני לגמרי רואה עתיד לקולנוע ישראלי עצמאי שמממן את עצמו דרך רשתות חברתיות או אתרי גיוס כספים למיניהם, אבל לא בטוח שעדיין נמצא שביל הזהב. המדריך הנ"ל, למרות שהוא נוטה להיות קצת כעוס על טיפשותם של אנשים, מעניק לא רק טיפים מועילים אלא גם עשוי למנוע כמה שגיאות פאטליות.  ובעיקר, וזה מה שהכי קנה אותי, מכניס לאיזשהו תלם מאוד נכון של מחשבה ואסטרטגיה.

אסא אופק מהאוזן השלישית ראיין את הגר בן אשר, לשעבר מהאוזן השלישית. לא בעירום. אני חושב. זאת אומרת, יש שם רק מילים. אבל אי אפשר לדעת. פשוט נסו, זה מעניין בכל מקרה.

הרבה טריילרים ראיתי השבוע, אבל תסלחו לי אם אשתף רק בזה שבאמת כבש אותי – הטיזר של "המאסטר" ("The Master"), סרטו החדש של פול תומאס אנדרסון. הוא די חידתי, אין בו את הדמות הראשית (פיליפ סימור הופמן בתפקיד מנהיג של כת דתית חדשה בשנות החמישים, כנראה הסיינטלוגיה) או שתי השחקניות המוכרות (איימי אדמס ולורה דרן). מה שיש בו בעיקר זה את חואקין פיניקס, המגלם בסרט את יד ימינו של מנהיג הכת, בקאמבק המצופה של השחקן הגדול הזה מאז "אני עדיין כאן". הנה הקדימון:

ומה זאת אומרת שאני לא היחיד בלי פייסבוק? זה הרי הקטע שלי. טוב, אין ברירה – כבר מצטרף.