עלו השבוע: "אורחים לרגע", "אלברט נובס", "אנקת גבהים", "קוד שמור" ו-"טרנזיט"

חג עצמאות שמח לכל, ומזל טוב למדינת ישראל על יום הולדתה ה-64. לכבוד המאורע, או שסתם בלי קשר, הגיעו חמישה סרטים חדשים אל בתי הקולנוע. אחד מהם, כמה מתאים, הוא ישראלי. לו היה גם עצמאי זה בכלל היה מבריק, אבל הוא לא – הוא אינדי.

על "אורחים לרגע", סרט הביכורים של מאיה קניג כבמאית, דיברנו רבות בבלוג זה. למשל, כאשר הוקרן לראשונה בפסטיבל ירושלים, התמודד באופירים דאשתקד, או התלבט בין פוסטרים שיקדמו את בואו. אך מגיעה לו גם סקירה משלו, כזו שתעלה כאן מחר. הסרט עוסק במערכת היחסים בין נערה מתבגרת (אליה ענבר) לאביה הלא מתפקד (גור בנטביץ', בן זוגה של הבמאית). היא חוזרת ארצה אחרי שגרה עם אמא שלה בחו"ל, הוא אפילו לא מחזיק בדירה או עבודה בכדי לקלוט אותה כאן. הימים הם ימי מלחמת לבנון השניה והצמד מתחזה לפליטים מהצפון ומוצא מקלט אצל משפחה ירושלמית. רוח של אינדי אמריקאי עכשווי בהחלט שורה על הסרט החמוד והמקסים הזה, אבל כל כולו ישראליות וסלנג עברי פרי עטן של קניג ודנה דימנט. מומלץ.

גם את "אנקת גבהים" ("Wuthering Heights") כבר סקרנו בבלוג, שכן היה זה סרט הפתיחה של הפסטיבל הבריטי, החביב עלינו. כעת, עולה הסרט להקרנות מסחריות. מדובר בעיבוד של הבריטית המחוספסת אנדראה ארנולד ("דרך אדומה", "מחוץ למים") לספרה המפורסם והלא-מחוספס-כלל של אמילי ברונטה. בניגוד לעיבודים קולנועיים אחרים לסיפור אהבתם הבלתי אפשרי של קת'י והית'קליף בני המאה ה-19, ארנולד מפשיטה את הרומן מרומנטיקה ומגישה אותו כעוד סרט בפילמוגרפיה המתהוות שלה – צילום רועד (אך נפלא), החיים הקשים, דמויות הלכודות בגורלן וריאליזם קיצוני. מעין גלגול נוכחי של ז'אנר "כיור מטבח". הצפייה לא פשוטה אך מתגמלת, לדעתי, אבל אוהבי חיות צריכים להישמר מן הסרט הזה.

עוד סרט בניחוח בריטי עתיק הוא "אלברט נובס" ("Albert Nobbs"), גרסה קולנועית למחזה בהפקתה ובכיכובה של גלן קלוז, אשר הקנה לה מועמדות לאוסקר. רודריגו גארסיה ביים וג'ון בנוויל כתב את התסריט במשותף עם קלוז, המגלמת אשה באירלנד מוכת העוני של המאה ה-19. כדי לשרוד, עליה למצוא עבודה וכדי לעשות כן, עליה להתחפש לגבר. והיא עושה זאת במשך 30 שנה, מחזיקה בגו'ב של משרת במלון וחולמת על עתיד כלכלי טוב יותר. מיה וסיקובסקה ואהרון ג'ונסון גם הם כאן, יחד עם ג'נט מקטיר, גם היא מגלמת אשה המחופשת לגבר וגם היא הייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה. אך בניגוד לקלוז, המבצעת את מלאכתה נאמנה ותו לא, מקטיר משגרת תצוגת משחק שלא מהעולם הזה. הסרט שווה צפייה בזכות הופעתה בלבד. אישית, לא ראיתי דבר כזה שנים. ארחיב על מקטיר ועל הסרט בסקירה שלי עליו, שתעלה במהלך הסופש.

לקינוח, שני סרטי אקשן אמריקאיים שאיש בבלוג עדיין לא ראה. הראשון הוא "קוד שמור" ("Safe"), בו ג'ייסון סטייטהם (כן, כל פעם אני כותב את השם שלו אחרת…) צריך להגן על ילדה אשר שיננה במוחה צופן מספרים רב חשיבות. ואם זה נשמע לכם דומה לעלילה של "קוד פרוץ" עם ברוס וויליס – קחו מספר. הבמאי והתסריטאי הוא בועז יכין ("לזכור את הטיטאנים"). הסרט הנוסף נקרא "טרנזיט" ("Transit") ובניגוד למה שמרמז שמו, אינו מספר את סיפורו של נהג בחברת הסעות. הו לא. העלילה מפגישה פיקניק משפחתי שליו עם חבורת שודדי בנק במנוסה לאחר ג'וב שמילא את רכבם בכסף. אנטוניו נגרט ביים, על-פי תסריט של מייקל גילבארי.

גלו לנו היכן תנפנפו היום (אני בראשל"צ) ובכל מקרה – היזהרו משודדי בנק נמלטים! הם תמיד מחריבים שמחות מנגל משפחתיות.