פישקאסט 2: "בקתת הפחד" מול "חתולים על סירת פדלים"
22 באפריל 2012 מאת אורון שמירלפני כחודש הציע לי דורון פישלר מעין הדג יוזמה מגניבה – שיחה מוקלטת ואינטרבלוגית על סרטים. אחרי שדיברנו ודיברנו על "משחקי הרעב", היה נדמה שדי לנו לעת עתה. אבל אז התגלתה אמת מטרידה – הדעות שלי ושל דורון הפוכות לעיתים קרובות מכדי לא לנצל זאת!
מסתבר כי בעוד דורון סבל ב"חתולים על סירת פדלים" והתבדר מ"בקתת הפחד", אני עשיתי את ההיפך – נהנתי מ"חתולים" והשתעממתי ב"בקתת". כך מצאנו את עצמנו מסנגרים וקוטלים לסירוגין, מחמיצים פנים מול טיעוני היריב רק כדי להשתמש בהם מאוחר יותר כדי לפאר בעזרתם את הסרט החביב עלינו, ובעיקר מנסים להתגבר על ההפרעות המזדמנות שסיפק אולפן ההקלטות המאולתר שלנו. התוצאה לפניכם, ערוכה לשעה ועשר דקות בערך.
"חתולים על סירת פדלים" נגד "בקתת הפחד". דורון מול אורון. רק אחד ייצא מנצח בפודקאסט האימה של עין הדג וסריטה, המכונה "פישקאסט 2: חתולים על בקתה". אבל מי זה יהיה?
(רמז: השם שלו נגמר ב-ורון)
הקליקו על הנגן כדי לאזין, או הורידו את הקובץ למחשבכם (קליק ימני ושמירה). אל דאגה, לא נדפוק לכם על הדלת באישון לילה חמושים בגרזנים ונדרוש תמלוגים. אין לנו גרזנים. אבל ספויילרים כן (נזהיר מראש, אחרי כמחצית השעה, אז נתחיל לדבר על "בקתת". יש בטעות גם ספויילרים ל"פול", אז תהיו עירניים).
הפודקאסט הזה, הפישקאסט, מה עושים איתו?
מעבירים לנגן נייד כלשהו או לחכמופון שלכם ושומעים בנסיעה משעממת במיוחד. או מניחים את הלפטופ לידכם במטבח בזמן שאתם מכינים ארוחה (פסטה עם עוף ברוטב חלב קוקוס, תרד ובטטה, במקרה שלי) וגם קצת בזמן שאתם אוכלים אותה. אלה שתי הצעות, יכול להיות שאתם יצורים בעלי חלוקת קשב מדהימה, מהסוג המתקרא "נשים", ותוכלו לעשות זאת בזמן ביצוע פעולות כמו קריאה, גלישה, או עבודה כלשהי במחשב. אני לא מצליח.
מלבד שפע המלצות ואזהרות על שני סרטי המטא-אימה/קומדיה/טראש/וואטאבר הללו, תוכלו למצוא אצלנו גם את הנושאים הבאים:
"פובידיליה", "עץ החיים", גיימבוי, הדבר מהקישון, חיקויים של תיכוניסטים, דלתות נטרקות, סרטים גרועים בכוונה, דורון משתנק, אורון מפריע לו לדבר, "קלוברפילד", אורון מבין מחדש את "בקתת הפחד" (ולא אוהב את זה אפילו יותר), סרטי אימה, ג'וס ווידון, "הנוקמים" ו…ייתכן שיהיה דם הפעם! מה, זה מה שאתם אוהבים, לא?
למה לא "חתולים על בקתת פדלים"?
ויתרתם לעצמכם והתמסחרתם :,,-(((((
שלום עולם אכזר, ערב טוב מוות צחיח!!!
אז הגיע זמן לחשוף גם מעט מן הדעה שלי לגבי "בקתת הפחד" – כולל ספוילרים מכאן:
בתור התחלה, לגמרי הייתי בעולם ש"למטה" כלומר מאחורי הקלעים. תרם לכך גם ליהוק של שחקנים מוכרים וגם זה השיחה הראושנה הייתה על נושא שברובו "לא קשור" דבר שבנה אותם כדמויות "אמיתיות" יותר מן הדמויות של הסרט שהם יוצרים. גם ההכנסה של הכימית שמלחיצה אותם חשפה מפסיק מן האלמנט של המשימה שלהם על מנת לייצר הקשר אבל לא להסביר את הכל. לא תמיד הבנתי בדיוק מה קורה למטה, אבל תמיד הבנתי מספיק על מנת שהקטעים האלו היו מצחיקים ומעניינים במידה מסוימת במבחינה דרמטית. הקטע עם מרדכי די הפיל אותי מצחוק וגם באותו זמן די הסביר באיזה סרט אנחנו, גם למעלה וגם למטה. ואגב, הם אומנם יוצרים סוג של סרט האימה, אבל "בקתת הפחד" לא ממש מנסה להפחיד וכן מצליח להצחיק.
הסצנות שמעל האדמה היו יותר בעתיות עבורי, בטח בצפייה הראשונה (גם בצפייה השנייה, רק פחות) כי כן יש כאן צפייה בסרט קלישאתי במכתכוון. וזה לא סרט שצוחק על הקלישאות, שובר אותם או מעקם אותם. הנחת היסוד היא שהסרט למעלה, כל עוד לא נחשפת ההתערבות לעיניי הדמויות, הוא הקצנה של הקלישאות. בצפייה שנייה ברור יותר שהחלוקה לתפקידים היא אקראית והופכת את הדמויות לאנשים שהם לא: הבתולה למעשה מגיעה לסרט לאחר שערוריות מין, הבלונדינית לא בלונדינית לא בצבע השער ולא באופי (כפי שמתגלם בסרטים, לא במציאות) והספורטאי הוא דווקא המלומד בסצנת הפתיחה. הם בעצם הופכים להיות דמויות שהם לא עצמם באמת, כלומר תבנית דמות בלי דמות וזה יוצר תחושה של חוסר אמינות ומיחזור. הסצנות האלו ניצלות רוב הזמן בידי דיאלוגים טובים, לפחות בעיניי.
אחרי שמתחילה המתפקה של הזומבים, הסרט משתפר, קודם כל כי זה זומבים רדנקים מוצלחים למדי (כולל הפגמים הגופניים שאוזכרו ביומן) מן הבחינה הקומית. שנית, מפני לי היה ברור כי הם אומנם בחרו בעונש, אך הזומביים הם גם יוצרים לפי הזמנה וגם פועלים בלי שליטה מחולטת. כאן גם גדל התפקיד של השוטה כמי שרואה יותר מן האחרים (וגם זה תפקיד מסורתי בתרבות, למשל במחזות של שייקספיר) והוא אחרי לרגע מוצלח נוסף, בו הפחד שלו מלהיות בריאלטי מפחיד אותו יותר מלהירדף בידי זומביים. הוא לא רוצה שההורים שלו, או החברה (או הסופר-אגו), יחשבו שהוא אדיוט. יש כאן משוה מן הלב של הסרט, שהוא יותר מסרטי אימה הם טקס ההקרבה החדש: בחברה המודרנית איכפת לנו יותר ממה שיחשבו עלינו מאשר עם נחייה, או יותר נכון, אם אחרים יחייו. העיקר לא להיות מושפל. לכן גם בסוף אין באמת הבדל בין למות עם כל העולם או למות למען הצלת העולם, בטח כל עוד שזה נעשה מתחת לטווח הצפייה.
לגבי החלק בו כל המפלצות תוקפת בבת אחת: זה השאיר טעם של עוד וטוב שזה היה כך. איש-הים היה צפוי, אך במקום. זורע הזומבי עשתה עבודה טובה. לגבי הסיום: אני לא אוהב שמסבירים לי מה שכבר הבנתי.
עוד לגבי רמה הכללית, עולה השאלה מי הם אותם "קדמונים" במציאות של הסרט הם אלים קדמונים בנוסח המיתולוגיה, אבל הם גם משל לצופה הקולנועי, אשר מרגיש יותר בטוח בקלישואת וזועם עם שוברים אותם בצורה קשה מדי ואף משמיד את העולם, כלומר מספיק ללכת לקולנוע. זה רמה פרשנית פשטנית, אבל לדעתי לא ניתן להתחמק מקיומה בסרט. יש בסרט גם אמירה נוספת, נגד הנכונות של האנשים לאמץ את הסטריוטיפים שחברה מכתיבה להם במקום להיות הם עצמם. ברגע שאתה נכנע ללחץ של להיות מי שהממסד, או החברה, מצפה ממך להיות, אתה נהרג. אלא במקרה של הבתולה, אשר לכאורה שומרת על ערכים טהורים ולכן היא אולי סובלת, אבל גם יש לה סיכוי להיגאל.
חשוב לציין כי הסרט מקביל את זה לחברה שלנו ומציין כי בעבר, דווקא נהגו להקריב בתולות. כלומר, כללי הטקס משתנים בהתאם לערכי החברה. לאלים לא באמת איכפת מדוע אנחנו מפחדים מהם, העיקר שנפחד ולא מחשוב שאחנו אדונים לגורלנו. ומה שהגיבורים אומרים בסוף הוא שהדור הנוכחי מעדיף להיות עצמאי ולשמור על זהותו האינדיוודאוילית, גם במחיר של סוף העולם. הסרט לא חד משמעי לגבי המוסריות של העמדה הזו. הוא גם מציין בסוף שגם הגיבורים שעברו מלמעלה למטה, היו נהנהים לראות אנשים אחרים מושמדים באלימות. הם לא מצטערים שהעולם וכל מכריהם יושמדו, אלא על כך שלא יזכו לראות אלי ענק יוצאים בזעם נגד העולם.
הבלוג ממשיך לירות לעצמו בראש עם קשקוש החתולים הזה וההתייחסות אליו
למה לא צילמתם את השיחה? יותר מגניב!
דורון כלבבי, אימה זה נהדר!