אוסקר 2011/12: הבוקר שאחרי

אז קודם כל נתחיל עם הזוכים. אחר כך נדבר על הצלחות ההימורים שלנו ועל רשמים מהטקס באופן כללי. הולך? הולך.

סרט: "הארטיסט" (הידד! הטובים נצחו!)
במאי: מישל הזנוויציוס – "הארטיסט"
שחקן ראשי: ז'אן דוז'ארדין – "הארטיסט"
שחקנית ראשית: מריל סטריפ – "אשת הברזל"
שחקן משנה: כריסטופר פלאמר – "בגינרס"
שחקנית משנה: אוקטביה ספנסר – "העזרה"
תסריט מקורי: "חצות בפריז"
תסריט מעובד: "היורשים"
צילום: "הוגו"
עריכה: "נערה עם קעקוע דרקון" (הפתעת הטקס בלי שאלה בכלל)
עיצוב אומנותי: "הוגו"
עיצוב תלבושות: "הארטיסט"
מוזיקה מקורית: "הארטיסט"
שיר: "החבובות"
עריכת סאונד: "הוגו"
מיקס סאונד: "הוגו"
סרט בשפה זרה: "פרידה" – אירן
סרט תעודה: "בלתי מנוצחים"
סרט אנימציה באורך מלא: "רנגו"
סרט אנימציה קצר: "הספרים המעופפים של מר מוריס לסמור"
סרט תיעודי קצר: "להציל פנים"
סרט קצר: "החוף"
אפקטים: "הוגו" (אמרתי לכם!!)
איפור: "האשת הברזל"

המשך אחרי  הקפיצה:

עופר הביס את אורון ואותי כאשר הצליח לגבור עלינו בנקודה אחת. הוא קלע נכונה ב15 קטגוריות, כאשר שנינו הצלחנו ב14 מתוך 21 הקטגוריות בהן הימרנו. אין במה להתבייש בהתחשב בעובדה שמריל סטריפ תפסה אותנו לא מוכנים.

הפתעת הטקס: "נערה עם קעקוע דרקון" בעריכה. אני לא ממש עפתי מהסרט, כזכור, אבל לראות את שני העורכים הגאונים האלה זוכים שוב שנה שנייה ברציפות (אחרי "הרשת החברתית" שנה שעברה) היה רגע מאושר מבחינתי.
הפתעת הטקס 2: מריל סטריפ! איזה כיף. האישה הזאת מדהימה אותי. סטריפ נתנה את מה שיהפוך כנראה לאחד הנאומים הזכירים ביותר באוסקר, כאשר הצליחה לשמור על הומור עצמי, קורטוב רגש והמון אצילות בנאום קצר ונפלא שהבהיר לכולנו שלקח יותר מדי זמן מאז שזכתה. הנאום שלה, שהחל בבדיחה ("בטח חצי מאמריקה צופה בי עכשיו וחושבת לעצמה: הו, לא. לא היא שוב") והמשיך ברגע של מודעות עצמית ("אני כנראה לא אעמוד יותר על הבמה הזו") הזכיר את נאום הזכייה היפה של ויויאן לי ב1940. נותר רק לקוות שעוד נזכה לראות אותה זוכה שוב ומשווה את שיא הזכיות של קתרין הפבורן.

החדשות הטובות הן שהאוסקר שחולק הלילה בלוס אנג'לס היה טוב יותר משנה שעברה, כמעט מכל הבחינות. החדשות הפחות טובות הן שזה לא אומר יותר מדי.
הטקס עצמו היה מתוקתק ומהיר יחסית, בלי יותר מריחות. הכל יחסי כמובן. בילי קריסטל, המנחה המיתולוגי, עשה את עבודתו נאמנה אבל לא יצא מעורו כדי להתעלות על עבודותיו הקודמות בטקס. אפילו מחרוזת השירים בפתיחה לא הייתה חריפה כבעבר. אבל זה בסדר, לפחות הוא לא עמד על הבמאי עם הנייד שלו ושלח ציוצים לטוויטר כמו קודמו בתפקיד ג'יימס פראנקו.

"הוגו" פתח את הטקס כמו גדול עם שתי זכיות רצופות בצילום ועיצוב אומנותי, מפוגג את סיכוי הזכייה היחידים של "עץ החיים". זו הפעם השנייה שהצלם עמנואל לובצקי מפסיד את האוסקר שלא בצדק. בפעם הקודמת זה היה כאשר עבודתו ב"הילדים של מחר" הפסיד ל"המבוך של פאן". הפעם הוא הפסיד לצלם רוברט ריצ'רדסון שכבר זכה בעבר פעמיים על "ג'יי.אף.קיי" ו"הטייס", גם הוא של סקורסזה. אבל כמו שקרה עם "מיליון דולר בייבי" ו"נאום המלך", השיוויון הגיע בשלב המאוחר של הטקס כאשר הפייבוריט של הטקס "הארטיסט" לקח לעצמו את פרסי הבמאי, השחקן הראשי והסרט. עם שתי הזכיות הקודמות לעיצוב תלבושות ומוזיקה, שני הסרטים המובילים סיימו את הטקס עם חמישה פרסים. הצלחה ראויה בכל מדד שיש.

אכזבה ציונית נרשמה עם הפסדו של יוסף סידר וסרטו "הערת שוליים" אל מול הפייבוריט מאירן "פרידה". זו הפעם הראשונה שהפייבוריט זוכה בקטגוריה הזו פחות או יותר מאז "הים שבפנים" ב2004, בתחרות בה בדרך כלל הכל פתוח. ישראל הפכה להיות המדינה שהפסידה הכי הרבה פעמים את האוסקר. בקצה ההפסדים הזה בעוד כמה שנים אולי האקדמיה תיתן לנו פרס על מפעל חיים.
ענינו נשואות לשנה הבאה.

בפרס שחקנית המשנה זכתה אוקטביה ספנסר שהמשיכה את הקו הותיק של נשים שחורות כבדות משקל בקטגוריה אחרי הטי מקדניאל ("חלף עם הרוח"), וופי גולדברג ("רוח רפאים"), ג'ניפר האדסון ("נערות החלומות") ומוניק ("פרשס"). כמובן שהיא התייפחה בקטע אחר.

נאום מקסים ניתן על ידי כריסטופר פלאמר בזכייתו הצפויה על תפקידו ב"בגינרס". הוא אמנם שחזר לא מעט משפטים מזכייתו בפרס איגוד השחקנים, אך הקלאסיות והאינטליגנציה של השחקן הותיק הזה עברה בכל משפט ומשפט מנאומו. זה התחיל כבר בהתחלה: "אתה רק שנתיים מבוגר ממני," אמר כאשר הוא מישיר מבטו אל הפסלון שבידו, "איפה היית כל חיי?". הוא המשיך ב"אני מתאמן על הנאום הזה  מאז יצאתי מבטן אמי. למזלכם כבר לגמרי הספקתי לשכוח אותו מאז".

מפיק העל הארווי וויינשטין, ששנה שעברה סידר זכייה ל"נאום המלך", יכול לקרוא לאוסקר 2012 האוסקר שלו. וויינשטין למעשה זכה בכל הפרסים החשובים של הערב: סרט, במאי ושחקן ("הארטיסט"), שחקנית ("אשת הברזל") ותסריט מקורי ("חצות בפריז"), כולם תחת כנפו המרשימה והעסקנית.
המפסידים הגדולים של הערב היו "מאניבול" ו"סוס מלחמה" שהפסידו את כל ששת המועמדויות שלהם. במקרה של "מאניבול" זה מאכזב במיוחד כי בכל זאת מדובר באחד הסרטים האמריקניים הטובים ביותר של השנה.

דוגרי, לא היה הרבה יותר מדי מה לזכור מהטקס. הפתיחה עם הקטגוריות הטכניות מנעו מהאירוע להתניע עד שלב מאוחר יחסית. את היום הצילה אמה סטון שהגישה עם בן סטילר את פרס האפקטים המיוחדים. על אף שהכל כתוב מראש וחזרות רבות נעשו, סטון הצליחה להקסים עם ספונטניות והומור שפשוט אי אפשר לעמוד מולם. גם גווינת' פאלטרו ורוברט דאוני ג'וניור, שהגישו את פרס הסרט התיעודי הארוך, יצאו טוב מכל הסיפור.
עוד רגע מצחיק במיוחד היה מערכון שמציג את הקרנת המבחן שנעשתה ל"הקוסם מארץ עוץ" שנעשתה על ידי צוות השחקנים הנפלא של הבמאי כריסטופר גסט ("כוכב התערוכה", "משב רוח מוזיקלי") הכולל את בוב בלאבן, פרד ווילארד, יוג'ין לוי וקת'רין אוהרה. בקלות הרגע המצחיק ביותר של הטקס. ובל נשכח את מופע המצילתיים של זאק גליפיאנקיס (בפרודיה מצויינת על השם שלו!) ו-וויל פארל.

כל זה היה שווה בשביל הרגע הקטנטן בו מכריזים על גארי אולדמן כמועמד. בקליפ המהיר שלו (שהיה כזכור הרגע האהוב עלי בשנה החולפת בקולנוע) אורון ואני הזלנו דמעה של התרגשות. או של עייפות. אבל סביר שזו הייתה של התרגשות.